כמה כיף לצאת היום לדייט במסעדה. אתם מתלבשים יפה, שמים את הילדים אצל הבייביסיטר, משאירים מאחור את החשבונות ואת ביטוח לאומי ומפנים ערב שלם אך ורק לכם. לכם - ולסמארטפון האהוב שלכם. אתה מעיין בתפריט והיא בדיוק מאשרת הצעת חברות בפייסבוק. היא מזמינה מנה ואתה מחטט במייל חשוב מהעבודה. קצת אחרי שאתם מחליפים בלית ברירה כמה מילים על החגים הקרבים נוחת על השולחן הקינוח המפואר, ואיתו התענוג האמיתי של הערב: פילטר "נאשוויל" קסום מהאינסטגרם, מותאם במיוחד למרנג הלימון שלכם. הו, הרומנטיקה.
אלא שיש מקום אחד בעולם שמעז לנסות למנוע את התענוג שבהעברת ערב שלם בהורדת אפליקציות חתולים. מסעדת "eva", הממוקמת בשדרות בברלי במערב הוליווד, מציעה לסועדים דיל שמבקש לגאול אותם מהעיסוק האובססיבי בטלפון הנייד: אתם תפקידו את המכשיר אצל אנשי הצוות בכניסה, אנחנו בתמורה נעניק לכם חמישה אחוז הנחה על כל התפריט. "הנהלת המסעדה מאמינה כי זה יאפשר לסועדים לחוות בצורה אמיתית יותר את הביקור כאן", סיפר הדובר שלה. "מעבר לחוויית המזון, זה אולי אף יגרום להם לתקשר עם סועדים אחרים".
הדיווח על ההצעה הסנסציונית עורר הדים רבים. פתאום החלו להופיע ברחבי העולם בעלי מסעדות שרוצים גם. "זה רעיון נהדר ואנחנו נשמח להטמיע אותו אצלנו", הכריז בעליה של מסעדת FIO בניו דלהי, "בצורה הזו האורחים שלנו ייהנו מארוחה רגועה". אלא שמה שנראה בהתחלה בעיקר כמו מהלך שיווקי מבריק עורר לא רק גל של חקיינים מסביב לגלובוס, הוא גם הזכיר לכולנו אמת מטרידה במיוחד: פעם היה לנו שקט. הטכנולוגיה המתקדמת אולי הביאה לחיינו הרבה דברים טובים, אבל גם מילאה אותם במופע אורקולי מתמשך של התראות והודעות ולייקים ותגובות שמקיף אותנו 24 שעות ביממה ולא מאפשר לנו לנוח. גם כשאנחנו בחברת האנשים שאנחנו הכי אוהבים.
עכשיו יש כאלה שרוצים אחרת. יותר ויותר גופים ואנשים פרטיים שמחליטים שנמאס להם, שהם מעוניינים לרדת מרכבת ההרים הטכנולוגית ולתחום במודע את נוכחותה בחייהם. הם לא "טכנופובים" שמפחדים מכל מה שחדש, להיפך – הם מודעים היטב לשימושים האינסופיים שאפשר לעשות במכשירים האלה, ודווקא בגלל זה בוחרים להגביל את השימוש בהם. זה לא תמיד קל לבחירה, זה בטח ובטח לא פשוט לביצוע, אבל הם מתעקשים.
מנהיגים טכנולוגיים מזהירים: "כוחה של הטכנולוגיה גדול מדי, ממכר מדי"
לפני שמתחילים, זמן לבחינה עצמית: האם אתם מאוהבים בנייד שלכם? איך יודעים, אתם שואלים? פשוט תבררו עם עצמכם כמה פעמים אתם מציצים בו במהלך ישיבה בעבודה; האם אתם מסוגלים להניח אותו בצד בנסיעה; מתי יצא לכם לאחרונה לברוח אל אפליקציית הפייסבוק גם כשאתם באמצע מפגש משעשע עם החברים שלכם; האם אתם מסוגלים לוותר עליו ליום אחד. עבור האמריקאים, לפחות, יש לסעיף האחרון תשובה ברורה מאוד: לא. סדרת מחקרים שנערכה לאחרונה בארה"ב מצאה כי רוב בעלי הסמארטפון מוכנים לוותר קודם על קפאין, שוקולד ואלכוהול לפני שייפרדו מהסלולרי שלהם, וכי יותר משליש מעדיפים לוותר על קיום יחסי מין למשך שבוע מאשר להיפרד לאותו פרק זמן מהמכשיר האישי. בסקר שנערך בקנדה ותוצאותיו פורסמו ביוני האחרון התברר כי 79 אחוז מבעלי הטלפונים החכמים במדינה לא יוצאים מהבית לעולם בלעדיו, ובמחקר אחר התברר כי שליש מבעלי הטלפונים החכמים בודקים הודעות ואימיילים עוד לפני שהם קמים מהמיטה, ממש רגע אחרי השעון המעורר.
הנתונים האלה, קיצוניים ככל שיהיו, לא ממש מרגשים היום אף אחד. הרי העולם שלנו בנוי סביב המכשירים החכמים שמקיפים אותנו, והגיוני שנרצה אותם קרוב. אלא שאם נדמה לכם שהקשר הקבוע עם הסמארטפון הוא בסך הכל תחביב תמים שמנצל את הטכנולוגיות החדישות, כדאי שתעשו ריפרש. בכתבת שער שפורסמה מוקדם יותר הקיץ ב"ניוזוויק" תחת הכותרת i-crazy, בפרפראזה על מוצרי אפל, הוצגה שורת מחקרים הבוחנים את ההשפעה של החיבור המתמיד לטכנולוגיה על החיים שלנו. השורה התחתונה הייתה נחרצת: מדובר בהתמכרות לכל דבר, ממש כמו לאלכוהול או לשופינג – וככזאת, יש לה גם לא מעט השלכות מרחיקות לכת.
בין היתר, נטען שם, החיבור הבלתי פוסק לאינטרנט ולמכשירים המאפשרים לנו להישאר כל הזמן אונליין הפך אותנו בשנים האחרונות ללחוצים יותר, בודדים יותר, נינוחים הרבה פחות. גרוע מכך, הוא פיתח בקרב רבים בעולם המערבי תופעות שעולות בקנה אחד עם סדרה של הפרעות נפשיות, עד כדי כך שה-DSM, "התנ"ך של ההפרעות הנפשיות", הכניס השנה למאגר הנתונים שלו "הפרעת אינטרנט" הנגרמת משימוש יתר ברשת. כך, למשל, במחקר שנערך לא מזמן דיווחו משתמשים "כבדים" בסמארטפונים כי הם חשים רטט או שומעים את צלצול המכשיר מבלי שמשהו באמת קרה. בעבר זה היה סימן להחליף את הרינגטון, היום זה סימן ללכת לטיפול.
עכשיו, כאמור, קמים יותר ויותר אנשים שמצליחים לעכל את משמעות הדברים האלה, ומבקשים להתחיל ולצמצם את המקום של הטכנולוגיה ביומיום שלהם. ואם ציפיתם למצוא כאן פעילים חברתיים או אנשי רוח חדורי אמונה, צפויה לכם הפתעה. תחילת השינוי מגיעה דווקא מראש הפירמידה, מהמקום שצפוי להפסיד הכי הרבה ממהלך שכזה – עמק הסיליקון.
מוקדם יותר השנה התכנסו בכירי עולם הטכנולוגיה לכנס "וויזדום 2.0", שהתקיים זו הפעם השלישית בלב ליבו של עמק הסיליקון בקליפורניה ועסק ב"מרדף אחר איזון בחיים בעידן הדיגיטלי". מייסדי פייסבוק היו שם, וגם בכירי טוויטר, גוגל, אי.ביי, מייקרוסופט, פייפאל וחברות רבות נוספות, וכולם ניסו לחשוב יחד איך מצליחים לתמרן בין הרצון להיות מחובר לבין הדרישה לשמור על השפיות. "אנשים חייבים לשים לב להשפעה שיש לזמן הרב שהם מבלים מחוברים לאינטרנט, אם זה מול המחשב או דרך מכשיר כף יד, על הביצועים ועל מערכות היחסים שלהם", הזהיר סטיוארט קראב, ממנהלי פייסבוק, והציע אנלוגיה קצת מטרידה למצב שרבים מאתנו נמצאים בו: "זה כמו שאם תשים צפרדע במים קרים, ותחמם אותה לאט לאט, היא תרתח למוות".
