מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע | עיצוב: סטודיו mako

שיא ישראלי חדש: 9 אזכורים שליליים נגד נתניהו ב"ישראל היום" בחודש אחד

המספרים לא משקרים. משהו מתחולל ב"ישראל היום". אמנם לעת עתה מדובר בתזוזה איטית, אבל לנתן אשל – איש סודו של נתניהו, שהתלונן בפניו על כך ש"דן מרגלית, מוטי גילת, וכנראה גם עמוס, לא עושים בדיוק את מה שאומרים להם" – יש סיבה להמשיך להיות מוטרד. 

שלושה שבועות חלפו מאז שאותרו ניצנים ראשוניים של כיסי התנגדות בעיתון המזוהה עם נתניהו בכל מזג אוויר. בראש החזית, כידוע, ניצב דן מרגלית, שפרסם בשנה האחרונה עשרות ציוצים נגד ראש הממשלה ועוד ידו נטויה בדף הפייסבוק שלו. מרגלית לא לבד. גם מרדכי גילת ושלמה צזנה תרמו את חלקם והוסיפו ביקורת משלהם נגד נתניהו, ובמקרה של צזנה אפילו נגד שרה נתניהו.

ביום רביעי האחרון תם נובמבר. הזדמנות טובה לצלול לארכיון המאובק ולבחון כמה אזכורים שליליים על נתניהו הופיעו ב"ישראל היום" בחודש שחלף. הנה התוצאות: מאז תחילת נובמבר ועד סופו, לאורך 26 גיליונות, פורסמו ב"ישראל היום" לא פחות מתשעה (!) אזכורים שליליים של נתניהו. כמעט כולם באותיות הקטנות, כמובן, אבל בכל הנוגע לעיתון הזה, עדיין מדובר במספר חסר תקדים. ממש שיא ישראלי חדש. הביקורת כלפי ראש הממשלה הופיעה בארבעה טורים של מרגלית, בארבעה טורים של גילת ובכותרת לאייטם של הכתב לענייני משפט, יאיר אלטמן.

לשם השוואה: "ידיעות אחרונות", העיתון השוטם את נתניהו בכל מזג אוויר, ומסקר אותו באופן עוין ומגמתי, פרסם במהלך נובמבר רק שלושה אזכורים חיוביים על ראש הממשלה: האחד (באותיות הגדולות): כותרת ב"מוסף לשבת" על כך שנתניהו עקף את בן גוריון במספר ימי הכהונה שלו כראש ממשלה; השני (באותיות הקטנות): דבריו של חמי פרס בראיון למוסף "7 ימים" על כך שבזמן אשפוזו של אביו, שמעון פרס, טלפן נתניהו מדי יום לבית החולים כדי לדרוש בשלומו; והשלישי: טור של יפעת ארליך במדור "השאלה היומית" שבמוסף "24 שעות" המצדד בתגובה שהעביר נתניהו לאילנה דיין.

עם זאת, מוקדם לשמוח. גם "ישראל היום" וגם "ידיעות" עדיין רחוקים מלהיות מאוזנים ו/או ענייניים ביחסם כלפי נתניהו: במהלך נובמבר פרסם "ישראל היום" לא פחות מ-28 אייטמים חיוביים על ראש הממשלה; "ידיעות", לעומתו, פרסם על נתניהו 77 אייטמים שליליים. שאר האייטמים שבהם הוזכר שמו של נתניהו, בשני העיתונים (132 אייטמים ב"ידיעות" ו-100 אייטמים ב"ישראל היום"), היו ניטראליים.

לא נורא. נתן אשל יוכל להתנחם בפינת הליטוף הדיגיטלית (ר' באייטם הבא).

 

חמש חמש הפקות

לפני חודש ויומיים, בסוף אוקטובר, התקיימה בחיפה תחרות מלכת היופי של ניצולות השואה. שעות ספורות לאחר סיומה, פרסם "וואלה!" אייטם קצרצר על התחרות. באייטם שובצו חמש תמונות, שבכולן הופיעה שרה נתניהו. גם סרטון וידאו מהתחרות שובץ באייטם, 75 שניות אורכו. נתניהו נראתה ונשמעה בו במשך 60 שניות תמימות.

אין תמונה
אייטם ב"וואלה!" עם חמש תמונות של שרה נתניהו. פינת הליטוף של אוקטובר

ביום שני האחרון, לאחר גל השריפות הגדולות, פרסם "וואלה!" בהבלטה אייטם קצרצר נוסף, הפעם על מפגש שהתקיים בין אשת ראש הממשלה לבין לוחמי האש בחיפה. גם באייטם הזה – הפתעה הפתעה – שובצו לא פחות מחמש תמונות של שרה נתניהו עם הכבאים.

אין תמונה
עוד אייטם ב"וואלה!" עם חמש תמונות של שרה נתניהו. פינת הליטוף של נובמבר

ב"וואלה!" נמנעו מלהגיב.

 

לידיעת הקוראים: איילת שקד לגמרי צודקת (כמובן בלי שום קשר לעובדה שכתבתי לה נאום תמורת 3,000 שקל לפני חצי שנה)

מעטים זוכרים היום, אבל אי שם בתקופה הפלאוליתית, כלומר לפני חודש, הודיעה שרת המשפטים, איילת שקד, על כוונתה לקדם חוק שימנע משופטי בית המשפט העליון את זכות הווטו בוועדה למינוי שופטים. שקד תומכת בקידומם לעליון של שופטים שמרנים, גם בגלל התנגדותה למעורבות היתר של בג"צ בהחלטות הממשלה והכנסת.

בסוף אותו שבוע פרסמה קרני אלדד מאמר ב"מעריב". שם, תחת הכותרת "החגיגה הגדולה של שבוע הצביעות הלאומי", תקפה את מתנגדיה של שקד. "השרה שקד נבחרה על ידי רוב העם לעשות את רצון העם; בניגוד לשופטי בית המשפט העליון שרומסים את רצונותיו, כי הם חושבים שהם יודעים טוב יותר", הגנה אלדד על שרת המשפטים בלהט. "לדעת שקד יש למנות שופטים שיכירו גם בבית המחוקקים הנבחר ובהחלטותיו, ובעיקר, שיידעו את מקומם במערכת הדמוקרטית של הפרדת רשויות ואיזונים ובלמים... האמריקאים מבינים ששינוי פניו של בית המשפט העליון הוא צעד הכרחי במשילות. גם שקד מבינה את זה. כל השאר גם כן מבינים את זה, אך בוחרים לנהוג בצביעות בעודם שופטים את שרת המשפטים על כך שהיא פועלת בדיוק כפי שמצופה ממנה ועושה את תפקידה".

אין תמונה
המאמר של קרני אלדד. "ניחוח חריף של רדיפה פוליטית"

את מאמרה סיימה אלדד בסרקזם מתבקש כשקבעה כי "בניגוד לממשלות השמאל, שמינו שופטים שמאלניים, שקד מעיזה לפעול למען מינוי שופטים ימניים. חוצפה שכזאת". אלא שבמאמר היה חסר גילוי נאות פעוט: כחצי שנה לפני פרסומו, מסתבר, כתבה אלדד נאום לשקד, תמורת 3,000 שקל ששולמו לה מקופת משרד המשפטים.

קרני אלדד, מה עם גילוי נאות? את לא חושבת שהיית צריכה לעדכן את הקוראים שכתבת לשרת המשפטים נאום בשכר?

"כבר עשרות שנים שעיתונאים כותבים נאומים לפוליטיקאים. אלה הם סופרי צללים המנסחים את הרעיונות למסר מהודק. כתבתי לשרה שקד באופן נקודתי, כפרילנסרית, התקשרות שהסתיימה כמעט חצי שנה לפני פרסום המאמר המוזכר. טבעי שאכתוב למי שאני מאמינה בדרכו, טבעי שאעמוד לצידו גם במאמרי הדעות שלי, וודאי וודאי אם אני לא מועסקת על ידו תקופה ארוכה, ואין שום כוונה להמשיך להעסיק אותי. יתרה מזאת, זה בטח לא אתי שכסופרת צללים אפרסם גילוי נאות שכזה. לידיעה ניחוח חריף של רדיפה פוליטית".

 

הדס שטייף VS דוברת המטה הארצי

כל פרח עיתונות יודע עד כמה מורכבים היחסים בין כתבים לבין דוברי הגופים שאותם הם מסקרים. העיתונאי, מטבע הדברים, שואף לחשוף קלקולים בארגון, ואילו הדובר רוצה שהגוף שהוא מדברר יוצג באור ורוד ככל הניתן. למרות המתיחות המובנית, רוב הכתבים והדוברים מסתדרים זה עם זה איכשהו. מקרה חריג יחסית אירע במוצאי השבת האחרונה, כשהכתבת הוותיקה לענייני משטרה של גלי צה"ל, הדס שטייף, הסתמסה עם דוברת המשטרה, נצ"מ מירב לפידות (לא נגענו): 

הדס שטייף: "שבוע טוב. מי יכול להתראיין מחר אצל רזי על השריפות?".

מירב לפידות: "אני".

הדס שטייף: "רוצים קצין, מירב. לא דוברת".

מירב לפידות: "בפעם האחרונה שבדקתי אני קצינה. וזו לא הפעם הראשונה שאני עולה לשידור ביומן בהרבה מאוד נושאים. זכותם לסרב לראיון שלי. מקובל עלינו".

הדס שטייף: "אנחנו רוצים מפקד בשטח".

מירב לפידות: "תודה. נוותר".

הדס שטייף: "את חצופה, יהירה... אני אטפל בזה בדרכי. תודה".

מירב לפידות: "מי את שתגידי לי חצופה? אל תגידי לי איך לנהל את התפקיד שלי. את זו היהירה שחושבת שהיא יודעת הכול. אז תני לי לחדש לך, לא היית דוברת יום אחד בחיים שלך, אז אל תגידי לי איך לנהל את תפקידי".

הדס שטייף: "בגל"צ זועמים. לא יראיינו אותך יותר. אם הכבאים נותנים מפקדים, אין סיבה שאת לא. את לא גורם מקצועי. את דוברת. ומרגע זה כך נתייחס אלייך".

מירב לפידות: "אין שום בעיה".

הדס שטייף: "נמאסת... את ממש לא יודעת להיות דוברת. הכי גרועה שהייתה אי פעם למשטרת ישראל ואני אשמה. בארגון את הבדיחה. ואלמד אותך גם אלמד. יהירה וחצופה. נקודה".

הדס שטייף (צילום: יוסי זליגר, פלאש 90)
הדס שטייף | צילום: יוסי זליגר, פלאש 90

ביום ראשון, למחרת ההסתמסות העצבנית, לא רואיין נציג של המשטרה בתכניתו של רזי ברקאי. בעבר אמרה לפידות בשיחות סגורות כי המפכ"ל התווה מדיניות שבמסגרתה דוברי המחוזות השונים במשטרה יהיו אלה שבעיקר יתראיינו לתקשורת, ולאו דווקא הקצינים בשטח.

הדס שטייף, את לא חושבת שקצת נסחפת?

"זה עניין פרטי ואני מצטערת שהעבירו לך את זה".

נצ"מ מירב לפידות, נמנעה מלהגיב.

 

שירה מרגלית שוברת שתיקה. שוב

ביום חמישי האחרון פרסמה ענת ביין-לובוביץ' ב"גלובס" ראיון עם שירה מרגלית, יו"ר אתר הנשים "סלונה". את הכתבה פתחה בטפיחה עצמית על השכם תחת מסווה של דברי שבח למרואיינת. "מי שמכיר את ההיסטוריה של שירה מרגלית ושלי, יודע שרק משהו שחשוב לה באמת יכול להביא אותה לשבת ממולי כשבינינו מכשיר הקלטה", ציינה. "הראיון האחרון שלה היה לפני כמעט עשר שנים, איתי, כשהיא בתפקיד מנכ"לית משותפת במשרד הפרסום מקאן-אריקסון". בהמשך תמצתה ביין-לובוביץ' את פועלה של מרגלית בעשור האחרון ושוב הדגישה כי "בכל הזמן הזה היא שמרה על פרופיל תקשורתי נמוך יותר ונמנעה מלהתראיין".

אין תמונה
שירה מרגלית ב"גלובס", נובמבר 2016. לא התראיינה עשר שנים?

אבל האם באמת הריאיון האחרון של מרגלית היה אצל ביין-לובוביץ', לפני כמעט עשור? לא ממש, שלא לומר: ממש לא. לפני תשע שנים וחצי, במאי 2007, אכן העניקה מרגלית ראיון מהדהד ל"גלובס", שבעקבותיו – כעבור מספר חודשים – פוטרה ממקאן-אריקסון. אלא שכעבור שנתיים ושבעה חודשים, בדצמבר 2009, לאחר שהותקפה על ידי בריוניו הנאלחים של דודו טופז, התראיינה מרגלית לרז שכניק ב"ידיעות אחרונות", ואפילו זכתה להפניית השער של מוסף "7 לילות". חלפו ארבע שנים וחודש, ובינואר 2014 התראיינה שירה מרגלית, יחד עם אביה דן מרגלית, לתכנית "שיחת נפש" עם יורם יובל, ששודרה בטלוויזיה החינוכית.

אין תמונה
שירה מרגלית ב"7 לילות", דצמבר 2009. דווקא כן התראיינה (1)

אין תמונה
שירה מרגלית (עם אבא דן) בחינוכית, ינואר 2014. דווקא כן התראיינה (2)

ענת ביין-לובוביץ', תרצי להגיב?

"הפתיח נועד להמחיש שאם שירה מוכנה להתראיין, ובוודאי אם היא מוכנה להתראיין אצלי, זה אומר שיש לה משהו שחשוב לה להגיד. התכוונתי לראיון שלה לבד, לא לראיון משותף עם אדם נוסף. בנוגע לראיון ב'7 לילות': לא הייתי מודעת אליו, ובכל מקרה זה עדיין זמן רב שבו לא התראיינה ועדיין עונה לטעמי על ההגדרה 'פרופיל תקשורתי נמוך'".

 

נכון שפרסמנו אגדה אורבנית, אבל תראו מי חתום עליה

אגדה משומשת במצב בינוני מספרת על מלך אחד שהציע לקנאי אחד להגשים לו כל משאלה, בתנאי שחברו יקבל פי שניים ממנו. הקנאי, שלא יכול היה לסבול את הרעיון שלחבר שלו יהיה יותר מאשר לו, ביקש שיעקרו לו עין.

נזכרתי בסיפור הזה בסוף השבוע האחרון, כשבאורח נדיר ביותר ישות הטוויטר "ידיעות אחרונות" הייתה מוכנה להודות בכך שהעיתון פרסם אגדה אורבנית. מה לא עושים כדי לשגר עקיצה לעברו של הנמסיס עמוס רגב, עורך "ישראל היום". זה התחיל עם סדרת הציוצים הבאה:

אין תמונה
הציוצים של "ידיעות". אגדה אורבנית? בהחלט

פחות מרבע שעה לאחר מכן כבר צייץ אראל סג"ל את ההוכחה לכך שמדובר באגדה אורבנית פעילה. זה לא מנע מ"ידיעות" להעלות לטוויטר את האייטם עם המעשייה שלא הייתה ולא נבראה. למה? בעיקר בגלל מי שחתום עליו.

אין תמונה
עוד ציוץ של "ידיעות". אבל תראו של מי הקרדיט

גם "ידיעות אחרונות" וגם עמוס רגב נמנעו מלהגיב

 

פיסת הסליז שתחרמן את הצופים

בשישי האחרון, בעקבות פרשת אלון קסטיאל, שודרה ב"אולפן שישי" כתבתו של עמרי קרונלנד על "הצד האפל של חיי הלילה". בין השאר ראיין קרונלנד חמש נשים השותפות ליוזמה המבורכת "לילה טוב", שמטרתה לצמצם את תופעת ההטרדות והתקיפות המיניות בחיי הלילה. אלא שלמרות שקרונלנד הבטיח מראש למרואיינות כי הכתבה שלו תעניק רוח גבית למסר החשוב של יוזמת "לילה טוב", זה מה שכתבה למחרת השידור אחת מהן, קרן גרינבלט, בדף הפייסבוק שלה (לא נגענו):

אני הייתי בקשר עם הכתב. מיד כשהתחיל את שיחת ההכנה איתי, קלטתי לאן זה הולך ואמרתי שאנחנו לא נשתף פעולה עם כתבה צהובה שמתמקדת בסיפורים האישיים שלנו. הבהרתי שאנחנו באות לדבר על העשייה, ונהיה מוכנות לספר קצת חוויות רק בשביל לתת קונטקסט. כמובן, כמובן, הכתבה היא על הטרדות מיניות בחיי הלילה. ברור. המקום של העשייה הוא מרכזי. נכון.

כשהגענו לראיון עצמו, פתאום הותקלנו עם הצעה מוזרה, לגשת לבר שלא דיברנו איתו מעולם ולהציע להם להצטרף לאמנה, ככה ספונטני. הסברתי לו שלא ככה אנחנו פועלות, ואנחנו לא חניכות בצופים שמוכרות עוגיות. ניסו להפעיל עלינו לחץ שנעשה את זה כי זה ייתן לנו יותר מקום בכתבה. הצענו במקום זה לארגן הדרכה לאחד הברים שהם כבר באמנה, כדי שאפשר יהיה לראות את הפעילות האמיתית, וזה לא עניין. למחרת בבוקר עלתה עוד הצעה, שנלך להמחיש הטרדות עם מצלמות נסתרות. גם לזה לא הסכמנו, אחרי שהיה ברור במהלך הריאיון שהעשייה שלנו הולכת להיות שולית. מעל שעה נשאלנו עוד ועוד שאלות על חוויות אישיות, ותנו לי משהו יותר קיצוני, ומה הכי חמור שקרה לכן, ומה איתך, ומה איתך, שוב ושוב. בסוף דיברנו איזה עשר דקות על היוזמה, לא היו יותר מדי שאלות, וגם הציטוט שלי שהופיע בסוף שם היה רחוק מלהבהיר משהו, חוץ מזה שזה נושא כואב. אמרנו לו תוך כדי שאנחנו לא רוצות לצאת מסכנות או כעוסות. אמרנו שאנחנו רוצות לדבר על התהליך של האמנה, על העבודה שאנחנו עושות עכשיו. על הדיאלוג מול בעלי המועדונים. כלום מזה לא נכנס.

אין תמונה
הכתבה ב"אולפן שישי". "מה שמבאס במיוחד בכל הסיפור הזה הוא המניפולציות"

גם למחרת כתבתי לו שוב שיצאנו בתחושה לא טובה ולא מאוזנת. הוא עוד ניסה לטעון שרוב השיחה הייתה על היוזמה, כאילו לא נכחתי באירוע. הבטיח שוב ושוב שזה לא גיא פינס, ושהוא עומד בהבטחות שלו, ושליוזמה יהיה מקום מכובד. לא נאמרה לנו מילה על זה שרוב הכתבה תעסוק בסמים שלא קשורים בכלל לאלימות מינית. כמובן שלא נאמר לנו שתתראיין גם מכחישת אלימות מינית, למרות ששאלנו מה עוד יהיה בכתבה.

במקביל התבקשנו להתראיין גם למהדורה של ערוץ 10, ואחרי שבחרנו ללכת עם "אולפן שישי", כי החשיפה גדולה יותר (ונדרשנו לבלעדיות), הכתבת של 10 איימה שתשחיר את שמנו בכל המערכות בערוץ. פשוט ככה. זה נבלה וזה טרפה.

מה שמבאס במיוחד בכל הסיפור הזה הוא המניפולציות. קצת בדומה לגברים שחושבים שהם צריכים "לעבוד" על אישה כדי לגרום לה לשכב איתם, כך חשבו בערוץ 2 שצריך להציג לנו מצג שווא כדי שנסכים לשתף פעולה עם הפורנוגרפיה. העיתונות, לכאורה, אמורה לחשוף את האמת. לא לביים סצנות שלא קשורות למציאות. ולא לשקר למרואיינות כדי להשיג מהן את פיסת הסליז שתחרמן את הצופים על חיי הלילה האפלים של תל אביב. תנו לנו את האפשרות להבין מה אתם רוצים לעשות, ולבחור אם אנחנו רוצות לקחת בזה חלק. בשביל סיפורי סליז אפשר היה לראיין כל בליינית אחרת. לא היה צריך לאסוף את אלו שמקדמות יוזמה פמיניסטית כדי להילחם בזה. אם אנחנו לא מספיק מעניינות בשביל הסיפור העיתונאי, אז אל תעשו עלינו סיפור עיתונאי. אבל תפסיקו לנסות לעבוד עלינו.

הטעויות בשמות ובטייטלים בכתבה היו סתם יריקה בפנים, כדי לסגור את כל הסיפור יפה.

עומרי קרונלנד, תרצה להגיב?

"תפנה בבקשה לדובר חדשות 2".

כתבת חדשות 10, פז שוורץ, רוצה להתייחס לטענה שאיימת להשחיר את שמן של נשות "לילה טוב"?

"לא מעוניינת להגיב. תודה וד"ש".

בחדשות 2 נמנעו מלהגיב.

 

הציטוט מול המציאות: שינוי קל בלוקיישן

הציטוט (1): "יש חשמל באוויר: דודו טסה הטעין את הזאפה" (הפניה בדף הבית של mako, 27.11.16).

הציטוט (2): "ההופעה של דודו טסה בזאפה הייתה גדושה בלהיטים" (כותרת המשנה לביקורת של קליה מור, mako, 27.11.16).

אין תמונה
ההפניה והכותרת ב-mako. לא זאפה, האנגר 11

המציאות: ההופעה של דודו טסה לא התקיימה בזאפה, אלא בהאנגר 11.

העורך הראשי של mako, אורי רוזן, למה אני לא מופתע?

"אנחנו נמתין בסבלנות לממצאי ועדת החקירה שמונתה לבדוק את הפרשה הזו".

 

איפה הקרדיט: הקרב על שלומית ויהודה

הפרסום: "תנו לנו לשמח אתכם בחדשות טובות: בטח תשמחו לשמוע שנבחר מקום לא שגרתי למה שמסתמן כחתונת השנה בביצה. הערב: באמצע שום מקום, במדבר, בדרום, ליד האגם, יתחתנו יהודה ושלומית במאי הקרוב" ("ערב טוב עם גיא פינס" מתגאים בחשיפה ראשונה של לוקיישן החתונה של יהודה לוי ושלומית מלכה).

אין תמונה
האייטם של "ערב טוב עם גיא פינס". פרסום ראשון? כמעט

המקור: כשעה לפני שידור התכנית פרסם גיל משעלי את הפרטים באתר "רשת".

אין תמונה
האייטם באתר "רשת". פרסום ראשון? בהחלט

מ"ערב טוב עם גיא פינס" נמסר: "זו הייתה אמת לשעתה כשהידיעה נערכה. יהי רצון ונתברך בסקופים גדולים מזה בעתיד".

 

מקרה עין

האם גילוי נאות בולט בתחילתו ובסופו של כל אייטם תוכן שיווקי יכול להפחית במשהו מנזקיו של המפגע המשתלם? בהחלט, אבל זה עדיין לא מספיק. כדאי גם לוודא שבאייטמים לא מופיעות עצות שנויות במחלוקת. לפני כחודשיים החל ynet לפרסם כתבות ממומנות בשיתוף רשת האופטומטריה "מכבי ממבט ראשון". אחת מהן עסקה בהבדל בין אופטומטריסט לרופא עיניים:

אין תמונה
האייטם ב-ynet. מכתב תלונה למשרד הבריאות

בעקבות הפרסום שלחו פרופ' דוד צדוק, יו"ר איגוד רופאי העיניים, וד"ר קלאודיה יהלום, יו"ר החוג לרפואת עיניים לילדים באיגוד, מכתב לעו"ד אייל חקו מהמחלקה המשפטית של משרד הבריאות. "אנו פונים אליך בבקשה להגיב בדחיפות ובחריפות נגד סדרת כתבות שמתפרסמות ב-ynet בשיתוף 'מכבי ממבט ראשון'", כתבו השניים. "ב-28.9.16 פורסמה הכתבה הראשונה בנושא 'ההבדל בין אופטומטריסט לרופא עיניים'. נאמר שם שהאופטומטריסט עוסק באבחון ובטיפול של עין עצלה, פזילה ועוד, וכן כי אופטומטריסט רשאי לבצע בדיקות ראייה, מעקב אחרי חדות ראייה והתאמת משקפיים לילדים. הדברים נוגדים במפורש את חוק האופטומטריה. לפי חוק זה, סעיף 8, לא יטפל אופטומטראי באדם הסובל ממחלה או פגיעה בעינו, אלא אם כן נבדק אותו אדם לפני הטיפול בידי רופא עיניים והרופא קבע שאותו אדם יכול שיטופל בידי אופטומטראי, וכן לא יטפל אופטומטריסט בילד או בזקן, אלא אם הטיפול נעשה בפיקוחו או לפי הפנייתו של רופא עיניים".

