מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי. טור ביקורת התקשורת של אביב הורביץ | עיצוב: סטודיו mako

מתי גולן VS דן מרגלית

בסוף השבוע הזה יחגוג העיתונאי מתי גולן יום הולדת 77. הזדמנות מצוינת לסגור חשבון ישן ו/או לפתוח חשבון חדש ו/או סתם לתחזק סכסוך מתמשך עם אקס מיתולוגי.

שלשום (שלישי) הקדיש גולן את טורו היומי ב"גלובס" לחברו הקרוב לשעבר, דן מרגלית. הטור נוסח כמכתב למו"ל "ישראל היום", שלדון אדלסון. "אהוד אולמרט נתון לרדיפה אובססיבית שאתה מממן, בהנהגת בעל הטור דן מרגלית", כתב גולן לקורא אדלסון. "אמנם מרגלית מחזיר בתמורה מאמרי תמיכה מביכים בנתניהו, שבוודאי גורמים לך נחת. אבל בכל זאת: קראתי כמה ראיונות שלך, ובהם אמרת שאתה שואף שעיתונך יהיה ערוך באופן מקצועי. השחתת פניו ואופיו של אדם ממניעים אישיים היא אנטי מקצועית ובלתי מוסרית".

האמת היא שמתי גולן יודע דבר או שניים על רדיפה אובססיבית ועל ניסיונות להשחתת פניהם ואופיים של כמה ממושאי כתבתו. פרטים אצל דן מרגלית, עמוס שוקן, אילנה דיין ועוד. בשנים האחרונות גולן הטיח בהם בוץ באובססיביות שנותנת פייט לא רע לאובססיביות שאותו גולן מייחס לחברו לשעבר מרגלית בכל הקשור לחברו לשעבר אולמרט. איך המליצו חז"ל? "טול קורה מבין עינייך", "מי שחמאה על ראשו בל ייצא אל השמש הקופחת" ו"מי שגר בבית זכוכית, שלא יזרוק אבנים".

מתי גולן על הממשלה החדשה (תמונת AVI: חדשות)
מתי גולן. " כשאולמרט נבחר לראשות הממשלה, נשא מרגלית עיניו לתפקיד ראש הלשכה" | תמונת AVI: חדשות

ואלה מקצת מהאבנים שגולן השליך השבוע מבית הזכוכית שלו: "אותו דן מרגלית תמך בעבר בבוס שלו עופר נמרודי שהורשע בפלילים – פעמיים! הוא תמך בהתלהבות בהמשך כהונתו של הבוס העבריין כעורך הראשי של 'מעריב', שהיה אז אחד משני העיתונים הנפוצים בישראל. לאחר שאריה דרעי הורשע ונכלא בעבירות חמורות, הלך 'איש האור' מרגלית לכלא רמלה, להפגין למען שחרורו, יחד עם מקהלת 'הוא זכאי, הוא זכאי'; לאחר מכן צירף מרגלית את 'הוא זכאי' לפאנל הקבוע בתוכנית המלל 'הכול פוליטי' בערוץ 10, שם הטיף האסיר המשוחרר גם בענייני מוסר ויושר. מרגלית היה במשך עשרות שנים ידידו הקרוב של אולמרט. בשנים שבהן התהלכו השמועות על מעללי אולמרט, מרגלית 'שמר' עליו בתקשורת. כשאולמרט נבחר לראשות הממשלה, נשא מרגלית עיניו לתפקיד ראש הלשכה. אולמרט סירב. בנקודה זו החל מסע הנקמה של מרגלית נגד אולמרט, שאותו הוא מנסה לעטוף באצטלה עניינית-מוסרית".

דן מרגלית, מה תגובתך לדברים הללו?
"אני לא מגיב לשום דבר שקשור למתי גולן".

בחשבון הטוויטר שלו, לעומת זאת, התקשה מרגלית להתאפק, ופצח במתקפת ציוצים. "אחד כותב נגדי בכפייתיות ואיני מגיב לו", כתב. "רק קובע שלוש עובדות: התפטרתי מעריכת 'מעריב' בביקורת על נמרודי לפני שהחלה החקירה נגדו. ביקורתי על אולמרט נפתחה ביולי 2006 במלוא העוז, ו'ישראל היום' הוקם רק שנה לאחר מכן, ולכן אין קשר בין הדברים. לא הפגנתי למען דרעי בשערי הכלא, אלא הלכתי עם רעייתי ועם אתי ויצחק לבני לראות את התופעה. לא נאמתי שם, אלא אמנון דנקנר".

לסיום הוסיף מרגלית ציוץ אחד נוסף: "לא רמזתי לאולמרט שברצוני להיות ראש לשכתו. עובד מדינה? פעלתי בטלוויזיה והייתי בעל הטור הפותח את מוסף 'מעריב' ביום ו'! בדיחה".

גורמים המקורבים לנושא אמרו השבוע כי "בכל הקשור לאולמרט, הדבר הנכון היחיד בציוץ של מרגלית, אלה שתי המילים 'לא רמזתי'".

מתי גולן, מרגלית מכחיש לא מעט מהעובדות שציינת.
"קודם כל, לא קוראים לי ׳אחד׳, אלא מתי גולן, כפי שדן מרגלית יודע היטב. לגבי עריכת 'מעריב', נסיבות עזיבתו עדיין מצריכות עיון ובדיקה, כי לי אמר עופר נמרודי שהפרידה ביניהם הייתה מסיבה פשוטה: זה לא שדן עשה משהו, אלא הוא פשוט לא עשה. עופר אמר לי שהוא ראה שדן פשוט לא מתאים לתפקיד. בכל מקרה, דן חזר ל'מעריב', וזה כבר היה אחרי שנמרודי הורשע וישב בכלא. כלומר דן ידע מיהו ומהו נמרודי ובכל זאת הלך לעבוד אצלו.

דן מרגלית (צילום: mako)
דן מרגלית. "לא רמזתי לאולמרט שברצוני להיות ראש לשכתו" | צילום: mako

"באשר לדרעי: מעולם לא אמרתי שדן נאם בהפגנה, אמרתי שהוא השתתף בהפגנה למען דרעי, וזאת האמת. אכן אין קשר בין ביקורתו של דן על אולמרט להקמת 'ישראל היום', אבל יש קשר בין סירובו של אולמרט לתת לדן את התפקיד שביקש, לבין הקמפיין שדן עושה נגדו. דן לא רמז לאולמרט שהוא רוצה להיות ראש לשכתו, אלא אמר לו. וחוץ מזה, דן כבר הביע בעבר נכונות ורצון להיות עובד מדינה אצל עזר ויצמן".

אם אנחנו כבר מדברים על דן, האם זה נכון שבעבר הממש ממש רחוק הייתם חברים ממש ממש טובים, עד כדי כך שחלקת איתו התכתבות ממש ממש אישית שלך עם בכיר מאוד מאוד בתקשורת, התכתבות ממש ממש עסיסית, שאם היית מעביר לי בטובך עותק ממנה זה יכול היה לסדר לי טור מאוד מאוד חגיגי וממש ממש בלתי נשכח?
"אתה יודע עם מי הייתה ההתכתבות הזו?".

האמת שכן.
"אז תצטרך להצטרף לתור".   

תשיגו לי את אריק מהארכיון

כמה טוב שיש את שמעון פרס. במאי האחרון, ארבעה ימים בלבד אחרי שנודע כי הוצאות מעון ראש הממשלה זינקו ב-80 אחוז מאז 2009, מיהר "ישראל היום" להבליט ידיעות על תקציב בית הנשיא, שזינק אף הוא לשיא. והנה, גם השבוע, כאשר דו"ח משרד המשפטים חשף כי הוצאות הדיור בבתיו של נתניהו עלו על שלושה מיליון שקלים בשנה, חזר הביביתון לפשפש בנעשה במשכנו של נשיא מדינת ישראל. מתחת לאייטם שבו הגנו השרים גלעד ארדן ושי פירון על ראש הממשלה ("נמאס כבר מהרדיפה האישית אחרי נתניהו"), ולצד הטור של טנק המרכבה דרור אידר ("ריטואל עונתי של הסתה והסטה") הופיעה, לא במקרה, בוקסה קטנטנה על כך שמשרד האוצר מבקש להגדיל את תקציב בית הנשיא ב-3.3 מיליון שקלים. אמנם בית הנשיא, בניגוד לבית ראש הממשלה, משמש גם כמקום העבודה היחידה שממנו מבצע שמעון פרס את עבודתו היומיומית השוטפת – אבל למה להיתפס לקטנות כשלא באמת חייבים?

למחרת פרסום דו"ח ההוצאות, כצפוי, הקדיש "ידיעות אחרונות" לדברי הקטגוריה על ראש הממשלה ורעייתו הפניית שער בולטת ושני עמודים תמימים – שטח גדול פי שניים מדברי הסניגוריה על הזוג נתניהו שהופיעו ב"ישראל היום". בלט בשני העיתונים: הציטוט הארכיוני של אריק איינשטיין לטובת נתניהו ("עד כמה אפשר למצוץ לו את הדם?"), מתוך ראיון שהמנוח העניק ל"ידיעות" בשנת 97'.

אריק איינשטיין 09 (צילום: זיו קורן)
אריק איינשטיין. איך הצליח נתניהו לאתר את הכתבה כל כך מהר? | צילום: זיו קורן
נתניהו הצליח לשלוף את הציטוט ממעמקי הארכיון במהירות מפתיעה. עד כמה ראש הממשלה היה זריז? שימו לב. ביום ראשון ב-11:30 בבוקר, כשעתיים לפני שפורסמו הידיעות הראשונות על ההוצאות השנויות במחלוקת, הנרות הריחניים וחשבון המים המוגזם, כבר ציטט ראש הממשלה את מילותיו של איינשטיין. מי ששמעו אותו היו הכתבים שנלוו לטיסתו לרומא. הם לגמרי לא הבינו בשלב הזה מדוע ראש הממשלה אומר את המשפטים הללו. רק כשהדו"ח התפרסם – ההקשר הובן.

למרבה הצער, כתבות עבר מ"ידיעות אחרונות", בעיקר כשמדובר בכתבות שפורסמו במילניום הקודם, אינן נמצאות באינטרנט (מה ששווה כמובן אייטם ביקורתי נפרד בהזדמנות). במשרד ראש הממשלה, אומרים יודעי דבר, לא קיים ארכיון כתבות מסודר. אז איך בכל זאת הצליח נתניהו לזכור, ואחר כך גם לאתר כל כך מהר, את הציטוט הספציפי שאיינשטיין אמר עליו בכתבה נשכחת עד זניחה לפני 16 שנה?

מתברר שביום רביעי שעבר, למחרת מותו של איינשטיין, שלחה דמות המכירה מקרוב את אחד מאנשי הלשכה את הריאיון ההוא למשרד ראש הממשלה. מי מבין דורשי טובתו של נתניהו מקפיד לזכור ולשמור כל מילה טובה שנאמרה עליו, גם אם חלפו מאז שנים רבות? אין לי, לצערי, תשובה מוסמכת, אבל אפשר להעריך שיתכן שהניחוש שלכם אינו רחוק בהרבה מהניחוש שלי.

לשכת ראש הממשלה הסתפקה בתגובה הבאה: "דברי אמת כאלה, מאנשים נפלאים שכאלה, לא שוכחים לעולם".

בנימין נתניהו, מה הכותרת שלך?

ואם כבר קמפיין המגננה של "ישראל היום" למען בנימין נתניהו, הנה עוד אייטם מסוג כלב נשך אדם: ביום ראשון תקף ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, את התנהלותו של נתניהו מול ארצות הברית בנושא הגרעין האיראני. למחרת, כמצופה, כותרת הגג והכותרת ב"ידיעות אחרונות" היו: "אולמרט נגד נתניהו: 'העימות עם ארה"ב מסוכן לישראל'". כותרת הגג של "מעריב" דיווחה אף היא כי "ראש הממשלה לשעבר נגד נתניהו", ואילו עיתון "הארץ" נתן את הכותרת החריפה ביותר: "אולמרט תקף את נתניהו: 'הכריז מלחמה על ארצות הברית'".

