הצעה מגונה (31): הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו
איזו מימרה משומשת מתאימה יותר לסיפור הבא: מי שגר בבית זכוכית בל יזרוק אבנים? מי שחמאה מרוחה על ראשו בל יתהלך בשמש הקופחת? מעשה שהיה כך היה:
ברביעי שעבר חשף מרדכי גילת בערוץ כאן 11 כי בעקבות עדותו של יועץ התקשורת של משפחת נתניהו לשעבר, עד המדינה ניר חפץ, הורה היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לחקור את האופן שבו קודמה במהלך שנת 2014 הצעת החוק (המגונה) שנועדה לפגוע ב"ישראל היום". על פי הפרסום, בנימין נתניהו ויוזם חוק "ישראל היום", איתן כבל, צפויים להיחקר שוב בפרשה. בנוסף תזומן להעיד גם שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני, שכזכור הודתה כי שוחחה עם מו"ל "ידיעות", נוני מוזס לפני שקידמה את חוק "ישראל היום" בוועדת השרים, ואף עשתה שימוש בחוות דעת של כלכלן, שהוזמנה ושולמה על ידי "ידיעות אחרונות".
למחרת, איך לא, חגג "ישראל היום" על פני עמוד שלם את הסקופ של גילת (בכל זאת, מדובר בתחקירן ותיק ומוכשר, ששמו הולך לפניו, שפוטר בשרירותיות מהעיתון לפני כמעט שנה). בעיתונו לשעבר של גילת הבליטו בצדק את מעורבותם של כבל ולבני והצניעו ככל הניתן, באותיות הקטנות, את העובדה שגם נתניהו צפוי להיחקר. בתחתית העמוד שובץ טור של פובליציסט הבית חיים שיין. תחת הכותרת "לכו בעקבות הכסף" התקומם שיין על העיתונות החיובית שקיבל איתן כבל מ"ידיעות" במקביל לקידום הצעת החוק. "אין זה מקובל לברך 'שהחיינו' על פתיחת חקירת משטרה. אולם ללא ספק, לאחר שנים של שיהוי וגרירת רגליים, הגיע היועץ המשפטי לממשלה להחלטה הכרחית ומתבקשת", כתב שיין. "המשטרה תצטרך כעת לבדוק ביסודיות האם הייתה תמורה שניתנה לכאורה למציעי החוק? האם כותרות מפרכסות, צילומים מפרגנים ומאמרים מחמיאים, שניתנו בפועל, יכולים לגבש עבירה של שוחד?".
שיין צודק כשהוא מברך על פתיחת החקירה. כידוע, איתן כבל אכן זכה לקבל לא מעט פינוקים מרחוב מוזס. אלא שאם כבר חוקרים פרכוסים ופרגונים, למה להתמקד אך ורק ב"ידיעות אחרונות"?
כזכור, בינואר אשתקד הודה נתניהו כי פירק את הממשלה והלך לבחירות בעקבות העובדה שחוק "ישראל היום" עבר ברוב גדול בקריאה טרומית. אילו כותרות מפרכסות, צילומים מפרגנים ומאמרים מחמיאים זכה ראש הממשלה (ובעיקר זכתה רעייתו) לקבל מ"ישראל היום", לפני (וכמובן שהיו כאלה למכביר גם אחרי) שנתניהו נשכב על הגדר עבור העיתון? הנה, בקליפת אגוז, ארבע דוגמאות (מתוך עשרות רבות אחרות), מ-2011 עד 2014, השנה שבה הוגשה הצעת החוק נגד "ישראל היום":
עד כאן הכותרות המפרכסות והצילומים המפרגנים. מה באשר למאמרים המחמיאים? גם כאלה, למכביר, התפרסמו ב"ישראל היום" על נתניהו לאורך השנים. אחדים מאותם מאמרים חתומים על ידי המעריץ שיין בכבודו ובעצמו. שניים מהטורים שפירסם השנה, אחד שבו קילס את ראש הממשלה ("לבנימין נתניהו ולממשלת הימין זכויות בכורה במהפך המדהים בכלכלה, במעמדה המדיני של ישראל, בביצור עוצמתה ובטיפוח יוקרתה"), ואחר שבו רק שיבח אותו ("גם לשמאל, עם כל הקושי שלהם, מותר לפרגן לנתניהו. מעולם לא עמד בראש ממשלת ישראל מנהיג שהוכר כמדינאי בעל השפעה בינלאומית"), זכו לשיתוף נלהב של נתניהו בדף הפייסבוק שלו.
