מסמך אנושי מזעזע. הפעם באמת

הסיפור העצוב של רז זמצקי

ביום חמישי האחרון, בסביבות השעה שתיים בצהרים, שהה עידו רביב, בן 22, במטבח ביתו ברחוב התאנה בתל אביב, לא הרחק מבית החולים איכילוב. לפתע שמע מבחוץ צעקות לא ברורות. "מיהרתי החוצה עם אחותי, כשאני עם גרביים", משחזר רביב. "ראיתי קשישה שצעקה ששדדו אותה, ומישהו שבורח בריצה עם תיק. התחלתי לרדוף אחריו ברחוב הנרייטה סולד, ראיתי בחור מגיע מהכיוון השני של השודד וצעקתי לו. הוא חסם את האיש שברח, וככה בעצם שנינו תפסנו אותו. הוא לא התנגד בכלל, רק מסר לנו את התיק של הקשישה ונראה מאוד לחוץ. לקחנו אותו לשער בית הספר לאחיות של איכילוב. יש שם מאבטח, שהושיב אותו ושמר עליו, עד שהגיעה המשטרה ועצרה אותו".

עד מהרה התבררה זהותו של העצור: רז זמצקי, בן51, פעם עיתונאי מוכר ועורך בכיר. היום לפני 20 שנה ערך זמצקי את המקומון "תל אביב" של רשת "ידיעות תקשורת". בהמשך שימש כעורך מדור הספורט של "מעריב" ולימים ערך את "חדשות הספורט" בערוץ 5. היום זמצקי הוא חסר כל. בשנה האחרונה הפך לדר רחוב. הומלס. בתחילת השבוע ישב במעצר. המשטרה חושדת כי שדד בחודשים האחרונים תיקי יד מקשישות נוספות. בדיון בהארכת מעצרו של זמצקי אמר בא כוחו, עו"ד שמעון אמיר מהסניגוריה הציבורית, כי "לא ברור אם יש בכלל ראיות שקושרות את החשוד לביצוע מעשי שוד נוספים בקשישים. מתקבל הרושם שמדובר בחשד ערטילאי".

סיפור התדרדרותו של רז זמצקי עצוב במיוחד. הוא החל את דרכו העיתונאית כחייל בעיתון "במחנה", ולאחר השחרור מילא תפקידי עריכה במקומוני רשת שוקן. בין היתר, שימש כעורך המקומונים "מלאבס" ו"צומת השרון". בתחילת שנות ה-90 הצטרף לרשת מקומוני "ידיעות תקשורת" ומונה לעורך "תל אביב", מקומון הדגל. "כששמוליק שם-טוב, אז העורך הראשי של 'ידיעות תקשורת', מינה את רז לתפקיד הזה, היו לא מעטים שקינאו בו", מספר אחד מעובדי הרשת מאותה תקופה. "מצד שני, מעטים חלקו על העובדה שמדובר באיש מקצוע מצוין, שיודע לעבוד".

זמצקי, שהפך למקורבו של מנכ"ל "מעריב" לשעבר, רוני קליינפלד, הקים את חברת קידום המכירות "פיל זהב", בשותפות עם "מעריב". באותה תקופה גם החלה התדרדרותו הכלכלית: בשנת 2001 ברח זמצקי מהארץ, לאחר שהסתבך בהשקעות פיננסיות כושלות והותיר אחריו חובות של כ-15 מיליוני שקלים, שאותם לקח כהלוואות מבני משפחה, חברים לעבודה וחברים אישיים.

הוא שב לישראל לאחר שהושג הסדר פשרה, שבמסגרתו התחייב להחזיר לנושיו מיליוני שקלים. "מעריב", שהחזיק בשליש ממניות "פיל זהב", התחייב לעמוד מאחורי התחייבויותיה של החברה. בספטמבר 2006 מונה זמצקי לערוך את "חדשות הספורט" בערוץ הספורט, אך פרש כעבור שלושה חודשים לאחר שהסביר כי "נקלע לבעיות אישיות". כמו בסיבוב הקודם, גם כאן ברקע של אותן בעיות אישיות עמדו כמה מחבריו לערוץ הספורט שנפגעו ממנו כלכלית. "רז הציע לאנשים בערוץ להפקיד אצלו כסף ולתת להם תשואות גבוהות בתמורה", נזכר השבוע גורם שהכיר את האירועים מקרוב באותה תקופה. "אלה שהתפתו אכלו אותה, כי הוא איבד הכול בהימורים. האמת שאני מרחם עליו. יש לו מחלה, והוא לא הצליח להתגבר עליה. מי שחולה בה גולש במורד נורא מהר".

כעבור כחמש שנים, ביולי 2011, לאחר מאבק משפטי ממושך, נאלצו "מעריב" ומנכ"ל העיתון לשעבר, רוני קליינפלד, לשלם לבנק דיסקונט חוב של 3.4 מיליון שקלים, בשל חובותיה של "פיל זהב".