החברות של קראב והקולגות שלו מייצרות בשנה הכנסות השוות לתל"ג של מדינה שנמצאת בעשירייה הפותחת בעולם, ומעסיקות למעלה מרבע מיליון בני אדם. וכשהבוסים של רבע מיליון בני אדם מוכנים לצאת נגד המוצרים שלהם עצמם – שווה להקשיב. "אנחנו פשוט לא בעסק של לדחוף אנשים לכיוון התנהגויות הרסניות", אמר לאחרונה ריצ'ארד פרננדז, בכיר בגוגל, בראיון לניו יורק טיימס. "יותר ויותר מנהיגים טכנולוגיים מזהירים וממליצים להתנתק מדי פעם כי הם מרגישים שכוחה של הטכנולוגיה גדול מדי, ממכר מדי".
"ירח הדבש נגמר ועכשיו אנחנו בשלב שאומר: 'וואו. מה עשינו'?", הוסיף סורן גורדהאמר, המתמחה בללמד ארגונים ואנשים לחיות חיים יותר מודעים בעולם הטכנולוגי ומייסד כנס וויזדום 2.0. "זה לא אומר שמה שעשינו עד עכשיו הוא רע. אין צורך לחפש אשמים. אבל יש כאן תפנית שצריך לקחת".
מעכשיו בברזיל: מיילים בסמארטפון נחשבים "שעות נוספות"
ההירתעות מהשפעתה העצומה של הטכנולוגיה על חיינו, שהביאה את בכירי עמק הסיליקון לפקוד בהמוניהם את "וויזדום 2.0", היא גם זו שהביאה לעלייה בפופולריות של בית הספר "וולדורף של הפנינסולה", הממוקם בעמק הסיליקון עצמו. מדובר במוסד לימוד אנטי טכנולוגי במובהק, האוסר על הכנסת טלפונים סלולריים לתחומו ומחייב את ההורים – חלקם הגדול אנשי הייטק – שלא להכניס מחשב לחדר הילדים בבית. שיטת החינוך של בית הספר היא "שיטת וולדורף", המזוהה בארץ עם המוסדות האנתרופוסופיים, שמבוססת על הקביעה כי פיתוח מיומנויות וכישורים גופניים קודם ללימוד קרוא וכתוב. ההורים הרבים הנוהרים אל בית הספר מנסים לאפשר לבניהם ובנותיהם חוויית ילדות "כמו פעם", ללא התלות המתמדת במכשירים מצפצפים.
בהמשך, אם הכל ילך כשורה, עתידים הילדים האלה לגדול וליצור דור אמריקאי חדש של עובדים. כאלה שאמנם עוסקים במקצועות מודרניים ומשתלבים בכבוד בתעשיית ההייטק ובתעשיות בכירות נוספות, אך לא מאפשרים למשרד לזלוג עמוק כל כך אל תוך חייהם הפרטיים. היום, רק לשם המחשה, כ-80 אחוז מהשכירים באמריקה עונים לאימיילים בעניינים מקצועיים גם הרבה אחרי שעות המשרד, במה שמצטבר לכמעט יום עבודה נוסף בכל שבוע.
"להשמיט מהשיח את העובדה שאנחנו מבלים כל כך הרבה זמן מול מסכים פשוט בגלל שאנחנו חייבים, זה לפספס את הנקודה החשובה במערכת היחסים שלנו עם טכנולוגיה מודרנית", כתב אלכסיס מדריגאל, עורך מדור הטכנולוגיה של מגזין היוקרתי "דה אטלנטיק", במאמר מיוחד בחודש שעבר. מדריגאל קבע כי בעוד שרבים מתמקדים באיכויות הממכרות של המכשירים הטכנולוגיים ושל הזמינות האינטרנטית, הרי שהאשמה האמיתית בטירוף שנכנסנו אליו נעוצה דווקא בנורמות העבודה שאליהן התרגלנו. "הבעיה האמיתית היא עם איך שאנחנו תופסים את המונח 'עבודה'. המכשירים האלה מאפשרים למעסיקים לדרוש מהעובדים שלהם להיות מחוברים 24/7".
