כשהייתי מתבגר מטומטם תמיד רציתי להיות ברמן מדליק כזה שמתחיל עם בחורות. כמובן שזו הייתה הדרך שלי לעקוף את חוסר הביטחון שלי לגשת סתם כך לבנות המין השני. כשהשתחררתי מצה"ל ניגשתי לפאב שאהבתי לבלות בו ושאלתי האם צריך ברמנים. לא היה לי קורס או כל רקע בזה אבל הבעלים וגם חלק מהצוות הכירו אותי וידעו שיש לי אנרגיות טובות, אז קיבלו אותי לעבודה.
אחרי כמה חודשי הסתגלות ולמידה הרגשתי בבית בתוך הבר, יותר נכון כמו שחקן על במה עם קהל שבוי. במקביל גם המטרה שחלמתי עליה בלילות המתבגרים שלי התחילה להתממש. הכוח לעמוד מאחורי בר אפשר לי לפנות לכל אחת, גם לנשים שלא דמיינתי שאפנה אליהן אי פעם כי הן "מעל הרמה שלי". מילדון שחלם להיות זיין תל אביבי הפכתי לברמן עמק יזרעאלי שבמשך שנתיים פגש תדיר את בנות המין היפה. חלק מהמפגשים הניבו משגלים מזדמנים, משגלים קבועים, משגלים מפתיעים, דחיות שוברות לב והמון לילות של פינטוזים על הלקוחה ההיא בפינה של הבר. בקיצור, חייתי את החלום (בקנה מידה צפוני כמובן). בשלב מסויים ראיתי שאת הכוחות שקיבלתי מהבר הצלחתי לממש מחוצה לו, ואפילו יצאתי לדייטים שלא במסגרת העבודה. ניתן להגיד שהייתי בכושר שיא בכל הנוגע להתחלה עם בחורות. ידעתי לראות מי הבחורה שמולי ולהתאים את עצמי אליה, ידעתי מה להגיד, מתי ולמה בשביל להתקדם לכיוון המיטה. חייתי בסרט, הרגשתי לעיתים כמו ניו שיודע לקפל את המטריקס לטובתו.
"הבנתי שאני לא באמת חי, ונפל לי האסימון לגבי שמירת נגיעה"
רדפתי אחרי החלום המזדיין שלי. רדפתי אחריו כל כך שהלב שלי שקע בתרדמת חורף. לא הרגשתי כלום לאף אחת יותר, רק רציתי לסמן עוד וי בדרך לתואר "זיין על". בשביל לאזן את הדיסוננס שנוצר בין הזין ללב דקלמתי לעצמי שאין דבר כזה אהבה, שזה הכל שטויות שהמצאנו בשביל להתגבר על חוסר המשמעות המפחידה שאיתה אנחנו קמים כל בוקר. בקיצור - פאק זוגיות, יחי הזיונים והחוויות לספר לחבר'ה. אלא שגם זה כבר לא היה מרגש יותר. מה קרה לפחד הקטן הזה לפני דייט? איפה ההתאהבות השורפת של תחילת קשר? הבנתי שאני לא באמת חי. אז החלטתי לחזור ולחקור את המושג אהבה. הסתכלתי מסביבי וניסיתי להבין איך אני מעיר שוב את הלב. אני לא אדם דתי אבל אני כן מבין שביהדות יש המון חוכמה שעברה מדור לדור ואם אדע לקחת ממנה את מה שאני רוצה אולי היא יכולה לעזור לי. כך נפל לי האסימון לגבי "שמירת נגיעה".
חכמי ישראל כנראה גם היו זיינים גדולים בתורה, עד שיום אחד גם הלב שלהם כבה. ואז כנראה שרבי עקיבא אמר "חלאס! אתם לא רואים שאהבה היא קודם כל חברות ואיכפתיות ורק בסוף המשיכה הפיזית?" ומפה לשם הוא תיקן תקנה חדשה בה אסור לשבת עם בחורה בחדר סגור ואסור לגעת בה עד החתונה. יש משהו הגיוני בלהכיר את בת או בן הזוג שלך לפני המגע המיני, כי אהבה היא דבר ראשון חברות עמוקה וכנה. החלטתי לקחת את הרעיון שמאחורי שמירת הנגיעה והמצאתי את "חוק שלושת החודשים". שלושה חודשים בהם אני יוצא עם הבחורה, מכיר אותה, צוחק איתה, מטייל איתה ובעיקר עושים חברות ולא סקס.
וכך הגיעה משמרת, ועל הבר התיישבה בחורה חמודה. ביקשתי את הטלפון שלה והתחלנו לצאת. כבר בדייט הראשון פרסתי לפניה את ה"חוק" והיא זרמה איתו. יצאנו יחד להופעות ועפנו על החיים, טיילנו ועשינו קאמפיניגים. ישנו יחד ולא היה מגע מיני.
זה היה לי ממש קל. מרגע קביעת החוק כל מערכת הרבייה נרתמה למהלך ועזרה למוח לעשות את המניפולציות הדרושות. זה היה ניסוי מדהים, והוא עבד. היינו יחד שנתיים וחצי והלב שלי חזר להרגיש, חזר לחיים. אומנם לא מילאתי את החוק במלואו כי יש גבול (נשברתי אחרי חודש) אבל ההכרה בו גרמה לי להסתכלות אחרת ובניית קשר ממקום אחר ונכון בשבילי.
אז נכון, אני כבר לא עם אותה בחורה אבל החוק הזה המשיך ללוות אותי רעיונית כל הזמן. הבנתי שאני צריך לדחות את הסיפוקים המיניים שלי מידי פעם אם אני רוצה להרגיש חי. גם את הזוגיות המופלאה שבה אני נמצא בימים אלה התחלתי בהכרזת החוק (לא קיימנו אותו במלואו גם הפעם) ובינתיים, טפו טפו, זה עובד לי נהדר. החוק הזה הוא בסך הכל תזכורת עבורי למה שחשוב באמת במערכות יחסים: עם זיונים לא הולכים למכולת האהבה אלא עם חברות, אכפתיות, הדדיות והמון צחוק.