בשבע השנים האחרונות הלך מצבו של זמצקי והתדרדר. בתקופה האחרונה היו פרקי זמן שבהם התגורר על ספסל ברחוב. מכרים שנתקלו בו הבחינו שהוא נמצא במצוקה גדולה, עד כדי סכנה קיומית. אחד מהם הוא מפיק הטלוויזיה אריק הניג. "לילה אחד ראיתי אותו ישן על ספסל", הוא מספר. "ניסיתי לעזור לו. רז היה אחד מעיתונאי הספורט הטובים שהיו פה".

מה גרם לו להגיע למצב שבו הוא נמצא כיום?
"הימורים. הוא לא הפסיק להמר. לפני עשר שנים הוא זכה בפרס גדול בטוטו, וזה מה שדפק אותו לגמרי, כי ברגע שאתה מכור להימורים הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך זה שתזכה בסכום עתק. זה מחרפן אותך. לפני חודש וחצי פגשתי אותו ברמת אביב ג' ברחוב, אז הוא התחיל להגיד לי שהוא לא יודע אם אני אראה אותו בפעם הבאה. הוא נראה ממש לא טוב. לא היה סימפטי לראות אותו. הוא היה עורך ועיתונאי מוכשר ביותר, שעכשיו אין דרך לעזור לו. אני חסר אונים. מדובר בטרגדיה נוראה".

עצוב.

בחן את עצמך

מי כתב/ה: "תגידו, לעניין הדרכון הספרדי: עשרים שנה ברשות השידור זה ייחשב לי כניסיון אישי באינקוויזיציה?". התשובה, כמקובל, תמתין לכם רגע לפני הקונספירטור.

א.    מוטי קירשנבאום, כיום מגיש "לונדון וקירשנבאום" ולשעבר מנכ"ל רשות השידור.

ב.     דן מרגלית, כיום מגיש "ערב חדש" ופרשן "ישראל היום", שפרש בכעס מהגשת "פוליטיקה" בשל התנהלות רשות השידור.

ג.      אסתי פרז, כיום מגישת יומן הצהרים "בחצי היום" ברשת ב' של קול ישראל.

ד.     רפי גינת, כיום מנכ"ל ערוץ 10 ולשעבר מגיש "כלבוטק" ו"בשידור חוקר" בערוץ הראשון.

חידון עשיר ומלא ברק

נפתח בעובדה מצערת, אבל מוצקה: נכון לעכשיו, התוכן השיווקי כאן כדי להישאר. (גילוי נאות: עד לפני שלוש שנים ערכתי את תכנית הבוקר של "קשת"). אלא שבעוד שבמרבית העיתונים, אתרי האינטרנט וערוצי הטלוויזיה משתדלים בדרך כלל לשמור על עצימות נמוכה ולהשתין מתוך הבריכה – בערוץ הספורט בחרו בחודש שעבר להשתין ממרומי המקפצה.

ומי הצופה המאושר שהמריא לברצלונה? אבי גיסברג, מנהל מכללה לכדורגל בכרמיאל.

גיסברג אינו אלמוני גמור בברנז'ת שידורי הספורט המקומית. רק לפני שלושה חודשים דיווח לחדשות ערוץ 2 מעמאן על משחקה של נבחרת אורוגוואי מול נבחרת ירדן. איך קרה שמכל אלפי הצופים שהשתתפו בתחרות של ערוץ הספורט דווקא הוא זכה? את צירופי המקרים נשמור (גם) במקרה הזה לקונספירטור. "זו תחרות של ג'ילט, וטסתי לשם כאורח של החברה", סיפר לנו גיסברג השבוע. "הם יצאו  בקמפיין חדש והזמינו 150 עיתונאים מכל העולם להשקת הקמפיין. מהארץ נסעו כל מיני עיתונאים, ביניהם גם נדב יעקובי מערוץ הספורט.

אמרו לך משהו?
"לא, אף אחד לא אמר לי כלום. אבל אני מאמין שזה שאני מוכר בערוץ הספורט עזר לבחירה שלי".

מי מכיר אותך שם?
"נדב יעקובי. היינו בברצלונה שישי, שבת ראשון, היה אירוח מדהים. הייתה גם גלית עמיקם מ"רהב תקשורת". אני גם שידרתי פעם לערוץ 2 עם נבחרת אורוגוואי שיצאה לירדן. ממש התלהבו ממני שם. נתנו לי מצלמה והיו בהלם מהכתבה שעשיתי להם".

נדב יעקובי, האם לא חשת אי נוחות מכך שמי שזכה בחידון על מסי ואלי אוחנה הוא אדם שאתה מכיר?
"מה זה קשור אליי? למה אתה שואל אותי?".

כי הזוכה בחידון מספר שהוא מאמין ששלפו את השם שלו בגלל שמכירים אותו בערוץ הספורט.
"אני עד לנסיעה מעולם לא פגשתי את האיש. זה שהוא חבר שלי בפייסבוק עם עוד אלפיים אנשים אחרים – אם לזה אתה קורא היכרות, אז שיהיה לך לבריאות".

