מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע בתקשורת | עיצוב: סטודיו mako
יגאל סרנה מתנגד בתוקף להסתה החמורה ברשתות החברתיות (אבל מי עשה לייק לפוסט מסית?)

כמו בשבועיים האחרונים, גם השבוע, מה לעשות, יגאל סרנה שווה אייטם. בעודנו ממתינים בציפייה דרוכה לכתב ההגנה הקטלני מטעמו של סרנה, נקרתה סיבה אקטואלית שונה בתכלית לעסוק בו (אבל ייתכן שהכול קשור).

לפני שנה ושמונה חודשים, בטורו השבועי ב"מוסף לשבת" של "ידיעות", שפורסם ב-1 באוגוסט 2014, הביע סרנה זעזוע מההסתה ברשתות החברתיות. תחת הכותרת "זה שוב ייגמר בדם" הוא כתב, בין השאר, את הדברים הבאים:

בקיץ 2014 אנו נמצאים בתוך גל הסתה גדול מקודמיו, המכוון כנגד פעילי שלום ומתנגדי מלחמה. הארץ גדושה הסתת פוליטיקאים ורבנים. הרשתות החברתיות, כמין תת-מודע קולקטיבי מבעית, חושפות את מלוא היקפו של איום הדומה למצב שטרם מלחמת אחים... ב-2014 לא תעמוד לכם הגנת תום הלב ואי הידיעה. הרשת מלאה שמות קורבנות מסומנים והצעות לרצח, מתאי גזים ועד ירי.

בטור אחר, שפרסם במוסף "24 שעות" ב-2 באוגוסט 2015, התייחס סרנה לנזקי ההסתה וקבע כי "אצלנו רצח האב היה רצח רבין ומעשה ההתנקשות היה פרי הסתה ממושכת של חוגי הימין המתנחלי ופוליטיקאים בכירים".

ויש עוד קטע נגד הסתה, מתוך הטור של סרנה ב-18 בדצמבר 2015 ב"מוסף לשבת":

אתם מלהיטים את האש כפי שחיממתם לפני רצח רבין, אבל למדתם דבר מה. לא להסית מהמרפסת הגלויה אלא מחדרים אחוריים ובעזרת ליצני חצר, ובגב עיתונים וערוצים שהקמתם.

ולמה אני נדרש דווקא עכשיו לטורים ישנים של סרנה? כי ביום שישי האחרון פרסמה המשוררת מטעם עצמה, רחלי נחום, את השורות הליריות הבאות בדף הפייסבוק שלה:

מי נגד מי
הפוסט המסית. מי עשה לייק?

כפי שניתן לראות היטב: בין 75 הלייקים לפוסט המסית היה גם אחד ששייך לפייסבוקיסט מוכר:

מי נגד מי
סרנה ברשימת הלייקים. "מעולם לא עשיתי לייק לטקסט כזה"

יגאל סרנה, אנסה לשאול זאת בזהירות: יכול להיות שאיבדת את זה לגמרי? אפשר להבין מהלייק הזה שאתה מחבב את האפשרות שראש הממשלה יירצח?

"האישה הזאת צצה בדף שלי כמו משומקום. מעולם לא עשיתי לייק לטקסט כזה. גרוטסקי. וכל פעם תשאל אם אני מאבד את זה? את מה? ולכל מלכודת שהם מציבים תיפול יא אביב? האם הייתי עושה לייק לרצח כלשהוא. או לשיר כה עלוב שמוצב כמלכודת על ידי אנשיו? תחזור לעצמך".

 

הצהרת בלפור (13): הכול בגלל סרגיי

הלילה שלח אצבעות קרות כשהבלפוריסט צלצל. "איך פספסת, הורביץ, איך פספסת", הוא קונן. "והכול בגלל סרגיי".

רגע רגע, לאט לאט. מה בדיוק פספסתי?

"מאיפה לי לדעת איזה ג'וב בדיוק פספסת, הורביץ?", תמה הבלפוריסט. "אולי יכולת להיות הסגן של שלמה, אולי הלבלר של רן, אולי העוזר של ניר ואולי הסטז'ר של יונתן. מה זה משנה? חסרים לנו ג'ובים לחלק לחנפנים? אלמלא סרגיי, מי יודע איזה תפקיד מפנק היה מחכה לך ממש מעבר לפינה".

מה אתה סח! בלשכה ממש דיברו על האפשרות לתת לי ג'וב?

"מה זה דיברו? לא סתם דיברו, הורביץ. כבר כמעט עמדו להתקשר אליך. אלי אפילו החזיק את הטלפון ביד. האצבע שלו כבר הייתה מונחת על הלחצנים".

באמת?

"בהחלט".