אבל גם בכיוון הזה מתחילים לצוץ ניצנים ראשונים לשינוי. בברזיל, למשל, הצליחו להעביר חוק הקובע כי עובד אשר נאלץ לבדוק מיילים בסמארטפון שלו אחרי שעות העבודה מחויב לדווח על פעולה זו כ"שעות נוספות". לפי החוק הברזילאי החדש, שנכנס לתוקף רק השנה, "אימייל מהעבודה לנייד שקול להוראה מהמעסיק". מאבק דומה מתנהל גם בארצות הברית, שם תבע בחודש מאי האחרון סמל במשטרת שיקגו בשם ג'פרי אלן את המשטרה, לאחר שלא זכה לתשלום נוסף למרות שהבלאקברי שלו השאיר אותו מחובר לעבודה הרבה מעבר לשעות המשמרת.
בפולקסוואגן, יצרנית המכוניות הגרמנית וקונצרן שמעסיק למעלה מחצי מיליון בני אדם ברחבי העולם, הלכו צעד אחד קדימה לאחר שעובדי החברה התלוננו שוב ושוב על כך שהמחיצה בין חייהם הפרטיים לעיסוק המקצועי הולכת ומתפוררת. בהסכם שהושג בסוף השנה שעברה בין ההנהלה לארגון העובדים, נקבע כי החל מ-30 דקות מסוף יום העבודה (ברבע לשש בערב) ועד 30 דקות לפני פתיחת יום העבודה הבא (בשבע וחצי בבוקר) תיעצר העברת המיילים בשרת של החברה אל הטלפונים החכמים של העובדים, כך שיוכלו להמשיך להשתמש בהם לכל פעילות אחרת. מדובר בניצחון לא מבוטל עבור כל מי שמשתוקק לראות קצת פחות טכנולוגיה סביבו, וקצת יותר את העולם האמיתי.
"היו אמיצים ונסו להתנתק ל-24 שעות"
אבל לא רק מנהלי חברות טכנולוגיה עם רגשות אשם לוקחים צעד אחורה, וגם לא רק קונצרנים ענקיים שאינם ששים לשלם המון שעות נוספות. יש גם אנשים פרטיים רבים שמאסו בהשתלטות הטכנולוגיה על חייהם. אחד הבולטים שבהם הוא פול מילר, כתב מגזין הטכנולוגיה האמריקאי TheVerge, אשר באפריל השנה פרסם מאמר וקטע וידיאו שבהם הוא מודיע כי החליט לעזוב את האינטרנט לשנה ולנסות להסתדר.
"זה כמו הביוב", נימק, "הוא עוזר לך, אבל אתה לא רוצה להיכנס אליו. אני גיליתי שאני כל הזמן בתוך האינטרנט. ואחרי שאתה נמצא יותר מדי זמן בביוב, אתה מרגיש מלוכלך". את תהליך ההתנזרות היזום שלו התחיל מילר בראשון במאי, ומאז הוא דואג לעדכן בחיים החדשים ונטולי ה-Wi-Fi שלו. את הכתבות שלו הוא מדפיס ומעביר למערכת ידנית, וכדי לשוחח איתו חייבים לעשות מעשה אנכרוניסטי ובלתי הגיוני בעליל: לשלוח לו מכתב, ולקוות שיענה. "הולך לי נהדר", כתב בעדכון שהעלה בתחילת החודש, "אבל זה כי כבר שלושה חודשים שאני, כתב טכנולוגיה, מקבל שכר כדי לכתוב על זה שאני לא מחובר לאינטרנט. יש לי מזל מהבחינה הזו, כי אני לא חושב שכל אחד יכול היה לעמוד בזה אחרת".
מתמודדת בולטת נוספת על תואר ה"איך היא עושה את זה" היא הבלוגרית הלונדונית "ילדה עירונית חסכנית", שבאפריל האחרון דיווחה בפוסט שגרתי כי נגנב לה התיק, כולל הסמארטפון. אלא שבמקום לרוץ ולרכוש אחד חדש, העדיפה הצעירה הבריטית להמתין 18 יום עד שבן משפחתה יהיה זכאי לשדרוג חינמי בחברה הסלולר שלו. על הדרך, שיתפה את קוראיה באיך זה מרגיש לא לשלוח וואטסאפ במשך יותר משבועיים. "התרגלתי כל כך לבדוק אימיילים ברגע שאני יוצא מהרכבת התחתית עד שהיום, כשאני ללא המכשיר, אני בקושי מסוגלת לשאת את 90 שניות ההליכה מהתחנה עד לבית שלי כדי שאוכל כבר להדליק את המחשב", סיפקה אז עדות כואבת מהשטח.
