תגידו, מה נסגר איתנו? מה יעלה בגורלנו בשנה הבאה? 

אמא נוסעת באוטו עם התינוקת שלה ומישהו יורה בה; בבסיס נבטים חיילים מתייבשים ונופלים כמו זבובים באמצע טקס; שרון אלרואי פרייס נכנסת לזום ומישהו קורא לה בת זונה רק בגלל שלא מתאימה לו הדרך שלה; אלמז מנגיסטו מנסה להדוף בגופה שיכור שמנסה בכוח לפרוץ לדירה שלה וכבר רואה את המוות.

אף הורה לא מבין עד עכשיו אם תפתח שנת הלימודים בזמן, ואם כן - איך וכמה בדיקות הילדים יעברו כדי להיכנס בשערי בית הספר; יושב ראש ההסתדרות מאיים לצאת לרחובות אם יהיה סגר ללא תשלום חל"ת; הנכים כבר יצאו לרחובות, סגרו את איילון, את תנועת הרכבות ועכשיו מאיימים להשבית המראת מטוסים. מומחים מזהירים מפני הנזקים הכבדים שעלולים לתקוף אותנו בעקבות ההתחממות גלובלית. לאיזה עולם הילדים שלנו נכנסים? פחד אלוהים!

בצלאל סמוטריץ' מצא את הסיבה להחמרת התחלואה בקורונה: צעדת הקהילה הלהט"ב. בצלאל, שומע רגע? אתה חסר אחריות וחסר מושג וחסר מוסר ומשועמם שמחפש כותרות. לך תעבוד, תעשה משהו מועיל למען המדינה. תתבייש לך.

הרשתות החברתיות ברוסיה יצאו בשיימינג מכוער נגד הזכייה של של לינוי אשרם האלופה שלנו. הלווו, נא ללמוד להפסיד בכבוד, העולם הוא לא דיקטטורה כפי שהורגלתם. דינה ובינה מתוקות, תתקדמו, לינוי היא אלופת העולם.

אבל בין כל הכותרות הקשות היה השבוע גם רגע של נחת. דבר אחד שריגש אותי עד דמעות! אני שומעת המון ביקורות נגד בתי המשפט בארץ: "יודעים לאן נכנסים אבל לא יודעים איך יוצאים...". אבל השבוע בית המשפט זיכה צעירה חד הורית שגנבה מטרנה כי התינוקת שלה הייתה רעבה והכיס היה ריק. אני גאה בבית המשפט שגילה רגישות מקסימלית כלפי האמא, למרות שהעונש הקבוע בחוק על גניבה הוא ברור כשמש. בא לי לחבק את השופט שכתב: "לא רק שאין אינטרס ציבורי בהרשעה ובגניבה, אלא שהדבר נוגד את חוש הצדק והערכים של חברתנו כמדינה יהודית ודמוקרטית". כל הכבוד לך, כבוד השופט! 

לא יודעת כמה מכם, קוראיי היקרים, מתפללים בסליחות אבל זה חודש חשוב, עמוק, רציני ואמיתי. תעשו חשבון נפש. זה הזמן שלנו לנשום רגע, לחשוב, לחשב מסלול מחדש לקראת ראש השנה.

כל אחד והאמונה שלו, צדיק באמונתו יחיה; אני אוהבת לדבר עם אלוהים, להתפלל, לספר ולפרוק. אני מוקפת באנשים מהממים, חברות וחברים של פעם בחיים, זכיתי! אבל יש לי את האלוהים שלי והשיחות שלי איתו.

תתפלאו, גם אני מחשבת מסלול. ימים יגידו לאן עוד נגיע.

אופירה,

אמא של אמלי אריאל ואייל