אבל מה פתאום חשבו דווקא עליי? מה כבר עשיתי?

"קודם כל המילה הנכונה היא לא 'חשבו', אלא 'חשבה'".

חשבה?

"בוודאי. הייתה התרגשות גדולה אצל הבוס מהדברים שכתבת נגד יגאל סרנה גם לפני שבועיים וגם בשבוע שעבר. גם נכנסת חזיתית ביקיר הברנז'ה סרנה וגם התחנפת כמו גדול למשפחה. כל הכבוד על  ההתגייסות! איזה כתב הגנה מושקע ניסחת! סחתיין גדול על מסע הצלב שניהלת למעננו ועל השימוש המרהיב בשרירי הלשון. איזה ליקוקים! מאז שבני הסתחרר בניחוח ארוטי לא נרשמה שמחה כזו אצל הבוס. ומכיוון שאותרת כאחד משלנו – שפוט, שתול או סתם מעריץ שוטה – מיד ירדה הוראה מלמעלה לחפש לך תפקיד הולם. העתיד שלך נראה ורוד, אבל אז סרגיי קלקל הכול והתכניות הגדולות לגביך ירדו לטמיון".

שנייה אחת, מי זה סרגיי?

"אל תגיד לי שאתה לא מכיר את סרגיי. כל העולם מכיר את סרגיי".

לא שמעתי עליו.

"לא רק ששמעת עליו, הורביץ, אני מוכן להתערב שאפילו ראית תמונות שלו פה ושם".

תסלח לי מאוד, אני לא מכיר אף סרגיי.

"ועוד איך אתה מכיר, הורביץ", הטעים הבלפוריסט. "אני מדבר על סרגיי ברין, מייסד גוגל. אלמלא ההמצאה שלו, שבזכותה גילו בלשכה איזה דברי בלע קטנוניים ומכוערים כתבת על ביבי ועל הבוס, כבר מזמן היית מקבל ג'וב זוטר בקריית הממשלה, מהמכסה המיוחדת ששמורה לחנפנים. אבל לא נורא, הורביץ. תתחנף עוד קצת לבוס. אולי זה יעזור".

יעזור לי?

"מה פתאום? אתה כבר שרוף. יעזור לנו שיהיה לה מצב רוח טוב".

 

ותודה לדוד נחום שחידש את רכבת העמק (ואולי ניפגש בליל הסדר)

אז מה שלום רכבת העמק? טוב, תודה. עשר שנים אחרי שהממשלה אישרה לראשונה את ביצוע הפרויקט, הונח בשבוע שעבר קטע המסילה האחרון של הרכבת ההיסטורית שמחברת בין חיפה לבית שאן ושאמורה להתחיל לפעול בקרוב. ביום רביעי שעבר שידרה המהדורה המרכזית של חדשות 10 אייטם בנושא. הכתב בצפון, אלי לוי, ראיין את ותיקי עמק יזרעאל. המרואיין המרכזי (שזכה לדבר 24 שניות מתוך הכתבה שאורכה הכולל הסתכם בשתי דקות ושש שניות) היה נחום לוי, הרוח החיה מאחורי חידוש המסילה ומנהל אתר רכבת העמק באלרואי. "היא צפויה גם לפתור את בעיית הפקקים הקשה בכל האזור", דיווח אלי לוי לצופים במהלך הכתבה.

מי נגד מי
מרץ 2016. אלי לוי מראיין את הדוד נחום (1)

זו לא הפעם הראשונה שבה אלי לוי מסקר עבור חדשות 10 את התקדמות פרויקט רכבת העמק. אחת הפעמים הקודמות הייתה במאי 2012, לרגל הבאתו של קטר גרמני עתיק למסילה. באותו אייטם זכה נחום לוי ל-42 שניות של תהילה מתוך כתבה שאורכה עמד על 2:11 דקות.

מי נגד מי
מאי 2012. אלי לוי מראיין את הדוד נחום (2)

גם בכתבה ששודרה לפני ארבע שנים, כמו בזו מהשבוע שעבר, היו לכתב אלי לוי רק דברים טובים לספר על פרויקט רכבת העמק. לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שנחום לוי, להלן המרואיין, הוא לא אחר מאשר הדוד של אלי לוי, להלן המראיין. לוי לא התייחס בכתבות שלו לדילמות הכלכליות ו/או הסביבתיות, שהקמת המסילה עוררה. ומה בנוגע לגילוי נאות? תודה על השאלה, אבל לא הפעם.

אלי לוי, תרצה להגיב?

