נטלי דדון, אלה איילון ועוד רבות שיתפו בשנים האחרונות על תהליך הסרת השתלים מהחזה. לרשימה הזו מצטרפת כעת גם כוכבת הילדים מיכל הקטנה, שברגעים אלה מתאוששת מהניתוח וכתבה על ההחלטה.

"תמיד הייתי מיכל הקטנה, לא גבוהה מידי, קומפקטית וקלילה", כתבה. "גם בגיל 18 תמיד התייחסו אלי כאל ילדה קטנה ובמהלך גיל ההתבגרות לא הרגשתי לרגע אישה, במשך שעות הייתי מביטה במראה ובוחנת כל פינה ופינה,
ומשווה בלי הפסקה,  ביני לבין כל הבנות בשכבה, ‎ומקווה שיום יבוא ואוכל להרגיש אישה אמיתית".


"חוסר הביטחון היה תמיד חלק ממני, ‎מהדהד כמו צל מאחורי גבי וקצת לפני עשרים שנה", המשיכה, "לקחתי בעקבותיו החלטה, ‎והלכתי 'לתקן' את הגוף שלי. ‎באותה תקופה הייתה קצת הרבה פחות מודעות וקצת הרבה יותר שתיקה,
היה מה שנקרא 'באופנה' ומה שכולם עושים ‎זה מה שנכון ומה שמקובל. אשקר אם אומר שזה באמת עזר לי להרגיש אישה. הרגע בחדר ההתאוששות, שהבטתי מתחת לשמיכה ‎וזה היה כל כך מוזר, כל כך זר, ‎אבל בדמיוני רציתי את זה כל כך ולא יכולתי פתאום לא לאהוב את זה. זה היה כבר מאוחר".

"בפעם הראשונה בחיי אני יכולה לומר בקול שאני אוהבת אותי, אוהבת את הגוף שלי, כל פינה בי ראויה להערכה. ‎עכשיו שיש לצידי משפחה מדהימה, חברים ואתכם ‎אני לא מרגישה שום צורך להיות משהו שאני לא!", סיכמה מיכל, "‎רק רוצה לומר תודה לד״ר אורן וייסמן המדהים והמוכשר שלא עזב אותי לרגע וכמובן לאחד ויחיד שלי שבלעדיו לא הייתי כותבת את הפוסט הזה שנתן לי את האומץ לחזור לעצמי, ד״ר אמיר זרח, אתה חלק בלתי ניפרד מחיי".

View this post on Instagram

‎תמיד הייתי מיכל הקטנה, לא גבוהה מידי, קומפקטית וקלילה ‎גם בגיל 18 תמיד התייחסו אלי כאל ילדה קטנה ‎ובמהלך גיל ההתבגרות לא הרגשתי לרגע אישה, ‎ובמשך שעות הייתי מביטה במראה ובוחנת כל פינה ופינה, ‎ומשווה בלי הפסקה,  ביני לבין כל הבנות בשכבה, ‎ומקווה שיום יבוא ואוכל להרגיש אישה אמיתית. ‎חוסר הביטחון היה תמיד חלק ממני ‎מהדהד כמו צל מאחורי גבי ‎וקצת לפני עשרים שנה, לקחתי בעקבותיו החלטה, ‎והלכתי ״לתקן״ את הגוף שלי. ‎באותה תקופה הייתה קצת הרבה פחות מודעות ‎ וקצת הרבה יותר שתיקה, ‎היה מה שנקרא ״באופנה״ ומה ש״כולם עושים״ ‎הוא מה שנכון ומה שמקובל ‎אשקר אם אומר שזה באמת עזר לי להרגיש אישה ‎ הרגע בחדר ההתאוששות, שהבטתי מתחת לשמיכה ‎וזה היה כל כך מוזר, כל כך זר, ‎אבל בדמיוני רציתי את זה כל כך ולא יכולתי פתאום לא לאהוב את זה. ‎זה היה כבר מאוחר. ‎שנים עברו בנהר שלי ולמדתי שיש כל כך הרבה רבדים בלהיות אישה אמיתית, ‎ושהאחרון ביניהם הוא המראה החיצוני. ‎והרגשתי איך מתנהלת בתוכי מלחמה ואיך אחרי כל זה, אני עדיין לא מסוגלת לאהוב ‎את מה שאני רואה במראה, ‎ובליבי קיבלתי החלטה חזקה, להיפתר מכל מה שלא נולדתי איתו, מכל מה שעוצר אותי מלהיות מי שאני באמת. ‎אך למרות זאת, לא הצלחתי למצוא את הזמן הנכון לעשות את זה, ‎אפשר לומר גם את האומץ, ‎היה לי הרבה יותר קל למצוא מליון ואחד תירוצים למה זה בידיוק לא הזמן הנכון לזה, ‎עוד יום צילום, עוד פסטיגל, עוד הופעה, ‎הריון אחרי הריון השאיר את החלום שלי רחוק מידי מכדי לגעת ‎עד שהגיע היום, ‎שפשוט נשבר לי. ‎והנה אני עכשיו כותבת את המילים האלה, ‎שוב בחדר ההתאוששות, ‎אך הפעם עם דמעות של אושר בעיניים ובלי תחושה שעשיתי טעות. ‎קיבלתי את הגוף שלי בחזרה, קיבלתי את הגוף שלי באהבה! ‎הכל מרגיש שוב קליל, ללא דאגות ‎הכל פתאום טבעי ללא שום תחושה של זרות ‎ובפעם הראשונה בחיי אני יכולה לומר בקול ‎שאני אוהבת אותי, אוהבת את הגוף שלי, כל פינה בי ראויה להערכה. ‎עכשיו שיש לצידי משפחה מדהימה, חברים ואתכם ‎אני לא מרגישה שום צורך להיות משהו שאני לא! ‎ואני יכולה להיות אני , סוף סוף אני ‎מיכל הקטנה, בלי תוספות , בלי תיקונים. ‎זה הגוף שלי וזו המתנה הכי מדהימה שיכולתי לקבל ‎ואומנם לקח לי זמן עד שלמדתי להעריך את זה ‎אבל זה כל הקסם, ‎הדרך הקשה אל הקבלה העצמית, הכנה והשקופה ‎החוזק הפנימי לעמוד אל מול כל העדר ולהיות אך ורק מי שאתה ‎כל אלו מאפשרים לי סוף סוף להיות ‎אישה אמיתית. ‎כי זוהי רק תחושה פנימית ‎ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת! ‎תודה למלאכים שלי @dr.zerach @dr.oren_weissman

A post shared by מיכל הקטנה (@michalhaktana) on