הוא ארוך מדי, הישורת האחרונה שלו די מקושקשת, השפה הקולנועית והתסריטאית שלו כל כך מושפעת מ"החבר'ה הטובים" שזה גובל בפלגיאט, וחוץ מזה צריך להיות חוק נגד הנפשה דיגיטלית של כלבים בנסיבות שאינן סרט אנימציה. אבל וואי, איזה כיף ה"קרואלה" הזה.
בראשית אנחנו מכירים את אסטלה, שנולדה עם שיער חצוי שחור-לבן ואופי חצוי בהתאם: היא מבריקה, אבל יש לה צד פרוע/ מרושע שהאמא היחידנית שלה עושה הכל כדי שלא ישתלט עליה. אבל ככל שאסטלה גדלה - ועל הדרך הופכת מהילדה-שחקנית טיפר זייפרט-קליבלנד לזוכת האוסקר אמה סטון - נסיבות חייה מקשות עליה להשתלט על הילדה הרעה שבה, ובסופו של דבר היא מפתחת אלטר-אגו בשם קרואלה.
בעוד שאסטלה הולכת לעבוד אצל הברונית, מעצבת האופנה הכי גדולה והכי מרושעת בלונדון (אמה תומפסון), קרואלה זוממת לרשת את הבוסית על כל הכרוך בכך. כדי לעשות את זה היא נעזרת בשני פושעי רחוב שגדלו עם אסטלה, ג'ספר הנבון (ג'ואל פריי) והוראס האהבל (פול וולטר האוזר). ברגע שכל הכלים מסודרים על השולחן, לרבות הכלבים הבלתי נמנעים (שלושה דלמטיים לברונית, אחד מעורב לאסטלה/ קרואלה, כולם בלתי נסבלים בקטעי האקשן שבהם הנפישו אותם בתקווה מטופשת שלא נשים לב להבדל) אנחנו מקבלים בעצם שתי עלילות שוות בנפחן ובחשיבותן: מצד אחד סיפור ההתהוות או האוריג'ין של מרשעת-העל קרואלה, על פי כל הכללים שלמדנו להכיר בסרטי הקומיקס - ומצד שני סיפור עצמאי על שתי נשים שחולקות אפס עכבות מוסריים ושיעשו הכל כדי להיות הכי. קטע, מי היה מאמין שבתוך פרנצ'ייז עם כזה פטיש לכלבים נראה דווקא קט פייט.
הבמאי של "קרואלה" הוא קרייג גילספי, ולמרות שהוא לא היה הבחירה הראשונה - גילספי החליף את במאי התיאטרון אלכס טימברס שפרש מהפרויקט - אני לא חושב שדיסני יכלו ללכת על אדם מתאים יותר למשימה. אחרי הכל, גילספי ביים לפני ארבע שנים את "אני, טוניה", שבדיוק כמו "קרואלה" מכריח את הצופה להיות בעד דמות שעושה דברים איומים פשוט כי החיים כל כך נגדה, או ליתר דיוק להיות בעדה כל זמן שהיא לא שוברת לו את הלב. אבל בעוד שגילספי הוא בחירה מתבקשת, הטון של "קרואלה" הוא חתיכת יציאה מצדה של דיסני. האולפן שגידל את כולנו על נסיכות הולך כאן על גיבורה שהיא מכל הבחינות המעשיות נבלית, ועוד עושה את זה בהתפננות רבתי וללא שמץ של התנצלות. כתוצאה מזה ומכל הקולנוע שגילספי גונב בכישרון רב מסקורסזה, "קרואלה" הוא סרט שמרוויח ביושר ולכל אורכו את התואר "אדג'י", וזה לגמרי חסר תקדים בתולדות דיסני.