"גילוי נאות אני נותן רק לעורכים שלי, והם ידעו שנחום לוי דוד שלי. עשיתי כבר הרבה כתבות על רכבת העמק, בכל כתבה שאני אעשה אי פעם בנושא הזה נחום לוי יופיע. אם יש לך בעיה עם זה אתה יכול לא לצפות. אגב, לחלק מהכתבות האלה נשלחתי בעבר על ידי העורך הראשי שלך כיום, מורי וחברי אורי רוזן, שגם הוא ידע שנחום לוי הוא הדוד שלי".

העורך הראשי של mako, אורי רוזן, האמנם נתת יד לפרוטקציה? למה אני לא מופתע?

"האמת היא שאני ממש לא זוכר, מה שלא מפתיע בהתחשב באזוטריות של הסיפור. אבל בכל מקרה, כמי שמפרסם מדי שבוע את הטור הטרחני שלך, נראה לי שבתחום הגילויים הנאותים היתרה שלי מכוסה לעוד הרבה שנים קדימה".

מחדשות 10 נמסר בתגובה: "האייטם המדובר נעשה ביוזמת ריכוז מערכת המהדורה המרכזית, מבלי שתחקירניו יודעים על כך שדודו של אלי לוי קשור לפרויקט רכבת העמק. מיד כשנודע לאלי לוי שדודו נמצא ברשימת המרואיינים, הוא הודיע על כך לעורך המהדורה. עם זה נבהיר: קרוב המשפחה עושה את עבודתו בפרויקט הרכבת בהתנדבות מלאה זה למעלה מעשרים שנה ולא ראינו מקום למתן גילוי נאות במקרה זה".

 

הציטוט מול המציאות (1): לא גילו את אמריקה

הציטוט: "קולומבוס, לפניך! מחקר חדש: הוויקינגים גילו את אמריקה" (הפניה בעמ' הראשון של "ישראל היום" לאייטם של אילן גטניו, 3.4.2016)

מי נגד מי
"ישראל היום", מרץ 2016. קולומבוס, לפניך!

המציאות: ההפניה והכותרת של "ישראל היום", איך לומר, לא ממש מגלות את אמריקה. כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת גילו ארכיאולוגים נורבגים כי אניות הוויקינגים נחתו בצפון אמריקה כ-500 שנה לפני קולומבוס. בשנת 2000 אפילו ציינו בקנדה אלף שנים למסע ההיסטורי, חגיגה שעליה דווח באותה שנה במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות":

מי נגד מי
"ידיעות אחרונות", מאי 2000. אילן גטניו, לפניך!

אז מה בכל זאת חדש במחקר שעליו מספר "ישראל היום"? ובכן, בעזרת צילומי לוויין מצאו החוקרים אזור נוסף באמריקה שבו ככל הנראה התיישבו ויקינגים. זו תגלית מרתקת בפני עצמה, אבל היא לא ממש קשורה למה שנטען בכותרת העיתון. מי שמעוניינים להכיר עוד יותר את מסעותיהם הקדומים של הוויקינגים מוזמנים להאזין לשני פרקים שהוקדשו לנושא בתכנית המיתולוגית "שעה היסטורית", עם אלכס אנסקי ופרופ' מיכאל הרסגור הבלתי נשכח. בגל"צ גילו את אמריקה כבר במאי 1996.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

 

"דה מרקר" VS "ידיעות" (1): עוד שישי, עוד ליקוק

איך הזמן טס כשמתכתשים: שנתיים וחצי חלפו מאז שדני דנקנר הורשע במרמה והפרת אמונים ונשלח לשנת מאסר (מאז הספיק להשתחרר ולהיכנס שוב לכלא בעקבות הרשעתו בפרשת הולילנד). הכרעת הדין הדרמטית – שניתנה אחרי שנגיד בנק ישראל סטנלי פישר פעל להדחתו של דנקנר מתפקיד יו"ר בנק הפועלים – אפשרה בשעתו לבחון מחדש מאמרים קודמים של פרשנים כלכליים שהעניקו רוח גבית לדנקנר ותקפו בזמן אמיתי את בנק ישראל. אחד מהם היה פרשן "ידיעות", סבר פלוצקר, שתהה באפריל 2009 "מה כל כך הקפיץ את המדינה שהחליטה לצאת במסע להדחת האנשים שהנהיגו את אחד משני הבנקים הגדולים בתקופה הקשה?". גם מו"ל "כלכליסט", יואל אסתרון, תמך אז במנכ"ל המודח וכתב כי "לא ברור מדוע כהונתו של דנקנר מהווה איום כה חמור, ולוקה בחוסר סבירות כה קיצוני, עד כדי הדחתו המכוערת".

