ביל פקסטון מת, ובמותו ציווה לנו לבדוק אם הם הספיקו לעדכן את ה"לזכרם". באוסקרים ממילא משמיטים תמיד מישהו מקליפ ההספדים; רק לפני שנתיים הם שכחו את ג'ואן ריברס. מה הסיכוי שמישהו רץ ממש עכשיו למשמרת עריכה רק כדי להכניס את פקסטון?
הוא היה בן 61. צעיר מדי, בריא מדי – סיבת המוות היא סיבוכים בניתוח. כנראה עוד קורבן של אחד הרוצחים הגדולים בהיסטוריה: חוסר מזל. השאיר שני ילדים, כבר גדולים, מנישואים של 30 שנה ללואיז ניוברי.
יש המון שחקנים כאלה. לא כוכבים, לא שערורייתיים, פשוט נמצאים שם. בכדורסל האמריקאי קוראים לזה Role Players, "שחקני תפקידים". לא החבר'ה שאנשים קונים בגללם כרטיסים, אלא המקצוענים שעושים את העבודה השקטה. פרצופים מוכרים, אבל אף פעם לא ממש בספוטלייט.
פקסטון שיחק בסרטים ברציפות מאז תחילת שנות ה-80. שלושה מסרטי האקשן הכי אהובים של האייטיז רשומים בפילומגרפיה שלו: "קומנדו", "שליחות קטלנית" ו"שובו של הנוסע השמיני" – התפקיד הראשון שלו שהשאיר חותם בזיכרון שלי, חייל המארינס שמאבד את זה לפני שהוא מתעשת מחדש ובסופו של דבר מת מות גיבורים.
הידעתם? פקסטון הוא אחד משני השחקנים היחידים בהיסטוריה - השני הוא לנס הנריקסן - שהתעמתו קולנועית מול השילוש הקדוש של הנבלים הבלתי ניתנים להשמדה: המחסל מ"שליחות קטלנית", הטורף (הוא שיחק ב"הטורף 2") והחייזר של "הנוסע השמיני". ברור שלא ידעתם. גם אני לא ידעתי עד שהתיישבתי לכתוב משהו לזכרו וקראתי את זה, כי ביל פקסטון הוא לא מהשחקנים האלה שעורכי תרבות מבקשים ממך לכתוב עליהם בעודם בחיים. זה כל הקטע עם שחקני תפקידים.
ג'יימס קמרון חיבב אותו במיוחד ופקסטון שיחק אצלו בכל הזדמנות. פקסטון עשה אצלו לטעמי את התפקיד הקולנועי הטוב ביותר שלו, הדושבג שמתחזה למרגל ב"שקרים אמיתיים". הסצנה שבה שוורצנגר מפנטז את עצמו מפוצץ לו את הפרצוף היא בכלל פסגה קומית.
בין חייל המארינס השביר לגבר שמתחזה לסוכן חשאי כדי לזיין, המומחיות של פקסטון הייתה טיפוסים שאתה לא בטוח שאפשר לסמוך עליהם – לפעמים זה "שקרים אמיתיים" ומתברר שלא, לפעמים זה "טוויסטר" ומתברר שכן. בגלל זה הוא ישב כל כך טוב על הדמות שלו ב"אפולו 13", האסטרונאוט החולה שמצבו הפיזי מעורר סימני שאלה. אלו גברים חמקמקים, מה שקוראים באנגלית Ellusive, כיאה לשחקן חמקמק שלהערכתי מחצית מתושבי הכדור מתבלבלת בינו לבין ביל פולמן. גם אני תמיד התבלבלתי.
כבן למעמד הביניים ההוליווודי, הגיוני שפקסטון מצא כוכבות בטלוויזיה – התפקיד הראשי בדרמה של HBO על גבר מורמוני מרובה נשים, "Big Love", הקנה לו שלוש מועמדויות ל"גלובוס הזהב". עכשיו אני מצטער שלא ראיתי אפילו פרק אחד. ונזכר שבפעם האחרונה ראיתי אותו במיטבו ב"חיית הלילה" לצד ג'ייק ג'ילנהול. וואלה, זה היה אותו תפקיד כמו ב"טוויסטר" רק הפוך. ברנש שרודף אחרי סערות, הפעם מניאק.
מעניין איך זה לדעת שאם תמות ברבע לאוסקר והאקדמיה לא תספיק להשחיל אותך ל"לזכרם", זאת ממש לא תהיה הפדיחה הכי גדולה שלה. מעניין איך זה לבלות קריירה שלמה ממש על קצה העיגול של הספוטלייט. ועכשיו יש ביל אחד פחות לשאול.