מקלדת עולה באש (צילום: Hemera Technologies, Istock)
נגמר האינטרנט. צאו מהאינטרנט. גיברת, דגל שחור. לצאת | צילום: Hemera Technologies, Istock

בסוף אפריל 2007 אסטוניה הרגיזה את הרוסים. חייל הברונזה של טאלין, פסל סובייטי ממלחמת העולם השנייה, הוסר למרות אזהרות ממוסקווה מכיכר עיר הבירה האסטונית. למחרת נותקה אסטוניה מהאינטרנט. השיטה שנקטו בה – לפי החשדות – הרוסים נקראת מניעת גישה מבוזרת, DDoS, והיא מאפשרת למדינה אחת לעשות דברים כאלו למדינה אחרת בלי שאיש יידע מה מקור ההתקפות. באותו יום גילתה אסטוניה, שהיא מדינה מתקדמת להפליא מבחינה טכנולוגית, ששום דבר לא עובד. זה התחיל מאתרי האינטרנט של העיתונים המקומיים. אחרי זה השיחות לחו"ל, שרוב האסטונים מבצעים דרך שירותים כמו Skype, לא עבדו. אחר כך אי אפשר היה להוציא כסף מהכספומטים.

צוותים בינלאומיים דאגו להחזיר את השליטה של אסטוניה באינטרנט, ובשבועות האלו גילו האסטונים שהאינטרנט, שבאסטוניה כמו פה הוא מובן מאליו כמו שהוא חיוני, הוא תשתית עדינה, שיכולה להתקלקל מאוד, מאוד בקלות.

התשתית הדרושה כדי להביא לביתנו אתרים מהקצה השני של העולם היא אדירה. למרות הטכנולוגיה המתקדמת של שידורי הרדיו והלוויין, מדינת ישראל מחוברת לאינטרנט דרך כבל יחיד שנמתח לאורך קרקעית האוקיינוס. כל ספקיות האינטרנט מתחברות עולם דרך אותו הכבל, שנמצא בבעלות איטלקית.

לחוט שמחבר בינינו ובין העולם קוראים מד נאוטילוס, והוא שייך לחברה באותו שם. הכבל כולל שישה זוגות סיבים אופטיים באורך כולל של 5,729 קילומטר ומסוגל להוליך נפח כולל של 3,840 ג'יגהבייט. הכבל מונח על קרקעית ים התיכון בצורה טבעתית: הכבל יוצא מאיטליה לכיוון מצרים, ומשם אלינו לאזור אשקלון. בישראל מונח הכבל לאורך החוף עד לאזור טירת הכרמל, ליד חיפה, ומשם יוצא לכיוון כרתים ובחזרה לאיטליה. שלוחה של הכבל מביאה את העולם גם לטורקיה וליוון.

 חיסולו הפיזי של הכבל היחיד הזה – למרות מנגנוני הביטחון שלו – אפשרי בהחלט. לבנון, למשל, יכולה לשלוח סירת קומנדו שתטפל בחלקו הצפוני של הכבל, וממצרים יכול לצאת כח תקיפה לכבל הדרומי. צוללנים תת ימיים יכולים להניח מטען בשתי נקודות ולחסל את הכבל הזה. גם במקרה של תקיפה יבשתית ישירה על אחד ממוקדי התקשורת אליהם מגיע הכבל התת ימי. ותמיד יש אפשרות של תקלה. בינואר 2008 ספינות שעגנו במפרץ הפרסי פגעו בכמה כבלים תת ימיים שחיברו חלק ממדינות ערב לאינטרנט. התושבים נאלצו להסתדר בלי אימייל במשך יותר משבוע. לפחות לפי ההסבר הרשמי, התקלה נגרמה בטעות. פעם בשלושה ימים ספינה הורסת כבל תקשורת תת ימי באיזה מקום בעולם. על רוב המדינות חיתוכי הכבלים האלו לא משפיעים, בגלל שלרוב המדינות יש יותר מחיבור אחד לעולם.

האם גם לנו יכול לקרות דבר כזה?