ולמה לחזור דווקא עכשיו למאמרים שכבר ב-2013 אפשר היה לעטוף איתם דגים? כי ביום שישי האחרון, למחרת הודעת הפרישה של מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, פירסם פלוצקר בעמוד הראשון של "ידיעות" טקסט פרידה מפרגן, שבו תיאר אותו כ"מנהל למופת". סגן עורך "דה מרקר", רותם שטרקמן, הגיב לכך בטוויטר, ואחריו הצטרפו לחגיגה כתב "ממון", רועי ברגמן, ומו"ל "הארץ", עמוס שוקן. הוויכוח, איך לא, גלש לעבר הרחוק:

מי נגד מי
הטור של סבר פלוצקר. עורר מחדש ויכוח ישן

רותם שטרקמן: "עוד שישי, עוד ליקוק של סבר לבנקאי, עוד התחנפות לפועלים. נמשיך לתהות למה סבר לא נותן גילוי לכל מסעות חו"ל שמימן לו הבנק. ואם כבר מדברים, לא יזיק להזכיר את כל המיליונים שקינן בפועלים העביר ל'ידיעות' על פרויקטים שיווקיים חסרי משמעות עיתונאית בהם הוא קיבל בולטות, שלא לדבר על המניות שבנק הפועלים מחזיק ב'ידיעות' מזה שנים בגלל פשיטת הרגל של פישמן. למעשה פועלים הוא בעלים של 'ידיעות' (34%)".

רועי ברגמן: "ומה עם המיליונים שהעביר ל'דה מרקר' על פרויקטים שיווקיים חסרי משמעות? רותם, אתה לא יכול להטיף מוסר כשגם אתם מקבלים כסף משם".

רותם שטרקמן: "נראה לי שאתה לא מבין את ההבדל. במרקר יש הפרדה ברורה בין תוצרים מסחריים לעיתונות".

רועי ברגמן: "האמנם?".

רותם שטרקמן: "קשקוש. אבל שמח שאתה מרגיש טוב עם עצמך".

רועי ברגמן: "אני מרגיש מעולה. אני לפחות לא מאשים קולגות בעלי שם גדול יותר ממני בדברים שאין להם אחיזה במציאות. אבל שיהיה לבריאות".

עמוס שוקן: "רועי, חבל. תקרא בעיון את כל פרסומי 'העין השביעית' על השת"פים של 'ידיעות אחרונות'. תלמד למה אין אחיזה במציאות ולמה יש".

רועי ברגמן: "יש מרחק רב בין מה שכתוב ב'עין השביעית' למה שקורה בעיתון. אבל אתם כבר החלטתם למי אתם מאמינים, אז הדיון הזה מיותר".

עמוס שוקן: "הדיון אכן מיותר. קראנו את פלוצקר מסביר מדוע המאבק בהורדת דמי הקישוריות בסלולר חסר טעם, קראנו את הראיון שלו עם דני דנקנר, קראנו את ההגנה המוחלטת שלו על דני מול דרישת המפקח. אני מקווה שלפחות פלוצקר הקפיד לבקר את הבנקאי הדגול בעיניו בבית הסוהר. ואגב, למה שת"פים במוקד? הבנקים גם מפרסמים, גם נותני אשראי, גם רוכשי מנויים. לתת להם תמורה מערכתית אפשר בלי שת"פים".

רועי ברגמן: "אתה מנסה לרמוז למשהו שעשיתם?".

עמוס שוקן: "אל תתחצף. אתה יודע בדיוק מה המרקר עשה עם בנק הפועלים ומה עשה 'ידיעות' (ו'מעריב' ו'גלובס' ו'כלכליסט') בקרב דנקנר-חזקיהו".

רועי ברגמן: "לא להתחצף? עכשיו אתה בא לחנך אותי? למה שלא תספר במקום זה למה אתה כועס על בנק הפועלים? אולי זה קשור לקו אשראי מסוים ל'הארץ'?".

עמוס שוקן: "בלי בושה אתה ממשיך! אחרי שכבר יצאו מסמכים במשפט שמתנהל נגד פועלים על מימון 'מעריב'! או שאין לך מושג אז תשתוק. ואם ידוע לך אז תפרסם".

רועי ברגמן: "אולי במקום לחפש כל הזמן על מי להתעצבן מחוץ לעיתון שלך תעשה בדק בית איך כתבה כזו פורסמה אצלכם".

עמוס שוקן: "להתעצבן? למה להתעצבן? רק אומר לך שלא לחוות דעה על דברים שאין לך מושג, כפי שנראה, לגביהם. מה לא בסדר בכתבה הזאת? יש סיבה לא לפרסם אותה?".

רועי ברגמן: "כל כך הרבה דברים לא בסדר בכתבה הזאת. תרים כמה טלפונים לבנקאים, ולא מלאומי, ותשאל לדעתם".