חיים שיין, אם כבר חקירות, אתה לא חושב שכדאי אולי לבדוק את מאות המיליונים ששלדון אדלסון הוציא על עיתון ידידותי לנתניהו ו/או את הפרכוסים והפרגונים שראש הממשלה קיבל אצלכם במקביל לכך שפעל כדי לטרפד את החוק נגד "ישראל היום"?
"מודה על ההתייחסות הנרחבת לטורים שלי. תיקון קטן: אני לא מעריץ בני אנוש. נתניהו הוא שליח כשרוני ביותר לקדם את החזון שגם אני מאמין בו, כמו רוב עם ישראל".
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
פעמיים קסטיאל
בסוף השבוע האחרון חטף "ידיעות אחרונות" על הראש ברשתות החברתיות. עד כאן עניין כמעט שגרתי, שעל פי רוב זוכה להתעלמות מצד העיתון ובמקרים חריגים למתקפת נגד מצידה של ישות הטוויטר העצבנית-משהו, "ידיעות אחרונות". אלא שהפעם העניינים התגלגלו אחרת. יריית הפתיחה הייתה האייטם הבא, שפורסם בהבלטה בוויקנד ב"העלוקה בשישי", מדור הרכילות של אדוה מלמד-לוי במוסף "7 ימים":
אחד מציוצי התגובה הראשונים לאייטם הגיע מ"כולן", קבוצה של אקטיביסטיות שחרתו על דגלן את המאבק הפמיניסטי:
רבות ורבים הוסיפו לאחר מכן ציוצי גנאי ל"ידיעות", ביניהן גם מגישת "סדר יום" בכאן ב', קרן נויבך:
ב-18 באוקטובר 2017, כאשר קמפיין Me Too העולמי היה בשיאו, יצא "ידיעות" עם העמוד הראשון הבא, ופתח בקמפיין "# גם אנחנו" משלו:
הקמפיין הראוי למען נשים שהותקפו מינית והאייטם על "השנתיים הסוערות" שעברו על התוקף אלון קסטיאל לא ממש הולכים ביחד. בעקבות הביקורת החריפה הבינו ב"ידיעות" שמוטב הפעם לקחת צעד אחורה ולהתנצל, תחילה בטוויטר, ולאחר מכן גם בעיתון:
בין לבין גם הכתבת אדוה מלמד-לוי פרסמה בדף הפייסבוק שלה סוג של התנצלות שנחתמה במתקפה נגדית על כל המלעיזים. "הטענות לפיהן לקסטיאל יש יחצנים המקורבים אליי, או גרוע מכך, כי העיתון קיבל כסף עבור הפרסום, הינן הכפשות שקריות וחסרות כל שחר ברמה שערורייתית", כתבה. "גם אם טעיתי בפרסום האייטם, ההתנפלות והשמחה לאיד של קולגות למיניהן, דוחה לא פחות".
אלא שזו לא הפעם הראשונה שבה מקדיש "ידיעות" לקסטיאל סוג של אייטם חיובי. ב-20 בנובמבר 2017, חודש ויומיים בלבד לאחר ש"ידיעות" יצא בקמפיין למען הנשים המותקפות, נפתח מדור הרכילות העסקית "בועות" שבמוסף "ממון" באייטם הבא (שלווה באותה תמונה):
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
עימותים אלימים (1): שוטר סטר לחשוד אזוק (אבל נטול אזיקים)
מי זוכר את העימותים האלימים ברהט? בקצב האירועים של השבוע האחרון קל לשכוח שרק בשישי האחרון תפסו את הכותרות הראשיות באתרים העימותים בעיר הדרומית, שבמהלכם נפצעו שני שוטרים, ושוטר נוסף תועד בסרטון כשהוא סוטר לאחד העצורים. כמה מכלי התקשורת מיהרו לתקוף את המשטרה. האמת, כרגיל, מעט יותר מורכבת. כך, למשל, באותו יום התפרסמה ב-ynet הכותרת הבאה:
אלא שכעבור שעות אחדות הוציאה דוברות מרחב הנגב במשטרה הודעה לכתבים, עם ביקורת מרומזת על ynet. "ברשת החברתית ובאחד מהאתרים מתועד מתפרע כששוטרים מבקשים להשתלט עליו", נכתב בהודעה. "שימו לב כי המתפרע מתנגד למעצר ואינו אזוק (ההדגשה במקור – א.ה). מפאת כבודו של הכתב לא אזכיר כאן באיזה אתר מדובר, אבל נא לדייק בעובדות".
זמן קצר לאחר ההודעה הוסרה המילה "אזוק" מהכותרת של ynet:
ב-ynet נמנעו מלהגיב.
עימותים אלימים (2): הבאנו סרטון בלעדי (אבל נשמח אם תתעלמו משני השופטים שהשליכו אותו מכל המדרגות)
ויש המשך: כעבור יומיים, בראשון, צץ סרטון נוסף מהאירוע האלים ברהט, הפעם במהדורה המרכזית של "החדשות".
"מה קרה שם, ביום שישי, ברהט שבנגב?", תהה דני קושמרו בהובלה לכתבה, והוסיף כי "הערב אנחנו מפרסמים לראשונה תיעוד ממצלמות האבטחה שמטיל ספק בגרסת המשטרה". המשטרה מסרה כי החשודים ניסו להימלט מהשוטרים, אבל הכתב, תמיר סטיינמן, ציין גם הוא כי התמונות "מטילות ספק בגרסה שמספקת המשטרה ובעדויות השוטרים", ותיאר לצופי המהדורה מה רואים בסרטון הבלעדי שהשיג: "הנה כאן נראה הרכב שבו נסעו החשודים כשהוא נוסע באיטיות ואף מבצע פרסה בטרם נעצר. הוא לא בורח ולא נמלט. הרכב המשטרתי שנוסע אחריו ממשיך בנסיעה, עוזב את המקום. החשודים יוצאים בזעם מהרכב, אבל לא מסכנים את השוטרים. במהלך הסרטון נראה הרכב המשטרתי דוהר לעבר החשודים, עוצר לידם. השוטרים יוצאים החוצה, ואז מתחילה המהומה. לטענת השוטרים הסטירה הגיעה רק לאחר שאחד החשודים, אוסמה אבו-סיאם, הרים סלעים וצעק לעברם 'איטבח אל-יהוד'. אלא שבסרטון הזה, שאנו מציגים הערב, נראה החשוד מגיע לזירה רגוע, מביט לצד על המתרחש, ואז לפתע נדחף לקרקע בידי השוטרים. לכאורה, בלי סיבה. רק אז הוא מרים אבן, לדבריו כדי להתגונן".
נשמע חמור? בהחלט. למחרת, בשני, הגיש פרקליטו של העצור ערר על מעצרו, וצירף את הסרטון ששודר במהדורה. אלא שבית המשפט, איך לומר זאת בעדינות, לא הצטרף להתרשמותו של סטיינמן כי הסרטון אכן מטיל ספק בגרסת המשטרה. "לאחר שעיינתי בסרטון מספר פעמים אני קובע כי אין בו כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטה (לעצור את החשוד – א.ה)", קבע שופט בית משפט השלום, חיים פס. "בסרטון, אשר מצולם מזווית רחוקה ביותר, רואים דמות אדם (ואצא מנקודת הנחה כי מדובר במבקש, כדברי בא כוחו), אשר עומדת סמוך למקום האירוע המרכזי ובשלב מסוים שוטר אחד רץ לעבר אותה הדמות ומיד מתקהלים במקום אזרחים ושוטרים נוספים. בשלב זה רואים את אותו אדם נדחף על ידי מישהו, נופל על הרצפה ומרים אבנים. אומר כבר עתה כי לא ברור מה קדם לריצה של אותו שוטר לעבר המבקש, על אף שלפי דו"חות הפעולה שהוגשו לתיק קדמה לכך התגרות קשה של המבקש עצמו. עוד אוסיף כי מצפייה בסרטון לא ברור על ידי מי נדחף המבקש, שכן במקום, כפי שנאמר לעיל, התגודדו אנשים רבים, אזרחים ושוטרים".
גם שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יואל עדן, שדן בתיק בעקבות הגשת ערעור, לא סבר שהסרטון שופך אור חדש על ההתרחשויות שקדמו למעצר. "אינני מוצא ממש בערר זה אשר טוב היה לולא הוגש כלל", כתב השופט. "גם אם אכן מדובר בעורר הנצפה בסרטון, הרי שכלל לא ברור מהסרטון מה אירע שניות ספורות לפני שהגיע שוטר אל העורר. ואולם כלל לא ברור כי מדובר בעורר, וכלל לא ברור כי מדובר באותה סיטואציה בדיוק אשר אליה מכוונים הדברים אשר נכתבו בחומר החקירה".
עד כאן הסתירה הקלה בין התרשמותם של קושמרו וסטיינמן להתרשמותם של השופטים פס ועדן. וכעת לשורה התחתונה: אילו בית המשפט היה משחרר את העצור בעקבות הסרטון שנחשף במהדורה – יש לשער כי עוד באותו ערב, כמקובל, היו הצופים זוכים לכתבת פולו-אפ עם טפיחה עצמית על השכם. מכיוון ששני שופטים השליכו את הסרטון מכל המדרגות, החליטו במהדורה המרכזית – הפתעה הפתעה – כי אין צורך לעדכן את הצופים בכך שהסרטון שהציגו אינו משנה את תמונת המצב וכי בסיבוב הזה, בינתיים, ידה של המשטרה הייתה על העליונה. בחברת החדשות יכולים להתנחם בכך שברביעי הורה בית המשפט לשחרר למעצר בית שלושה מתושבי רהט החשודים בתקיפת שוטרים במסגרת אותם אירועים, וזאת בניגוד לבקשת המשטרה להאריך את מעצרם בשמונה ימים.
בחברת החדשות נמנעו מלהגיב.
הציטוט מול המציאות (1): בין הספינה לקלסרים
הציטוט: "בוא נתחיל מ'מצגת הקלסרים' של ארכיון הגרעין האיראני. אתה יודע, בזמנו היה מבצע 'קארין איי'. הוא מבצע הרבה יותר מסובך ומסוכן ממה שהיה בארכיון ההיסטורי של איראן. אני לא זוכר שאריק שרון הלך והסיר את הלוט והציג. הוא נתן את זה לחיל הים" (אמנון אברמוביץ', "אולפן שישי", 25.5.2018).
המציאות: ב-6 בינואר 2002, שלושה ימים לאחר לכידת "קארין איי" כינס ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, מסיבת עיתונאים חגיגית באילת, למרגלות ספינת הנשק. ראש הממשלה נתניהו, כצפוי, לא החמיץ את ההזדמנות לחגוג על הטעות של הנמסיס בדף הפייסבוק שלו, וגרף עד חמישי בבוקר 7,400 לייקים ו-1,500 שיתופים.
אמנון אברמוביץ', תרצה להגיב?
"שרון ערך מסיבת עיתונאים עם פואד ז"ל ושאול מופז כשווה בין שווים. ביבי חמק מאחריות לכישלונות המוסד בקפריסין, שוויץ וחאלד משעל בירדן. ביבי מתמחה בבריחה מכישלונות ובחטיפת הצלחות וקרדיטים".
הציטוט מול המציאות (2): דר, בר וכל השאר
הציטוט: בחודש שעבר פירסם השבועון "פנאי פלוס" במדור "אינסטרטיימנט" ("תמונות האינסטה הכי שוות של הסלבס שהועלו השבוע, וגם אחת שלא") את האייטם הבא:
המציאות: אהבה חדשה? לא ממש. דר זוזובסקי וליאור בר היו ונשארו חברי ילדות בלבד, ללא כל קשר רומנטי בעבר, בהווה ואפילו בעתיד. טיפ טיפה חבל שב"פנאי פלוס" לא טרחו לטלפן למי מהשניים ולהצליב.
ליאור בר, תרצה להוסיף?
"זו לא אהבה חדשה, אלא חיבה ישנה".
מ"פנאי פלוס" נמסר בתגובה: "כנראה שבין המקורות של mako ו'פנאי פלוס' יש ויכוח. האהבה, פנים רבות לה".
דברים בשם אומרם: בין מה שאמרתי לבין הכותרת יש מרחק עצום
האם להאמין לכותרות בעיתונים?
