מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע | עיצוב: סטודיו mako

אושרת קוטלר צורחת? תודה, אבל נוותר על התענוג  

מי העדיפו לוותר על סקופ, גם (אך לא רק) כדי לשמור על שלום קר מול המתחרים הישירים? תשמעו סיפורונצ'יק:

ברביעי שעבר פירסם לראשונה אלי סניור, הכתב לענייני פלילים של ynet, את ההקלטה שבה נשמעת מגישת "המגזין" בחדשות עשר, אושרת קוטלר, כשהיא צורחת על תחקירנית. לאחר האירוע התלוננה התחקירנית, יפעת קלמר, במשטרה וטענה כי קוטלר, לכאורה, כלאה אותה בחדרה ותקפה אותה תוך שהיא מושיבה אותה בכוח על כיסא. בנוסף פרסמה פוסט שזכה למאות לייקים ועשרות שיתופים (קוטלר, בתגובה, העלתה פוסט משלה, שבו טענה כי איש לא איים על קלמר או כלא אותה). הסיפור הפך ויראלי, וזכה (ובצדק) לפולואפים בולטים ב"ידיעות", ב"מעריב", ב"הארץ", ב"וואלה!" ובאתרים רבים נוספים. "כשהודיעו למרשתי את בשורת האיוב שלפיה חלתה במחלה קשה וסופנית – היא ציפתה לקבל חיבוק ולא מכות, איומים והתעללות", צוטט עו"ד יניב שגב, שמייצג את קלמר. "אף שהדבר הובא לידיעת מנכ"לי הערוץ ויועציו המשפטיים, בחרו הם להשתיק את הפרשה ולא לעשות דבר".

כעת מתברר שכמה וכמה ימים לפני שהקלטת הלוהטת של קוטלר הגיעה לידי סניור, היא נחתה אצל הכתב לענייני משפט של "החדשות", גיא פלג. בצמרת חברת החדשות התלבטו, אך לבסוף החליטו לוותר על האייטם הבלעדי. האם היו בוחרים לעשות זאת אילו, למשל, סטודנטית כלשהי הייתה מקליטה מרצה בכירה ומוכרת כשהיא צורחת עליה, ולאחר מכן מגישה נגדה תלונה למשטרה על תקיפה? נותיר את השאלה הזו פתוחה. מה שבטוח: רק לאחר שבחברת החדשות נמנעו מלפרסם את החומר הגיעה ההקלטה הנפיצה לידי ynet – והשאר היסטריה.

גיא פלג וחברת החדשות נמנעו מלהגיב.

תחילה לכותרת שאתה מביא לנו הערב הזה (ושפורסמה לפני שבועיים אצל המתחרים)

בשישי האחרון, 4 בינואר, נפתחה מהדורת "חדשות השבוע" של כאן 11 בסקופ לכאורה. בשלב ההבטחות, בפתיחת המהדורה, הופיעה כותרת גדולה במיוחד עם שגיאת כתיב מביכה למדי: 

מי נגד מי (צילום: צילום מסך - כאן 11)
הכותרת של כאן 11. טעות הגהה | צילום: צילום מסך - כאן 11

"תחילה לכותרת שאתה מביא לנו הערב הזה, פרשננו מוטי גילת", פנה המגיש, אמיר בר-שלום, עם תחילת התכנית. "נכון", השיב גילת. "העמדה של פרקליט המדינה, שי ניצן, היא שיש ראיות להגשת כתב אישום נגד בנימין נתניהו בתיקי השוחד, כלומר בתיק 4000 ובתיק 2000, וכן בתיק 1000, תיק טובות ההנאה, כאן הוא ממליץ – זו השקפתו לפחות, זו עמדתו – להגיש כתב אישום בעבירה של מרמה והפרת אמונים. בעצם הוא מאמץ את העמדה של פרקליטות מיסוי וכלכלה בתל אביב". הכותרת זכתה לכתובית "פרסום ראשון": 

מי נגד מי (צילום: צילום מסך - כאן 11)
הדיווח של מוטי גילת, 4.1.2019. פרסום ראשון? | צילום: צילום מסך - כאן 11

