כשבמאי מאבד את חוש ההומור שלו, לדוגמה עדכנית כריסטופר נולאן ב"טנט" - כלומר לא שקודם הוא היה שלום אסייג, אבל וואו - זה בדרך כלל רע מאוד. והנה יוצר גאי ריצ'י את הסרט נטול ההומור הראשון בקריירה שלו, וזה דווקא טוב מאוד.

במרכזו של "שומר טינה", במקור "Wrath of Man", עומד טיפוס שאנחנו מכירים בשם פטריק היל. יש לו עבודה חדשה כמאבטח של משאיות כסף (אני מניח שזה היה הרציונל מאחורי התרגום ל*שומר* טינה, ואני רוצה להגיד למי שחשב על זה שזה מעצבן), וברור גם שהיל מסתיר משהו. יותר ממשהו; נראה שהאיש מסתיר חיים שלמים, כי הוא מיומן מדי בשביל התפקיד החדש שלו ואין שום סיבה נראית לעין שהוא ממלא אותו.

מה עוד קורה ב"שומר טינה"? אני יכול לספר לכם, אבל אתם תרצו להרוג אותי. לסרט הזה יש מבנה חכם של חשיפת מידע מבוקרת, עניין שריצ'י רומז אליו באופן אלגנטי כבר בשוט הפתיחה שמראה לנו שוד של משאית כסף, אבל רק חלק מאוד מסוים ממנו; בכל הנוגע לפריסת הסיפור המלא, "שומר טינה" עובד קצת כמו "ג'קי בראון" של קוונטין טרנטינו. צריך לרוץ עד הסוף כדי להבין - באמת להבין - את ההתחלה.

ריצ'י, שבתחילת הקריירה שלו נורה כמו קליע מ"לוק, סטוק ושני קנים מעשנים" וקצת סבל מתסמונת הסרט השני ב"סנאץ'" העדיין-מגניב, סובל מאז מתסמונת הבמאי שהיה מגניב פעם. הקריירה שלו מאז הניינטיז רצופה סרטים שהסריחו ממאמץ להצחיק או להיות אדג'יים ("רוקנרולה", "שם קוד מלאך") וסרטים מאסכולת "מכרתי את נשמתי לחנות המפעל" (שני השרלוק הולמסים האיומים ההם, לאחרונה "אלאדין"). "שומר טינה" הוא הראשון שלו זה שנים שלא מנסה להיות "סרט של גאי ריצ'י" או לחלופין לברוח מזה למקום אחר לגמרי; זה כאילו שהאיש השאיר את האגו המקצועי והיצירתי שלו מחוץ לפריים כדי לביים את מותחן הפעולה הכי אפקטיבי שיש לו, והגישה הזאת השתלמה עם סרט אקשן/ נקמה שמייצר כמעט לכל אורכו מתח בלתי נסבל, במובן החיובי ביותר של המילה. 

ריצ'י תמיד ידע לעשות קולנוע, אבל אם סימן ההיכר שלו הוא עשייה קולנועית שמושכת את תשומת הלב אל עצמה מפני שהיא כל כך מוקצנת, כאן האיש עובד כמעט כמו ז'אן פייר מלוויל, הגאון הצרפתי שביים באלגנטיות נצחית את (בין השאר) "הסמוראי" ו"המעגל האדום". כלומר כן, פה ושם העריכה טיפה משוויצה או שהמצלמה קצת מנכיחה את עצמה, אבל ברוב מוחלט של הזמן זה פשוט ומינימליסטי ומהודק וכמובן אלים. אבל לא מסוגנן-אלים, פשוט אלים לאללה.

לא סתם זרקתי אתכם לקולנוע של צרפת: "שומר טינה" הוא רימייק לסרט הצרפתי "משאית כסף" מ-2004, והקרדיט להברקה הסיפורית שבבסיסו הולך ישר למקור של ניקולא בוקריף. אבל שני הסרטים שונים מאוד זה מזה - החל בסיפור הרקע של הגיבור וכלה בקו הסיום של הכל - ובעוד שבעשייה הקולנועית של "משאית כסף" לא היה שום דבר מיוחד, הקולנוע של "שומר טינה" הוא אולי המרשים ביותר בקריירה של ריצ'י, ודווקא בגלל שהוא גם המאופק ביותר. 

