הם היו אָמָּנים ואֻמָּנים, בובנאים ויוצרי מודלים, פסלים ומכונאים. כשהקולנוע היה עמוק בעידן האנלוגי, כשאף אחד עוד לא דמיין שימוש במחשבים ליצירת תמונות נעות, הם בנו את ארגז הכלים שאִפשר לג'ורג' לוקאס לברוא את היקום של "מלחמת הכוכבים" ולסטיבן ספילברג ליצור במשותף עם לוקאס את סרטי "אינדיאנה ג'ונס". הרבה דברים רעים נכתבו על לוקאס במשך השנים, אבל חייבים לתת לו קרדיט על יצירת הסינרגיה היצירתית הזאת, וגם על השם הקולע שנתן לה. Industrial Light and Magic, "תעשיות אור וקסם". בול.
הסדרה התיעודית "אור & קסם", שעלתה בדיסני+ בסוף השבוע האחרון, מספרת בשישה פרקים בני כשעה את סיפורה של החברה שהוקמה ב-1975 כדי לייצר את האפקטים המיוחדים עבור "מלחמת הכוכבים" – וליתר דיוק, כדי להמציא מחדש את כל התחום הנכחד-דאז של האפקטים כדי שלוקאס יוכל להגשים את החזון שלו. אבל סיפורה שלILM רק מתחיל בימים האנלוגיים; היא הייתה גם זו שהמציאה את האפקטים הממוחשבים ואת אנימציית המחשב (פיקסאר? היא נולדה כמחלקה בתוך ILM, למעשה כמחשב ספציפי בתוכה), ובכך הפכה את הקוסמים של הסבנטיז למובטלים. פיל טיפט, גאון אנימציית הסטופ-מושן שהוא הגיבור הטראגי המובהק של ILM ושל הסדרה, מספר איך צפה באפקטים הממוחשבים של "פארק היורה" ואמר לסטיבן ספילברג, "אני חש כאילו נכחדתי". ספילברג מצדו אימץ את השורה והכניס אותה לסרט (שכולו, אגב, מלא הקבלות מקסימות בין הסיפור שהוא מספר לאמצעים שבהם הוא נעשה).
"אור & קסם" הופקה בתוך דיסני, כיום הבעלים של "מלחמת הכוכבים", והבמאי שלה הוא לורנס קסדן – שבין השאר כתב עבור לוקאספילם את "האימפריה מכה שנית" ואת "שודדי התיבה האבודה". זאת סביבה אוהדת, אבל הסדרה לא מרככת את הטראומה שעברו אמני האפקטים מהאסכולה הישנה כשהמחשבים השתלטו על הכל, וגם לא מתעלמת מהאחריות של ILM לחיסולו של הקסם שמוטמע בשמה. להפך: זאת תמה מרכזית, והצפייה בסיפורים של אנשים כמו טיפט מזכירה את הטרגדיות שנגרמו כתוצאה מהמעבר מהראינוע לקולנוע המדבר. אדם קם בבוקר, ופתאום אף אחד כבר לא רוצה את האמנות שלו.
ILM המציאה מחדש (פעמיים) את האפקטים המיוחדים, אבל ההשפעה שלה על הקולנוע גדולה בהרבה מהשאלה איך עושים חללית משכנעת: ממערכת העריכה הדיגיטלית הראשונה ועד למעבר מצלולואיד לצילום והקרנה דיגיטליים, כמעט כל התפתחות טכנולוגית משמעותית בעולם הקולנוע בחצי המאה האחרונה קשורה ישירות או בעקיפין לחברה של לוקאס, והסדרה מהבחינה הזאת יותר ממצדיקה את אורכה. אבל שלושת הפרקים הראשונים ממוקדים בימים של הקסם, ושם היא פוגשת אותי.
כש-ILM הייתה בת עשר היא הוציאה ספר עצום ורב, 280 עמודי כרומו בפורמט שולחן קפה, שבו תוארה לפרטי פרטים העבודה על "מלחמת הכוכבים" ועל "אינדיאנה ג'ונס", על "אי.טי" ועל "בחזרה לעתיד". כמי ששאלת ה"איך הם עשו את זה" הייתה הדבר שהכי פוצץ לו את המוח מכל הדברים שפוצצו לו את המוח ב"מלחמת הכוכבים", הספר הזה היה מתנת יום ההולדת שביקשתי לעצמי בגיל 13. את שמותיהם של גיבורי "אור & קסם" הייתי ממלמל בהערצה גיקית שאין לה סוף, יכולתי לספר לכם בדיוק מי עשה מה באיזה סרט. אין ספק שהסדרה הזאת נוצרה בדיוק בשבילי ובשביל שכמותי – ילדי איטייז חננות, בגדול – אבל אני די בטוח שאני ממליץ עליה לא רק כי צפיתי בה כשהספר הגדול של ILM פתוח לידי.
הנה סיפור שממחיש למה: אחד המרואיינים הבולטים בסדרה הוא ג'ון דייקסטרה, האיש שליטרלי המציא את האפקטים של "מלחמת הכוכבים" (בזכות מערכת ה-Motion Control, תכלס רובוט צילום ש"מקליט" תנועות מצלמה ומאפשר לחזור עליהן שוב ושוב בכל שכבה מצולמת, לצורך העניין החללית והרקע, כך שהתנועה מסונכרנת ונראית מציאותית). דייקסטרה קיבל על זה אוסקר, אבל ג'ורג' לוקאס פיטר אותו בגלל חוסר יכולת כרוני לעמוד בזמנים. הסדרה לא מטשטשת את זה; דייקסטרה אפילו מקבל הזדמנות לספר כמה חרא זה הרגיש.
והנה עוד סיפור: בפרק האחרון מדברת קתלין קנדי, המפיקה הנצחית של לוקאספילם, על הטכנולוגיה שמשמשת את ILM ב"המנדלוריאן" – מסכי ענק דיגיטליים שמקרינים בזמן אמת, בעת הצילומים, את הסביבה הדיגיטלית שבעבר היה מתווספת לווידאו בשלב הפוסט-פרודקשן. "חזרנו לעשיית סרטים אמיתית", אומרת על זה קנדי, ובעצם מכירה במה שכולנו יודעים: המחשב גזל מהקולנוע משהו מהנשמה שלו, מהאורגניות שלו (גם בישראל, אגב, כבר משתמשים בטכנולוגיה החדשה. החלוצה בתחום היא "סטודיו Parallax" של יוני גבע, תום גולדווסר, נדב הקסלמן ושי רוחימי).
הרגע המכונן בהשתלטות המחשב היה "פארק היורה", הסרט שאחריו אף אחד כבר לא רצה לעשות אפקטים של פעם. "אור & קסם" מספרת על זה נהדר, וזה היה צפוי; מה שפחות צפוי הוא הווידוי של פיל טיפט על הדו-קוטביות שלו ועל איך אנימציית הסטופ-מושן מנעה ממנו להתאבד. זאת סדרה על אנשים לא פחות משהיא על פעלולים, והיא מצוינת תחת שני הכובעים.
אוקיי, אז אני קצת משוחד כי זאת סדרה על גיבורי הילדות שלי. אבל האמת היא שהם גיבורי הילדות של דור שלם; הוא פשוט לא מכיר את שמותיהם.