תשתיות (צילום: dsabo, Istock)
לא בתמונה: אינטרנט | צילום: dsabo, Istock

כדי לצמצם את הסיכוי לבעיה תוכננה התשתית בצורה מחוכמת. החיבור הוא, כאמור, בצורת טבעת, ולכן אם ייחתך הכבל בנקודה כלשהי, נוכל לגלוש דרך ה"כיוון" השני. אם ייפגע החיבור באזור מצרים, נגלוש דרך החיבור שעובר מכרתים ולהפך. על פי הצהרות חברת מד נאוטילוס, זמן התגובה להתמודדות עם בעיה כזו הוא 50 מילי-שניות, פרק זמן שאדם בהחלט לא ירגיש בו, אך בפועל אין לדעת איך יפעל דבר כזה לאמתו של דבר, מכיוון שתקלה כזו מעולם לא אירעה.

טובי קנאור, סמנכ"ל ההנדסה של חברת נטוויז'ן, אמר לנו שהסיכוי לחיתוך בו זמני של שנני הכבלים הוא קטן. "הכבל הוא לא חוט טלפון," הוא אמר, "זה התקן מסיבי המונח בעומק רב, ולא כל סירת מנוע קטנה תפגע בו." ועם זאת, הוא אומר, לישראל אין גיבוי במקרה של ניתוק. בעבר היה חיבור לווייני חלופי, אבל הוא כבר לא עומד בדרישות הפס הרחב של ישראל.

חברת ח.ל.ל מרמת גן נותנת שירותי גיבוי אישיים דרך לוויין. בחיבור כזה – שמשמש גם ספינות בלב ים – המנוי יישאר מחובר לרשת גם אם כל החיבורים היבשתיים יקרסו. השירות הזה יקר מאוד, מסוג הדברים שרק חברות גדולות יכולות להרשות לעצמם. הצרכן הביתי לא יכול, וגם לא צריך, לשלם אלפי דולרים על חיבור רציף לפייסבוק.

כמה זה יעלה לנו?

ישראל תפסיד מאות אלפי שקלים ביום על ניתוק ארצי מהאינטרנט, כך מעריכים גורמים בתחום אבטחת המידע. אין דרך להעריך את הנזק ארוך הטווח שייגרם לתשתיות הכלכליות של ישראל בעקבות ניתוק של ימים או שבועות. הרבה מהתקשורת העסקית עוברת דרך הרשת היום – גם חלק מהתקשורת הכלכלית והטלפוניה לחו"ל. במקרה של נפילה כזו, רוב הארגונים יעברו לשימוש בטלפוניה קולית, אך העומס שיוטל על הרשת הקולית עשוי להיות כל כך גדול עד שהיא בעצמה תקרוס, אפילו אם רשת זו לא נפגעה כחלק מההתקפה.

"ישראל נמצאת מדי יום תחת התקפות מקוונות, שמופנות אל אתרי משרדי ממשלה ואל אתרים שמזוהים עם ישראל," אמר לנו גורם בתעשיית אבטחת המידע. "אפשר לשער שחלק מההתקפות מגיעות מצד גורמים מאורגנים, לרבות זרועות אינטרנט של ארגוני טרור, שאוהבים את הכלי הזה בשל היכולת לפתח אותו בסתר, וגם בגלל היכולת לגרום נזק גדול בהשקעה קטנה. ישראל היא גם מטרה 'טובה', כי כמו אסטוניה, אנחנו מדינה מרושתת מאוד, שמערכות שונות בה תלויות זו בזו. קל להגיע למצב שבו התקפה על מערכת אחת גורמת לעומס יתר על מערכות אחרות."

"לעומת זאת, מי שינסה לשתק את ישראל יתקל בקשיים שלא היו באסטוניה. ישראל מוכנה הרבה יותר, וגורמי הביטחון מכירים את נקודות התורפה שבמערכות הדיגיטליות שלנו. בגלל שמדי יום אנחנו מתמודדים עם אלפי התקפות, אנחנו ערוכים יותר לאפשרות של מתקפה גדולה".

>> כל עוד יש אינטרנט, זה הזמן לגלוש ב-100 האתרים הכי טובים בישראל