מתוך "שומר טינה" (צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג , יחסי ציבור)
מאבטח שנורא רוצה לצאת גבר. ג'וש הארטנט ב"שומר טינה" | צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג , יחסי ציבור

למרות הופעות מוצלחות של מספר שחקני משנה, בעיקר הולט מק'קלאני בתפקיד המנטור של היל וג'וש הארטנט כמאבטח שנורא נורא רוצה לצאת גבר, "שומר טינה" הוא גם 100 אחוז ג'ייסון סטיית'האם. אחרי 23 שנים, האיש סוגר כאן מעגל וחוזר לעבוד עם מי שגילה אותו ב"לוק סטוק" (הידעתם? סטיית'האם התפרנס ממכירת סחורות בשוק השחור לפני שהפך לדוגמן, שילוב ששכנע את ריצ'י שהוא האיש לתפקיד של בייקון. ניסיון במשחק לא היה אז לסטיית'האם). אני מת על השחקן הזה, גיבור אקשן טהור-דם בעידן שבו תחום ההתמחות כולו הולך ונעלם, אבל בגיל 53 אפשר כבר לקבוע שהוא בדרכו כישרון מפוספס. בהחלט לא שחקן ענק, אבל באותה מידה של החלט גם פחות כוכב משמגיע לו.

סטיית'האם כיכב אמנם בערימות של סרטי אקשן שנתפרו למידותיו, אבל את רובם ככולם הוא עשה הרחק מהצנטרום של הפיילה ההוליוודית. הוא התגלה בקולנוע הבריטי; את פרנצ'ייז האקשן "המשלח" וצ'אנס ראשון לככב הוא קיבל מלוק בסון ביושבו כאיש החזק של חברת EuropaCorp, ששמה מעיד על מוצאה היבשתי; אפילו סרטי "הבלתי נשכחים" היו של Nu Image ו־Millenium, חברות שהן הכל חוץ מאולפנים גדולים. תזכירו את הנוכחות שלו בסרטי "מהיר ועצבני", ואגיד שזאת בדיוק הנקודה: סטיית'האם נתפס בהוליווד בעיקר כחלק לגיטימי מאנסמבל אקשן או ככינור שני, רצוי לדה רוק. לא כמנה העיקרית. 

הפרישה של דניאל קרייג מפרנצ'ייז ג'יימס בונד היא הזדמנות להיזכר בשנת 2005, אז חיפשה חברת ההפקה EON מחליף לבונד הקודם, פירס ברוסנן. סטיית'האם היה רגע אחרי "המשלח 2", כוכב אקשן-צחוקים מוכח וגם בריטי בהתאם לדרישות התפקיד, אבל הוא מעולם לא נשקל ברצינות לג'וב שהלך לקרייג. גם המלהקים של שלל גיבורי העל בסרטי מארוול ודי.סי פסחו עליו עד כה, למרות שהוא פשוט נולד לתפקידים האלה. מפה לשם, זה כאילו שג'ייסון סטיית'האם יכול להיות רק ראש לשועלים או זנב לאריות.

סטיית'האם, שיהיה בריא, כיכב בחייו בכמה וכמה סרטי אקשן פשוט איומים, כמו "The Mechanic" ו"Blitz" ו"Killer Elite". מדי פעם הוא הבליח עם אחד ממש טוב, כמו "Safe" בבימויו של הישראלי בועז יכין מ-2012. אבל הרשימה הזאת היא-היא הנקודה: לשמותיהם של כמה וכמה סרטים בכיכובו של אחד מגיבורי האקשן המובהקים האחרונים אין אפילו תרגום עברי. הם היו קטנים מדי או נידחים מדי להפצה בינלאומית רחבה שתביא אותם עד לחופינו. ואני אומר, לכו לראות אותו ב"שומר טינה". לפעמים גם שם עברי גרוע הוא חדשות טובות.