עמוס שוקן: "אתה עיתונאי כלכלי ב'ידיעות'? תכתוב כתבת תגובה. תנתח את כל הכשלים אצל רוכוורגר, אדרבא. ומה זה רלוונטי לתוכן המכור ב'ידיעות'?".

רועי ברגמן: "זה לא רלוונטי, בדיוק כמו הקישור שעשיתם בין הפרשנות של סבר לתוכן השיווקי".

עמוס שוקן: "הפרשנות של סבר לאורך פרשת פועלים הייתה שירות עסקי, ממש כמו הכתיבה של אחרים. חלק מהתנהלות עסקית של שירותים מערכתיים".

רועי ברגמן: "והנה הגענו לתמצית שעומדת בבסיס העיתון שלך: כולם טועים ורק אתם צודקים. זה לא יכול להיות אחרת, כי הרי אתם המצאתם את הכלכלה".

עמוס שוקן: "כלומר עיתונאי 'ידיעות' לסוגיהם צדקו שדני דנקנר צריך להמשיך, ורק המרקר, שחושב שהמציא את הכלכלה, חשב אחרת. מעניין. לא חשבתי בכיוון הזה".

סבר פלוצקר, תרצה להגיב לדברים של עמוס שוקן ו/או של רותם שטרקמן?

"לא. אני לא מגיב על טוויטרים ואין לי חשבון טוויטר".

(ונחתום בגילוי נאות: כמו "ידיעות", "דה מרקר" וכלי תקשורת נוספים – גם mako, כמובן, קיבל ומקבל כסף מבנק הפועלים).

 

"ידיעות" VS "דה מרקר" (2): האם זה רק צירוף מקרים?

לוויכוח בין רותם שטרקמן ועמוס שוקן לבין רועי ברגמן (ר' באייטם הקודם) הצטרף עד מהרה גם "ידיעות אחרונות", ישות טוויטר שנוטה מדי פעם להיות עצבנית-משהו ולחסל חשבונות עם המבקרים (ר' בהמשך האייטם). כמה שעות אחרי ששטרקמן מתח ביקורת על ה"ליקוק של סבר" למנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, התנהלה השיחה הבאה (שוב, לא נגענו):

ידיעות אחרונות: "טוב, אם הוא (ציון קינן – א.ה.) היה מבנק לאומי שמימן השבוע כנס שלכם, אנחנו מניחים שהיית יותר סלחן. מתי באמת נשמע גילוי נאות על כך? והאם זה 'רק צירוף מקרים' שמי שהופיעה בכנס מככבת היום גם על השער של 'דה מרקר' ובטורים מחמיאים בפנים?".

רותם שטרקמן: "לא הבנתי את הטענה. בנק לאומי קיבל עיתונות חיובית במרקר בגלל חסות בכנס? בנק ישראל שילם למרקר על השער הבוקר?".

ידיעות אחרונות: "בהחלט כן. הנה דוגמה אחת מתוך אינספור. והנה עוד אחת. והנה עוד 'תחקיר' על לאומי – שמתפרסם במקרה בדיוק בשבוע של הוועידה במימונו".

מי נגד מי 176 מרקר
השער של "מרקר וויק" עם חדוה בר. גם בכנס, גם בשער

מי נגד מי
כותרות "דה מרקר" על בנק לאומי. נתן חסות לכנס

עורך "דה מרקר", סמי פרץ, תרצה להגיב לטענות החמורות של "ידיעות אחרונות"? יכול להיות שיש קשר בין פרסום האייטמים על בנק לאומי לבין העובדה שבאותו שבוע ערכתם כנס במימון לאומי, או שזה סתם צירוף מקרים?

"אפשר לענות אחד לאחד על כל אייטם ולהסביר מדוע מדובר באייטמים מעניינים, לגיטימיים, נקיים ובעלי עניין ציבורי, ואפשר גם לתת אייטם נוסף לרשימת הקריאה הזו. זו כתבה שפורסמה במרקר שבועיים לפני הכנס שלנו ובה נעשתה השוואה בין הביצועים של שני הבנקים הגדולים, שממנה עולה כי ביצועי בנק הפועלים (שלא היה נותן חסות בכנס) טובים מאלה של בנק לאומי (שנתן חסות לכנס). במרקר לא עושים שיקולים של טובת מפרסמים או נותני חסות בסיקור העיתונאי, והכתבה הזו, בעיתוי הזה, ממחישה זאת היטב. לשיטתו של  הצייצן מ'ידיעות אחרונות' היינו אמורים  דווקא להחמיא ללאומי ולחבוט בבנק הפועלים. אבל אנחנו לא עובדים לפי שיטת 'ידיעות אחרונות', אלא לפי שיטת 'דה מרקר' והיא לתת דיווחי וניתוחי אמת  במנותק מאינטרסים מסחריים כלשהם".