בנימין נתניהו
ארבע הכותרות על מתקפת אולמרט נגד נתניהו. מי יוצא דופן?
ומה ב״ישראל היום", עיתון שיש הטוענים מדי פעם כי קיימת לעתים זיקה מסוימת בינו לבין ראש הממשלה? שם – הפתעה, הפתעה – העדיפו להקדים תגובה למתקפה ולצטט בכותרת דווקא את המשפט שנתניהו בחר להשיב לאולמרט: "בניגוד לאחרים, לא אשתוק כשביטחון ישראל בסכנה".

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

חומרים למשטרה? פעם לא, פעם כן

ביום שלישי בבוקר פנו כלי התקשורת לבית משפט השלום בבאר שבע, בבקשה להורות על ביטול הצו המחייב אותם למסור לידי המשטרה צילומים מההפגנות נגד תכנית פראוור להסדרת ההתיישבות הבדואית. בין הגופים שפנו הייתה גם חברת החדשות של ערוץ 2. "עמדת החברה היא, כי זכותה לחיסיון עיתונאי משתרעת גם על תוכן המידע שנאסף על ידי עיתונאיה במסגרת העבודה העיתונאית השוטפת", נאמר בפנייה שהוגשה על ידי יועציה המשפטיים של חברת החדשות, עורכי הדין ד"ר ישגב נקדימון ודקלה בירן. "הוצאת צווים המחייבים את חברת החדשות למסור מידע לרשויות החקירה, בנימוק שהדבר נדרש לצורך חקירה משטרתית, פוגעת בעצמאותה של חברת החדשות ובאופן שבו היא נתפסת בעיני הציבור, והופכת את חברת החדשות למעין 'קבלן משנה' של המשטרה".

הפגנות הבדואים
דצמבר 2013, הבדואים מפגינים. חדשות 2 לא מעבירים חומרים למשטרה
עמדת חברת החדשות ונימוקיה היו כמובן צודקים וראויים, ולבסוף המשטרה אכן משכה את בקשתה לקבל את הצילומים. אלא שלפני שנתיים, בדצמבר 2011, בחרו בחדשות 2 דווקא כן להעביר לידי המשטרה חומר עיתונאי מצולם. זה קרה לאחר שהכתב בשטחים, אוהד חמו, צילם קבוצה של פעילי ימין אשר חדרו למובלעת סמוך לגבול עם ירדן והתבצרו במבנה עתיק באתר הטבילה קאסר אל-יהוד. החומר המצולם הזה שימש את החוקרים. כעבור זמן קצר הגישה המשטרה כתבי אישום נגד המתבצרים, ומשפטם עדיין מתנהל בימים אלה בבית משפט השלום בירושלים.

מאיר ברטלר, אחד המתבצרים, מה קרה שם באותו לילה?
"מה שקרה הוא שהזמנו כמה כלי תקשורת, ורק אוהד היה עם מצלמה. אחרי שצולמנו, חברת החדשות העבירה למשטרה את החומרים. זה לא היה במקום. בכל זאת, אנחנו הזמנו את ערוץ 2 ובסוף הם מוסרים את הצילומים? היום החומר הזה הוא ראיה במשפט שלנו. אגב, בניגוד להפגנות של הבדואים האירוע שלנו בכלל לא היה אלים".

דיברתם על זה עם אוהד חמו?
"בטח, והוא אמר לנו שהוא מאוד התבאס כששמע שהעבירו למשטרה את החומר. אוהד ניסה להבין למה זה קרה. לדבריו, אמרו לו במערכת שאין מה לעשות, ושאם מבקשים את החומרים חייבים לתת אותם".

אוהד חמו, אכן הצטערת בזמנו כשחברת החדשות מסרה למשטרה את החומר שצילמת?
"אני מפנה אותך לחברת החדשות". 

התבצרות המתנחלים
דצמבר 2011, המתנחלים מתבצרים. חדשות 2 כן מעבירים חומרים למשטרה
מחברת החדשות נמסר: "חברת החדשות מתנגדת באופן עקרוני לפרקטיקה הפסולה של המשטרה להוצאת צווי בית משפט, המחייבים את כלי התקשורת להעביר למשטרה חומרי גלם שנאספו על ידי עיתונאיה. ביחס לעניין המצוין בפנייתך, חברת החדשות אכן קיבלה בזמנו צו בית משפט בו חויבה למסור לידי המשטרה את חומרי הגלם שצולמו על ידה בקאסר אל יהוד. בעקבות הצו קיימנו בחברת החדשות בדיקה ביחס לנסיבות צילום החומרים באירוע, אופן שידורם ותוכנם. בדיקה זו העלתה את העובדות הבאות: 1. הפעילים שהשתתפו באירוע המתועד לא הגבילו בשום אופן את צוות חדשות 2 שצילמם, ולא דרשו דרישות כלשהן ביחס לחומר המצולם (כגון שלא ייחשף, יימסר וכיוצא בזה). 2. מרבית החומר שצולם באירוע, שודר באופן פומבי ועל כן היה קיים ממילא בידי המשטרה. בחומר הגלם המועט שלא שודר, לא הופיע תוכן משמעותי אחר כלשהו, שלא נחשף בחומרים ששודרו. 3. בחומר המצולם לא תועדו עבירות פליליות שבוצעו על ידי מי מהמצולמים בו.

"לנוכח העובדות שנתבררו, עמדת חברת החדשות הייתה כי אין כל מניעה אתית, חוקית או אחרת למסירת חומרי הגלם לידי המשטרה, וכך נעשה. בשולי הדברים יצוין כי למיטב ידיעת ובדיקת חברת החדשות, לא נעשה כל שימוש על ידי המשטרה והפרקליטות בחומר שנתקבל מאיתנו".