אלא שאותו מידע שודר 15 ימים תמימים לפני כן, ב-19 בדצמבר, במהדורה המרכזית של חדשות עשר. "לפני כחודש וחצי מועברות חוות הדעת של פרקליטות מיסוי וכלכלה לפרקליט המדינה, שי ניצן, עם המלצות להעמיד את נתניהו לדין בתיק 2000 על שוחד, תיק שיחות נוני מוזס נתניהו, וגם בתיק 1000", דיווח אז הכתב לענייני משפט, אביעד גליקמן. "פרקליט המדינה, שי ניצן, מקיים בחודשיים האחרונים דיונים בלשכתו בקשר לכל חוות הדעת האלה, ואני יכול להגיד לך שגם הוא סבור כעת שיש להעמיד את נתניהו לדין גם בתיק 2000 באשמת שוחד וגם בתיק 4000 באשמת שוחד. גם הפרקליטות מציינת את זה בחוות הדעת שלה, כלומר בשני התיקים האלה. לגבי תיק 1000, תיק המתנות, פרקליטות מיסוי וכלכלה סבורה שזה תיק שוחד, אבל יש פה קאץ' קטן, והם עדיין מתלבטים בגלל ארנון מילצ'ן". האייטם קיבל אז את הכתובית הבאה: 

מי נגד מי (צילום: צילום מסך - חדשות עשר)
הדיווח של אביעד גליקמן, 19.12.2018. אז זהו, שלא | צילום: צילום מסך - חדשות עשר

מוטי גילת נמנע מלהגיב.

איחרו את הרכבת

גם ממוסף פרסומי אפשר לצפות לסטנדרטים מינימליים, בעיקר אם הוא מצורף ליומון יומרני למדי. למרבה הצער, זה לא קרה במוסף המסחרי "מנהלים" שצורף ל"דה מרקר" בשני שעבר, 31 בדצמבר. בעמוד הראשון של אותו מוסף התנוססה תמונתו של מנכ"ל רכבת ישראל, שחר איילון. תחת הכותרת המבטיחה "שחר של יום חדש", ובצמוד להבטחה כי מדובר ב"ריאיון בלעדי", נכתב בכותרת המשנה כי איילון "מבטיח להיאבק על צדקתו ומשרתו". מנכ"ל הרכבת עצמו, שהודח על ידי הדירקטוריון שבועיים קודם לכן, אף צוטט אומר כי "זו הדחה הזויה, אאבק בדירקטוריון עד טיפת דמי האחרונה". עד כדי כך. 

מי נגד מי (צילום: מתוך עיתון מנהלים)
מוסף "מנהלים", 31.12.2018. שחר של | צילום: מתוך עיתון מנהלים

זכותו של איילון להיאבק כמובן, אלא שחמישה ימים תמימים לפני הפצתו של המוסף, ביום רביעי, 26 בדצמבר, כבר סיכם אותו איילון ממש עם יו"ר דירקטוריון הרכבת, דן הראל, כי יסיים את תפקידו כמנכ"ל הרכבת בעוד שלושה חודשים. למחרת אף פורסמה על כך ידיעה ב"דה מרקר": 

מי נגד מי (צילום: מתוך The Marker)
"דה מרקר", 27.12.2018. יום ישן | צילום: מתוך The Marker

השורה התחתונה: ריאיון השער החגיגי, שבו הבטיח איילון כי ייאבק עד טיפת דמו האחרונה, פורסם אחרי שהכול כבר נחתך וסוכם.

מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, נמנע מלהגיב.

אלימות מיותרת? שני בתי משפט קבעו שלהד"ם

מה קרה בחודש שעבר בתום מרדף משטרתי ברהט, ומי אחראי לעימות האלים שהתפתח מיד אחריו – השוטרים או העצור? תלוי באיזה ערוץ אתם צופים, ועם מי מהכתבים עורכת הדין של החשוד משתפת פעולה. שנתחיל? יאללה:

לפני מספר שבועות דיווחו במקביל על אותו אירוע גם הכתב בדרום של חברת החדשות, תמיר סטיינמן, וגם הכתב בדרום של חדשות עשר, אלמוג בוקר. הדיווח של סטיינמן, ששודר בתכנית "מהדורה ראשונה" עם אורן ויגנפלד, הפנה את חיצי הביקורת כלפי התנהלות המשטרה. "זה קרה ביום ראשון השבוע, המשטרה ביקשה לעצור לבדיקה שגרתית נהג רכב ברהט, אחרי שעלה חשד שהוא נוסע ללא רישיון נהיגה", דיווח סטיינמן. "הנהג לא עצר, התפתח מעין מרדף, וזמן קצר אחר כך שוטרים ממרחב נגב במחוז הדרומי של המשטרה הופיעו בביתו של הוזייל אל מוניר, וטענו כי הוא הנהג. הוא טען שלא, והמשטרה החליטה בכל זאת לעצור אותו. אז התפתח עימות, ומעצר שנוי במחלוקת כפי שניתן לראות בתמונות, בין היתר שוטרים שהיכו אותו בעודו אזוק על הרצפה. ברקע, אגב, תוך כדי, ניתן לשמוע את הצעקות והקללות של השוטרים כלפיו. במשטרה טוענים מנגד כי הוא זה שהתנגד למעצר והוא זה שהיכה את השוטרים. מוניר נפצע כתוצאה מהאירוע ופונה לבית החולים סורוקה, שם הוא מאושפז עד עכשיו. יחד עם בני משפחתו ועורכת דינו ציקי פלדמן, הם פנו למחלקה לחקירות שוטרים, אחרי שלטענתם השוטרים תוך כדי המעצר הפעילו כוח מוגזם ופעלו באלימות מיותרת". בהמשך הדיווח, שבו שודרו צילומי המעצר, הופיעה גם הפרקליטה פלדמן, שהוסיפה כי "השוטרים האמונים על מערכת אכיפת החוק התנהגו כאחרון העבריינים". לאורך כל האייטם שובצה בתחתית המסך הכתובית הבאה, שלא הותירה ספק מי אשם בסיפור הזה: 

מי נגד מי (צילום: צילום מסך - החדשות)
הדיווח של תמיר סטיינמן בחברת החדשות. התפתח "מעין מרדף"? | צילום: צילום מסך - החדשות

נדלג לדיווח של אלמוג בוקר, ששודר במקביל בחדשות עשר, בתכנית "16:30", עם אלי ראכלין. באייטם הזה, שבו לא הופיעה פרקליטתו של החשוד, הוצגו השוטרים באור חיובי הרבה יותר, ואילו הביקורת הופנתה כלפי העצור. "זה קורה ביום שבת בעיר רהט, לאחר ששוטרים שפועלים במקום מבחינים בנהג שנוהג ללא רישיון", דיווח בוקר. "הם כורזים לו לעצור אבל אז, אתה יכול לראות, הוא פשוט נוהג במהירות מופרזת, ועל פי הבקשה להארכת מעצרו בדרך הוא מסכן גם אם ובתה שעברו במקום וגם את עובדי חברת החשמל. הוא נוסע עד לבית הוריו, שם הוא יורד מהאוטו. למעשה בתמונות האלה כבר אתה יכול לראות את רגע המעצר של החשוד שמתנגד והשוטרים משתמשים בכוח כדי להכניס אותו פנימה. במהלך הדיון בבית המשפט אמר עורך דינו שהשוטרים תקפו את החשוד בעוצמה. בסופו של דבר השופט מחליט להאריך עד מחר את מעצרו של החשוד, שאגב לא הגיע לדיון בגלל שהוא מאושפז בבית החולים". גם בדיווח הזה שובצה בתחתית המסך כתובית, שלא הותירה ספק מי אשם: 

מי נגד מי (צילום: צילום מסך - חדשות עשר)
הדיווח של אלמוג בוקר בחדשות עשר. התפתח מרדף אמיתי, שאפילו צולם | צילום: צילום מסך - חדשות עשר

