האינטרנט, כפי שכבר למדנו בשנים האחרונות, הפך להיות זירה חשובה מאין כמוה בתקופות מלחמה. בניגוד לכלים תקשורתיים אחרים, האינטרנט שומר על חופש הביטוי ואפשר להגיד ולהראות בו כמעט הכול, מה שהופך אותו לנשק תעמולתי ראשון במעלה עבור שני הצדדים במאבק. כך גם במבצע עופרת יצוקה. מי משפיע על דעת הקהל בצורה יותר משמעותית, ישראל או הפלסטינים? ראו את מאמצי התעמולה האינטרנטית של שני הצדדים, והחליטו בעצמכם.
בצד הפלסטיני מככבת קודם כל רשת אל ג'זירה, שמחזיקה אתר חדשות שקצת מוטה, באופן לא מפתיע, לכיוון אחד. מה שיותר מעניין הוא דווקא הערוץ שלהם ביוטיוב, שמציג את התמונות שכולנו כבר ראינו שוב ושוב, ובהן אנו נתקלים בכל עימות מהסוג הזה: סרטונים שמראים הרס כבד לבניינים ופצועים מההפצצות, וראיונות עם אנשים שאיבדו את בתיהם או נפצעו.
גם ההסברה הישראלית ברשת מוכרת לרובנו: הסברה שמתמקדת בחוסר הברירה שמאחורי המתקפה. אחת החזיתות המשמעותיות יותר היא דווקא פייסבוק. ברשת החברתית המצליחה מאות אנשים חולקים סרטונים שמראים את התקפות הטילים – סרטונים שכנראה הופקו באגף ההסברה של משרד החוץ – ויש שמפיצים אפילו כמה סרטונים ביוטיוב שהגיעו מדובר צה"ל (שגם מתהדר בערוץ יוטיוב משלו) ובהם רואים, לדוגמא, טילים שמשוגרים מתוך בתי ספר. אחד הסרטונים הפופולריים ביותר בימים אלה הוא סרטון שבו ד"ר וואפא סולטן, פסיכיאטרית ערבית-אמריקאית, מדברת על הקיצוניות המוסלמית. כל אלו מאוגדים, כרגיל, בשלל קבוצות שקוראות לעולם הרחב להבין את המצב של ישראל.
סיפורים אישיים – תמיד עובד
הסיפורים האישיים מהווים נדבך משמעותי במאמצי התעמולה, בדגש על כך שכל צד מנסה להמחיש שיש מי שלא מתנהג באלימות. למשל, סרטון שבו נערה צעירה חוסמת את דרכם של חיילים מציג צבא לא מוסרי שלא אכפת לו מהאוכלוסייה החפה מפשע; קבוצת תמונות שנפוצה בפייסבוק מראה בדיוק את ההפך.
חזית משמעותית נוספת היא מערכת המיקרו-בלוגינג, Tweeter. מצד אחד ניתן למצוא שם משתמשים שמראים כיצד החמאס משתמש בפלסטינים בתור מגן אנושי וכאלה שסופרים את נפילות הקסאמים, אך בצד השני קיימים משתמשים שמפרסמים את ספירת הגופות בשידור חי.
בפוסט בלוג שאוסף את הקטעים המעניינים ביותר הקשורים לקונפליקט שהופיעו בטוויטר, הגדיר הכותב את הכוח הייחודי שמביא טוויטר לשולחן: בזכות הגישה המיידית שהוא מאפשר, כותבים בו הרבה אנשים שנמצאים במרכז הקונפליקט. התוצאה היא שידור של רגעים בזמן אמיתי ולא בדיעבד. והכי חשוב – טוויטר מעודד שיחה ותגובות יותר מכל פלטפורמה אחרת.
תעמולה וירטואלית ועוד רעיונות מקוריים
התעמולה לא פוסחת גם על כמה מקומות יותר אקזוטיים באינטרנט, כמו לדוגמא Second Life. בעולם הדמיוני הזה קיימים עשרות אנשים שנושאים שלטים ודגלי פלסטין במחאה הווירטואלית ביותר כנגד המלחמה.
כתמיד, יש גם בלוגים מהסוג הישן והטוב ששופכים המון מילים על המבצע בעזה. אני נתקלתי בבלוג מעניין של רפובליקן אמריקאי שמציג את המבוא שלו לתעמולה הפלסטינית: אוסף כרונולוגי של כיתובי תמונות מאתרי ידיעות כגון רויטרס ו-AP, המראה איך עם הזמן הכיתובים משתנים מקצה לקצה (בהתחלה: צעיר שזרק בקבוק מולוטוב נורה; בסוף: צעיר נורה).
מעבר לרשתות חברתיות ובלוגים, ניתן למצוא אתרים שלמים המוקדשים למטרות תעמולה. מאז תחילת המבצע רוב האתרים הם כאלה שתומכים בצד הפלסטיני – בעמוד הראשי שלהם תמצאו תמונות קשות של גופות, והם עובדים בלי הפסקה על סיקור חדשותי של המראות הקשים ביותר שניתן למצוא בעזה.
מי שרוצה להתעדכן בכמה שיותר פלטפורמות – סרטונים, תמונות, טוויטים, בלוגים ועוד – יכול להיכנס לאתר Crisis Wire, שאוסף מידע שכזה באופן קבוע מעשרות או מאות מקורות. אפשרות אחרת היא להיכנס לאתר הבא שעושה אגרגציה לבלוגים פלסטינים.
כל הקישורים האלה מחזקים את ההרגשה שבימינו, המאבקים על דעת הקהל מתרחשים בחלקם הגדול באינטרנט. האם אפשר לקבל תמונה אמיתית מהכמות האינסופית של המידע שממשיכה לזרום אלינו בכל רגע נתון? לא בטוח. הכול תלוי, כנראה, באתר האינטרנט שאליו החלטתם לגלוש.