עו"ד איציק בם, פרקליטם של המתבצרים, זה נכון שהמשטרה והפרקליטות לא עשו שום שימוש בחומר שהתקבל מחברת החדשות?
"זה לא מדויק. כתב ערוץ 2 מופיע כעד תביעה בתיק, ויש בתיק קלטות של ערוץ 2".

מפרקליטות מחוז ירושלים נמסר בתגובה: "החומרים המתעדים את ביצוע העבירה נתפסו בידי המשטרה במהלך החקירה, ולכן נמצאים בתיק החקירה. אוהד חמו הוא עד תביעה בתיק".

כל אחד ושר האוצר שלו

מי נותן קרדיט גדול יותר לשר האוצר, יאיר לפיד? ביום שישי הודיעה חברת "פיץ'" כי היא מאשררת את דירוג האשראי של מדינת ישראל ברמה A, וכי תחזית הדירוג על החוב למטבע תעלה מ"יציבה" ל"חיובית". האם זו סיבה למסיבה? תלוי את מי שואלים. ב"ישראל היום" קיבלה החדשה הכלכלית אייטם צנוע ויבשושי בשטח 140 סמ"ר, בתחתית עמוד 23, ללא תמונה של לפיד.

כל אחד ושר האוצר שלו
דצמבר 2013. "פיץ'" מאשררת את דירוג האשראי, "ידיעות" (למעלה) מפרגן ללפיד, "ישראל היום" פחות
לעומת זאת, עיתון הבית "ידיעות אחרונות" פרגן לבן-יקיר-לו במוסף "ממון" כותרת שער מחמיאה וחגיגית ("הציון: A") לצד תמונת ענק. בתוך המוסף מילאה הידיעה על דירוג האשראי את כל עמוד 2, עם תמונה בולטת נוספת של לפיד וטור דעה של סבר פלוצקר. בסך הכול הקדיש "ידיעות" לחדשה המשמחת שטח של 1,275 סמ"ר, קצת יותר מפי תשעה בהשוואה ל"ישראל היום".

כל אחד ושר האוצר שלו
ספטמבר 2012. S&P מאשררת את דירוג האשראי. "ישראל היום" (למעלה) מפרגן לשטייניץ, "ידיעות" פחות
נקפוץ ברשותכם שנה וחודשיים אחורה. בסוף ספטמבר 2012 הודיעה סוכנות הדירוג P&S כי היא מאשררת את דירוג האשראי של ישראל ברמה A פלוס, עם תחזית יציבה. ב"ישראל היום" אמנם לא פרסמו ידיעה גדולה במיוחד, והסתפקו בשטח של 173 סמ"ר, אבל שיבצו אותה בחלקו העליון של העמוד, הכניסו את תמונתו של שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, הזכירו את שמו שלוש פעמים וכמובן דאגו להפניית שער הולמת. ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, הקצו לאייטם שטח זערורי של 99 סמ"ר בלבד, הצניעו אותו בתחתית עמוד 2 של גיליון יום שישי וכמובן לא טרחו לשבץ את תמונתו, או אפילו להזכיר את שמו, של שר האוצר דאז שטייניץ.

שנאמר: כל אחד והאשראי שלו.

מה שמותר ברשת אסור בפרינט

ועוד קצת בענייני לפיד: ביום שני התראיין שר האוצר לרשת CNBC האמריקאית, ומתח ביקורת מרומזת על התנהלות נתניהו מול האמריקאים כשאמר כי "היחסים בין ישראל לארצות הברית הם נכס אסטרטגי שישראל לא תוכל לוותר עליו". כעבור זמן קצר הופיעו דבריו ככותרת ראשית (!) באתר "ישראל היום".

ישראל היום
הכותרת הראשית על לפיד באתר "ישראל היום". אל תתרגלו לזה
רוחות של תמורה? אז זהו, שלא. למחרת חזר כדור הארץ להסתובב כמנהגו. "ידיעות אחרונות", כהרגלו בקודש, הבליט את הביקורת של שר האוצר במסגרת בעמוד 3 שהכילה 232 מילים (כולל כותרת גג, כותרת וכותרת משנה), "הארץ" התייחס לראיון על פני 104 מילים (כולל כותרת), "מעריב" העניק לנושא 75 מילים (כולל אזכור בכותרת המשנה), ורק ב"ישראל היום" הוחבאו דבריו של לפיד על פני 36 מילים בלבד, במעמקי ידיעה שעסקה בביקורו של נתניהו ברומא, וללא כל אזכור בכותרת כלשהי.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

מה אומר יוסי? ומה עושה מלמן?

האם ראוי שעיתונאי, שפרסם כתבה נרחבת וחיובית על איש עסקים, יועסק לאחר מכן על ידי אותו בעל הון זמן קצר לאחר שהכתבה התפרסמה? תלוי את מי שואלים. בעצם, תלוי מתי שואלים. על פי יוסי מלמן, גרסת  2009, מדובר בפגיעה חמורה באתיקה העיתונאית. לעומת זאת, על פי יוסי מלמן, גרסת 2004, זה דווקא בסדר גמור.

מלמן, כיום בעל טור בעיתון "סופהשבוע", שימש בעבר פרשן "הארץ" לענייני מודיעין, טרור ונושאי גרעין. על נסיבות עזיבתו את רחוב שוקן נכתב כאן בשבוע שעבר. בעקבות הפרסום הגיע למערכת "מי נגד מי" עוד סיפורון בעניינו.  תחילתו באוגוסט 2009, כאשר מלמן הסביר לקוראיו מדוע לא יחתום על העצומה למען מיקי רוזנטל, שבאותם ימים התמודד מול תביעת דיבה שהגישה נגדו משפחת עופר, בעקבות סרטו "שיטת השקשוקה".

