מסתבר שגם בשנות השישים, שנים לפני המחשבים האישיים, האינטרנט, ג'יידייט או פייסבוק, אנשים כבר ניסו למצוא את האחד או האחת על סמך התאמה אישית - הכירו את שני "אתרי ההכרויות" הראשונים שהוקמו בשנות ה-60:
Operation Match האבטיפוס של אתרי ההכרויות כפי שאנחנו מכירים אותם כיום הוקם בשנת 1964 על ידי מספר סטודנטים מאוניברסיטת הרווארד.
התוכנה ידעה למצוא ולהתאים דייטים לאנשים בהסתמך על מאות שאלות שאותם המשתמשים השיבו עליהן. משתמש שרצה לקבל שידוך מילא שאלון והתוכנה באופן כמעט מיידי החזירה לו שם וכתובת לשידוך רלוונטי.
כמובן שהרווקים והרווקות לא השתמשו באינטרנט שהיה אז בגדר חלום רחוק, אלא נאלצו להגיע פיזית למקום בו הותקן המחשב עם התוכנה שכבר כללה את כל המידע, אבל הרעיון שבבחירת בני זוג על סמך סינון מתוך מאגר בוסס כבר אז.
שנה אחרי, בשנת 1965 לואיס אלטפסט ורוברט רוס, שני צעירים בשנות ה-20 לחייהם, הראשון רואה חשבון והשני מתכנת שעבד בחברת IBM המציאו את TACT (מבחן התאמה אוטומטי).
TACT היה שירות שמצא שידוכים לצעירים העשירים מה"אפר איסט סייד" של ניו יורק. ובניגוד ל-Operation Match שחיפש התאמה לפי שאלונים בלבד, TACT כלל בתוכו גם פונקציה של התאמה מבוססת מקום.
הלקוחות שרצו להשתמש בשירות, התבקשו לשלם 5 דולר והשיבו על שאלונים עם שאלות שעסקו בהם ובבני הזוג הפוטנציאליים.
המידע הוזן לתוך מחשב מדגם IBM 1400 שעיבד את המידע והחזיר למשתמש חמישה כרטיסים כחולים אם המשתמשת היא אישה שמחפשת גבר או חמישה ורודים אם מדובר בגבר שמחפש אישה.
השירות זכה לפופולאריות רבה ומרובע העשירים התפשט לכל ניו יורק. עם זאת בגלל שמדובר בשנות ה-60 ייתכן והוא הקדים את זמנו.
בשנת 1966 הוועד המנהל של מחוז קינג בוושינגטון יזם חקירה פלילית כשהבחין כי הסטודנטים במחוז ממלאים "שאלוני דייטינג מפוקפקים". באותה שנה הסיפור אף פורסם בעיתון היו יורק טיימס תחת הכותרת "שאלוני בנים-בנות תחת חקירה".
בהמשך, התובע המחוזי של ברוקלין פנה לחבר המושבעים והציע להם לשקול האם הזמנת תלמידים לבחור לעצמם בני זוג היא פשע מין.
זה היה בשנות ה-60, מאז התחום התפתח וכיום יש מאות אלפי אתרי הכרויות ברחבי הרשת עם מיליארדי משתמשים מרחבי העולם.
>> למה גרמניה רוצה לאסור את מסיבות פייסבוק?
>> האם זהו קעקוע האנימציה הראשון בהיסטוריה?