מי דייק יותר בדיווח? במישור הטכני, לאלמוג בוקר היו שתי טעויות: הראשונה – האירוע לא התרחש בשבת, אלא ביום ראשון למחרת; השנייה – לא מדובר בעורך דין, אלא בעורכת דין. במישור המהותי, לעומת זאת, הדיווח הבעייתי יותר היה דווקא של סטיינמן. למה? משום שמתוך הסרטון הוא בחר להציג רק את רגע המעצר, מבלי להראות את המרדף שהתנהל לפני כן. ה"מעין מרדף", במילותיו של סטיינמן, התגלה אצל בוקר כמרדף של ממש, שהתרחש לפני המעצר ושתועד אף הוא במצלמות.

תחושת אי הנוחות מתגברת אל מול החלטת בית משפט השלום בבאר שבע, למחרת שני הדיווחים. "צפייה בסרטונים מלמדת כי החשוד היה מודע לכך שמצולם, ומנסה להציג מצג כאילו מותקף על ידי השוטרים, לרבות זעקות כאב, אך הצפייה אינה מלמדת על פעילות בלתי תקינה כלשהי של השוטרים, וניתן אף לציין אותם לשבח, כי התמודדו עם החשוד התמודדות שאינה קלה בריסון מרבי", קבע השופט, אך דחה את בקשת המשטרה להאריך את מעצרו של החשוד ואישר לשחררו בתנאים מגבילים בנימוק שהמשטרה לא הצליחה לבסס את החשד לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וכי "גם מצידו של החשוד קיים יותר רעש מאשר מעשים אקטיביים של תקיפה". לאחר שהמשטרה ערערה על ההחלטה, קבע גם בית המשפט המחוזי, לאחר צפייה בצילומים, כי השוטרים הם שהותקפו. "לעניין תקיפת השוטרים, הוצגו תצלומים ותיעוד רפואי הממחישים את החבלות על גופם של השוטרים שביקשו לעכב את המשיב", כתב השופט. "המשיב טוען כי הוא זה שהותקף על ידי השוטרים. בשלב זה, יש בחומר הראיות, לרבות סרטון קצר המתעד חלק מהפעולה בניסיון לאזוק את המשיב, כדי לבסס גם את החשד בדבר תקיפת שוטרים". למרות זאת, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור ואישר שחרור בתנאים מגבילים.

תמיר סטיינמן וחברת החדשות נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (1): רומני בסגנון הונגרי

הציטוט: "בסוף השבוע האחרון עלו אייל גולן ודניאל גרינברג על טיסה לנופש זוגי ראשון בבוקרשט. הסיבה? הופעה של המסלסל במועדון הנסיכה בעיר ההונגרית" (מיקי לוין, "מעריב"). 

מי נגד מי (צילום: מתוך מעריב)
האייטם ב"מעריב". בוקרשט עברה להונגריה | צילום: מתוך מעריב

המציאות: בוקרשט, עיר הבירה של רומניה, איננה עיר הונגרית.

הציטוט מול המציאות (2): גבינה עם סלט

הציטוט: בשני שעבר הופיעה בעמוד הראשון של מוסף "ממון" ההפניה הבאה, עם תמונת קוטג' של תנובה: 

מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
הכותרת בעמוד השער של "ממון". קוטג'? ממש לא | צילום: מתוך ידיעות אחרונות

גם בעמודים הפנימיים לא נפקד מקומו של הקוטג': 

מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
הגרף בעמודים הפנימיים. 10 חברות המזון הגדולות בישראל? לא ממש | צילום: מתוך ידיעות אחרונות

המציאות: באייטם, של גד ליאור, נכתב כי הדו"ח מתייחס לרווחיות של "עשר חברות המזון הגדולות בישראל", אבל זה לא נכון. הנה ציטוט מהטור של סמי פרץ, שפורסם באותו יום ב"דה מרקר" ושהתייחס אף הוא לאותו הדו"ח ממש: "הניתוח מתייחס לחברות פרטיות של יצרנים מקומיים ויבואנים – ובהן אסם, ויסוצקי, יוניליוור וליימן שליסל. הדו"ח אינו כולל חברות שנסחרות בבורסה כמו שטראוס, נטו או טמפו, וגם לא את ענקית המזון תנובה, משום שחלק מקו המוצרים שלה נתון לפיקוח מחירים". שורה תחתונה: הדו"ח שממנו ציטט גד ליאור אינו מתייחס לעשר חברות המזון הגדולות בישראל, וגם תמונת הקוטג' מיותרת. חוץ מזה הכול מדויק.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

דברים בשם אומרם (1): שבת בבוקר, יום יפה

צופה בחדשות ערוץ 2 (12,13) הערב, רואה כתבה של דפנה ליאל, כמובן בענייני פוליטיקה, ובתוך הכתבה מובאים שני ראיונות: האחד עם יואב גלנט בשבת תרבות בנס-ציונה, ומי מנחה? נכון, דפנה ליאל. המרואיין השני בכתבה גם הוא מאיזו שבת תרבות, ומי מנחה הפעם? עמליה דואק. שתי כתבות בכירות של חברת החדשות עושות חלטורות ביום, ובערב מביאות את פרי עמלן למהדורה. עושה נכון מי שמזמין אותן להנחות שבתות תרבות. האם זה אתי, האם זה נכון עיתונאית? זו שאלה לגמרי אחרת, שראויה לדיון דווקא בימים אלה של בחירות, בהן הגינות הדיווח חייבת גם להראות וגם להישמר ולו למראית עין.

(יוסי עין-דור, לשעבר עיתונאי חברת החדשות, בדף הפייסבוק שלו, 5.1.2019) 

מי נגד מי (צילום: צילום מסך - החדשות)
דפנה ליאל עם יואב גלנט בשבת תרבות בנס ציונה. חלטורות ביום | צילום: צילום מסך - החדשות

מי נגד מי (צילום: צילום מסך - החדשות)
עמליה דואק עם שלי יחימוביץ' בשבת תרבות במודיעין. כתבות בלילה | צילום: צילום מסך - החדשות

דפנה ליאל ועמליה דואק נמנעו מלהגיב.

דברים בשם אומרם (2): תזכרו את זה בפעם הבאה שמתקשר אליכם תחקירן

זה צילום מסך מאתר ערוץ 10, בנושא סדרת הכתבות של הערוץ "מי מפחד מהדתה?".

סדרת כתבות שמנסה בכל הכוח – ובניגוד לעובדות – להוכיח שאין הדתה. סדרת כתבות בשירות מפעל ההדתה של נפתלי בנט.

כדי לשרת את המסר יש פה, בין השאר, ניסיון למסגר את המאבק בהדתה ככזה שמתנהל בבית קפה בצפון תל אביב. נו, אתם יודעים, קבוצה של צפון תל אביבים אליטיסטים מנותקים שנפגשים במחשכים ומתכננים את המהפכה האנטישמית.

מה הבעיה?

שזה כבר לא רק מסגור מגמתי. זה שקר. כן, ערוץ 10 פשוט משקר.

ההורים המצולמים כאן הגיעו מכל מיני מקומות בארץ, והם לא נפגשים באופן קבוע. מי שכינס אותם לצורך הצילומים של סדרת הכתבות המגמתית – בבית הקפה החשוך בצפון תל אביב – הם המפיקים של חדשות ערוץ 10.

דיברו עם ההורים, תיאמו איתם, וביקשו מהם להגיע לבית הקפה בצפון תל אביב, כדי שאפשר יהיה לצלם אותם ולהוציא אותם – ואת הדברים שלהם – מההקשר, וכאילו זה לא מספיק, אז גם כדי שאפשר יהיה לשקר כאילו הם נפגשים באופן קבוע בבית קפה בצפון תל אביב.

זהו. תזכרו את זה בפעם הבאה שמתקשר אליכם תחקירן ומבקש נורא יפה שתגיעו לצילומים של כתבה ותציגו את האג'נדה שלכם.

