לפני כארבע שנים משה חוגג נכנס לעולם הספורט ומאז ועד היום הוא נשאר תעלומה אחת גדולה. למרות שאני מרשה לעצמי להגיד שאני חדה מאוד ומרגישה אנשים בתוך דקות ספורות, לא זיהיתי מי האיש שהחברים הקרובים שלו מכנים אותו "מושיקו".

נשוי, אבא לילדים, חבר של ההוא וההוא וגם ההוא, מתלונן סדרתי על מה שנאמר או נכתב אודותיו, לפעמים מגיע עד בתי משפט בגלל מילות דיבה שנאמרו מהקהל העצום של בית"ר ירושלים או בקעו לדבריו מתוך תקשורת הספורט. הוא דאג לצייץ "ואהבת לרעך כמוך". כשהחשדות נגדו הותרו לפרסום, חטפתי חום. איפה אתה ואיפה המשפט שטרחת לצייץ.  

כמות העבירות לכאורה המיוחסות לו היא מטורפת, כמעט אין עבירה בספר העבירות שהוא לא חשוד בה, שיא השיאים והלם גם יחד. חודש עבר מאז שנעצר ואני עד היום מנסה לשאול את עצמי איך לא שמעתי, לא ראיתי, לא הרגשתי.

ישבתי עם חוגג פעם אחת לקפה וסלט קצוץ במסעדת טורקיז. כל מה שנאמר עליו - לא ראיתי ולא חשתי. מסתבר שרוב האנשים שעבדו מול חוגג חשים בדיוק כמוני. מעטים מהם הוסיפו: "אופירה עזבי, אלה דברים שאת לא תביני, זה ממש לא בעולם שאת מכירה. תתקדמי!"

השבוע יצא חוגג למעצר בית אחרי חודש מהגיהנום ואני תוהה מה מרגישה אשתו, מה עוברת משפחתו, מה הוא מתכנן לעשות מעכשיו, מה ייצא מכל הר העבירות המיוחסות לו? השאלות לא פוסקות והמשטרה עובדת סביב השעון. למעשה, המשטרה כבר יושבת תקופה ארוכה על חוגג, עסקיו ועיסוקיו והצליחה להכניס אותו למעצר, השאלה מה הלאה.

סביב המעצר שלו עפו ברשתות החברתיות שמות של אנשים שהקשר שלהם לפרשה הוא אפס! כמה חבל שהיד קלה על המקלדת והראש יחד עם הלב פחות חושבים לפני שמפיצים שמועות בלי בסיס ובלי הוכחות והורסים לאנשים את החיים. מזל שאנשים פה מספיק חזקים להתמודד!

תחשבו רגע, איזה עולם אנחנו משאירים לילדים שלנו??? עבריינים מקומם בכלא, אנשים נורמטיביים יכולים להסתדר ולחיות קצת יותר נעים.

אופירה,

אמא של אמלי אריאל ואייל