לפני כמה ימים קיבלתי הודעה מחברה: "אופירה, את חייבת לתת במה לנושא כואב שלא מדברים עליו". אני מקבלת עשרות הודעות כאלה, על נושאים שונים, ואני משתדלת מאוד לענות לכולם. אבל הפעם ההודעה הזאת של קרן קדוש הפכה לי את הבטן.
אם אתם ירושלמים אני מניחה שאתם מכירים מצוין את קפה קדוש, ובמיוחד את הקסם בקומה השנייה עליה אמונה באפייה ייחודית השפית קרן קדוש. המתוקים שלה לא מסגירים את הכאב שהיא חוותה לפני שנים.
ההגדרה "לידה שקטה" לא מייצגת את הסיטואציה הקשה שעוברת אישה שמגיעה לסיום ההיריון ואז מקבלת את הבום. "אין דופק". קרן נאלצה להמתין שלושה ימים בחדר לידה כדי ללדת תינוק מת. זירוז, כאבים, דמעות, מחשבות ומה לא? אין תינוק. היא חזרה הביתה עם ידיים ריקות ומעולם לא דיברה על הרגע הקשה, גם לא עם בעלה.
תקשיבו רגע. קרן היא לא היחידה, לצערנו יש עוד לא מעט נשים שעברו לידה שקטה וסוחבות את הכאב הבלתי ייאמן הזה שנים רבות. ולמה אני כותבת לכם? כי בא לי שינוי. מי שמכיר אותי יודע שאני מחבקת ושומרת בכל כוחי על צוותי הרפואה שעובדים ימים כלילות ולפעמים ללא תנאים מינימליים בבתי החולים למען הבריאות שלנו. הם הגיבורים שלי. אבל! לא יכול להיות שאישה שעוברת היום לידה שקטה עדיין נאלצת לשהות במחלקת יולדות ולשמוע בכי של תינוקות מקסימים שזה עתה הצטרפו לעולם שלנו. הבכי שלהם, צהלות השמחה של הזוגות המאושרים, כשמטר מהם, ממש מעבר לווילון נמצאת אישה שזה עתה יצאה מחדר לידה בלי תינוק ועם ים של דמעות.
שיהיו לנו רק שמחות אמן ואמן, פרו ורבו ומלאו את הארץ, אבל שנייה רגע, אדוני שר הבריאות, ניצן הורוביץ, מנכ"לי בתי החולים בכל רחבי הארץ, קצת רגישות. טיפה אנושיות!!! תפנו מקום בלב שלכם, בכל בית חולים? מחלקה קטנה, שני חדרים, מינימום התחשבות לאימהות שחשבו שהבייבי בדרך אבל אלוהים החליט אחרת.
מחלקה נפרדת, רגישות מינימלית, צוות מלווה לאישה וגם לבעל. אנחנו בשנת 2022 ולא ב-1900 ורוורס.
תודה.
אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל