חשיפה! פרסום ראשון! (לא עדיף קודם לבדוק בארכיון?)
לפני שמכריזים על חשיפה, על פרסום ראשון, או על צבע אדום שאזל ממרתפי העיתון המתחרה – לא מאוד יזיק לקפוץ לארכיון ולבדוק הכצעקתה. את השיעור הזה שוב למד השבוע על בשרו נחמיה שטרסלר. נתחיל, כרגיל, מהאמצע:
בשלישי האחרון פירסם שטרסלר מאמר בעמוד הדעות של העיתון ובאתר. תחת הכותרת "חשיפה: מי באמת הכין את כרזת רבין במדי אס-אס", תקף העורך הבכיר לכלכלה וחברה של "הארץ" את גרסת הימין שלפיה השב"כ, באמצעות הסוכן אבישי רביב, הוא שהפיץ את צילומי הפוטו-מונטאז' של יצחק רבין לבוש במדי אס-אס בהפגנת הימין המפורסמת בכיכר ציון, חודש לפני הרצח. ספציפית הפנה שטרסלר אצבע מאשימה לכיוונו של ישראל הראל, מראשי המתנחלים. "הוא אומר בכל הזדמנות שהוא יודע שהשב"כ יצר את כרזות האס-אס ונתן אותן לרביב, ומי שכותב אחרת מעליל 'עלילה מתועבת'", ציין שטרסלר. "בואו ונבדוק מי באמת מעליל 'עלילה מתועבת'. ב-28.11.95 הוגש בבית המשפט השלום לנוער בירושלים כתב אישום נגד שני נערים בני 16. הדיון התקיים בדלתיים סגורות, עקב היותם קטינים. זו גם הסיבה שכתב האישום ופסק הדין נשארו חסויים 23 שנה. לאחר שהתברר לי שהיה משפט כזה, נעשה בשנתיים האחרונות מאמץ מיוחד להביא לפרסומו של פסק הדין. המאמץ נשא פרי רק לאחרונה, כאשר בית המשפט והפרקליטות הסכימו לפרסם חלק מפסק הדין – בתנאי שהקטינים לא יזוהו. דבר המשפט ופסק הדין מתפרסמים כאן לראשונה".
בהמשך מאמרו כתב שטרסלר כי על פי פסק הדין מי שהכין את הכרזה היה אחד משני הנערים, הנער השני הניף את הכרזה מול מצלמת ערוץ 1 ואדם נוסף העלה אותה באש. בריאיון באותו בוקר לישי שנרב בתכנית "נכון להבוקר" בגלי צה"ל תיאר שטרסלר את דרך החתחתים שעבר עד החשיפה. "הרבה שנים אני מנסה לגלות את האמת על הכרזה הידועה של יצחק רבין במדי אס-אס", סיפר. "לא ידעתי שהיה משפט בשנת 95', בנובמבר, וזה התברר לי רק לאחרונה, לאחר הרבה בדיקות". שנרב שאל את שטרסלר האם פסק הדין בידיו. "אני אפילו לא יכול לענות על זה", השיב המרואיין בשושואיסטיות. "פסק הדין הזה הוא חסוי, אסור לפרסם אותו, אסור לדבר עליו, כי הוא פסק דין של בני 16 קטינים ובגלל זה המדינה מגינה עליהם ועד היום אסור בעצם לפרסם את זה".
מתפרסם כאן לראשונה? אסור לפרסם? הרבה בדיקות? חבל ששטרסלר לא עשה בדיקה בסיסית וניגש לארכיון: הפרטים שאותם הציג כ"פרסום ראשון" של פסק דין שנותר לכאורה חסוי במשך 23 שנים, פורסמו גם ב"הארץ" וגם ב"ידיעות אחרונות" ב-18 במרץ 1996, יום לאחר ששופט בית משפט השלום בירושלים, אורי בן-דור, גזר על שני הנערים שלושה חודשי מאסר על תנאי:
נחמיה שטרסלר נמנע מלהגיב.
יוליאן לוינסון מכה שנית (שלישית / רביעית / חמישית ועוד)
האם אתי אלון, שריצתה 14 שנים וחצי בכלא לאחר שהורשעה במעילת ענק של רבע מיליארד שקלים, קיבלה הצעה להיכנס לבית "האח הגדול"? לא ממש. זה לא מנע משלושה כלי תקשורת מרכזיים בישראל – ynet, חברת החדשות ו"ידיעות אחרונות" – לפרסם את הפייק ניוז ו/או לעסוק בהרחבה בנושא.
איך זה קרה? בחודש שעבר החלו להישלח לכתבי התקשורת, הבידור והרכילות הודעות וואטסאפ אנונימיות. השולח, שהזדהה בחלק מההודעות בשם "עידית", שיגר מקבץ של שמות מפורסמים שלטענתו נמצאים במגעים כאלה ואחרים על השתתפות בעונה הקרובה של "האח הגדול VIP".
בתחילת החודש פירסם רן בוקר ב-ynet כי אחת הפניות נעשתה לאתי אלון. "על פי גורמים המקורבים להפקת תכנית הריאליטי, שתשודר בקרוב ב'רשת', עצם הפנייה לאלון מסמלת רצון ליצור עונה פרובוקטיבית יותר מהעונה הקודמת", נכתב.
באותו לילה, בתכנית "לילה טוב ישראל" המופקת על ידי חברת החדשות ומשודרת ב"רשת 13", טיפלה דוריה למפל בהרחבה בנושא. לצורך כך ראיינה את העיתונאית (והדיירת לשעבר) מרב בטיטו, והשתיים דנו במשך שש דקות ב"סערה בעקבות ההצעה שקיבלה העבריינית המורשעת להשתתף בריאליטי".
בחלוף שבוע נוסף פירסם רענן שקד במוסף "7 לילות" טור נגד ההצעה (לכאורה) שקיבלה אלון. "מוכרחים להיעצר לרגע על הקלילות שבה הופכים כאן עבריינים מורשעים – ובפרט כאלה ששילמו את חובם ואפילו השאירו טיפ – לליהוקים מבוקשים", כתב.
נואל מקסימוב, האחיינית של אתי אלון, האם הדודה שלך קיבלה הצעה להשתתף בעונת ה-VIP של "האח הגדול"?
"מעולם לא פנו ולא הציעו, וגם אם היו מציעים היא לגמרי לא בעניין".
המסמסת האנונימית "עידית" פנתה לכתבים רבים. כמה ימים לפני האייטם על אתי אלון פרסמה מיקי לוין ב-TMI שהפקת התכנית פנתה ליואב אליאסי ("הצל"), אמיר חצרוני, הלנה עמרם, ורדה רזיאל-ז'קונט, פליקס חלפון, אהובה אלפרון, אורית פוקס ואביבה תבורי. קצת אחריה פירסם רז ישראלי את אותם השמות באתר 'ישראל היום'". בעקבות הפרסומים (כך דיווח בשבוע שעבר אלכס כ"ץ באתר ICE) שלחה רזיאל-ז'קונט ל"רשת" מכתב התראה ודרשה מהאתרים להסיר את שמה (שאכן הוסר).
אז מיהו/י השולח/ת האנונימי/ת? שאלה טובה. בחלק מהמסרונים לכתבים ציינה אותה "עידית" גם את שמו של יוליאן לוינסון כמי שהתייצב לאודישנים. לוינסון, כפי שחשף אשתקד חיים אתגר בתכנית "הכול אישי", התנהל בעבר באופן מפוקפק. כך למשל, לפני כשנתיים וחצי הצליח למכור ל"ידיעות אחרונות" אייטם צהבהב על הלנה עמרם, למרות סימנים מוקדמים לכך שמדובר בקשקוש.
יוליאן לוינסון, זה שוב אתה?
"כן. לא מזמן זומנתי לאודישן ל'אח הגדול VIP', ואז עלה לי הרעיון לתת מצד אחד ל'רשת' רעיונות לליהוק פרובוקטיבי, ומצד שני לעשות ניסוי ולראות איזה כתבים יאכלו את השמות שאני ממציא עבורם. לא האמנתי כשראיתי איך השם של אתי אלון מגיע לדיון אצל דוריה למפל ולטור של רענן שקד, כשבעצם מדובר בפייק אחד גדול. אגב, חשוב לי מאוד שתזכיר גם את שמות הכתבים ששלחתי להם את וואטסאפים אנונימיים ושבדקו ולא נפלו: ערן סויסה מ'ישראל היום', ליאורה גולדנברג-שטרן מ'מעריב', שגיא בן-נון מ'וואלה! תרבות', אדם סרור מ'וואלה סלבס', נתי טוקר מ'דה מרקר' ואלכס כ"ץ מ-ICE".
רן בוקר, רז ישראלי ומיקי לוין נמנעו מלהגיב.
דוקטור? שקשוקה
האם מי שלמד וקיבל מאוניברסיטת המבורג שבגרמניה את התואר "יוריס דוקטור" (DOCTOR JURIS) זכאי להצמיד לשמו את התואר "דוקטור" גם בארץ? שאלה זו העסיקה השבוע רבות את מו״ל "הארץ, עמוס שוקן, כולל טוויסט בעלילה שאליו נקשר גם שמו של הפרשן המשפטי של "דה מרקר". שנתחיל? יאללה:
בשלישי שעבר פרסמה טלי חרותי-סובר, עורכת מדור "שוק העבודה" ב"דה מרקר" את הכותרת הבאה בבלוג שלה, "אישה עובדת":
"בדיקת הגף לשקילת תארים זרים במשרד החינוך העלתה כי התואר שבו מחזיקה איינהורן מאוניברסיטת המבורג, איננו דוקטורט", כתבה חרותי-סובר בנחרצות. "מדובר בתואר ראשון או שני, תלוי באוניברסיטה בחו"ל שנותנת אותו". יממה חלפה, וחרותי-סובר פרסמה בבלוג כותרת קצת פחות חד משמעית:
בחלוף יממה נוספת, העלתה חרותי-סובר לבלוג את הפוסט הבא:
אז מה האמת? לדברי חרותי-סובר הגף לתארים זרים במשרד החינוך שינה את עמדתו ביחס למעמדה האקדמי של איינהורן. "בעוד שבתחילה מסר הגף כי 'בכל מקרה זה אינו תואר שלישי', הרי שהבוקר שינה הגף את עמדתו ומסר כי 'לאחר בדיקה נוספת מול הרשויות בגרמניה התואר דוקטור יוריס הינו תואר שלישי במשפטים", כתבה. האם בעקבות המידע החדש הוסר הפוסט הראשון ופורסמה הבהרה? מה פתאום. אולי איזו התנצלות קטנה? חלילה וחס. ב"הארץ", כידוע, ממעטים להתנצל. צייצנים שונים שדרשו מ"הארץ" לעשות זאת נתקלו בחומה בצורה מצידו של המו"ל, עמוס שוקן, שצייץ כי במשרד החינוך צריכים להתנצל כי "הם הטעו את טלי חרותי".
בצירוף מקרים מעניין התברר בינתיים כי ד"ר עידו באום, הפרשן לענייני משפט של "דה מרקר", נושא אף הוא בתואר "יוריס דוקטור" במשפטים, מאותה אוניברסיטת המבורג, כלומר בדיוק את אותו תואר שבו אוחזת איינהורן. ואכן, בקורות החיים של באום באתר "דה מרקר", שבו כותבת חרותי-סובר, הוא מוצג כדוקטור (ובצדק).
בשני האחרון התראיינה חרותי-סובר לאראל סג"ל ולחיים לוינסון ב-FM103. "יש לה תואר שלישי?", ניסה סג"ל להבין בנוגע לאיינהורן, אך המרואיינת נמנעה מלהשיב והעדיפה להפליג למחוזות הפוטנציאל לניגוד עניינים שהיה לאיינהורן כשהתמנתה לוועדה למינוי בכירים. "טלי, אנחנו לא מגיעים לעניין", התריע הקולגה לוינסון, והוסיף ושאל: "ה'יוריס דוקטור' מגרמניה, שמחזיק בו גם ד"ר עידו באום, פרשננו המשפטי האהוב של עיתון 'הארץ', את אומרת שזה לא דוקטורט. אז מה, אנחנו משטים את קוראינו שעידו באום הוא דוקטור?". "לא, לא, לא", השיבה חרותי-סובר. "אז הוא דוקטור?", הקשה סג"ל, וחרותי-סובר השיבה: "אני לא רוצה לדבר על עידו באום". בערבו של אותו יום סיכם המו"ל, עמוס שוקן, את פיאסקו הריאיון בחשבון הטוויטר שלו: "לא שמעתי אותה, אבל היא אמרה לי שהיה גרוע ביותר. לצערי לא התייעצה איתי קודם כי הייתי אומר לה לא ללכת. לא כל מי שיכול לכתוב יכול גם להופיע ברדיו, ובפרט שאין לה ניסיון עשיר בזה".
טלי חרותי-סובר נמנעה מלהגיב.
עידו באום, תרצה להוסיף פרשנות משפטית?
"אוסיף לך עובדות, לא פרשנות. לי הוענק בשנת 2008 תואר Doctor Iuris (כך הוא נכתב בגרמנית) שהוא תואר דוקטור במשפטים (תואר שלישי) של אוניברסיטת המבורג בגרמניה. התואר הוענק לי בהצטיינות יתרה בעקבות עבודת מחקר שנמשכה כשלוש שנים במסגרת מכון מחקר למשפט וכלכלה מוכר ברמה בינלאומית של האוניברסיטה. יותר מכך, הפרופסור שהנחה אותי בדוקטורט באוניברסיטת המבורג שוהה בדיוק עכשיו כאורח נכבד באוניברסיטת תל אביב ומלמד בה, כך שלטעמי אין ספק שמדובר באוניברסיטה מוכרת המדורגת בין הטובות בעולם.
"לא ראיתי את תעודת הדוקטורט של פרופ' טליה אינהורן אבל ככל הידוע לי פרופ' אינהורן מחזיקה בתואר דוקטור זהה לשלי, וגם עבודת התזה שלה נכתבה במסגרת מכון מחקר בעל שם בינלאומי המשויך לאוניברסיטת המבורג. טלי חרותי-סובר לא שוחחה איתי לפני הפרסום ואיני מוסמך להגיב על תהליך הפרסום או התנהלות העיתון. אני סומך על האחראים על הטיפול בנושא הזה בעיתון שיעשו עבודתם בצורה נאמנה".
תנ"צ גיא ניר VS משה נוסבאום
בשני האחרון עידכן משה נוסבאום במהדורה המרכזית של "החדשות" על פרשת תנ"צ גיא ניר, קצין המשטרה הבכיר שמנהל מאבק נגד פיקוד המשטרה. בנובמבר 2015 התלונן ניר במח"ש נגד מפקד יחידת להב 433 דאז, ניצב רוני ריטמן. כעבור זמן קצר הוצא לחופשה כפויה לאחר שוועדת בדיקה הצביעה על ממצאים חמורים בהתנהלותו.
על פי הדיווח של נוסבאום השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, מעכב את פיטוריו של תנ"צ ניר, למרות שכל האישורים לכך כבר התקבלו. "בלשכת השר לביטחון פנים אומרים שמדובר בהחלטה תקדימית ולכן גלעד ארדן מבקש להתייעץ עוד עם גורמים משפטיים", ציין נוסבאום. "התשובה הזו על פניו קצת תמוהה, שכן ההמלצה על פיטוריו של תנ"צ ניר הועברה אל השר ארדן כבר לפני יותר מחודש. היא מלווה בהסכמה של הפרקליטות, והשר ארדן יודע על ההסכמה הזו, ולכן העיכוב לא ברור. תנ"צ גיא ניר הושעה מהמשטרה כבר לפני כשלוש שנים. מאז הוא ממשיך לקבל שכר, הוא מקבל רכב צמוד למרות המערכה המתישה והנוקבת שהוא מנהל נגד המפכ"ל אלשיך ובכירים אחרים. ההחלטה לפטר אותו התקבלה לאחר שתנ"צ גיא ניר סירב לעבור בדיקת פוליגרף תעסוקתי, כפי שנדרש מכל קציני המשטרה הבכירים. הוא הועמד לשימוע ולאחר השימוע הוחלט לפטרו".
פחות משעה אחרי דיווחו של נוסבאום העלה עורך דינו של ניר, מיכאל דבורין, את שני הציוצים הבאים:
משה נוסבאום, תרצה להגיב?
"אינני יודע עד כמה עו"ד דבורין בקיא בנושאי משפט, בתקשורת הוא לא כל כך מבין. האייטם הזה עסק בהתנהלות של השר לביטחון פנים, ולכן גם פנינו אליו והתייחסנו לתגובתו. לא נדרשת ולחלוטין לא נחוצה תגובה של גיא ניר או פרקליטו, שכן מדובר בסוגיית פיטוריו מהמשטרה ולא בנושא המאבק שהוא מנהל. גם אם הוא יחזור עוד עשר פעמים על המושגים 'ביזיוני' ו'פח' – זה לא יהפוך את הטענה שלו לצודקת, משכנעת או ראויה. זו הסיבה שהתגובה שהועברה לא פורסמה גם לאחר שהתקבלה. אני מאחל הצלחה לתנ"צ ניר ולפרקליטו המלומד".
סיפור האישה, הנחש והחלטורה
ביום שני האחרון אירעה טרגדיה בפרדס סמוך לבנימינה: נג'יה עלי ג'ורבאן, תושבת ג'סר א-זרקא, הוכשה למוות בידי נחש. מה הגיל שלה? תלוי את מי שואלים. הנה הדיווח של חברת החדשות:
הנה הכותרת של "וואלה!":
והנה הגרסאות של "מעריב" ושל "ישראל היום":
והנה הידיעה של "הארץ":
ומה עם שאר כלי התקשורת? ynet וערוץ עשר, כמו "מעריב" ו"ישראל היום", סברו שמדובר בבת 70; אתר "ישראל היום", בניגוד לעיתון האם, הצטרף לגרסת חברת החדשות ודיווח שהקורבן בת 60.
דוברת בית החולים הלל יפה, דפנה נבו, מי צדק?
"עיתון 'הארץ'. הם גם היחידים ששאלו אותי. האישה בת 75".
הציטוט מול המציאות (1): העורכים בוכים בלילה
הציטוט: בשלישי האחרון התבשר הזמר והיוצר אבנר גדסי על זכייתו בפרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות. ב-ynet מיהרו לפרסם את האייטם הבא:
המציאות: ברכות חמות לאבנר גדסי, אלא שהזמר והיוצר שבתמונה הוא בכלל אביהו מדינה. בהמשך תיקנו ב-ynet את האייטם.
ב-ynet נמנעו מלהגיב.
הציטוט מול המציאות (2): שני מיליון? קצת נסחפנו
הציטוט: בשני האחרון התפרסמה ב"גלובס" הכותרת הבאה לידיעה של אלה לוי-וינריב:
המציאות: על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שנמסרו ערב ראש השנה האחרון, במדינת ישראל חיים 8,909,300 תושבים. האם ייתכן שמתוכם יש אכן כשני מיליון זוגות ידועים בציבור, כלומר ארבעה מיליון תושבים? התשובה הקצרה היא לא. התשובה הארוכה: בפברואר האחרון פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים לרגל יום המשפחה, המתייחסים לשנת 2016. "כ-95 אחוזים מהזוגות בישראל הם זוגות נשואים, והיתר (כ-84 אלף זוגות) הם זוגות החיים יחד ללא נישואים", נכתב בדו"ח. לסיכום: רק כארבעה אחוזים מהמספר שנקב "גלובס" בכותרת הם זוגות ידועים בציבור בישראל.
מ"גלובס" נמסר בתגובה: "אכן מדובר בטעות אשר תתוקן ולקחיה יילמדו".
בועז ביסמוט VS רזי ברקאי
בשני האחרון, כמדי שבוע, הצטרף עורך "ישראל היום", בועז ביסמוט, להגשת התכנית "מה בוער" בגלי צה"ל לצידו של רזי ברקאי. קצת לפני הריאיון עם יו"ר ועד עובדי ערוץ עשר, טל שורר, על קיצוץ 15 אחוזים במשכורותיהם של העובדים ועל ביטול המיזוג של ערוץ עשר ו"רשת", התנהל בין השניים הדיאלוגצ'יק הבא (לא נגענו):
רזי ברקאי: "התעשייה שלנו, שלנו אני מתכוון לא בטוח של עיתון 'ישראל היום', אבל התעשייה בעיקר של העיתונות המשודרת...".