שמואל חרלפ
הכתבה על שמואל חרל"פ. "אין ולא היה שום ניגוד אינטרסים"
מלמן תיאר כיצד בעבר הגיש נגדו ארקדי גאידמק תביעת דיבה בסך 30 מיליון שקלים, והוסיף כי פנה בין השאר גם לרוזנטל, אשר לא סייע לו. "חמור מכך, עורך דינו ויועצו המשפטי של רוזנטל לסרט 'שיטת השקשוקה', הוא עו"ד רונאל פישר", כתב מלמן. "תנחשו מי ייצג את גאידמק בתביעת הסרק נגדי? נכון מאוד. אותו פישר עצמו. ואיך זכה פישר בתפקיד יועצו המשפטי של גאידמק? הוא הלך עם מיקי רוזנטל לראיין אותו לתכנית משותפת שהייתה להם אז באחד הערוצים (״קשת״ כמובן – א.ה.) שנקראה 'גברים בשחור' שבוע לאחר הראיון, עשה פישר פליק פלאק לאחור, חצה את הקווים הישר מהתקשורת לשירות בעלי ההון והשררה. ממש אתיקה עיתונאית ומוסר מקצועי בהתגלמותם".

מלים כדורבנות. אלא שכמעט חמש שנים לפני כן, בדצמבר 2004, ראיין אותו מלמן למוסף "הארץ" את ד"ר שמואל חרל"פ, יו"ר קבוצת "כלמוביל", יבואנית מכוניות מרצדס, מיצובישי ויונדאי. הכתבה המחמיאה, בת שישה עמודים, תחת הכותרת "המיליארדר שלא הכרתם", פורסמה לאחר ריצת המרתון הראשונה של חרל"פ, ועסקה גם בתחביב הריצה שלו וגם בעסקיו. מלמן, מלבד היותו עיתונאי, ידוע גם כרץ למרחקים ארוכים ואף הוציא ספר בנושא. שבועות ספורים לאחר פרסומה של הכתבה שכר חרל"פ את שירותיו של מלמן כמאמן הריצה שלו לקראת מרתון ציריך, שהתקיים שלושה חודשים לאחר מכן.

יוסי מלמן, נאה דרשת אבל לא נאה קיימת?
"מאות עיתונאים מרצים, מייעצים, מופיעים בפרסומות, ולרוב זה קשור לתחומי העיסוק שלהם או לפרסונה הציבורית כפי שהיא משתקפת מכתיבתם, או מדמותם במסך, או מקולם ברדיו. ומכל אלה אתה מוצא לנכון להתעניין בי? אני מודה לך ולמדורך על ההתעניינות השבועית שלכם בי. זה מאוד מחמיא לי.

"כתבת הפרופיל על ד"ר שמואל חרל"פ הייתה פורצת דרך. עד אז, במשך שנים רבות, הוא לא התראיין לכלי התקשורת. היא עברה את מסננת הבקרה של עורכיי במוסף 'הארץ' שהתלהבו ממנה. זו הייתה כתבה מקצועית ומאוזנת, וההגדרה שלך כ'מחמיאה' ו'חיובית' מעידה כי כנראה לא קראת אותה במלואה. הראיה היא שגם שנים לאחר מכן כלי תקשורת המשיכו לצטט ממנה, כשכתבו עליו. רוב רובה עסק בעסקיו, בסיפור חייו ובהשקפת עולמו, ורק מיעוטה סיפר גם על אהבתו לריצה. תחום הסיקור שלי הוא ביטחון ומודיעין ולא ספורט בכלל וריצה בפרט. ולכן אין ולא היה שום ניגוד אינטרסים או חריגה מכללי האתיקה העיתונאית. 

"מאז שהתחלתי לרוץ, לפני עשרים שנה, יעצתי למאות אנשים בתחום הריצה והכנתי להם תכניות ריצה, כפי שגם עשיתי בספרי 'אוטוביוגרפיה של ריצה',  ואני עושה זאת עד היום בחינם. רבים אמרו לי שהם רואים בי דגם לחיקוי ושואבים השראה ממני כרץ וטריאתלט וספורטאי של ספורט אתגרי, כולל איש ברזל. הריצה היא עבורי תשוקה ואהבה ולא מקור לפרנסה או קרדום לחפור בו.

"עד לכתבה על ד"ר חרל"פ לא הכרתי אותו. בעקבות הכתבה התיידדנו והתחלנו גם מעת לעת לרוץ ביחד. במשך תקופה קצרה הכנתי אותו למרתון ציריך תמורת תשלום, כמקובל בענף הריצה. מאותו רגע לא כתבתי מילה וחצי מילה על ד"ר חרל"פ בעיתון 'הארץ' או בכלי תקשורת אחרים שהועסקתי בהם. אני מתקשה להבין כיצד אתה גוזר גזירה שווה ביני לבין עורך דין, שמפרסם ראיון מרכזי בטלוויזיה על איש עסקים, ושבוע לאחר מכן מגיש תביעות דיבה בשמו של איש העסקים בעשרות מיליוני שקלים נגד עיתונאים".

ד"ר שמואל חרל"פ, מה תגובתך?
"אני קובע במפורש שאין, ולא היה מעולם, כל קשר בין כתבת הפרופיל שיוסי כתב עלי ובין העובדה שלאחר מכן, במהלך שלושה חודשים בשנת 2005, שכרתי את שירותיו כמאמן ריצה. פניתי אליו בעקבות פציעה של המאמן הקבוע שלי. כאשר הוכנה והתפרסמה הכתבה, לא חשבתי ולא ידעתי שאפנה ליוסי בשאלה אם יאות לאמן אותי לקראת המרתון. כאשר הוא אימן אותי, לא עלתה בדעתי המחשבה שאולי מישהו ירצה להתנכל ליוסי ולקשור את אימוננו המשותפים לפרסום הכתבה. לו העליתי בדעתי שמישהו יזכיר בהקשר הזה טענות נגד יוסי, לא הייתי שוכר את שירותיו כמאמן ריצה. צר לי שתשע שנים אחרי האירוע, מישהו מנסה להכפיש אדם ללא רבב, על לא עוול בכפו".

מי זה קורא לך הלילה, הקשיבי

פרקטיקה נפוצה בקרב כתבי הרכילות היא לחטט בתדירות גבוהה בחשבונות הפייסבוק / טוויטר / אינסטגרם של מפורסמים למיניהם, ולנסות לדלות משם אייטמים, בתקווה מוצדקת לפרסם אותם לפני הקולגות. ביום חמישי האחרון ניסו לעשות זאת ב"וואלה! סלבס", כשמיהרו להעלות לאתר את שם בתו הטרייה של הזמר עידן רייכל. "אין ספק שעידן רייכל לומד מטעויות", נכתב באייטם. "אחרי שדבר ההיריון של בת זוגו פורסם בתקשורת לפי שהספיק להודיע לכל קרוביו, וגרם לו להתנצל בפני חבריו על כך שלא שמעו את הבשורה מפיו, כעת, הזמר לא מחכה שאתרי הרכילות יחשפו את שמה של יורשת העצר ועושה זאת בעצמו".

עידן רייכל
האייטם של ב"וואלה! סלבס" (למעלה) וב"העלוקה" (למטה). רייכל לא מחכה למדורי הרכילות? דווקא כן
אלא שבניגוד לדיווח ב"וואלה! סלבס", שם בתו של רייכל דווקא כן נחשף במדור רכילות. יממה לפני כן, דיווח צחי קומה במדורו "העלוקה" שבמוסף "24 שעות" כי שמה של התינוקת הוא פיליפה הלנה. קומה, אגב, היה גם הראשון לספר ביוני האחרון (יחד עם אדוה מלמד-לוי) על הריונה של דמריס דויבל, בת הזוג של רייכל, והשאיר אז ל"וואלה! סלבס" ולשאר הקולגות שאריות מחוממות בדמות ידיעת פולו אפ נטולת קרדיט.

עורך "וואלה! סלבס", אדם סרור, פספסת?
"אין תגובה".

סע וטייל עם אורי אריאל

בימים כתיקונם מסקרים כתבי נדל"ן את התמורות במחירי הדירות, את החלטות ועדות התכנון והבנייה ואת שאר ענייני תמ"א 38. השבוע דווקא נקרתה בפניהם הזדמנות פז לפרסם אייטם נשכני למחצה שעוסק בתקשורת, אבל איש מהם לא ניצל את ההזדמנות. אולי מפני שהם עצמם מככבים בו.

ביום שני האחרון, לרגל חנוכה, יצאו כמה מכתבי הנדל"ן לחצי יום כיף בנאות קדומים. המארגן: שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל. על פי ההזמנה שנשלחה לעיתונאים, ושעליה חתום דובר משרד הבינוי והשיכון, בשעה 16:45 התאספו הכתבים בכניסה למרכז המבקרים בנאות קדומים. בהמשך נהנו מ"סיור לילי בשבילים המוארים – מן הזית אל אורות המנורה", התכנסו להדלקת נרות חנוכה ושירה, וקינחו בארוחת ערב עם השר.

כתבי הנדל"ן שלקחו חלק בסיור היו דותן לוי ("כלכליסט"), לירן סהר (אתר Bizportal), רז סמולסקי ("דה מרקר") והילה ציאון (ynet). אם שר השיכון מבקש לכנס את הכתבים ולמסור להם מידע, לציטוט או שלא לציטוט, מדוע הוא טורח לעשות זאת על ידי טיול מאורגן ולא באמצעות מסיבת עיתונאים או שיחת רקע במשרדו? שאלה לא פחות מעניינת היא מדוע כתבי הנדל"ן יוצאים לבילוי (?) על חשבון השר שאותו הם מסקרים?

זו לא הפעם הראשונה שבה כתבי נדל"ן נוטלים חלק בסיורים שמארגן עבורם שר השיכון: בעיצומו של חול המועד סוכות הוזמנו העיתונאים על ידי יועץ התקשורת של אורי אריאל יחד עם בני זוגם וילדיהם, לביקור בסוכתו של השר. בשעה 16:00 התכנסו כולם בתחנת הדלק בכניסה לכפר אדומים, מקום מגוריו של שר השיכון. משם ירדו למעיין עין מבוע, לאחר מכן נסעו למוזיאון הפסיפסים באזור וקינחו (גם אז) בארוחת ערב משותפת בסוכת השר.

הסיור ההוא נהנה מנוכחות גבוהה יותר. גם אליו הגיעו לוי, סהר, ציאון וכתבת "דה מרקר", רז סמולסקי, שהביאה איתה את שתי בנותיה. אליהם הצטרפו אורי חודי ("גלובס"), נמרוד בוסו ("דה מרקר") ויותם ברגר (גלי צה"ל). יכול להיות שהסיור אכן היה מפרך, אבל כפי שיכולה להעיד התמונה שהעלתה ציאון לעמוד הפייסבוק שלה, היא, סהר ובוסו (שמצולמים יחד איתה בתמונה) גם הצליחו ליהנות למדי מהטיול. 

דובר משרד הבינוי והשיכון, אריאל רוזנברג, לא נראה לך טיפ טיפה בעייתי שכתבים שאמורים לסקר את השר מוזמנים לטיול משפחות על חשבון משרדו?
"זה לא על חשבון המשרד, אלא על חשבון הקופה של השר למיטב ידיעתי. תפנה ליועץ התקשורת".

יועץ התקשורת של השר אריאל, אריק בן-שמעון, אתם מדברים בסיורים האלה גם על נדל"ן?
"כן. מקיימים עם השר שיחה וחופשית על נדל"ן. בדרך כלל זו גם שיחה שהיא לא לציטוט, אז הכול פתוח, זורם. מדברים על תכניות נוספות שיש במגירה, שהן עדיין לא לפרסום, נותנים לכתבים קצת רקע, ואחר כך מי שרוצה יכול לפעמים לפרסם משהו. מוציאים דברים בתיאום".