לערוץ הספורט הועברה רשימה ארוכה של שאלות, ביניהן: האם התקיימה הגרלה בין הצופים שהשיבו נכונה לחידה? מי נכח בה? האם היא נעשתה בפיקוח רואה חשבון? האם קיים תקנון לתחרות? אם כן – כיצד ניתן לראותו? האם ראוי שהגרלה זו, לחידה תמימה לכאורה שהוצגה בתוך תוכניות של ערוץ הספורט, תשמש בעצם קמפיין מוסווה לשמפו? האם אבי גיסברג העניק בעבר לערוץ הספורט שירותים כלשהם? מה תגובת הערוץ לדבריו של גיסברג שלפיהם לדעתו העובדה שהוא מוכר בערוץ הספורט עזרה לבחירה שלו? ומהי תגובת הערוץ לתחושת אי הנוחות שעלולים לחוש משתתפי התחרות והצופים?.

גברת מג'ונדרת VS  מורן שריר

ד"ר הלל סומר הוא עורך דין מוערך, איש אקדמיה וסוג של סוכן על המייצג טאלנטים. ביום שישי האחרון, בעקבות האייטם על התחביב המפוקפק המשותף הן לנתן אשל והן למבקר הטלוויזיה של "הארץ", מורן שריר (צילום נשים ללא ידיעתן, מזוויות נמוכות), העלה סומר לעמוד הפייסבוק שלו את הסטטוס הבא: "הו, אז מסתבר שמורן שריר, מבקר הטלוויזיה המלא מעצמו של העיתון לאנשים חושבים, נוהג לראות את החיים מזוויות לא כל כך מקובלות, סטייל נתן אשל, וזכה בזכות זה להיות הישראלי הראשון שסולק מפליקר. מעניין מה יש לצפי סער להגיד על זה".

עד מהרה זכה הפוסט של סומר לאי אלה תגובות. "אותי הרבה יותר מעניין מה יש לשוקן להגיד על זה (וגם לעורך, נניח)", כתבה ד"ר נעמה כרמי, שבעבר פרסמה ב"הארץ" ביקורות ספרים. "סער לא אחראית על מצבת העובדים". בתגובה השיב סומר: "את צודקת. הבעיה של שוקן היא מבחינתי פחות בעצם העובדה שהוא מועסק, ויותר בזה שנותנים לו לכתוב על הנושא כאילו כלום. ציינתי את סער בגלל ג'ננה קלה שהיא הביאה לי השבוע, בטור שהשווה את גורי אלפי ואייל גולן".

בשלב זה הפנה עו"ד ידין עילם את תשומת לבה של צפי סער לדיאלוג המתנהל, אך זו – מסיבותיה שלה – העדיפה שלא להצטרף אליו. "אני חושב שצביעות זה קריטריון לכותבים שם", חיווה בהמשך את דעתו עו"ד אייל בר-צבי, שנתן גילוי נאות כי כתב בעבר ב"קפטן אינטרנט". אחריו סיכם העיתונאי לשעבר אדם שוב במילים החמות הבאות: "שריר הוא המבקר הנמוך ביותר בעיר, עם הכישרון הדל ביותר בעיתונות, ועם מד צביעות שלא היה מבייש להקת צבועים".

צפי סער, מה יש לך לומר על הסטטוס שפרסם הלל סומר?
"אם מורן שריר צילם לנשים מתחת לחצאיות זה דבר איום ונורא. מה זאת אומרת? אגב, אני לא מכירה אותו אישית, ולא ראיתי אותו במערכת. ברור שזה איום ונורא".

אז מה הסיכוי שתצאי נגד עמוס שוקן על העסקתו של צלם ההלבשה התחתונה מורן שריר, כפי שיצאת נגד בנימין נתניהו על העסקתו של צלם ההלבשה התחתונה נתן אשל?
"אני כותבת את 'גברת מג'ונדרת' כמעט ארבע שנים, ומעולם אף אחד לא צינזר אותי ולא אמר לי מה כן לכתוב ומה לא לכתוב. כתבתי בזמנו על יצחק לאור. אם יהיה לי משהו אינטליגנטי להגיד על מורן שריר – אין שום סיבה שלא אעשה את זה. החופש כאן הוא מוחלט, ואין עם זה שום בעיה. אני פשוט בדרך כלל כותבת על דברים שיש לי מה להגיד עליהם".

נסיים בשתי הערות: 1. מכרה מוכשרת (חדשה יחסית) הסבה את תשומת לבי לכך שרק לפני שבועיים פרסם שריר טור בגנות ההחלטה לצנזר מהתוכנית "מצב האומה" את הקטע של גורי אלפי על החשפנית המבוגרת. "בשם הנאורות והליברליות, מתקיים משטר טרור שהקורבנות המידיים שלו הם היצירה, הדרמה, הקומדיה ומעל לכל הספונטניות", נימק שריר את דעתו, המרוחקת 180 מעלות מזו של צפי סער. 2. גילוי נאות: במסגרת תפקידו כמבקר הטלוויזיה של "הארץ" מותח שריר לעיתים קרובות ביקורת נוקבת על התכנים הירודים המשודרים ב"קשת".

