כבר שלושה חודשים שלושה מאז שהשחקנית והדוגמנית אלינה לוי ילדה את בנה הבכור, אוליבר. מאז היא שיתפה בחוסר הביטחון שתקף אותה אחרי הלידה ועל התהליך שהיא עוברת. היום (שישי) היא הגיעה ל"גלית ואילנית" ושיתפה על המסע האישי שעוברת כל יום בהתמודדות שלה מול העבר והילדות הטראומתית שלה ועל רכבת ההרים הזאת שנקראת "להיות אמא".
"יש רגעים שלהיות אמא זה פשוט מופלא והלב שלי מתרחב, ויש גם רגעים שאני מורידה את המנשא ואני מרגישה את הגוף שלי כואב ואני כל כך עייפה. ואז מגיעה גל של בכי ורגשות שצפים וזה כל הזמן משתנה ואני חושבת שזה חלק מהמסע השלם הזה של להיות אמא", והוסיפה, "תמיד שמעתי שזה קשה אבל גם כל כך כיף. אבל אף אחד לא מדבר על כמה זה מציף".
בילדות עברת עם אמא שלך בין מקלטים לנשים מוכות. עד כמה זה משפיע על האמא שאת עכשיו?
"השנים הראשונות בחיים שלנו מעצבות את מי שאנחנו בתור הנשים בוגרות. וזה משפיע על כל רובד בחיים שלנו – על הביטחון העצמי על הערך ועל ההגשמה. כשאוליבר נולד אחד הדברים שהכי צפו לי זה הפוסט טראומה. זה המקום של הבנה איך אני גדלתי לראות את התינוק הזה בוכה וההבנה של איך התייחסו אלי. ובגלל זה אני מרגישה שהייתי מוצפת פי שמונה ואני חוויתי סערות ותהומות רגשיים שלא דמיינתי".
בכית על הילדה שהיית?
"כל הזמן, זה עד עכשיו קורה. אני חושבת שזה מתפרץ באופן לא מודע. זה המון כאב שמשתחרר זה גם המון ריפוי של הבנה והתיקון שאני עושה. אני עוצרת דורות שלמים של סבל, אלימות והתמכרות לאלכוהוליזם. זה דבר מטורף שקורה".
יש פחד שהגנטיקה תעבור?
"יש פחדים מטורפים ובגלל זה גם לקח לי המון זמן להגיד שאני רוצה להיות אמא. אני בתור אישה צעירה בגילאי 25-26 לא דמיינתי שתהיה לי משפחה. לא אפשרתי לעצמי לדמיין תמונה כל כך יפה ואוהבת, הייתי משותקת מפחד כי הייתי בטוחה שאני אמשיך את הכאב והסבל שאני חוויתי".
והיו בחירות כאלה של מערכות יחסים לא בריאות?
"חד משמעית, עברתי מערכות יחסים מתעללות ושואבות אנרגיה. התמודדתי עם התמכרויות כשלמדתי משחק. הבחירה שלי לשבת כאן לדבר על זה ולבטא על עצמי זה הדבר הלא מובן מאליו. יכולתי בקלות להיות בקצה השני".
זוכרת איפה עצרת?
"הייתה נקודת שפל שקמתי ושכולי כואבת. הייתי מגיעה הביתה ומחכה לשתות בירה, הייתי גמורה. הבנתי שאני נמצאת במקום שאני משחזרת את מה שהיה לפני. ואז התחלתי מסע מאוד אמיץ של טיפול והעמקה, זו בחירה יומיומית. ועכשיו כשאני משתפת את זה אני מבינה שאני לא לבד בתחושות שלי ויש נשים שחוות את זה בצורה יומיומית. ואז אני מבינה מה זה להיות אישה בעולם הזה. אני חושבת שזה מדהים לדבר על זה וזאת הדרך היחידה לחיות את החיים".
תמיד היית הדמות המצחקקת והשמחה, מי יכל לדמיין שכל זה נמצא בפנים?
"אני חושבת שכל כך הרבה שנים הפנטזיה שלי הייתה להיות ילדה רגילה, אישה רגילה. רציתי להיות כמו כולם וניסיתי לתפקד בתפקוד גבוהה בארבעים אחוז רייטינג מול כולם ולהראות שאני בסדר עם החיוך המושלם. וכשזה היה בקיצון היה אפשר לראות כמה כאב יש מתחת".
הסתכלת על עצמך מהצד וראית את הילדה הזאת שעושה מאמץ?
"כן ראיתי ילדה מאוד חסרת ביטחון שמאוד מרצה ומאוד מנסה לפצות על כמה שאין ושהיא מרגישה שאין והיא לא יודעת כמה יש ואני חושבת שזה המסע הכי מרגש של החיים שלי לא לכעוס על אותה ילדה בת 19 שהלכה לריאליטי ורצתה שמישהו יאהב אותה כי היא הרגישה לא ראויה לאהבה. ואני חושבת שזאת המתנה שלי לבטא בכזאת בהירות את המסע שלי ולדברר אותו".
חלק מהמסע שלך היה גם לפגוש את אביך ב"חשיפה"
"רציתי להגיע לנקודה שאני מבינה שיש לי משפחה שלי ואני לא רודפת אחרי הבורות של העבר. רציתי לסגור מעגל. אחד הדברים המטורפים שהרגשתי זה שהצוות של חשיפה היה יותר משפחה מהאבא הזה שפגשתי. וראיתי כמה בן אדם שקוראים לו אבא ברמה ביולוגית זה לא הופך אותו להורה ולאבא. זה אפשר לי להשתחרר אחרי החיפוש אחרי אבא".
מאז לא הייתם בקשר?
"היו כמה שיחות שניסינו לעשות עם מתורגמן, אבל זה היה מורכב וזה רוקן אותי ושם אותי שוב במקום של הילדה ההורית. אז אמרתי לא עוד ושזה מספיק, אני חיה את חיי והדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות לכולם זה לחיות את החיים שלי במלואם".
היית בתהליך גיור ארוך שהופסק בגלל קשיים, עכשיו שבנך נולד הנושא שוב עולה על השולחן?
"זה מדהים אותי כמה זה מעסיק אנשים במדינה מה הדת שלי. אני מבינה את זה אבל זה מפתיע אותי כמה אנשים מאמינים שמגיע לי פחות בגלל שהדת שלי שונה. אני לא מבינה למה זה מעסיק אנשים מה הדת של הילד שלי. אנחנו חיים פה והשורשים שלנו כאן. אני מבינה שהמשפחה שלי וההיסטוריה שלי זה חלק מהייעוד שלי. אני מבינה שיש דבר כזה שונה ואני שלמה עם זה".
את חושבת איך לתווך לו את הנושא כשהוא יגדל?
"אני ובעלי דיברנו על זה לאחרונה ואמרנו שנגיד לו שמה שחשוב זה שהאדם הוא היותו אדם ואנחנו לא שמים לו תוויות לפי דת, מין, צבע ועור. ברור שהוא ילך לבית הספר ויתקל בזה, אבל אנחנו נחבק אותו מספיק וניתן לו שורשים שידע שיש קולות ואין מה להאמין להם".