חיים לוינסון VS אדוה דדון
במוצאי שבת שעבר שודרה במהדורת "חדשות סוף השבוע" כתבתה של אדוה דדון שנשאה את הכותרת "קמפיין ההכפשה נגד NSO הישראלית והקשר לרצח העיתונאי הסעודי". העיתונאי הסעודי הוא ג'מאל חשוקג'י, שנרצח באוקטובר האחרון לאחר שנכנס לקונסוליה הסעודית באיסטנבול. בכתבה של דדון שודרו הקלטות סתר המוכיחות לכאורה כיצד קטאר היא זו שעמדה המסע המתוזמר נגד NSO, בעלת תוכנת הריגול השנויה במחלוקת "פגאסוס", המסוגלת לעקוב אחרי טלפונים סלולריים. זמן לא רב אחרי השידור מיהר עיתונאי "הארץ", חיים לוינסון, טרול טוויטר בלתי נלאה, החתום בעצמו (יחד עם עמוס הראל ויניב קובוביץ') על תחקיר מקיף נגד NSO, לצייץ את ביקורתו על הכתבה, מה שהוביל לעימותונצ'יק הבלתי נמנע הבא בינו לבין דדון (לא נגענו):
חיים לוינסון: "קצת מצחיק שאדוה דדון, שרק השבוע עשתה סידרה שלמה על אנשים שנפלו קורבן לנוכלים, לא הפיקה לקחים ונפלה בפח של מתק השפתיים והמניפולציות של NSO. צפיתי שוב בכתבה אתמול. תשמעו, זה באמת עושה לי רע בלב. מילא זה שעם יחצ"ן נכון אפשר לדחוף בקלות כל כתבה (9 דקות!) לערוץ 12. מילא שמות התואר המפוצצים והמחמאות שגורמות לאיוב קרא להחוויר. מילא כיסוי השורות של הסתרת שם של סוכן 'בלאק קיוב' שפורסם על ידי 'עובדה' לפני שבועיים. מה שהכי עצוב בכל הסיפור, שלדדון אין בכלל מושג על מה מדובר. זה לא מעניין כלב אם הביקורת על NSO היא בגלל קטאר או איזה קשקוש אחר. זה לא המהות ולא הליבה. השאלה היא, האם זה מוסרי ואתי למכור למשטרים רצחניים כמו המשטר הסעודי, שמוציא להורג מתנגדי משטר, כמו למשל מתנגד המשטר ג'מאל חשוקג'י, כלי רוגלה דמיוני ביכולותיו שיכול לפרוץ לכמעט כל מכשיר טלפון נייד, לשתות ממנו את המידע ולהפעיל את המצלמה. כל פעם ש-NSO מסתתרים מאחורי ההיגד 'אנחנו נלחמים בטרור' צריך לשאול אותם מה הבקרה שלהם על איך הסעודים מגדירים טרור. בעניין העיתונאי, כל הכבוד לדדון ששאלה את שלו (בשיחת טלפון מפתיעה, שאותנטית אפילו פחות ממפגש מנדלבליט-דנה ויס) אם פרצו לטלפון של חשוקג'י, אבל מה הרלוונטיות של ההכחשה? מה עם טלפונים אחרים שחשוקג'י בא איתם במגע והם בליבת התביעה בישראל?".
אדוה דדון: "בדיוק חשבתי שעושה לי רע בלב שאנשים שקוראים לעצמם עיתונאים עסוקים בלבקר עבודתם של עיתונאים אחרים בטוויטר במקום לעבוד. מילא".
חיים לוינסון: "היי זמיר דחב"ש. לא יפה לבקר אותי ככה, אני בכל זאת נכס אסטרטגי של הטוויטר".
אדוה דדון: "נכון, סליחה. כלב השמירה למד לצייץ וזה מאוד חשוב באמת. קשה למצוא כזה בימינו".