מורן שריר מסר בתגובה: "מדובר בסיפור מאוד ישן, שהבעתי עליו חרטה מזמן".

נתניהו. נותנים פינוק בטוח

ביום שני חשף עמית סגל בחדשות ערוץ 2 כי אב הבית לשעבר בבית ראש הממשלה טוען לאי סדרים במעונם של שרה ובנימין נתניהו בירושלים. סגל הוסיף ועדכן כי אב הבית דורש מאות אלפי שקלים כפיצוי על כך ששכרו לא שולם במלואו, אחרת יתבע ויחשוף "פרטים מביכים על הזוג נתניהו". עד מהרה פרסמו ynet ו-mako כותרות בולטות ומתבקשות בעמודי הבית. למחרת טיפלו בנושא גם העיתונים הגדולים. "ידיעות אחרונות", כנהוג, הקדיש לאב הבית עמוד שלם ופירט בהרחבה את גרסתו. "ישראל היום", כמקובל, הקצה חצי עמוד שהבליט בעיקר את גרסת נתניהו. רק כלי תקשורת מרכזי אחד לא התייחס כלל לסיפור, אפילו לא באייטם מוצנע: אתר "וואלה!". 

ללא שום קשר, לפני חודש מונתה גלי גינת לכתבת המשפט של "וואלה!". לרגל המינוי זכתה כמקובל לאייטם מפרגן ב"וואלה! ברנז'ה", שהתגאה בכך שבתפקידה הקודם כתחקירנית ערוץ 10 חשפה גינת את פרשת "המיטה המעופפת" של הזוג נתניהו. איזה נפח (אם בכלל) הייתה תופסת הפרשה אילו גינת הייתה חושפת אותה ב"וואלה!"? ואילו היא הייתה זוכה לכותרת ראשית: בתוך כמה זמן הייתה מתקבלת בדסק שיחת טלפון מפתיעה מהמנכ"ל, אילן ישועה? נשאיר את השאלה הזו פתוחה.

ינון מגל, העורך הראשי של "וואלה!", למה לא פרסמתם את סיפור אב הבית? יכול להיות שאתם ידידותיים מדי לנתניהו?
"קשקוש". 

גיא פינס VS נחום ברנע

מה לנחום ברנע, בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות" שעיקר עיסוקו הוא כתיבה על נושאים מדיניים ופוליטיים, ולגיא פינס, מגיש התוכנית "ערב טוב" בערוץ 10, שעיקר עיסוקו הוא דיווחים בתחומי הבידור והרכילות? לא הרבה, אם בכלל. ואכן, עד לאחרונה מדובר היה בשני עולמות שונים ורחוקים בתכלית, שספק היה אם אי פעם ייפגשו. אלא שבחודש שעבר השניים לא רק נפגשו, אלא התנגשו. הנה הסיפור בקצרצרה:

ברנע ציין כי מי שהגיעו להעיד לטובתו של שכטר היו שניים שנסעו עמו ברכב באותו לילה ירושלמי רווי אקשן, גיא פינס ואשתו רותי רודנר. בסוף הטור הביע (בדרכו) את דעתו על טיעון המחלה ששכטר העלה בבית המשפט. "בראש העמוד הרשמי של עופר שכטר בפייסבוק הוא מצולם כשהוא גולש בים, עיסוק שהוא אחד המרכזיים בחייו", כתב. "גלישה היא ספורט אתגרי, ספורט תובעני בהחלט. צריך אוויר, הרבה אוויר, לשאוף ולנשוף. אני מקווה שהוא בריא דיו לעמוד בלחץ, אחרת עלולה התרבות הישראלית לאבד שחקן מוכשר".

עד כאן ברנע. באותו יום שישי, בתוכנית "מיבשים את הביצה" שמגישים שי גולדן ושרון כידון ברדיו תל אביב, נדרש לנושא החבר פינס, בעל פינה בתוכנית. "תגיד", שאלה אותו כידון, "אתה יודע שהגעת לטור של נחום ברנע? לדעתי הגעת לפסגת העשייה שלך". בתגובה אמר פינס: "מה אפשר לעשות? תודה לאל שאני לא מנהל משפטים וגם לא מנהל אותם על בסיס מידע חלקי שיש בוודאי בידיו של נחום ברנע, שאני מקווה שבעניינים שברומו של עולם שעליהם הוא כותב הוא בקיא יותר בפרטים ממה שקרה שם".

אלא שהביקורת של פינס על בקיאותו בפרטים של ברנע לא מנעה ממנו עצמו לטעות בקטן ארבעה ימים בלבד אחר כך. זה קרה כאשר צוות "ערב טוב" התלווה לנועה תשבי, שביקרה בארץ לצורך קמפיין לקולקציית בגדי ים. במהלך הכתבה, סיפר פינס כי תשבי יוצאת כבר ארבעה חודשים עם רוס הינקל, איש עסקים אמריקאי שצעיר ממנה בארבע שנים. "הדודות ושאר הנודניקים יכולים להירגע, רוס יהודי", הדגיש פינס לפני שהוסיף כי "אולי אפשר לבנות על עלייה משותפת". אלא שהינקל, מה לעשות, כלל אינו יהודי. נאה דורש אך לא נאה מדייק?