בועז ביסמוט: "אה, כי אנחנו יוצאים מן הכלל אני מבין".
רזי ברקאי: "תשמע, אם היה לי אבא טוב כמו שלדון, גלי צה"ל מה שנקרא הייתה מחזיקה מעמד".
בועז ביסמוט: "אה, כי זה ידוע הרי שכלי תקשורת אחרים מנוהלים על ידי אנשים עניים מאוד. אין להם כסף".
רזי ברקאי: "לא לא, אבל בעיתונות המשודרת, אתה יודע את זה".
בועז ביסמוט: "וב'ישראל היום' לא מקצצים, לא פוטרו אנשים".
רזי ברקאי: "פוטרו?".
בועז ביסמוט: "אתה יודע, אתה מדבר עם אדם שפיטר. רק שכמובן אחרי שפיטרתי, מיד חיפשת את זה בסיבות כל מיני, איזה סיבות? שכמובן מישהו הנחה אותי, אידאולוגיות, כל מיני קשקושים כאלה, והנה כלי תקשורת אחרים גם מקצצים. יפה, רק שאנחנו עשינו את זה קודם. זה כל הסיפור. רק שמה שמותר לאחרים – ל'ישראל היום' אסור".
רזי ברקאי: "תגיד, מישהו תקף אותך על זה שאתה פיטרת אנשים וטען שזה מסיבות פוליטיות?".
בועז ביסמוט: "אתה לא זוכר? איך נולדה הכימיה האדירה הזו, הסיפור אהבה הנפלא הזה בינך לביני, שבימי שני כבר אי אפשר להיפרד? איך זה התחיל? אני זוכר, כשעם כניסתי תפקיד נאלצתי...".
רזי ברקאי: "לחפש לך מקום עבודה נוסף, זה סוג של חלטורה, נכון?".
בועז ביסמוט: "לא, לא אמרתי את זה. אתה הרי יודע שזה הכול בהתנדבות ובאהבה גדולה. אבל אתה היום חייב גם לקצץ, מה לעשות. כלי תקשורת זה גם עסק".
בועז ביסמוט, נראה שרזי קטע אותך באמצע סיפור מעניין שאירע עם כניסתך לתפקיד. תרצה להשלים אותו?
"אם אגלה לך לא תאזין לנו ביום שני הבא, והאוזניים שלך חשובות לי מאוד".
רזי ברקאי, אולי אתה תפרט?
"אין צורך".
פספוס קטן של 70 שנה
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות, הרהרתי כאשר הטלפון צילצל ועל הקו המתין הקונספירטור.
"נו, הורביץ", הוא התעניין. "כבר חשפת את הפדיחה של השבוע?".
"איזו מהן?", שאלתי.
"איזו כבר יכולה להיות?", תמה הקונספירטור. "זו שהתרחשה ביום ראשון בטקס הזיכרון לרבין. אני מהמר כמובן שלא עלית עליה".
"איך אפשר שלא?", התפלאתי. "כולם הרי דיברו על הפדיחה של הנכדה, נעה רוטמן, שתיארה בנאום שלה איך דוברת במשרד ראש הממשלה פרסמה ציוץ עם תמונתם של רבין וערפאת, תחת הכותרת בוגד. רק אחר כך התברר שמדובר בכלל בעיתונאית קרוליין גליק, ולא בשום עובדת לשכה, ושבפוסט שהיא העלתה לא הייתה שום האשמה של רבין בבגידה".
"אתה רואה שפספסת, הורביץ? לא על זה אני מדבר", התפרץ הקונספירטור. "שולח לך סרטון קצרצר מתוך הדברים שאמרה מנחת הטקס, מיה זיו-וולף, ממש בתחילתו:".
"נו, הורביץ, ראית?", נדנד הקונספירטור. "מי לדעתך שתל למיה את הטעות בטקסט שגרמה לה לומר שיצחק רבין נולד -1992?".
"לא הייתי עושה מזה עניין", הגבתי. "זה בסך הכול פספוס זעיר של 70 שנה ביחס ל-1922, שנת הולדתו האמיתית של רבין. לא ביג דיל. וחוץ מזה, אני בטוח שמדובר בסתם צירוף מקרים".
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: מי ניסה לחשוף את הסודות של ליאור סושרד?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il