תהיתי לעצמי אם לרשום את הפוסט הזה לא מעט, ובסוף החלטתי שאני יילך עם מה שהלב שלי מרגיש, למה להתווכח איתו?!? לפעמים היד על המקלדת קלה . קלה מידי. שאני מתכוונת קלה מידי אני מתכוונת לזה- ״מרעיבה את עצמה״ ״ירידה דרסטית״ ״ גם כן עשתה סיליקון עכשיו לא אוכלת״ ״ עולם הולך ונעלם״ ״ איכס אנורקסית״ זה קל. קל לבקר מישהו, קל יותר לרשום ולהתחבא מאחורי מקלדת ולחשוב ששם זה נגמר. התקופה האחרונה הייתה לא פשוטה עבורי. שנה בה הבנתי איך החיים יכולים להפתיע ולא תמיד לטובה. איבדתי את הבנאדם הכי קרוב לליבי את אבא שלי. זה בא במפתיע , לא דפק בדלת וגם לא נתן צלצול התראה קודם לכן. זה פשוט קרה . אבא שלי נפטר. לא אאחל לאף אחד מכם לחוות אובדן. זה לא מגיע לאף אחד. ביחד עם האובדן הגיעה תקופה שבה השמש לא זרחה בשבילי אלא שרפה לי את הלב . נזכרתי כל שנייה באבא שלי וידעתי שזהו! הוא לעולם לא יחזור. ההרגשה הזו נוראית , הלכתי לישון איתה וקמתי איתה. והגעגוע תפס את מלוא המקום בחיים שלי. חוסר תאבון היה רק אחד מהקשיים שעברתי בתקופה הזו, מעולם לא הרעבתי את עצמי, או עודדתי אנרוקסיה, בולמיה או כל מחלה נוראית שכזו. לא לקחתי דוגמא מדוגמניות שדופות, ולא, לא בחרתי בחוסר תאבון והירידה במשקל. אל דאגה, אני לא חולה, ואני מאד אוהבת המבורגר וצ׳יפס���� הזמן עבר ולאט לאט חזרתי לעצמי, והשמש פתאום כבר לא שורפת. היא מחממת אותי,מנחמת אותי, ומזכירה לי את הרגעים היפים שלי עם אבא שלי. תודה לאל אני מוקפת בהמון חברים ואהבה, והכי חשוב במשפחה המדהימה שלי. הרמתי את הראש מהאבל האישי שלי, שבראש מהדדות המילים החמות של אמא, שלרגע, אני לא אוותר על החלומות שלי. ויצאתי להגשים לעצמי את החלום. לפתוח משהו שתמיד רציתי וחשקתי, להפוך את החלום למציאות. ליין בגדי ים. ואז מגיעים אותם אנשי המקלדת אתרי רכילות וחושבים שמותר להם לרשום את שעולה על רוחם? לא! אסור לכם! זה פוגע. זה כואב. זה קשה. בייחוד שלא בחרתי לעבור תקופה קשה לא בחרתי לאבד את אבא שלי ולא בחרתי לסרב לאוכל מטעמי נראות. כל אלה דפקו על דלת ביתי לבד. אבל כן בחרתי בחיים! בעשייה ביצירה בהגשמת החלום שלי. אז בבקשה מכם לפני שאתם שופטים תבינו שמאחורי כל אדם עומד סיפור. עומד בנאדם ויש לו רגשות! אז לימדו לא לשפוט - לימדו לאהוב! מאחלת לכולנו שבוע טוב ומבורך מלא בעשייה. אוהבת לאהוב❤

A photo posted by יוכי אפוליאון המרוץ למיליון (@yochiapolyoun) on


זה תקופה ארוכה שלא שמעתם את השם יוכי אפוליאון וזה לא בגלל העובדה שהריאליטי בה השתתפה, "המירוץ למיליון", הסתיימה מזמן אלא כי יוכי, חצי מהצמד יוכי ולינור, הספיקה לעבור בינתיים את השנה הקשה בחייה.

נתחיל מהחדשות הטובות: בשנה האחרונה היא הייתה עסוקה בהשקת ליין בגדי ים בעיצובה, קולקציה שהיא אף דגמנה לה בעצמה כשהיא מתעדת את העניין כמתבקש באינסטגרם.

אז מה החדשות הרעות? ובכן אותן תמונות של יוכי בביקיני גררו תגובות עוקצניות כלפי המראה ה"שדוף" שלה, עד כדי כך כי הלוק העדכני של אפוליאון זכה לככב באייטם (שמאז הוסר) התוהה על מצבה הבריאותי של יוכי.


הכותרת "למה יוכי אפוליאון רזה מדי?" גרמה לה להחליט ולהשיב בעצמה על השאלה והתשובה היא לא מה שחשבתם. מסתבר שבשנה האחרונה אפוליאון איבדה את אביה והייתה זו הטרגדיה המשפחתית שדחפה אותה אל עבר הרזון הקיצוני והפרעות האכילה.

"תהיתי לעצמי אם לרשום את הפוסט הזה לא מעט", כתבה אפוליאון, "ובסוף החלטתי שאני אלך עם מה שהלב שלי מרגיש, למה להתווכח איתו? לפעמים היד על המקלדת קלה. קלה מדי. התקופה האחרונה הייתה לא פשוטה עבורי.

שנה בה הבנתי איך החיים יכולים להפתיע ולא תמיד לטובה. איבדתי את הבנאדם הכי קרוב ללבי, את אבא שלי. זה בא במפתיע, לא דפק בדלת וגם לא נתן צלצול התראה קודם לכן. זה פשוט קרה. אבא שלי נפטר.

ביחד עם האובדן הגיעה תקופה שבה השמש לא זרחה בשבילי אלא שרפה לי את הלב. חוסר תיאבון היה רק אחד מהקשיים שעברתי בתקופה הזו. מעולם לא הרעבתי את עצמי, או עודדתי אנורקסיה, בולימיה או כל מחלה נוראית שכזו. לא לקחתי דוגמא מדוגמניות שדופות, ולא, לא בחרתי בחוסר תאבון והירידה במשקל.

יצאתי להגשים לעצמי את החלום. לפתוח משהו שתמיד רציתי וחשקתי, להפוך את החלום למציאות. ליין בגדי ים.  ואז מגיעים אותם אנשי המקלדת אתרי רכילות וחושבים שמותר להם לרשום את שעולה על רוחם? לא! זה קשה. בייחוד שלא בחרתי לעבור תקופה קשה לא בחרתי לאבד את אבא שלי ולא בחרתי לסרב לאוכל מטעמי נראות. אז בבקשה מכם לפני שאתם שופטים תבינו שמאחורי כל אדם עומד סיפור. עומד בנאדם ויש לו רגשות!".

המירוץ למיליון (צילום: איתן אבוט)
אפוליאון עם השותפה, לינור פחימה, בימי "המירוץ למיליון" | צילום: איתן אבוט
אין תמונה
בגד ים בעיצובה של אפוליאון

mako סלבס בפייסבוקבטוויטר ובאינסטגרם