ממערכת "ערב טוב עם גיא פינס" נמסר בתגובה: "כתבת התוכנית שאלה את נועה תשבי בראיון המצולם (בקטע שלא שודר) האם בן זוגה החדש יהודי. תשבי ענתה חד וחלק: הוא יהודי. זה מתועד בידינו. זו הבדיקה שערכנו. לא פשפשנו בעורלתו. זה ממילא לא היה לב הריאיון ועיקרו. אם הוטעינו והטעינו: זה אכן חבל. אנחנו, אגב, לא נסערים מקשרים רומנטיים בין יהודיות לגויים אם למישהו היה חשש כזה". 

בלעדי לנו ולהם

ואם כבר פינס: גם "וואלה! סלבס" (למעלה) וגם mako (למטה) התגאו ביום רביעי שעבר ב"תמונות ראשונות" של נטלי פורטמן על סט סרטה החדש המצטלם בירושלים. ב"וואלה! סלבס" אף הגדילו לעשות והתפארו בכותרת המשנה ב"תמונות בלעדיות". אלא שאותן תמונות ממש הוצגו בכלל ערב קודם לכן – לראשונה ובלעדית – בתוכנית "ערב טוב" עם גיא פינס (בתמונה התחתונה).

אורי רוזן, העורך הראשי של mako, תמונות ראשונות שניות?
"אתה יכול להמתין עם השאלות האלה שבוע-שבועיים ואז להתחיל להטריד את ולדמן?".

דב אלפון סוגר חשבון ישן

מה מיוחד בדב אלפון? דברים רבים וטובים. אחד מהם הוא שאלפון היה ועודו העורך הראשי המזרחי הראשון והיחיד בדברי ימי ״הארץ״. כהונתו נמשכה שלוש שנים וארבעה חודשים, ובמקומו מונה לתפקיד העורך הנוכחי אלוף בן. 

ולמה החדשות העתיקות האלה מעניינות דווקא עכשיו? כי ממש לאחרונה העלה אלפון סטטוס לדף הפייסבוק שלו, ובו סיפר כי סטודנטית ממכללת ספיר שלחה אליו את הציטוט הזה של בנזימן.

"כפי שהיא מעירה וכפי שפורסם רבות, כולל ב'העין השביעית', אלוף ואני התחלנו לעבוד ב'הארץ' באותו היום, בסוף 1989", העיר אלפון בפוסט שלו. "שנינו ינקנו לפיכך בדיוק אותה 'מורשת עיתונאית', ובדיוק אותה 'תרבות ארגונית' (לא היה הרבה מה לינוק בזה, תאמינו לי, לא לי ולא לאלוף) במשך אותן שנים. מדוע אם כן נתפסת על ידי עוזי בנזימן כצמח שונה, היא (הסטודנטית) מבקשת לדעת. יש כמה תשובות אפשריות, לכן כנראה עורך 'העין השביעית' הקפיד להשתמש בטרמינולוגיה ביולוגית. לחסוך לכם זמן בניחושים".

עוזי בנזימן, מה תגובתך לסטטוס שהעלה אלפון?
"כבר פנו אליי בנושא הזה כשעשו את הסדרה של אמנון לוי, ורק אז נודע לי שדב אלפון הוא ממוצא מזרחי".

דב אלפון, עוזי בנזימן אומר שהוא בכלל לא ידע שאתה מזרחי.
"אני לא מגדיר את עצמי באופן אתני, ולכן אני שמח כפליים לדעת שגם עוזי בנזימן לא". 

הידיעות על מותו היו מוקדמות ומוגזמות

בצהרי יום שני האחרון, בלב בת ים, נורה סוחר תכשיטים במהלך שוד ונפצע באורח קשה. חלפו כשעתיים, ובמבזק חדשות השעה 16:00 של ערוץ 10 החליטו ללכת צעד אחד (מיותר) קדימה ולהכריז על מותו בטרם עת (בתמונה). במבזק השעה 17:00 כבר תוקנה הטעות.

שלום לאמו של סוחר התכשיטים שנורה. ראשית, איחולי החלמה לבן. שנית, מה יש לך לומר על הפרסום בחדשות 10?
"זה ממש לא לעניין לפרסם ידיעה שלא אומתה, מה גם שהבחור יצא מכלל סכנה".

איך עיצבן חגי אוזן את קובי פרץ?