כשנשאל בן-שמעון כמה עלו טיולי הכתבים, מי שילם עבורם ומאיזה תקציב, מסר בתגובה: "ה'טיולים', כפי שאתה מגדיר אותם, כנראה מדירים שינה מעיניך, אך מדובר בסיורי כתבים ומפגשים מקצועיים עם השר מול כתבי נדל"ן שעוסקים בתחום המשרד. אף אחד מהמפגשים לא עלה כסף, למעט האוכל במפגש השני, שעלה כ-70 שקל למנה כפול כעשרה אנשים. בכל מקרה, לא נעשה בעבר וגם לא יעשה בעתיד שימוש בכספי משרד הבינוי והשיכון לצורך מטרה זו. השר מקפיד מאוד על כך, ולכן אתה מוזמן להירגע, ואפילו להצטרף למפגש הבא לכשייקבע".

ומה אומרים הכתבים? נמרוד בוסו ("דה מרקר") מסר: "ברמת העיקרון, פגישה עם שר חדש זה בסדר גמור. הייתי במפגש הראשון, ובאתי לעבוד שם, לא ליהנות. אם היו שולחים אותי לאילת היה בזה טעם לפגם. עיתון 'הארץ ו'דה מרקר', בניגוד ערוצי תקשורת אחרים, כולל mako וערוץ 2, נמנעים מנסיעות על חשבון הברון".

דותן לוי ("כלכליסט") מסר בתגובה: "הגעתי לשני הסיורים שארגן שר השיכון בידיעת המערכת ואף בעידודה. מפגשים כאלה מאפשרים היכרות בלתי פורמלית עם השר האחראי, והיכרות כזו היא חלק מעבודתי ככתב תחום. יודגש כי הגעתי למפגשים ברכבי הפרטי, על חשבוני ובמסגרת עבודתי, ובוודאי ללא כל בן משפחה או מלווה אחר".

אורי חודי ("גלובס") הפנה לעורך הנדל"ן, דרור מרמור, שמסר בתגובה: "אורי היה במפגש בסוכות. לא התחייבנו למשהו ולא חשבנו שזה יגרום למשוא פנים באופן הסיקור. אם תבדקו תמצאו שכל הידיעות שלנו אובייקטיביות לפני כן ואחרי כן".

יותם ברגר (גלי צה"ל), הפנה לדובר התחנה, שמסר בתגובה: "הכתב אכן נכח בארוחת ערב אחת בלבד, שהתקיימה בסוכתו של השר בכפר האדומים ולא לקח חלק בשאר הפעילויות. במהלך אותו המפגש ישבו חברי תא כתבי הנדל"ן עם השר וניהלו שיחה מקצועית שכללה שאלות ותשובות, חלקן און רקורד וחלקן אוף רקורד".

הילה ציאון (ynet), לירן סהר (Bizportal) ורז סמולסקי ("דה מרקר") סירבו להגיב.

עורך "דה מרקר", סמי פרץ, לא נראה לכם בעייתי שכתבת מגיעה עם שתי בנותיה לסיור שאמור להיות מקצועי?
"אין תגובה".

חי בלילה שבוע שעבר
ספי ריבלין מת בעמוד הפייסבוק של "חי בלילה", שישה ימים תמימים לפני מותו

קטנוני זה אני

נפרדנו כך, הייתה דממה. לא היה כבר מה לומר. הרחוב רגש כשטיפסתי בעייפות בשעת ערב מאוחרת לדירתי השקטה בדרום חולון, רק כדי לשמוע את הטלפון מצלצל בה בקולניות. על הקו היה הקונספירטור.

"אז מה אתה אומר, הורביץ?", הוא נשמע צוהל מתמיד. "סוף סוף מישהו קרע את המסכה מעל פרצופך, ולמרבה האירוניה זה עוד קרה אצלך בבית".

"על מה אתה מדבר?", נבהלתי.

"על זה שאתה אדם קטנוני, הורביץ", המשיך הקונספירטור. "ועכשיו, כשנדב חשף בפומבי את העובדה הזו בתכנית הטלוויזיה עתירת הרייטינג שלו ב'קשת', סוף סוף כולם יודעים עם מי יש להם עסק".

"נדב פרי שייך לערוץ 10", תיקנתי אותו. "וחוץ מזה, הוא לא נוהג לשדר בשעה מאוחרת כזו".

"אפשר לבקש ממך טובה, הורביץ?", קטע אותי הקונספירטור.

"בשמחה", אמרתי בעצב.

"אף פעם אל תתקן אותי, בטח שלא בברוטליות כזו, לפני שאתה בודק את מסכת העובדות", זעף הקונספירטור. "בכלל לא התכוונתי לנדב פרי, אלא לנדב בורנשטיין מ'חי בלילה', ואתה מוזמן להיכנס ל-mako ולראות בדיוק מה הוא אמר עליך החל מהדקה ה-21".

"אני טיפ טיפה עסוק. למה שלא תספר לי מה בדיוק נדב אמר עליי?", שאלתי בעצבנות.

"כבר סיפרתי", אמר הקונספירטור בשלווה. "נדב אמר בשידור שאתה קטנוני כהרגלך, והכול בגלל האייטם המטופש להפליא שפרסמת בשבוע שעבר על מפות מזג האוויר בעיתונים".

"מה מטופש בזה?", השתוממתי. "מה, אתה לא היית משתוקק לדעת כמה יישובים ערביים מופיעים בכל מפת מזג אוויר בכל עיתון?".

"כמו שהייתי משתוקק לצרעת", פסק הקונספירטור. "תגיד, הורביץ, יכול להיות שנדב קרא לך קטנוני, אבל בעצם התכוון אליי?".

"מה זאת אומרת?", שאלתי בחשד.

"מה לא ברור?", התעצבן הקונספירטור. "זוכר שביקשתי ממך בשבוע שעבר לבדוק איך זה שמערכת 'חי בלילה' העלתה לפייסבוק סטטוס בזיוני שבישר על מותו של ספי ריבלין, בזמן שספי עדיין היה איתנו?".

"כן", אמרתי בהיסוס.

"אז השאלה פשוטה, הורביץ", המשיך הקונספירטור. "האם אתה חושב שנדב, וגם העורך שלו נדב, קצת נעלבו ממה שסיפרתי לך כאן ולכן נקמו בך בשידור חי?".