חברים ומשפחה יקרים, אני בדרך כלל לא בן אדם שכותב פוסטים ולא ממש חי בפייסבוק, את זה בטח כבר הבנתם מזמן. אבל הייתי חייב לכתוב את הפוסט הזה כדי להבהיר ולדייק נתונים בעקבות כתבה שיצאה עליי בבוקר שישי במוסף "7 לילות" ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet. החברים הטובים בטח יקראו כאן עד הסוף, אז קחו נשימה ותצללו אל האמת:
הכותרות בעיתוני השבת ובדיגיטל זעקו ש"ליאור כלפון הפסיד מיליונים בהייטק". האמת היא מאוד אחרת. סיפרתי לכתב שהקדשתי את עצמי להייטק ולסטרטאפ שלי במשך כמעט שלוש שנים ולא הצטלמתי לסדרות, לא הופעתי בהצגות ולא בהמון פרויקטים שיכולתי לעשות בהם מאות אלפי ואולי מיליוני שקלים, וזה הפך בקלילות ל"ליאור כלפון הפסיד מיליונים בהייטק".
בין מה שאמרתי לבין הכותרת הזו יש כמובן מרחק עצום!
אז לכל המשפחה והחברים האהובים שלנו, שדאגו לנו והתקשרו לשאול לשלומנו, תודה לאל אנחנו בסדר גמור, מצבנו טפו טפו מעולה, אנחנו מאושרים ולא חסר לנו כלום, אנחנו בריאים ושלמים בלי עין רעה, חמסה, חומוס, פול. אבל הקוראים מקבלים אוכל בתיבול חריף רק כדי לפתות אותם לקרוא על "המשבר" וה"קריסה" ועל כל מה שצהוב ודרמטי, ולכל המגיבים ב-ynet, בעיקר הנשמות הטהורות ששמחו לאידי וכבר הספידו ונהנו לדמיין אותי כהומלס – מצטער לאכזב אתכם. ואם באמת הייתי צריך הלוואה הייתי מבקש מ"מימון ישיר"..:).
לא באתי להתנצל, אלא להבהיר ולהביע את דעתי. לכן יש תיקונים חשובים נוספים שחשוב לי לתת בפלטפורמה היחידה שאני יכול לדבר בה (פייסבוק), כי אין לי כוח להקים עיתון משלי (עדיין):
1. "ביפוסט", הסטרטאפ של הטוקבקים בווידאו שהקמתי, אמנם קפא לפני שנה, אבל הוא חי ונושם ועבדתי בתקופה הזו קשה כדי לאתר ולהקים צוות חדש ומדויק, לקום מהאפר ולא לוותר לרגע על החלום, במיוחד כשאנשים קרובים אליי שמאמינים בי השקיעו בי וברעיון המדהים, ואכן אני שמח לבשר שמצאתי ממש לאחרונה את האנשים הנכונים שחיכיתי להם ואנחנו יוצאים לדרך חדשה ומרגשת שעוד תשמעו עליה. למרות שסיפרתי לכתב את העובדה המשמחת הזו, היא לא צוינה וההתמקדות הייתה בהתרסקות. ברור, אלא מה? זה יהרוס את הדרמה. אז המילה האחרונה בסטרטאפ שלי ממש עוד לא נאמרה. אני אוהב את עולם הסטרטאפים וממשיך לפעול בו, רק בהילוך יותר נמוך.
2. ה"ווקה פיפל" הוא אחד המופעים הישראלים המצליחים ביותר בעולם! מותג חזק מאוד ואהוב. גאווה ישראלית עצומה, ובכתבה יצא כאילו שזה מופע מקרטע שלפעמים יש בו כסף ולפעמים לא. אז האמת היא שאכן יש עליות וירידות כמו בכל מופע, יש שנים חזקות ויש פחות, אבל רק שתדעו שסיימנו עכשיו טור מגה-מוצלח בארץ, אולי אפילו הכי מוצלח שהיה לנו כאן, ויש עוד טורים בחו"ל בדרך ומופע חדש (אבל אל תספרו לאף אחד), ואנחנו בפתחם של חגיגות שנת העשור ל"ווקה פיפל". אחת הסיבות לכך שתודה לאל אני יכול לחלום חלומות, היא שיש לנו שותפים מדהימים שאני חולה עליהם, דורון לידה וליאורנה סולומונס.