מי הבכיר (מאוד) שמצייץ את התגובות הצולפות מטעם "ידיעות"? לא מאד קשה לנחש. סביר להניח שמדובר באותו בכיר שהתנצח לא מזמן עם כתב התקשורת של "דה מרקר", נתי טוקר:

מי נגד מי
"ידיעות" משיב מלחמה (1). אאוץ', זה היה כואב

כמו גם אותו בכיר מ"ידיעות" שהתעמת לא מזמן עם ראש דסק התחקירים בגל"צ, אבנר הופשטיין:

מי נגד מי
מי נגד מי
"ידיעות" משיב מלחמה (2). הטנפן התורן

שלא לדבר על אותו בכיר ממש שרק ביום שלישי האחרון ענה לנתי טוקר:

מי נגד מי
"ידיעות" משיב מלחמה (3). למדנו מכם

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

 

איפה הקרדיט: רשימת הנכסים, לפי אותו סדר

הפרסום: ביום חמישי שעבר, 31 במרץ, למחרת החשיפה בחדשות 2 על הבדיקה המשטרתית שמתנהלת נגד אריה דרעי, פרסמו עופר פטרסבורג וגואל בנו אייטם על רשימת הנכסים של אריה דרעי, ובתוכו, בין השאר, הפיסקה הבאה:

מי נגד מי
"ידיעות", מרץ 2016. מזכיר מאוד טקסט שכבר פורסם

המקור: לפני כמעט חצי שנה, ב-16 באוקטובר 2015, חשף תומר אביטל בבלוג "ימים של שקיפות" באתר "הארץ" את רשימת נכסיה של משפחת דרעי, וכך כתב:

מי נגד מי
אתר "הארץ", אוקטובר 2015. החשיפה המקורית

הדמיון הרב בין שני הנוסחים מעלה חשד ממשי לקופי-פייסט, ללא קרדיט.

עופר פטרסבורג, לא עדיף היה לשנות מעט את סדר הנכסים כדי להימנע מעוד פנייה טרחנית של הנודניק ההוא מ-mako?

"אין תגובה".

 

מסיפורי דנקנר אפשר ללמוד (35): מדובר בטקסט מכונן

לפני יומיים, ב-5 באפריל, צוין יום השנה השלישי למותו של אמנון דנקנר רב המעללים והסיפורים, מה שהזכיר מעשייה חיננית למחצה, שגם הייתה וגם נבראה.

בשלהי שנת 2007 פרש דנקנר מתפקידו כעורך הראשי של "מעריב". כאשר פשטה השמועה כי מחליפיו בתפקיד יהיו דורון גלעזר ורותי יובל, הודיע גם אבי בטלהיים, אז סגן העורך, כי הוא עוזב את העיתון. זמן קצר לאחר מכן נערכה לבטלהיים מסיבת פרידה במסעדת סיטארה שבמגדלי סי אנד סאן. באירוע נכחו בני משפחתו של חתן השמחה, בעלי "מעריב" דאז, יעקב ועופר נמרודי, וכמובן עורכי וכתבי העיתון ובראשם אמנון דנקנר. בשיאו של האירוע ביקש דנקנר את רשות הדיבור, וסיפר את הסיפור הבא (שלמרבה הצער לא הוקלט ולכן מובא כאן בנוסח שאינו נאמן למקור מילה במילה, אבל בהחלט קרוב אליו למדי ומבוסס על עדויות מוסמכות): 

כמו שאתם בטח יודעים, מר בטלהיים שנוכח פה ניחן בכישורים רבים. כתיבה היא לא אחד מהם. פעם אחת הוא כתב מאמר דעה על עסקת טננבאום. כפי שאתם מתארים לעצמכם, המאמר לא אמר הרבה. היה כתוב בו שמחד גיסא חשוב להחזיר את גופות החיילים, ושמאידך גיסא קיימת סוגיית המחיר. לא משהו לכתוב עליו הביתה.

אבי שלח אליי את המאמר. ישבתי במשרד מול המחשב, הסתכלתי על הטקסט הבינוני הזה, כשלפתע נכנס לחדר שי גולדן, עם עמודי מוסף התרבות 'פרומו'. ואז חמדתי לצון: מחקתי מהר את השורה שבה כתוב "מאת אבי בטלהיים", במקום זה כתבתי "מאת אמנון דנקנר", ואמרתי לו "גולדן יקירי, אני רוצה שתקרא איזשהו מאמר שכתבתי, תגיד מה דעתך עליו, ולפי מה שתגיד אני אקבע את דעתי עליך".