חי בלילה
ספי ריבלין מת בעמוד הפייסבוק של "חי בלילה", הפעם באמת

"אני בספק גדול", אמרתי בהחלטיות. "גם נדב וגם נדב הם אנשי מקצוע ראויים שבחיים לא ינצלו את הבמה היוקרתית שלהם לנקמות קטנוניות. זה נראה לי בעיקר כמו צירוף מקרים".

"חבל", הצטער הקונספירטור תוך שהוא שוקע בהרהורים. "לפעמים אני דווקא אוהב שנעלבים ממני".

"ספר לי על זה", הפטרתי בשקט.

"אמרת משהו, הורביץ?", התנער הקונספירטור ממחשבותיו.

"לא, שום דבר מיוחד", מיהרתי להשיב.

"אז בוא נדבר רגע על אלדד", הוא המשיך הלאה.

"אלדד יניב?", שאלתי בהתלהבות חצויה. "שמעתי שהוא עומד לפרסם טור פוליטי ב'וואלה!'".

"וואלה", אמר הקונספירטור.

"מעניין אם אלדד יחשוף בטור שלו עוד סיפורים על אהוד ברק", תהיתי.

"לשם שינוי, גם הפעם טעית בניחוש שלך, ועוד פעמיים", אמר הקונספירטור. "לא התכוונתי לאלדד יניב, אלא לאלדד בק, שכבר פרסם ביקורת נוקבת, אבל לא נגד אהוד ברק, אלא נגד אהוד אולמרט".

"אלדד בק כתב נגד אהוד אולמרט?", שאלתי באי אמון. "נשמע לי כמו צירוף מקרים ביזארי במיוחד. למעשה, הייתי מעז לומר שזה אפילו לא ייתכן".

"למה לא?", שאל הקונספירטור בנחת._OBJ

"ראשית, מפני שפוליטיקה ישראלית ובתי משפט מקומיים אינם תחומי הסיקור של אלדד", אמרתי בנועם. "ושנית, בגלל ש'ידיעות' הוא לא בדיוק האכסניה המתאימה ביותר לכתוב בה נגד אולמרט".

"מי דיבר על 'ידיעות'?", התעצבן הקונספירטור. "אלדד, לידיעתך, גם פעיל מאוד בעמוד הפייסבוק שלו. רוצה לשמוע מה הוא כתב שם על אהוד?".

"בכיף", אמרתי בחוסר נוחות.

הקונספירטור כחכח בגרונו. "אלדד כתב על אולמרט את הדברים הבאים: 'אולי צריך להזכיר לשקרן הזה, שהוא היה הראשון שהשווה בין אחמדינג׳ד להיטלר, ושהוא היה הראשון שחשף ברבים את סודותיה הגרעיניים של ישראל'. מה אתה אומר על זה, הורביץ?".

"מה יש לומר?", החלטתי להשיב בשאלה.

"אחרי המילים הנוקבות האלה אתה חושב שהבוסים ב'ידיעות' ירשו לאלדד אי פעם לכתוב את דעתו האמיתית על אהוד בעיתון?".

"קשה לדעת", התלבטתי. "אבל גם אם לא, אין לי ספק שזה יהיה צירוף מקרים".

"אז אולי כעונש על דברי הכפירה באהוד, 'ידיעות' יחליטו לשלוח את אלדד לביקור ממושך בטהרן?", הקשה הקונספירטור.

"אבל רק לפני חודש הם עשו את זה", הזכרתי לקונספירטור. "מי יודע, אולי הבוסים ב'ידיעות' הקדימו עונש לסטטוס, ואולי זה סתם היה צירוף מקרים".

"במקום שתחרטט על צרופי מקרים הגיע הזמן שתפציץ, הורביץ", נזף בי הקונספירטור. "למה שלא תברר, למשל, מה מסתתר מאחורי מאחורי האייטם המרגש, שענת מידן פרסמה אתמול בבוקר ב'ידיעות'?".

"איזה אייטם מרגש?", שאלתי בסקרנות.

"תגיד, הורביץ", תהה הקונספירטור בקול רם. "בתור בעל טור לענייני תקשורת, אתה לא אמור לקרוא, נאמר, עיתונים? אני מתכוון כמובן לסיפורו המדהים של מתי מילוא, חתנו של מנחם בגין ואחיו של רוני מילוא, שנסע לבצע המתת חסד בשוויץ".

"זה באמת נשמע סיפור סוחט דמעות, ששווה ללא ספק סרט דוקומנטרי", הסכמתי. "אבל איזו תעלומה שנוגעת לענייני תקשורת, כבר יכולה להסתתר מאחוריו?".

"באמת כבר מזמן לא האכלתי אותך בכפית, הורביץ", אמר הקונספירטור בצינה. "למה שלא תבדוק איך זה שהאייטם של ענת, שהיא בכלל כתבת מגזין, הופיע בעמודי החדשות?".

"מה יש לבדוק?", התפלאתי. "קורה שכתבים מתניידים מחלק אחד של העיתון לחלק אחר. זה לגמרי צירוף מקרים".

"כן, הורביץ?", התלהט הקונספירטור. "אז למה שלא תבדוק איך זה שזמן קצר אחרי שבשלישי בלילה שודר פרומו מטלטל של 'עובדה', שבו רואים את אילנה מלווה באופן בלעדי את מתי מילוא לאותה המתת חסד, טילפנו פתאום ממערכת 'ידיעות' לענת וביקשו שתעביר לעמודי החדשות את כל מה שיש לה, וגם את מה שאין לה, על המקרה המצער והמרגש של מתי מילוא? גם זה נראה לך כמו צירוף מקרים?".

"קשה לקבוע", אמרתי. "אולי גם 'ידיעות' רצו לעשות פרומו לאילנה".

"כן?" שאל הקונספירטור, "אז למה הם לא נתנו לה קרדיט?".

"אל תהיה קטנוני", אמרתי, "זה בטח סתם צירוף מקרים".

ואם כבר קטנוניות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות". 

>> מה מחבר בין בר רפאלי לשרון גל?

כתבו לאביב הורביץ