האופי המרושע של הסרט מוציא את המיטב מצוות השחקנים, בדגש על הכימיה הנהדרת בין שתי האמות ובדגש נוסף על תומפסון, שצריכה לקבל על ההופעה הזאת פסלון מוזהב עם זיגוג טיטניום. הברונית היא בסופו של דבר מכשפת דיסני לכל דבר ועניין, תפקיד שלכאורה כבר אין מה לחדש בו, אבל תומפסון מצליחה, ויש מתאם מוחלט בין דקות המסך שלה לרגעים הכי טובים של הסרט. הבינג סד דט, האוסקרים הראשונים צריכים ללכת לכל האחראים על הלוק של "קרואלה" - כלה בעיצוב האמנותי (פיונה קרומבי, שכבר עיצבה את הסביבה של אמה סטון ב"המועדפת") והחל בתלבושות, ספציפית השמלות (ג'ני ביוון, "מקס הזועם: כביש הזעם"), שממש מגלמות תפקיד עצמאי וקריטי לחבילה כולה.
עכשיו ככה. האם המסרים של "קרואלה" מתאימים לקהל היעד של דיסני? התשובה שלילית וגורפת; הסרט אמנם מוגבל מגיל 13, אבל אפילו לטינאייג'רים לא בטוח ששווה להחדיר את הרעיון שהרשע משתלם (ומצד שני בואו, יש לי בת 15 ואני יודע מניסיון שהיא כבר יודעת את זה). בהקשר הזה אני לא מתפלא לקרוא את ההשוואות בין "קרואלה" ל"ג'וקר"; האחרון בהחלט אפל יותר (ולטעמי מוצלח פחות), אבל שניהם חולקים איזה חוסר בושה לאמור "יש לי פה דמות שהחיים התאכזרו אליה ואתם הולכים ליהנות מזה כשהיא תתחיל להתאכזר בחזרה" (ותסלחו לי אם לא אכנס לזה ש"ג'וקר" גנב גם הוא מסקורסזה, את "מלך הקומדיה", קומפלט, כי לא בא לי להתרגז עכשיו).
מהצד השני, ולטעמי המשמעותי יותר, "קרואלה" הוא הסרט היחיד בסדרת עיבודי הלייב-אקשן של דיסני לסרטי האנימציה של עצמה שממש מציע ערך מוסף. רוב הסרטים האלה היו מחורבנים, אחד ("חברי הדרקון אליוט") היה מצוין, אבל רק "קרואלה" חורג מהשטנץ המעליב של "אותו דבר רק לא במצויר". דיסני לוקחת כאן סיכון במובן הזה, הולכת על הרבה פחות מבטוח - וגם מסתכנת בבקלאש, אפרופו עניין המסרים - והרי בסופו של דבר זה בדיוק העניין. "קרואלה" נעשה כל כך מחוץ לקופסה של דיסני שהוא מרוויח ביושר את אותו אדג' שאף סרט אחר של האולפן אפילו לא ניסה להשיג (הבה נדייק: "שודדי הקאריביים" הראשון היה מגניב. זה קרוב-רחוק של אדג'י, אבל זה לא אותו דבר).
אתם יודעים, זה מדהים: בעוד ש"על כלבים וגנבים" המקורי נוצר ב-1961 וכל-כולו סיקסטיז, "קרואלה" - שהוא תכלס הפירקוול של "על כלבים וגנבים", כן? - מתרחש בסבנטיז ועושה שימוש מושכל בכל ההיבטים התרבותיים שלהן, מעולם האופנה ועד להיטי התקופה. אין לזה סיבה טובה מלבד העובדה ששנות ה-70 היו בעצמן אדג'יות יותר, ולהבין שהבחירה הזאת נעשתה בסרט *של פאקינג דיסני* עושה אותי שמח באורח שאינו הולם את גילי ומעמדי.
לכו, לכו לדיסני החדש. אני יודע שהשבוע יוצא סרט אחר על המשבצת שלו, אבל בכל הנוגע לנשים צעירות ומבטיחות שעושות דברים איומים, "קרואלה" > "צעירה מבטיחה". מאוד מאוד.