לא מעט תגובות זרמו לדסק "מי נגד מי" בעקבות האייטם שפורסם כאן בשבוע שעבר על העיתונאי וגורו האתיקה חגי אוזן, שגם מקבל כסף מאייל גולן, גם יוצא להגנתו בתקשורת, גם משמש כמנהלה האישי של הזמרת נסרין קדרי וגם ראיין את אותה זמרת ממש. הבעייתיות בכפל התפקידים של אוזן, הכותב ביקורת מוסיקה ים תיכונית ב"ישראל היום" וב"וואלה!", לא באה לידי ביטוי רק כשהוא כותב על גולן, אלא גם כשהוא עוסק בזמרים אחרים.

"לצערנו, אוזן נוהג באופן שיטתי לא ביושרה, בראש ובראשונה כלפי המערכת שבה הוא עובד, ונגד הזמר קובי פרץ, וזאת כתוצאה מאינטרס אישי שלו, שכן הוא מועסק בחברת 'ליאם הפקות' שבבעלות אייל גולן", כתב נחמני. "זה לא ייתכן ש'עיתונאי', שכותב עבור אתר אובייקטיבי ומכובד כמו 'וואלה!', יועסק בו זמנית בחברה שאופייה מהווה ניגוד אינטרסים מובהק".

בהמשך כתב נחמני למגל כי "לצערי אוזן כותב בצורה מגמתית ולא נכונה על פרץ כבר תקופה ארוכה, ועם זאת מעולם לא התלוננתי על כך, שכן אני מאמין שיש לכל מבקר זכות להביע את דעתו כל עוד היא נעשית בצורה עניינית ואובייקטיבית. לצערי, כעת התגלה כי אוזן הוא הכול חוץ ממבקר ענייני ומקצועי, ושלמעשה הוא מועסק בגוף מסחרי מתחרה ואינני בטוח ששיקוליו טהורים או אינם מוכתבים על ידי גורמים שונים. מבקש לשים סוף לפארסה הזו, ומקווה שתקבל את ההחלטה הנכונה עבור האתר ועבור ציבור הגולשים שצריך לקבל עיתונות אובייקטיבית, שאין מאחוריה שום שיקול זר ולא ראוי".

יש מנטה ויש מנטה

הקידום של "ידיעות אחרונות" לגיליון פברואר של מגזין הבריאות ואיכות החיים "מנטה" התפקשש קלות: בתחתית אייטם הקידום של יפה שיר רז, על הסכנות הטמונות בניתוחי קיצור קיבה, הופיע דווקא לוגו רשת חנויות הנוחות של חברת דלק (למעלה), הנקראת אף היא בשם "מנטה". מחקר משווני וטרחני מעלה כי בניגוד ללוגו של חנויות הנוחות, המעוצב באותיות כתב ומעוטר בעלה מנטה אחד בלבד, הלוגו של הירחון המצליח מבית "ידיעות אחרונות" (למטה) דווקא מעוצב באותיות דפוס ונושא צמד עלי מנטה. לא נותר אלא להודות לראש מערכת החדשות של "ישראל היום", אריאל שמידברג, שהבחין בטעות, ולעורך מוסף "ישראל השבוע", גונן גינת, שטרח להתייחס אליה בעמוד הפייסבוק שלו.

ב"ידיעות" נמנעו מלהגיב. 

מיומנו של כתב פלילים מחליף

חיים לוינסון משמש בימים כתיקונם ככתב ״הארץ״ לענייני מתנחלים. בסוף השבוע האחרון הוא התבקש למלא את מקומו של הכתב הקבוע לענייני פלילים, יניב קובוביץ׳. למרבה השמחה, לויסון הירבה לחלוק בפייסבוק את חוויותיו מתחום הכיסוי המסעיר.

סוף השבוע החל דווקא בצורה רגועה. "בשם תא מחליפי כתבי הפלילים אני רוצה להודות לכל הבליינים התיכוניסטים המשועממים והפרחחים שלא דקרו זה את זה אתמול בלילה", כתב לוינסון בשבת בשעה 9:42 בבוקר. אלא שבתוך כמה שעות התהפך מזלו הטוב והשקט נגמר.

"ירי במתחם התחנה. שונא פלילים", דיווח לוינסון בשעה 13:20, בעת שעשה את דרכו לזירת הרצח. בשעות שלאחר מכן העניק לחבריו בפייס מקבץ מחוויותיו של כתב פלילים מחליף. הנה כמה מהן:

# ברגעים אלה מחוץ למתחם התחנה: מתחילים להוציא את הגופה מהאוטו. ילד בן 8 בערך בדמעות לאבא שלו: "בוא נלך, זה מגעיל אותי". האבא: "שנייה, אני מצלם" (14:31).

# הערה קצרה על כותרות היסטריות: כשהגעתי לזירה ניסיתי למצוא עדי ראייה בורגנים מראשון שיזדעזעו קצת מהחיסול. בכל זאת, סמוך למתחם התחנה, המכה של הישראליות המזדעזעת. אבל מה לעשות. כנראה שכל החיסולים האלה לא ממש זורעים בהלה. כל האנשים שאני דיברתי איתם היו די רגועים. חלק שמעו יריות, חלק לא שמעו. כולם המשיכו לרכוש מוצרים בפסטיבל השוקולד. נראה שרוב האנשים דווקא היו מרוצים מהעניין וצילמו נון סטופ. הדברים הגיעו לשיא כשבן מיטלמן מערוץ 2 ניסה לראיין אב ושתי בנות מניו יורק שהיו בדרך ליפו. מיטלמן חשב שהם יהיו בהלם ורק ירצו לחזור הביתה.