אם אתם רוצים גם, אבל מבקשים להתחיל מקטן, אתם מוזמנים לקחת חלק ב"יום ההתנתקות הלאומי"', המתרחש מזה שלוש שנים והוא פרי יוזמה של ארגון אמריקאי שמטרתו להאט את החיים התזזיתיים שכולנו מנהלים ו"לקחת הפוגה מהמבול הבלתי פוסק של טכנולוגיה ומידע". מאחורי היוזמה, אשר מבקשת לעודד אנשים לחזור אל המפגשים האנושיים שגזלה הטכנולוגיה, עומד גוף יהודי ללא מטרות רווח בשם reboot ("לאתחל"), שגם דואג לקיים את היום המיוחד במקביל לזמני כניסת השבת – מצאת החמה ביום שישי ועד מוצ"ש. "שמי הוא רבי יונה, ואני מחובר יותר מדי", כותב במדור הדת של ה"האפיגנטון פוסט" אחד ממייסדי התנועה. "מצאתי שאפילו בחופשות אני לא מתרחק ממקומות יותר מאשר שהקליטה הסלולרית שלי מאפשרת לי. היו אמיצים מספיק לנסות להתנתק ל-24 שעות!".
גם העורכת הראשית של מגזין האינטרנט "האפינגטון פוסט", אריאנה האפינגטון, יצאה בקמפיין נרגש שמטרתו לגרום לציבור להתנתק בשביל להתחבר לעצמם. "אנחנו חייבים את זה לעצמנו, לחדש את מערכת היחסים עם החיים שלנו מעבר למסכים", אמרה בפסטיבל היצירתיות השנתי בקאן. היא גם המליצה למתנתקים להשתמש באפליקציית do not disturb לאייפון - אפליקציה שמשאירה את המסך חשוך ושקט בזמן שאתם מקבלים שיחות והודעות.
מי שבוודאי תתמוך במהלך שמציע הרב יונה היא שרי טרקל (63), סוציולוגית ופרופסור למדעי החברה של המדע והטכנולוגיה ב-MIT, שהפכה בשנים האחרונות לאחד הקולות הבולטים ביותר של אלה המבקשים לקחת צעד אחורה מהאינטנסיביות הטכנולוגית, לחיות קצת יותר "כמו פעם". טרקל, שחוקרת את התחום המשלב חברה וטכנולוגיה כבר למעלה מ-20 שנה, מפצירה במיליוני האנשים הצופים בהרצאותיה באינטרנט (בעיקר באתר TED) לקום מהמחשב, לכבות את הטלוויזיה, לעזוב את הסמארטפון ו"ליצור אזורים מקודשים בבית כמו הסלון והמטבח, שאותם תקדישו לשיחות".
לפי טרקל, המצהירה על עצמה כ"מכורה לשעבר" לטכנולוגיה, היכולת שלנו ליצור קשרים חברתיים אמיתיים תלויה ביכולת שלנו לקיים שיחות אמיתיות. כאלה שטועים בהן, שאומרים בהן דברים לא מתוכננים, שאי אפשר לכמת אותם ל-140 תווים עם סמיילי בסוף. "בהודעות טקסט אנחנו כל הזמן עורכים את עצמנו, מוחקים וכותבים שוב כדי להיראות כמו שאנחנו רוצים להיראות", היא אומרת. "אנחנו מנקים את הבלגן והלכלוך שבשיח האנושי ומקריבים את השיחה למען יצירת התדמית שלנו, אבל האמת היא שאנחנו צריכים את השיחות האמיתיות, כי אנחנו משתמשים בהן כדי ללמוד על בני אדם אחרים, אבל גם על עצמנו. עדיין לא מאוחר לעשות את זה, וחייבים לפחות לנסות".