בהמשך מכתבם מדגישים השניים כי "הכתבות (שלאחר בדיקה שלנו מול עורך ענייני הבריאות ב-ynet עולה כי הן חלק ממסע פרסום ואינן כתבות אובייקטיביות) גורמות להטעיה של הציבור ואף עלולות לגרום לנזק לציבור בכלל ולילדים בפרט. אנו סבורים כי מקרה מובהק זה של הטעייה של הציבור מחייב תגובה מהירה ונחרצת של משרד הבריאות, האמון על אכיפת החוק וצמצום הנזקים העלולים להיגרם בשל כך".

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

 

התרגשות ששוברת שיאים של פתטיות

"מי יציל את הבית שלי?", פיזמתי לעצמי בעצב כשצלצולו הרם של הטלפון קרע את דממת הצהריים הדרום-חולונית. על הקו היה הקונספירטור.

"אתה עוקב אחרי השידורים, הורביץ?", הוא וידא.

"איזו שאלה", התחמקתי.

"גם אני", הוא המשיך. "התרגשתי מאוד מהכבאיות שהפלסטינים שלחו אלינו. בעצם, אתה יודע מה? לא התרגשתי בכלל. כל הציפייה שלנו לכבאים הפלסטינים סתם הייתה פתטית בעיניי. בעצם, הורביץ, קבל ביטול: התרגשתי ממש, אין מה לומר".

"תגיד, הכול בסדר איתך?", שאלתי בדאגה.

"כן, הורביץ, מצטער", לאט הקונספירטור. "כנראה שאני פשוט מושפע מדי מהדיווחים הסותרים של כתב חדשות 10 בצפון, אלי לוי. תראה מה הוא צייץ ביום חמישי בלילה:".

אין תמונה
אלי לוי מצייץ (1). כבאיות פלסטיניות? מה אתם מתרגשים

"נו, בדיוק כמוך", קראתי בהתלהבות. "גם אתה חושב שההתרגשות מהכבאיות הייתה פתטית".

"נכון", אישר הקונספירטור. "אבל תראה מה אלי צייץ למחרת, בשישי בבוקר ובשישי בערב:".

אין תמונה
אלי לוי מצייץ (2). פייר? התרגשתי מאוד

אין תמונה
אלי לוי מצייץ (3). ואפילו הצטלמתי איתם

"נו, בדיוק כמוך", קראתי בהתלהבות. "גם אתה התרגשת מאוד מנוכחותם של הכבאים הפלסטינים".

"אתה לא מאוד מקורי היום, נכון?", סינן הקונספירטור. "לא נורא, גם בחדשות 10 לא היו השבוע מי יודע מה מקוריים כשבחרו לתת לסדרת הכתבות של רומי נוימרק על הישראלים בעמק הסיליקון דווקא את השם 'עמק ISRAEL'".

אין תמונה
סדרת הכתבות של חדשות 10. יש לנו רעיון מקורי לשם

"למה לא מקוריים?", הרמתי גבה. "דווקא שם יפה. יש בו גם קריצה לעמק הסיליקון, גם ניחוח חלוצי של עמק יזרעאל וגם את השילוב של השניים עם האותיות באנגלית שמעניקות לכל החבילה ניחוח קוסמופוליטי רענן".

"אתה מוכן לסתום רגע, הורביץ?", התעצבן הקונספירטור. "לפני חצי שנה חדשות 2 הפיקו סרט על ישראלים בעמק הסיליקון, ששודר מיד לאחר המהדורה. תראה איזה שם הם נתנו לו:".

אין תמונה
הסרט של חדשות 2. גם לנו היה אותו רעיון

"רגע, רגע, רגע. עצור עכשיו", קראתי. "אני מזהה כאן משהו".

"למה אתה מתכוון?", נדרך הקונספירטור. "מה אתה מזהה?".

"תופעה נדירה", המתקתי סוד. "נדמה לי שאפילו יש לה שם".

"אתה מוכן לפרט קצת יותר, הורביץ", האיץ בי הקונספירטור. "איזה שם? איך קוראים לתופעה הזו?".

"נדמה לי ששם התופעה הוא 'צירוף מקרים'", אמרתי בנחת.

"אין לך תקנה", נבח הקונספירטור וניתק.

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako  מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה". 

  

לטור של השבוע שעבר: מי באמת חשפה את פרשת אלון קסטיאל?

 כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il