(אורי קרמן, ממייסדי התארגנות "גבעתיים חופשית", בדף הפייסבוק שלו) 

מי נגד מי (צילום: אתר ערוץ עשר)
האייטם באתר ערוץ עשר. נפלה טעות | צילום: אתר ערוץ עשר

מחדשות עשר נמסר בתגובה: "בפרק ששודר במסגרת סדרת הכתבות 'מי מפחד מהדתה?' לא נאמר שההורים מתל אביב ומתכנסים באופן קבוע בעיר. להפך, נאמר שההורים מגיעים מכל רחבי הארץ ואף הוצג מקום המגורים של כל אחד מהם באופן מפורש. באתר הערוץ נפלה טעות שלא התבססה על הנאמר בכתבה ששודרה בטלוויזיה – והיא תוקנה".

דברים בשם אומרם (3): על כל דבר אישור מלמעלה

אני למשל קיבלתי לערוך את 'סופשבוע', אז היה עורך לפניי שלא יכול היה להחליט שום דבר. הוא היה צריך לקבל על כל דבר אישור מלמעלה. והכתבים היו רואים את זה. למרות שהוא היה אומר: 'אני אחשוב על זה ואני אחזור אליך'. נו באמת. ואני בשלב מאוד מוקדם הבנתי שאני לא יכול לתפקד ככה, שאני לא יכול להחליט שום דבר, אני על כל דבר צריך לקבל אישור.

(דורון כהן, עורך "מעריב", נזכר בימים שלפני עשור, כאשר ערך את מוסף "סופשבוע" של "מעריב", בריאיון ל"ציפורי לילה" בגל"צ, עם עמרי אסנהיים ורוני קובן).

מיהו עורך "סופשבוע" לפני כהן שלא יכול היה להחליט ועל כל דבר היה צריך לקבל אישור מלמעלה? הפעם הראשונה שבה הופיע שמו של דורון כהן כעורך בתיבת הקרדיטים של מוסף "סופשבוע" של "מעריב" הייתה ב-6 במרץ 2009. מי שהיה חתום כעורך המוסף לפניו הוא שחר אלתרמן.

עולם קטן א': אלתרמן, לימים עורך המשנה של "עובדה", עבד צמוד עם מגישי "ציפורי לילה", חברי מערכת התכנית עמרי אסנהיים ורוני קובן, ואפילו שימש כסוג של הבוס שלהם, כאשר כיהן בעבר במשך עונה כעורך התכנית (כשאיל גונן יצא לחופשה).

עולם קטן ב' (שלא לומר עולם קטנטן. שלא לומר את מי אתה חושב שזה מעניין, לעזאזל?): בשנת 1995 כיהן אלתרמן כעורך המקומון המוביל "צומת השרון". ב-29 ביוני של אותה שנה השתחרר מ"במחנה" נער צעיר. במקום לצאת לטיול אחר צבא ו/או לחלום על קריירה בהייטק, התחיל אותו עלם (טעות!), כעבור 11 ימים בלבד, להתפרנס (נגיד) כמשכתב בעמודי החדשות של "צומת", תחת מנהיגותו האניגמטית של העורך האלמותי שחר אלתרמן. והילד הזה הוא אני.

שחר אלתרמן, תרצה להגיב?

"לא ממש. דורון כהן בחור נחמד".

תמונה אחת שווה הרבה

כביש אספלט מול חומה, קבצנים בפינה, אני צועק בכל העיר, אבל בדיוק אז הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.

"אתה בתמונה, הורביץ?", הוא התעניין.

"אני חושש שלא הבנתי", גמגמתי.

"מה חדש?", נאנח הקונספירטור. "שולח לך את המודעה שהצוות של אבי גבאי הוציא ממש השבוע, במסגרת קמפיין הבחירות שלו. שים לב לתמונה הנוצצת:". 

מי נגד מי (צילום: מפלגת העבודה)
המודעה, ינואר 2019. גבאי החדש? | צילום: מפלגת העבודה

"צילום יפה מאוד", התפעלתי. "אז מה הבעיה בעצם?".

"הבעיה היא שלמרות שבפינה השמאלית העליונה כתוב 'גבאי 2019', התמונה צולמה לפני שנה כמעט".

