בתאריך 06.10.73, בדיוק בשעה 14:00, אמא שלי סוזן ז"ל ילדה אותי ביחד עם האזעקות הקשות של מלחמת יום הכיפורים. כן, נולדתי בתאריך היסטורי, וגם אם בא לי לברוח מהגיל אני לא יכולה! מלחמת יום הכיפורים, הקשה ביותר במלחמות ישראל, מונצחת כל שנה ואיתה יום הולדתי.
אז החלפתי קידומת (מתוקים שחררו, אני מרגישה בת 30), והחיים חולפים והתמונות מאז שפרצתי לעולם עם המלחמה עוברות מולי כמעט כל יום ובכל פעם תמונה אחרת. כשחגגתי יום הולדת 16 רציתי להרגיש 30, והיום אני מרגישה צעירה מתמיד ובעיקר בריאה בגוף ובנפש תודה לאל.
כן, אני בחורה מלחמתית. אני מכריזה על זה לראשונה בטור האישי שלי ב-mako ואמא שלי ז"ל לא שכחה מעולם את זעקות הרופאים והאחיות בבית החולים סורוקה: "גברת קחי את התינוקת שלך ורוצי מהר הביתה, אנחנו זקוקים לכל המיטות כאן, יש מלחמה". מאז ועד היום אני מלחמתית. שום דבר לא בא לי בקלות, אף צעד שלי לא הגיע על שטיח אדום, לא היה רגע אחד שטיפסתי בסולם החיים בלי שאלחם עליו. אלה הם חיי ואני מודה על כל רגע ורגע, כי הכל חישל אותי והפך אותי למי שאני כיום. לטוב ולרע.
לחגוג יום הולדת בציון תאריך למלחמה, או בצום יום הכיפורים, זה לא להיט בלשון מעודנת. אבל אני יודעת להפוך כל לימון ללימונדה. עם השנים למדתי שבא לי להשאיר חותם בעולם, לדעת שעשיתי משהו טוב ולא רק לי ולביתי. לכבוד יום הולדתי הצטרפתי לעמותת עמיחי, עמותה מרגשת וחשובה הפועלת למען אנשים עם מוגבלויות שכלית התפתחותית מגיל ינקות ועד זקנה. בביקור הראשון שלי באתי לחצי שעה ונשארתי שעתיים, הגוף והנשמה שלי התרגשו עד שרעדתי ממש. שתדעו שיש אנשים טובים בעולם הזה, ואין מאושרת ממני להיות הפרזנטורית של עמותת עמיחי ולנסות לעזור להם בכל כוחי והקשרים שלי כדי שירגישו שווים בחברה שלנו.
אז יום הולדת שמח לי,
שלא יהיו פה עוד מלחמות לעולם.
אופירה,
אמא של אמלי, אריאל ואייל