- ציפית למשהו כזה כאן?

"לא. לא ציפיתי אבל דברים כאלה יכולים לקרות בכל מקום" (16:10).

# הו לא. היום בזירת החיסול שכחתי לבדוק מה המרחק מגן הילדים הכי קרוב. עכשיו אני צריך לצאת בגשם ולמדוד עם מטר (18:42).

# אני גר ביפו. במושגים של ynet כמעט נהרגתי בחיסול (19:04).

# המשטרה הוציאה איזו הודעה שהם חשפו ניסיון לחסל איזה סגן של דומרני. הסתכלתי בתמונות שהוציאו בדוברות המשטרה. בתמונות יש פלאפונים ומצלמות. אין מה לומר. מרשים ביותר. תעירו אותי כשאתם תופסים טיל לאו או קלצ'ניקוב. עד אז, תזכרו שאני רק כתב מחליף (21:08).

# אז עכשיו שלושה ישראלים ניסו לשדוד סודנים באזור התחנה המרכזית בתל אביב. תגידו, כוסשלרבאק, לשדוד סודנים? מה קרה ללשדוד אנשים עם כסף? כאלה שיש להם עשרת אלפים דולר בכיס? טבעות זהב? מפתחות למכוניות יוקרה? מה פאקינג נסגר עם העבריינים בעיר הזאת? (22:08).

# שוטר / עבריין שיודע אם העבריין מיפו שנעצר היום בחשד לחיסול הוא הבעלים של הרכב שנמלט מהזירה – שיפנה בפרטי או יעשה פוק (22:22).

חיים לוינסון, לאור דרישת הקהל: מתי התורנות הבאה שלך ככתב לענייני פלילים?
"בתל אביב אין לדעת מה יקרה קודם: אנצל מחיסול או אסקר אותו". 

תמונה אחת שווה ספקולציה קטנה

ובאותו יום שבת, זמן קצר לאחר ששני רעולי פנים ירו למוות בעבריין תאהר לאלא, בעת שזה ישב במכוניתו במתחם התחנה, הקדיש ynet לרצח את כותרתו הראשית. על הקרדיט לתמונה היה חתום צלם בשם איתן מרקוביץ', מה שגרם לנטע דרור לתהות בעמוד הפייסבוק שלה האם העורך הראשי של "נענע 10" הוא זה שצילם את התמונה המרכזית של האתר המתחרה. בדיקה רדודה מעלה, כי ל-ynet אין צלם בשם איתן מרקוביץ', וכי התמונה שפורסמה הגיעה מגולש הנושא את אותו השם.

כתבה וערכה: ורד רמון ריבלין

"הכימיה של הרגש" – זהו הנושא שבו עוסק הגיליון האחרון של ״ליידי גלובס". ואכן, הכימיה הורגשה היטב תוך כדי הדפדוף במגזין: מיד לאחר טור הפתיחה המסורתי של העורכת, ורד רמון ריבלין, הופיעה כתבה מעניינת בת חמישה עמודים של אותה רמון ריבלין, העוסקת במנגנונים הכימיים שמשפיעים על הרגשות. לאחר מכן, פורסם ראיון מרתק בן חמישה עמודים של רמון ריבלין עם פרופ' מיכל שניידר בארי, מנהלת המרכז לחקר המוח בתל השומר. לסיום הטרילוגיה ראיינה רמון ריבלין, לאורך שלושה עמודים ראויים, את חוקר הפסיכולוגיה, פרופ' מריו מיקולינסר, על האפשרות העתידית להבין איך בדיוק נוצרת תודעה מתוך תהליכים כימיים. בסך הכול תפסו הכתבות של העורכת את כל השליש הראשון של "ליידי גלובס", ורק מעמוד 40 והלאה פינתה רמון ריבלין מקום גם לכתבות/ים האחרות/ים.

בחן את עצמך – התשובה

התשובה היא ג', כמובן. בשיאה של קדחת האזרחות הספרדית לצאצאי המגורשים, העלתה אסתי פרז בדף הפייסבוק שלה הגיג שבוודאי ישמח את יוני בן-מנחם ומיקי מירו.

כך עושים זאת נכון

חולות מדבר הביאו חום אל דרך העפר הסמוכה לביתי שבדרום חולון. בדיוק כשחציתי אותה הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"אין לי הרבה זמן, הורביץ, וגם ככה הטור הטרחני והמעיק שלך ארוך הרבה יותר ממה שאדם סביר רוצה ויכול לקרוא", הוא פתח כהרגלו במחמאות חמות. "לכן אסתפק בארבע מילים: יש לי רז בשבילך".

"המון תודה", עניתי, "אבל את האייטם המעניין על רז זמצקי כבר קיבלתי שלשום ממקור בכיר אחר".