"איך אתה יודע?", חקרתי.

"שמח ששאלת", המהם הקונספירטור. "שולח לך את העמוד הראשון של '7 ימים' מ-23 בפברואר 2018:". 

מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
"7 ימים", פברואר 2018. גבאי הישן | צילום: מתוך ידיעות אחרונות

"נו, הורביץ, קיבלת?", וידא הקונספירטור. "שים לב שלמרות שמדובר באותה תמונה בדיוק, בכל זאת יש כמה הבדלים".

"איזה למשל?", התעניינתי.

"ב'7 ימים' אבי שלנו נראה איכשהו טיפ-טיפה יותר צעיר", איבחן הקונספירטור. "תגיד, אתה חושב שמישהו במוסף טרח לעשות ליו"ר העבודה פוטושופ?".

"חס ושלום", הזדעזעתי. "ב'ידיעות' הרי כבר הבטיחו מזמן להפסיק להצר היקפים בפוטושופ. נראה לך שעכשיו יתחילו להצר אלמנטים אחרים? זה בטח סתם צירוף מקרים".

"אולי אתה צודק, לשם שינוי", הרהר הקונספירטור. "מה שכן, וזה בולט מאוד לעין, ב'7 ימים' החליטו להפוך את הצילום המקורי ולהציג את גבאי בתמונת ראי. שים לב שוב לשתי התמונות, זו ליד זו:". 

מי נגד מי (צילום: מפלגת העבודה; ידיעות אחרונות)
השער מול המודעה. תמונת ראי | צילום: מפלגת העבודה; ידיעות אחרונות

"איך אתה יודע שהתמונה ההפוכה היא זו שפורסמה ב'7 ימים' ולא זו שמופיעה במודעה?", שאלתי.

"סמוך עליי", ענה הקונספירטור. "מה שאני מציע עכשיו הוא שתתקשר לצלם המוכשר, גבריאל בהרליה, ותשאל אותו מה הוא חושב על כך ש'ידיעות' עשה מהיצירה שלו תמונת ראי".

גבריאל בהרליה, לא מפריע לך ש"7 ימים" פירסם את התמונה שלך הפוך?

"תראה, אני לא יודע. השתמשו בצילום חוצות בלי אישורי, אבל אני לא יכול לדבר כרגע. אני בלימודים".

חזרתי עם התשובה המבולבלת למחצה לקונספירטור. טעות של מתחילים.

"מה בדיוק לא ברור לך, הורביץ?", הוא נהם. "גבריאל הרגע נתן לך את עיקרי הפרטים".

"אתה בטוח?", פקפקתי.

"משוכנע, אבל אותך הרי צריך תמיד להאכיל בכפית, אז בוא תשמע בדיוק מה קרה", פירט הקונספירטור. "ב'ידיעות' די נדהמו לגלות בשבוע שעבר שבמטה של גבאי השתמשו בתמונה של '7 ימים' בלי רשות העיתון. מה עשו? הפעילו את משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר ששיגר מכתב בהול למפלגת העבודה ודרש להסיר לאלתר את כל המודעות והשלטים עם הצילום הזה, והם אכן אמורים להיעלם בקרוב". 

"מה אתה סח", פיהקתי.

"תגיד, למה אתה מתקשר אליי בכלל, הורביץ? כדי לפהק לי באוזן?", התרגז הקונספירטור. "לא עולה בדעתך לבקש תגובה מהדוברים של גבאי? ותפנה גם ל'ידיעות' בנוגע לתמונה ההפוכה, אם לא קשה לך יותר מדי".

מלשכתו של גבאי נמסר בתגובה: "תמונה אחת שווה אלף מילים, והתחייבות אחת – אלף הסברים. אבי גבאי היחיד שמתחייב לשינוי בישראל ולהחלפת השלטון. בידיים שלנו להחליט האם אלה בחירות על החלפת הממשלה או על תפקיד שרים בממשלת נתניהו. אנחנו מתחייבים לשינוי".

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

ואם כבר תמונות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".

לטור הקודם: איזה פינוק מפתיע קיבל בנימין נתניהו?

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il