הביקורת הנוקבת של לוינסון לא עסקה בליקויים אחרים בכתבה. דדון אמנם הראתה בה כיצד סוכני "בלאק קיוב", שנשכרו על ידי NSO, הקליטו עיתונאי שסיפר כי מי שעומד מאחורי כתבה ב"ניו יורק טיימס" הוא ארגון שבראשו עומד חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, כיום יועץ קרוב לאמיר של קטאר, והציגה בנוסף תיעוד של עורכת דין, העומדת מאחורי התביעות במימון הקטארי, שהודתה שאינה מאמינה שיש בהן ממש. אלא שבנושא אחד מרכזי הכתבה כמעט ולא עסקה: בספטמבר האחרון, בעבודת תחקיר מסועפת, איתר מכון Citizen Lab, היושב בטורונטו, רשימת יעדים אנושיים של תוכנת הריגול "פגאסוס", ביניהם פעילי זכויות אדם רבים. בהמשך זיהו אנשי המכון ניסיון של גורמים עלומים להפיל אותם בפח. אחד מהם, שהפנייה עוררה אצלו חשד, תיאם פגישה עם האדם שפנה אליו והכניס לסוד העניינים את סוכנות AP. תחקירני AP דאגו לתעד את הפגישה, ואף צילמו את הסוכן (שהזדהה בשם "מייקל למברט"). כאשר סוכנות AP ניסתה לברר האם הסוכן שניסה לדובב את איש Citizen Lab קשור ל-NSO, פרסמה החברה הכחשה גורפת, שבה ציינה כי מעולם לא שכרה חוקרים פרטיים למטרת מעקב אחרי המכון, והוסיפה כי "כל רמיזה בנושא היא נטולת בסיס עובדתי ואינה יותר מאשר ספקולציה לא מבוססת" (בהמשך חשף שחר אלתרמן מ"עובדה", בשיתוף "ניו יורק טיימס", את זהותו האמיתית של אותו "מייקל למברט": אהרון אלמוג אסולין, פנסיונר של מערכת הביטחון, שבעבר עבד עבור "בלאק קיוב").
כל הפרטים המעניינים הללו, על אותו למברט-אסולין, זכו בכתבה של דדון לאזכור אגבי בלבד. "היום מתברר שהוא היה חלק מהבדיקה הזו, ומהקלטות החקירה עולה שהארגון הקנדי לא פעל בשליחות קטאר", דיווחה דדון בלקוניות על פעילותו של סוכן "בלאק קיוב" מול המכון, אך לא טרחה לעמת את שלו חוליו, ממייסדי NSO (שאיתו כאמור שוחחה טלפונית), עם העובדה שרק שבועיים קודם הכחישה NSO לסוכנות AP כל קשר לסוכן הנ"ל ו/או להפעלת חוקרים פרטיים בכלל. דדון לא הקשתה על מייסד NSO עם השאלה המתבקשת: מדוע שיקרה החברה לסוכנות AP, כאשר ציינה כי מעולם לא שכרה חוקרים פרטיים למטרת מעקב אחרי המכון? וזו לא השאלה הקשה היחידה שניתן היה להפנות. בדיוק חודש לפני הכתבה של דדון כך התפתל חוליו אצל רונן ברגמן בראיון למוסף "7 ימים":
אדוה דדון נמנעה מלהגיב.
איחוד בימין? נמשיך לפמפם
איך ניתן היה לחזות, במהלך השבוע החולף, שנתניהו יעשה כל שביכולתו לאיחוד מפלגות הימין, וזאת עוד בטרם החליט לדחות בכמה ימים את פגישתו עם פוטין כדי להפעיל לחץ על הצדדים הנצים (שנשא פרי)? פשוט מאוד, כל שהיה צריך הוא להציץ בכותרות הראשיות של "ישראל היום", עיתון שעדיין יש לו זיקה מסוימת ורגשי חיבה דינמיים לראש הממשלה. בשבוע האחרון (כפי שצייץ תומר פרסיקו) הביע "ישראל היום", בדרכו המרומזת, שאיפה שהאיחוד הנ"ל בימין יתממש. כך נראתה הכותרת הראשית של העיתון בחמישי שעבר:
כך נראתה הכותרת הראשית בראשון האחרון:
כך נראתה הכותרת הראשית כעבור יומיים, בשלישי:
וכך נראתה הכותרת הראשית למחרת, ברביעי:
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
פיצול בשמאל? נמשיך לחמם
במקביל לקידום מופגן של אופציית איחוד מפלגות הימין, פירסם השבוע יורי ילון באתר "ישראל היום" ידיעת פייק על פיצול בשמאל, כשהעלה בשלישי בבוקר את הכותרת הבאה:
"בצעד חריג שנקטה היום (שלישי), החלה יחימוביץ' במהלך שנראה כהכנה לקראת עזיבתו העתידית של גבאי את המפלגה והחלפתו כיו"ר המפלגה", כתב ילון. אלא שכעבור זמן קצר הוסרה הידיעה מהאתר ובמקומה הופיע העמוד הבא:
שלי יחימוביץ', תרצי להתייחס?
"אני פניתי למערכת, הבהרתי שזו ידיעה שהומצאה כל כולה במוחו של הכתב ושאין בה אפילו גרעין זעיר של אמת, ושיתירה מזה: אני הח"כית היחידה שמצהירה מפורשות שלא תתמודד על ראשות המפלגה, ודרשתי להסיר. נעניתי מיד".
יורי ילון, תרצה להגיב?
"אביב, הייתי בטוח שאתה פונה אליי כדי לברך אותי על הסקופ לגבי פרישתה של ציפי לבני שחשפתי באתר 'ישראל היום'".
ארבעה סוסים, שלוש תכניות, פדיחה גדולה אחת
איך הצליחו השבוע ארבעה סוסים להפיל בפח לפחות שלוש תכניות אקטואליה? קבלו סיפורונצ'יק: בשני האחרון שודר בתכנית "שש" עם אמנון לוי ב"החדשות 13" סרטון ובו ארבעה סוסים דוהרים במגרש חניה ברמת גן, וניידת שיטור נוסעת אחריהם. "ועכשיו סוף סוף לסרטון הזה שמראה ניידות משטרה במשימה כמעט בלתי אפשרית: הן ממהרות לתפוס סוסים בורחים", אמר לוי לפני שפנה לעמית קוטלר, אשר הוסיף ועידכן כי "זה קרה לפני מספר ימים, ליד קניון איילון ברמת גן".
במקביל שודר באותה שעה ממש גם ב"החדשות" של ערוץ 12, כאן אצלנו ב"קשת", בתכנית "שש" עם עודד בן-עמי. "שוטרים וסוסים: איך הסתיים המרדף המביך בין ניידת משטרה וארבעה סוסים תועים?", הבטיח בן עמי בתחילת התכנית ולקראת סופה פנה לעמרי ברק. "שימו לב לסרטון הזה, אני לא יכול לתאר אותו במילים, כי הוא מדבר בעד עצמו, כשניידת רודפת אחרי סוסים. פשוט היא רצתה להשתתף במרדף", עדכן ברק.
בהמשך אותו ערב צייצו "החדשות" את הסרטון בחשבון הטוויטר. למחרת, בשלישי ב-6:55 בבוקר, הוא שודר גם בתכנית "חדשות הבוקר" עם ניב רסקין. "עוברים ושבים ליד קניון איילון ברמת גן-בני ברק נדהמו אתמול לראות את המחזה הבא: ניידות משטרה מנהלות מרדף אחרי ארבעה סוסים", עדכן המגיש.
אלא שבהמשך אותו יום הוציאה משטרת ישראל את ההודעה הנחרצת הבאה: "צר לנו על פרסום שגוי שמטעה את הציבור. יובהר כי לא מדובר בניידת משטרתית. מדובר בסרטון שצולם לכאורה ב-2015, עם רכב של רשות מקומית ופקחים של אותה רשות". ואכן, בדיקה פשוטה ביוטיוב העלתה כי הסרטון הועלה לרשת במרץ 2015, לפני כמעט ארבע שנים. לא פחות. אקטואליה במירעה.
אביב הורביץ, אתה לא מתבייש?
"על מה יש לי להתבייש?".
מקורות מוסמכים למחצה, שמכירים מקרוב את פועלך המפוקפק, הדליפו לי שמי שערך את "חדשות הבוקר" בשלישי האחרון, דאג לשבץ בתוכה את סרטון הסוסים, ואפילו כתב את הטקסט שמציג את האירוע כאילו התרחש יום קודם, היית לא אחר מאשר אתה עצמך. מה יש לך לומר להגנתך?
"אני מנוע מלהכחיש".
אין שום בעיה, הורביץ. תמשיך לשמור על זכות השתיקה. אתה לא חושב שאחרי שגיאה קולוסאלית שכזו הגיע הזמן שתפסיק לבקר עיתונאים אחרים? למה שלא תבדוק קודם כל את עצמך?
"לא אמרתי לך כבר שאני לא מדבר עם מדורי תקשורת?".
ובכל זאת, אולי הגיע הזמן שתפרוש סוף סוף?
"אני לא מתייחס לתכניות בפיתוח".
הציטוט מול המציאות (1): העניין הפלסטיני? בכלל לא הוזכר (חוץ מאשר בציוץ שלי מאתמול)
הציטוט: בשישי האחרון הוקדשה הכותרת הראשית של "מקור ראשון" לידיעה של הודיה כריש-חזוני, שליחת העיתון לוורשה, על הפסגה המדינית בפולין. בכותרת המשנה נכתב כי "פלסטין לא אוזכרה", וגם באותיות הקטנות נאמר כי "בפעם הראשונה במעמדים כאלה לא אוזכר כלל העניין הפלסטיני".
המציאות: העניין הפלסטיני הוזכר גם הוזכר. יום קודם, בחמישי האחרון, בדיון סגור בוועידה, התייחס יועצו הבכיר של טראמפ, ג'ארד קושנר, ל"עסקת המאה" בין ישראל לפלסטינים, ואמר "נציג את תכנית השלום אחרי הבחירות בישראל. שני הצדדים יצטרכו לבצע פשרות". הקלטות מהדיון הנ"ל, שעוסקות בנושא הפלסטיני, שודרו בראשון האחרון הן ב"בוקר טוב ישראל" עם אפי טריגר בגל"צ והן ב"הבוקר הזה" עם אריה גולן בכאן רשת ב'. גם בתדרוך לכתבים שקיים נתניהו בוורשה לאחר הוועידה הוא עדכן כי הנושא הפלסטיני עלה. בנוסף, ביום חמישי ב-16:00 קיים שר החוץ האמריקאי, מייק פומפאו, מסיבת עיתונאים ואמר כי הנושא הפלסטיני עלה. ואם זה לא מספיק, הנה ציוץ שהודיה כריש-חזוני בכבודה ובעצמה העלתה באותו יום, ומעט סותר את הכותרת שלה ב"מקור ראשון":
הודיה כריש-חזוני נמנעה מלהגיב.
הציטוט מול המציאות (2): מה הקשר בין בני גנץ לאורטל עמר ובן אל תבורי?
הציטוט: "כדי להרגיע את כל מי שהצליח להתעצבן מהשניים שחדרו באישון לילה לזירה לא שלהם, אומר שהייתה זו הרפתקה חד פעמית, כמו שאד שירן עשה תפקידון ב'משחק הכס' או כמו שבן אל התחתן חפוז עם אורטל ואז הם נפרדו" (שלמה ארצי, בטורו ב"7 ימים", מגיב לביקורת שהתעוררה לאחר שבני גנץ החליט להעניק ריאיון ראשון לו ולחנוך דאום).
המציאות: בן אל תבורי ואורטל עמר מעולם לא התחתנו.
אקורד משותף
בשישי האחרון ב-20:05 פרסמה טל שלו, הכתבת המדינית של "וואלה!" שהצטרפה לפמליית ראש הממשלה לפולין, את הכותרת הבאה, עם השורות הללו בפיסקה הפותחת:
יממה ותשע דקות חלפו, ובשבת ב-20:14 פרסמה נעה לנדאו, הכתבת המדינית של "הארץ" שהצטרפה אף היא למשלחת ראש הממשלה לפולין, את הכותרת הבאה, עם שורות הפתיחה הללו, שנראו קצת מוכרות:
נעה לנדאו, מדובר בצירוף מקרים?
"נחמד. הייתי רוצה לומר גרייט מיינדס ת'ינק אלייק, אבל ראיתי שגם שאר עמיתינו דיווחו על התקלה במטוס כמטאפורה למסע – אז כנראה שיותר נכון שכולנו קלישאה".
רק היום: להיט נדל"ן, עם אוכלוסייה קצת חלשה
ספק אם חברת SDB, המשווקת דירות במיאמי למשקיעים ישראלים, הייתה מרוצה מהתוכן השיווקי הבעייתי-משהו שקיבלה בשני האחרון ב"דה מרקר לייבלס" (שעליו עוד שילמה). בלב הכתבה, שנועדה לשכנע קונים פוטנציאלים ליהנות מ"להיט הנדל"ן החדש למשקיעים", הופיעו, למגינת לבה של החברה הלקוחה, הערות עריכה שלא נמחקו טרם הפרסום. "מילא שלא עדכנתם את מספר התושבים, אבל זה שאני יודע שמחקתם נתון שמראה על אוכלוסייה חלשה בעיר, מתוך כוונה להסתיר את המידע הזה ממני כמשקיע, וואלה, לא עושה חשק לשים את הכסף שלי אצלכם", גיחך הגולש לובו ויזנר בדף הפייסבוק שלו, אחרי שצילם מסך.
מ"דה מרקר לייבלס" נמסר בתגובה: "בטעות הכתבה לא הועברה לאישורו הסופי של עורך במחלקת התוכן השיווקי. היא תוקנה זמן קצר אחרי פרסומה. לפי הנתונים שבידינו רק כמאה גולשים נחשפו לכתבה לפני שתוקנה".
אהבה קולומביאנית
מעילי הפשוט ופנס על הגשר, ליל הסתיו ושפתיי הלחות מני גשם, כך ראית אותי ראשונה כשהטלפון צילצל. על הקו המתין הקונספירטור.
"תגיד, הורביץ", הוא הסתער. "אולי גם אתה נמנה עם אחד מ-254 החברים בקבוצת הוואטסאפ 'עושים תקשורת'?".
"לצערי לא", נאלצתי להודות.
"מזל", נאנח הקונספירטור בהקלה. "אחרת גם אתה היית מקבל, היישר לטלפון הסלולרי, תמונות חשופות וסרטוני עירום שעיתונאי מפורסם שיגר בטעות בחמישי האחרון למאות חברי הקבוצה. הוא אמנם ניסה לתקן את השגיאה המרה ולמחוק מהר, אבל עשה את זה בטעות רק אצלו, מה שאילץ את מנהלי הקבוצה לחסום אותה, לקרוא לכל המשתתפים להסיר את כל החומר האסור מהמכשירים שלהם, ולהזהיר אותם לא לספר לשום כתב רכילות מה קרה".
"אבל אני לא כתב רכילות", נעלבתי.
"אתה קצת כן, אבל לא אכפת לי", הרגיע הקונספירטור. "יודע מה, בוא נעזוב בשקט את הכתב האומלל ההוא כדי להיטפל קצת אליך. מה אתה אומר?".
"רק אם חייבים", מלמלתי.
"לא רק חייבים, אפילו מוכרחים", עלץ הקונספירטור. "זוכר איך לפני יותר מחמש שנים, בחורף הקשה של שלהי 2013, הצקת לדני רופ רק בגלל שהוא דיווח מהסופה עם מעילים ממותגים של 'קולומביה'?".
"איך אפשר לשכוח?", נזכרתי. "בעיקר אהבתי את התגובה העדינה והמרומזת שלו אחרי שפניתי אליו".
"מה היא הייתה?", התעניין הקונספירטור.
"שאני מתעסק בקקה", שחזרתי.
"והוא כמובן צדק, הורביץ", הכריז הקונספירטור. "לא רק שהתעסקת בקקה, אלא שמאז הפרסום המיותר שלך דני אפילו נאלץ מאז לשים כיסוי שחור ומכוער על הלוגואים הנוצצים של המעילים שלו. אבל נחש מה?".
"מה?", שאלתי.
"בחורף 2019, הלוגואים חזרו, ובגדול", עדכן הקונספירטור. "בחמישי האחרון צפיתי במהדורה המרכזית של 'החדשות 13' וגם ב'החדשות' עם יעקב אילון, ותראה מה לבשו הכתבים החרוצים אלמוג בוקר ויוסי אלי. הנה, שולח לך:".
"נא באמת", אין שמץ של דמיון בין המקרה הישן של דני למקרה האקטואלי של אלמוג ושל יוסי".
"מה אתה סח", תמה הקונספירטור. "מה ההבדל?".
"פשוט מאוד", פירטתי. "אצל דני הלוגו התנוסס על מעילי שלג יוקרתיים, בעוד שאצל אלמוג ואצל יוסי הלוגואים מופיעים בסך הכול על עליוניות דקות. איך אפשר להשוות בכלל?".
"איבדת את זה לגמרי, נכון הורביץ?", התעצבן הקונספירטור. "שיהיה לך בהצלחה בהמשך".
ואם כבר מעילים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: לאן נעלמה כתבה על להקת "שלוה"?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il