מאז שהיה נער, ליאור דיין נאבק בהתמכרות קשה לסמים ואלכוהול. את המלחמה שלו עם חומרים ממכרים הוא כבר חשף ואף תיעד אותה בסדרה שעוסקת ביחסים שלו עם אביו, אסי דיין, ועם הסמים. כבר תקופה ארוכה שליאור מנהל חיי משפחה ומתחזק קריירה, אך כעת הוא חושף שהשנים האחרונות לא היו ורודות כפי שהן נראו.
בפוסט חשוף במיוחד, דיין חשף כי אחרי כמה שנים טובות בהן היה נקי, לפני שנתיים הייתה לו נפילה קשה שכמעט הביאה למותו. כך תיאר דיין את התקופה הקשה: "לפני שנתיים בדיוק יצאתי מהגיהינום וחזרתי לנשום. לקח לי זמן להסדיר את הנשימה ואני עדיין מתנשף מדי פעם אבל נושם".
כך המשיך מגיש הרדיו וסיפר: "שנה ביליתי בגיהינום במהלכו הצלחתי להחריב את כל מה שבניתי. זה היה מסע הרס עצמי שנמדד בגרמים ובשורות. האמת שכבר הייתי נרקומן מצטיין כשהייתי צעיר יותר, ילד הפלא של בתי המרקחת בגוש דן והדארלינג של הדילרים, עד שברגע האחרון, שנייה לפני שהפכתי לארון קבורה, אימא שלי שלפה אותי ממחוזות ההרס העצמי ושמה אותי במכון גמילה אמריקאי שעשה ממני בן-אדם.
"מאותו היום בו נכנסתי למכון הגמילה ועד כמעט עשור אחר-כך נשארתי נקי. ניקיון טוטאלי. אפילו לא אלכוהול. ואז, ביום אחד, שכחתי כמה חם בגיהינום ואיך שהחום שם צולה אותך וחזרתי להשתמש. מהר מאוד ההרס התחיל ואני מצאתי את עצמי מגלם בגמלוניות את עצמי בעלילת הסרט שנקרא: החיים שלי. הקהל לא הגיע, הסרט כשל.
"ניסיתי להיות אבא ובעל ובן זוג אבל בתוך עננת הכדורים והסמים לא הצלחתי להיות שום דבר חוץ מעוד נרקומן שנע בין מנה למנה, בין כדור לכדור. כשלתי בכל התפקידים כישלון מפואר בלי שיהיו לי חלומות במגירה. אין לך לא חלומות ולא מגירות כשאתה עבד בממלכת הג׳אנק וכל חייך העלובים מתנקזים לשרשרת כישלונות בלתי נגמרת שהולכת וגדלה מיום ליום.
"בזמן שכל זה קרה גם סבתי - שהייתה השריד האחרון למשהו משפחתי בחיי - נפטרה ונקברה ליד אבא שלי בבית העלמין של נהלל ואני הסתכלתי על המצבות של שניהם, אחת ליד השנייה, וידעתי באותו הרגע שהבדידות הפכה ברגע זה למצב הצבירה הרשמי שלי.
"אומרים שכשאתה מת אתה מאבד 21 גרם ממשקל גופך, שזו הנשמה שלך שיוצאת מהגוף, 21 גרם שוקלת הנשמה. ובכן, רק רגשות האשם שלי הם 50 גרם לפחות והנשמה שלי יצאה לי מהגוף מהכדור והשורה הראשונים. השנתיים האחרונות היו מהטובות והמחזקות בחיי. הצלחתי להשיג איזשהו שקט שתמיד חיפשתי, הצלחתי להפנים שהחיים הם מסע והעיקר הוא להמשיך להתקדם ולעולם לא לעצור במקום, בניתי בשנתיים האלו דברים רבים שהרסתי במו ידיי ובעיקר הייתי אני בשנתיים האלו, על כל הטוב והרע שבזה. וחזרתי לנשום. מאז אותו יום לפני שנתיים בדיוק בו נכנסתי בשערי מכון גמילה בבאר שבע שעשה בי החייאה, אני נושם".