גולדן הצעיף מבט קצר בטקסט ואמר לי את המילים הבאות: "אין צורך לקרוא את המאמר עד סופו על מנת לקבוע כי מדובר בטקסט מכונן". ואז אמרתי לו: "אוקיי, הבטחתי לך שעל פי מה שתגיד על הטקסט אני אקבע את דעתי עליך, אז דעתי היא שאתה חנפן".

עד כאן הסיפור, שעליו חזר דנקנר במסדרונות "מעריב" בהזדמנויות רבות נוספות, עוד לפני האירוע שנערך לבטלהיים. למעשה, הפעם הראשונה שבה סיפר דנקנר על התעלול לחברי המערכת הייתה מיד לאחר התרגיל שעשה לגולדן, והוא שיתף בו בשמחה את כל מי שעבר במקרה בסביבה. יומיים לאחר מותו של דנקנר פרסם גולדן טור מונומנטלי לזכרו. בין השאר כתב את הדברים הבאים: "נסה לשמוע תוכחה על עבודתך מאדם שכותב טוב ממך (בהרבה), שיודע הרבה (יותר) ממך על כל תחום כמעט, כולל תחום מומחיותך, ונראה אם תצא מהעניין בחיוך של הנאה או חבול ופגוע. קל וחומר כשמדובר בבוס שלך, אדם שמטבע הדברים אתה ניצב מולו בעמדת פגיעות ורגישות גדולה".

שי גולדן, יצאת מהסיפור הזה עם חיוך של הנאה או חבול ופגוע?

"אני נוטה לאמנון דנקנר רק חסד ורק זיכרונות טובים. אני חב לו המון ואין לי שום כוונה להתפלש במים הללו, הורביץ יקירי. זה היה האיש וחיבבתי אותו מאוד מאוד".

 

אמנון דנקנר (תמונת AVI: mako)
אמנון דנקנר. חמד לצון | תמונת AVI: mako
מי נגד מי
שי גולדן. זיכרונות טובים

 

הציטוט מול המציאות (2): דירה על הנייר

הציטוט: "סמסו מזל טוב לשחקן עוז זהבי שהחליט שהגיע הזמן להפסיק לנדוד בין דירות שכורות ברחבי תל אביב, ורכש לאחרונה דירה בפרויקט יוקרתי ביפו. נשמח להזמנה לחנוכת הבית" ("העלוקה", 6.4.2016).

מי נגד מי
האייטם השבוע ב"העלוקה". איחר את זמנו

המציאות: רכש לאחרונה? לא בדיוק. את הדירה קנה עוז זהבי לפני כשנתיים. כבר באפריל 2015 העלה מעצב הפנים שלו, אלדד מיטלמן, את התמונה הבאה באינסטגרם:

מי נגד מי
אפריל 2015. בוחרים אקססוריז

ואם זה לא מספיק: לפני קצת יותר מחודש, בסוף פברואר, העלה עוז זהבי בחשבון האינסטגרם שלו את התמונה הבאה:

מי נגד מי
פברואר 2016. הבית מוכן לצילומים

שנייה לפני הפנייה לבקש את תגובתו של צחי קומה, האיש ו"העלוקה", התברר כי הוא שוהה בחופשה וכי בטור הספציפי הזה מילא את מקומו יוני פרוים מאתר pplus.

יוני פרוים, תרצה להגיב?

"לא, אני לא אגיב".

 

דברים בשם אומרם: שפל חדש של עיתונות עלובה

אני: הלו.

הוא: כאן זה וזה מ-ynet.

אני: נעים מאוד וכאן נסיים.

הוא: כולם נורא דואגים.

אני: כשיגיע הרגע...

ניתוק.

אם משיחת הניתוק הזו הוצאתם כותרת כאילו זכיתם בראיון בלעדי – זהו שפל חדש של עיתונות עלובה.

(אמיר פיי גוטמן על ynet, 5.4.2016)

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

מי נגד מי
האייטם ב-ynet על אמיר פיי גוטמן. נעים מאוד וכאן נסיים

 

מניין הימים: איפה הבונוס (15)

חלפו כבר 119 ימים מאז שכל עובדי mako זומנו בחגיגיות לאסיפה מרגשת שבה התבשרו בהתלהבות שיקבלו בונוס של 2,000 שקל כ"א. רק עובד אחד לא הוזמן ליטול חלק במעמד ההיסטורי. אותו עובד בודד גם לא קיבל עד לרגע זה אפילו שקל. לפני חמישה שבועות אמנם חלה התקדמות מסוימת כאשר יצאה הודעה רשמית מטעם העורך הראשי של mako כי הבונוס בדרך, אולם עד כה הצ'ק המיוחל טרם נחת בתיבת הדואר הסטנדרטית בדרום חולון.