3. כתוב שאני ואשתי עברנו משבר גדול... אוווווו דרמה... האמת הייתה הרבה יותר רגועה ואוהבת. ישבנו על הספסל בחצר, רויטל ואני, התחבקנו, והמושלמת שלי אמרה לי שזה צומת לחשוב על הדברים ושבשנה שהייתי שקוע בסטרטאפ הייתי חסר מאוד לה ולילדים שלנו. לי זה הספיק. לא רוצה לשלם את המחיר של המשפחה. שם כבר החלטתי להוריד הילוך, אבל אל דאגה, הזוגיות שלנו טפו טפו, רחוקה מהזוגיות של לילך ואיצקו.
4. מסופר בכתבה על כך שטיפסתי לפסגת הר הקילימנג'רו, הטיפוס היה חוויה משנת חיים, קשה מאוד ומרתקת כאחד, אבל הייתי רק חלק ממשלחת מדהימה שיצאה מטעם עמותת make a wish כדי לגייס כספים לעמותה, ואכן הצלחנו במסע לגייס חצי מיליון ש"ח (!) כדי להגשים חלומות לילדים בסיכון חיים. נגה, נערה מהממת, הובילה את המשלחת בשם הילדים החולים, נגה הבריאה מהמחלה והגיעה איתנו לפסגה אחרי מסע מאוד מאוד קשה, והיא הייתה הגיבורה האמיתית בסיפור הזה. זו הייתה חוויה של פעם בחיים שלא אשכח אבל לצערי הרב את מי זה מעניין בינינו? זה לא מספיק דרמטי כנראה.
5. אם תרצו לשמוע את הסיפור האמיתי, בלי עריכה מגמתית שמחפשת צהוב וכותרות, אתם מוזמנים לשמוע את ההרצאה שלי "למצוא את ביצת הזהב שלך". מבטיח שהיא תזיז לכם משהו בחיים.
6. מה שבאמת חשוב זו התערוכה שמתקרבת, "Black Rainbow", תערוכה של ציורים ענקיים שציירתי בשש השנים האחרונות ואני חושף לראשונה את הצד הזה שלי שהיה חבוי ורק שלי, עד עכשיו.
אוהב אתכם מאוד, ומי ששרד עד כאן הוא חבר אמיתי.
אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים ושומעים בתקשורת. רק בריאות ושבוע טוב בינתיים.
(מתוך פוסט של ליאור כלפון, בעקבות הריאיון שערך איתו רז שכניק במוסף "7 לילות" בשישי האחרון).
גורם ב"ידיעות" מספר שכלפון קיבל את העיתון לידיו לפני כתבת הווידאו, ובכל זאת בחר להצטלם גם אליה: "אם הרגיש מרומה כפי שכתב, מדוע בחר להסכים ולהמשיך לשתף פעולה? כנראה שיש שני ליאור כלפון: אחד שביקש לקדם את התערוכה שלו באמצעות הפלטפורמה החזקה בארץ, ואחד שרץ לספר לחבר'ה איך דפקו אותו אחרי שקיבל את מבוקשו. מצד שני, זה טבעו של שחקן, להיכנס לדמויות. נראה שהוא בכל זאת מצא סטרטאפ".
רז שכניק, תרצה להגיב?
"מאחל לליאור כלפון בהצלחה בפרויקט החדש שלו, ומודה לו על ריאיון מרתק, גלוי וכן".
לאחר בדיקת הדברים עולה שנפלנו
ואיך אפשר בלי צל"ש שבועי ל-mako. בשני האחרון, בשעה 12:36, פרסמה יפעת הללי-אברהם את הכותרת החגיגית הבאה:
באייטם עצמו צוטטו מקורבים שעדכנו כי אסייג "קיבלה את ההצעה, ובתום משא ומתן בין הצדדים – נחתם החוזה והיא ענתה בחיוב". אלא שכעבור יממה ו-14 דקות בדיוק, בשלישי בשעה 12:50, נאלץ האתר להוסיף לראש האייטם את ההבהרה הבאה:
ואם לתמצת: בניגוד לדיווח באייטם המקורי, אסייג מלכתחילה לא הייתה אמורה להנחות בבמה המרכזית, ולא לרשת את בר רפאלי (מנחת המצעד ב-2013) ואת קורין גדעון (מנחת המצעד ב-2017), ואפילו לא ממש חתמה על חוזה, כפי שמשתמע מאייטם אחר שפרסמה מיקי לוין באתר TMI, אלא קיבלה הצעה (כפי שהתפרסם בעדכון של mako). כעבור יממה נוספת, ברביעי, שוב הודה mako כי הפרסום היה שגוי ונעשה ללא בדיקה, ועל הדרך דיווח כי מנחה הבמה המרכזית יהיה השנה גל אוחובסקי (שחוץ משאר מעלותיו, הוא גם בעל טור במגזין mako וגם חבר קרוב של הבוס, איתי ולדמן).
עורך mako, איתי ולדמן, למה אני לא מופתע?
"האייטם היה נכון לשעתו. אופירה אכן קיבלה הצעה להנחות את במת היציאה למצעד, ובעקבות האייטם ב-mako צצו התנגדויות לכך בקהילה (הקשורות לריאיון אותו ערכו אסייג ואייל ברקוביץ' עם הדוגמנית סתיו סטרשקו) והנחייתה בוטלה. ולגבי אוחובסקי: אם תזכיר אתה, הורביץ, לחמם איתי יחסים, אולי אתה תנחה את המצעד בשנה הבאה".
מה האורך של הלוויתן הכחול?
המים כחולים, המים צלולים. אצות מטיילות, דגים צוללים. אבל אז הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"מכיר ביולוג ימי, הורביץ?", הוא שוב הצליח להפתיע.
"לצערי רק אחד, וגם הוא מתחזה", עניתי.
"אז אולי תמצא לך ביולוג ימי אמיתי, כדי שתוכל לפתור תעלומה מציקה?", הציע הקונספירטור.
"איזו תעלומה?", התעניינתי.
"מה אורכו של הלוויתן הכחול שקפץ השבוע לביקור מפתיע במימי מפרץ אילת", אמר הקונספירטור. "ידוע לך במקרה?".
"ממש לא", הגבתי. "רגע אחד, אתה רוצה לומר לי שהפרט המתבקש הזה לא הופיע באתרים ובעיתונים שדיווחו על ביקורו של הלוויתן?".
״בוודאי שהופיע", הכריז הקונספירטור. "הנה מה שפירסם 'ישראל היום':".
"נו, אז נפתרה הבעיה", סיכמתי. "מה גם שאורך של 10 מטרים בהחלט נשמע מכובד".
"מה אתה סח, הורביץ", לגלג הקונספירטור. "שולח לך עכשיו את הכותרת שפירסם 'מעריב':".
"בסדר, אז כנראה האורך הממוצע של הלוויתן נע סביב 15 מטר", הגבתי. "לא כזה סיפור. אולי ל'ישראל היום' הוא נראה קצת יותר קטן, ול'מעריב' הוא נראה טיפ-טיפה יותר גדול, וככה נוצר פער לא מאוד משמעותי של 10 מטר בלבד. בכל מקרה, אין ספק ש-20 מטר זה אורך אפילו עוד יותר מכובד".
"עוד לא סיימתי איתך, הורביץ", נבח הקונספירטור. "קבל את האינפוגרפיקה של 'ידיעות'. שם אורכו של הלוויתן גדל פתאום ל-30 מטר".
"זה באמת נתון מכובד לגמרי", התפעלתי. "אז נדמה לי שכבר עכשיו אפשר לסכם ולומר שאורכו של הלוויתן שהופיע באילת נע בין 10 ל-30 מטר, שזה פער זניח למדי של 200 אחוזים בלבד. בשביל זה לא צריך ביולוג ימי".
"אין לך תקנה, הורביץ", נאנח הקונספירטור. "אתה יודע מה? יש לי הרגשה שמישהו בונה על זה שאף אחד לא באמת יכול למדוד את אורכו של הלוויתן הכחול, אז אפשר להתפרע".
"אולי אתה צודק", הרהרתי. ״אם כי בסיטואציות נדירות שכאלה לפעמים מבליחה במוחי מחשבה שעשויה להיות קצת יותר מקורית".
"איזו מחשבה?", הסתקרן הקונספירטור. "קדימה, שתף אותי עכשיו ומיד".
"שאם האורך של אותו לוויתן ממש הוא גם 10, גם 20 וגם 30 מטרים, אז בהחלט יתכן שמדובר בצירוף מקרים", הערכתי.
"יופי, הורביץ. מה אגיד לך, אתה ממש בחור כארז", סינן הקונספירטור וניתק.
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: עפר קניספל נגד ליאור שליין בוויקיפדיה
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il