"לא דיברתי על זמצקי", רטן הקונספירטור. "אתה רוצה רז או לא?".

"אתה מתכוון לסוד?", ניסיתי מילים נרדפות.

"אולי תפסיק כבר עם הניחושים המגוחכים שלך?", התלהט הקונספירטור. "אני מתכוון כמובן לרז שכניק האחד והיחיד, שאותו ניסית לחקות בשיחתנו בשבוע שעבר, למרבה הצער ללא הצלחה יתרה ובחוסר כישרון בולט".

"ממש לא", נעלבתי.

"ממש כן", התעקש הקונספירטור. "אחרת איך תסביר את זה שיצאת בחירוף נפש להגן על 'קשת', רק בגלל ש'7 לילות' פרסמו תחקיר מקיף על שקר הרייטינג?".

"צירוף מקרים", מלמלתי.

"צירוף מקרים, צירוף מקרים", לעג הקונספירטור. "אילו לפחות היית אמיץ מספיק, כמו רז, לא היית משתמש בטכניקה קלוקלת של הפוך על הפוך. ושלא תחשוב שזה לא שקוף שהבוסים שלך הזמינו ממך טקסט מגמתי שנועד לגמד את התחקיר של 'ידיעות' ולעשות לו דיסקרדיטציה".

"מה פתאום?", נפגעתי.

"פתאום ורעמסס", הצהיר הקונספירטור. "הצרה היא שכהרגלך בקודש לא השכלת לספק להם את מלוא הסחורה. עכשיו בוא תלמד איך רז הגדול מכולם עושה את זה. איך הוא גורם לבוסים שלו להיות סופר מרוצים, מה שכמובן מספק לו מעמד מוצדק של ווינר, אס וג'וקר. מוכן לשיעור, הורביץ?".

"יש לי ברירה?", מלמלתי.

"האמת שלא", הודה הקונספירטור. "דפדף לשער האחורי של 'ידיעות' מיום חמישי לפני שבועיים ותגיד לי דחוף מה אתה רואה שם. נו קדימה, אין לי את כל היום".

"כמובן שאת הדבר הכי משמעותי פספסת", נחר הקונספירטור בבוז. "כתוב שם מי מפיק את הסדרה, לא?".

"בוודאי", השבתי. "מדובר בסוכנות התוכן והייצוג ADD".

"אתה פשוט טוב, הורביץ!", אמר הקונספירטור בהתלהבות.

"באמת?", שאלתי בעיניים נוצצות.

"לא", הוא ענה בקול קפוא כקרח. "עכשיו אתה מוזמן לזנק למדור 'שעות אחרונות' במוסף  '24 שעות' של יום שני האחרון. מה אתה רואה שם?".

"איזה שם מפורש?", תהה הקונספירטור.

"סוכנות התוכן והייצוג ADD", עניתי.

"של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על סוכנות התוכן והייצוג ADD!", שאג הקונספירטור. "במקום זה, דפדף ל'ידיעות' של יום חמישי. מה אתה רואה שם על גבי שער האחורי?".

"עוד כיתוב תמונה על 'מועדון החנונים'", אמרתי. "אבל הפעם בלי שום קרדיט. אולי כי רז בדיוק קפץ ללונדון. מעניין מי כתב את זה".

"באמת מעניין", הרהר הקונספירטור בקול רם. "עכשיו אתה מבין איך עושים את זה נכון, הורביץ? ככה מקדמים את האינטרסים של הבוסים. ותחשוב שלאייטמים המשובחים של רז הצטרף גם סיוע ארטילרי משמעותי".

"סיוע ארטילרי?", נבהלתי.

"בהחלט", פסק הקונספירטור. "אלא אם כן יש לך שם אחר לראיון ב"7 ימים" עם כוכב 'מועדון החנונים', עומר דרור; עוד ראיון ב'7 ימים' עם כוכב 'מועדון החנונים', נוה צור; ראיון שער ב'לאשה' עם כוכבת 'מועדון החנונים', שיר מורנו; כתבת שער בשבועון הנוער "ראש 1" על כוכבת 'מועדון החנונים', עמית פרקש; אייטם ב-ynet רכילות על כך שכוכבי 'מועדון החנונים', עמית פרקש ויון תומרקין, שוב ביחד; שער במוסף הטלוויזיה של "פנאי פלוס" עם כוכבי 'מועדון החנונים', עמית פרקש ועומר דרור; ושיחה צפופה בשידור חי ב-ynet עם כוכבי 'מועדון החנונים', עמית פרקש ונוה צור".

"נשמע מרשים", אמרתי.

"אז צא ולמד, תכתוב גם אתה משהו שיספק את הבוסים שלך, תשלח אליי לראות איך יצא, ומשם נתקדם", אמר הקונספירטור וטרק.

ואם כבר טריקות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות'".

כתבו לאביב הורביץ

מי העיתונאי שמקבל כסף מאייל גולן?

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר

• אביב הורביץ
• מי נגד מי