מכיוון שהחבר'ה הטובים ב-mako נוהגים לשלם בשוטף פלוס 45, רק בעוד 8 ימים יתברר האם הבונוס המובטח סוף סוף ישולם. בינתיים צצה לה עוד סיבה לאופטימיות זהירה: בכנס DIGIT, שהתקיים ביום שלישי מרכז הבינתחומי בהרצליה, אמר הבוס (ציטוט מדויק): "כרגע יש חוסר שיווי משקל מחפיר, שבו מי שמייצר את התוכן מקבל חלק הרבה יותר מדי קטן מהכסף".

אורי רוזן, יכול להיות שהתת מודע שלך עובד שעות נוספות והתכוונת אליי? זה אומר שממש בקרוב אפגש סוף סוף עם הצ'ק?

"אביב, אל תפתח ציפיות. כמו שהסברתי לך בזמנו, הבונוס שלך מתקזז עם הקיצוץ שחמקת ממנו בעבר באופן לא ברור כך, כך שהחשבונית ששלחת נשמרת במגירה שלי למזכרת ותישאר שם. לגבי הציטוט על חוסר שיווי המשקל בחלוקת הכסף בין יצרני התוכן: כל כך הייתי רוצה לחשוף את השכר השערורייתי שאתה מקבל עבור טור אחד בלבד בשבוע. נכון שאם מחשבים אותו פר מילה הוא קצת פחות שערורייתי, ועדיין".

 

כתבו הרבה על המראה שלי, במיוחד הפרונט

היום דועך, שקיעה נדלקת, אני הולך מאוד בשקט. החול אדום, הרוח תכלת, אבל אז הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"נו, הורביץ", הוא פקפק. "באמת נראה לך שהבונוס ישולם בסוף?".

"בהחלט. למה לא?", שאלתי בסקרנות. "הרי אורי רוזן הבטיח. למה, שמעת משהו אחר?".

"לא, לא. עזוב. אתה כנראה צודק", התחמק הקונספירטור.

"נו, מה שמעת?", האצתי בו. "דבר כבר".

"לא שמעתי כלום, אבל אני חש שהבוסים מתנכלים לך בזמן האחרון", הסביר הקונספירטור. "תראה, למשל, מה הם העלו ב-mako רק לפני שבועיים".

מי נגד מי
הפניה ל"מי נגד מי". מצטערים, הטור בשיפוצים

"אה, ההפניה הזו? שטויות, אין סיבה לדאגה", נשמתי לרווחה. "ביררתי את העניין ונאמר לי שמדובר בסך הכול בתקלה טכנית, או כפי שאני נוהג לקרוא לזה: צירוף מקרים".

"עד כדי כך אתה תמים, אה הורביץ?", גיחך הקונספירטור.

"למה תמים?", נעשיתי מודאג.

"כי ההתנכלויות נמשכו גם השבוע", הוא המשיך. "הנה, תסתכל בעצמך".

מי נגד מי
הפנייה ל"מי נגד מי". מצטערים, הימלבלוי יותר פופולרית מהורביץ

"נו? בסך הכול החליפו בין התמונה שלי לזו של עדי הימלבלוי", אמרתי בביטול. "אין לזה שום קשר לבונוס, מה גם שעדי ואני באמת די דומים".

"ממש", לגלג הקונספירטור. "ואיך בדיוק אתם דומים, הורביץ?".

"שנינו גרים בדרום חולון", הסברתי בגאווה. "ידעת שהבית של עדי נמצא במרחק אווירי של 588 מטרים בלבד מהבית שלי?".

"שמחת זקנתי, הורביץ", הצליף הקונספירטור. "בוא נדבר על דברים טיפה'לה  יותר אקוטיים. מה שלום יונתן?".

"לבני היקר והמקסים קוראים יהונתן, עם ה', ולא יונתן. אבל ממש תודה שאתה מתעניין. שלומו טוב", עניתי.

"מי דיבר על הבן שלך?", סנט הקונספירטור. "אולי תפסיק כבר להיות מרוכז בעצמך. דיברתי על יונתן! יונתן רושפלד!  ראית את האייטם שפורסם ב'ידיעות' ביום ראשון האחרון? קראת את פעולת התגמול העצבנית של יונתן באינסטגרם?".

מי נגד מי
"ידיעות" נגד רושפלד. בטעם רע

מי נגד מי
רושפלד נגד "ידיעות". בטעם רע עוד יותר

"ראיתי וקראתי", עניתי בתוגה, "אבל אני לא חושב שכדאי לדרדר טור תקשורת מקצועי לסיקור פרסונלי".

ואם כבר סיקור פרסונלי, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, ש-mako מתחרה באתר "וואלה" ושלכותב הטור יש אינטרס אישי מובהק בקבלת הבונוס.

 

הטור של שבוע שעבר: ונמשכת שיירה

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר