הפוך שלדי, הפוך: ילדים בכלובים? אנחנו עם דונלד
ביבי? שרה? "ישראל היום" הפגין השבוע סיקור חד-צדדי, מוטה ואפילו בוטה, של מדיניות ההגירה האמריקאית, מבית מדרשו של חבר המערכת דונלד טראמפ.
בסוף השבוע נחשף כי בין 19 באפריל ל-31 במאי הופרדו אלפי ילדי מהגרים מהוריהם שאיתם חצו את הגבול ממקסיקו. ההורים הועברו לטיפול רשויות אכיפת החוק, ואילו הילדים נשלחו למתקנים נפרדים. המידע חולל סערה בקנה מידה עולמי, בעיקר לאחר שנודע כי ילדי המהגרים הללו, חלקם תינוקות בני מספר חודשים, מוחזקים לבדם לאורך ימים ארוכים בכלובי מתכת גדולים, בחום כבד וללא אוורור. כיצד טיפל "ישראל היום" בסיפור הקשה? הנה כמה דוגמאות:
ביום ראשון, עם פרוץ הסערה, כך נראתה הכותרת של "ידיעות אחרונות":
ב"ישראל היום", לעומת זאת, העדיפו להתעלם לחלוטין ולהמשיך לעסוק בפסגה בין נשיא ארה"ב לרודן צפון קוריאה, שהתקיימה חמישה ימים קודם לכן:
ביום שלישי, לאחר שנחשף עוד מידע על התנאים הקשים שבהם מוחזקים ילדי המהגרים, כך נראתה הכותרת של "ידיעות אחרונות":
ב"ישראל היום", לעומת זאת, גלגלו את תפוח האדמה הלוהט לכיוונה של קנצלרית גרמניה:
ברביעי, לאחר שהמחאה נגד טראמפ התעצמה, הקדיש "ידיעות" לנושא את הכותרת הראשית ואת כל עמוד 6:
"ישראל היום", לעומת זאת, הקצה לנושא כותרת שולית וחמישית מעמוד 31, עם כותרת שהעניקה רוח גבית למנהיג הנאור:
במהלך אותו יום נכנע טראמפ ללחצים הכבדים שהופעלו עליו וחתם על צו שימנע את הפרדת הילדים מהוריהם. למחרת בישר "ידיעות" שטראמפ נכנע ללחצים:
גם "הארץ" דיווח כי טראמפ חתם על הצו בעקבות הביקורת:
"מעריב" ציין כי הלחץ הכריע את טראמפ:
רק בכותרת של "ישראל היום" לא היה כל זכר להתקפלות, לביקורת או ללחצים:
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
תרגם את זה מוזר אריאל כהנא
ואם כבר "ישראל היום" – בראשון פירסם הכתב המדיני, אריאל כהנא, את הכותרת הראשית הבאה עם החותמת "פרסום ראשון":
בידיעה עצמה הסביר כהנא מדוע מדובר, כפי שנכתב בכותרת הגג, בפרויקט הפועל נגד חיילים אישית, תוך שהוא מצטט מהמסמך, שנכתב במקור באנגלית. "מטרת התכנית היא 'לזהות ולתת כתובת, באמצעות הליכים משפטיים וציבוריים, לכשלים שיטתיים באדמיניסטרציה הצבאית', כלומר להפנות אצבע מאשימה אישית כלפי קצינים וחיילים", דיווח כהנא.
עוד באותו בוקר איתר הכתב הפוליטי של "הארץ", חיים לוינסון, את המסמך המדובר. "תשמעו משהו מדהים", צייץ. "ראיתם את הראשית הבוקר ב'ישראל היום' על 'מסמך' בו מתברר שהאיחוד האירופי תומך בפרויקט שפועל נגד חיילים אישית? מה שעצוב שהכתב המדיני של 'ישראל היום' פשוט לא יודע אנגלית. שימו לב לפער בין מה שכתוב במסמך, 'address' (דהיינו 'לטפל') לבין התרגום שלו, 'לתת כתובת'. מה שהכי עצוב שכהנא אשכרה מתרגם מאנגלית יותר גרוע מגוגל טרנסלייט. בקיצור, על התזה של הידיעה ש'לתת כתובת' זה 'כלומר להפנות אצבע מאשימה אישית כלפי קצינים וחיילים', כלשונו של כהנא, הוא פשוט חוסר הבנה בסיסי באנגלית. אבל היי, אחלה ראשית!".
כהנא, שכבר תרגם בעבר באופן שנוי במחלוקת, המשיך לדבוק בסקופ (שאף זכה למחרת לפולו-אפ מובלט עם שרת המשפטים, איילת שקד ועם ח"כ עודד פורר). בין היתר, שיתף את הציוץ הבא של שרה העצני-כהן:
לוינסון, מצדו, המשיך להגיב. "כהנא, הבעיה שלך זה לא שטעית בתרגום ואתה מתחפר, שזה קומי, אבל לא מזיק", צייץ. "הבעיה היא שכל התזה של הכתבה שלך על סימון אישי מבוססת על הטעות הזו, וכל הידיעה היא פיקציה. אתה כתבת 'כלומר להפנות אצבע מאשימה אישית כלפי קצינים וחיילים'. איפה זה בדיוק בטקסט? מדובר שם על כשלי המערכת".
אריאל כהנא, תרצה להגיב?
"מציע לך ולכל מי שמתעניין בניואנסים האלה לקרוא את המסמך המקורי (העליתי אותו בטוויטר). הוא רווי ציטוטים ומובאות התומכות בסיפור, ולכן הטענה שהסיפור 'נפל' בגלל הטעות בתרגום חסרת בסיס. אם כבר בוחנים את רמת האנגלית של הכתבים הישראלים – מציע לך להתעמק בכמה ציוצים שהועלו לרשת בעקבות העניין, ובכלל זה האנגלית של מר לוינסון. הגילויים יהיו מעניינים, אבל אני בניגוד אליו לא לועג לטעויות של אחרים. כשנכנסתי ל'ישראל היום' הזהירו אותי עמיתיי מפני התנפלות של הברנז'ה. עצוב לראות שהם צדקו".
מדבר לראשונה בפעם החמישית
בשלישי האחרון שודרה בתכנית "שיחת היום" עם לוסי אהריש ב"רשת" כתבה של טלי ליברמן על ח"כ יהודה גליק. בתחתית המסך, לאורך כל הריאיון, הופיעה הכתובית הבאה:
מדבר לראשונה על מות אשתו? אז זהו, שלא ממש. הפעם הראשונה שבה ח"כ גליק דיבר על רעייתו המנוחה יפי הייתה בינואר השנה, ארבעה ימים לאחר תום השבעה, כשהתראיין גם לעופר חדד במהדורה המרכזית של "החדשות" וגם לדורון הרמן במהדורה המרכזית של חדשות עשר:
כעבור חודשיים, במרץ, דיבר גליק על החיים לאחר מות אשתו גם עם אברי גלעד ועינת נתן בתכנית "משפחה גרעינית״ בגל"צ. בחלוף חודש נוסף, באפריל, דיבר על כך בהרחבה גם עם רפי רשף, בתכנית "אינטימי" בערוץ עשר:
במערכת "שיחת היום" נמנעו מלהגיב.
רונית ורדי VS קלמן ליבסקינד
בשישי האחרון פירסם קלמן ליבסקינד ב"מעריב" את הכותרת הראשית הבאה, עם החותמת "חשיפה":
אלא שלפני קצת יותר משנתיים, באפריל 2016, פרסמה רונית ורדי את המידע הנ"ל ב-18 מילים, במעמקי כתבת פרופיל שעשתה על גבאי במגזין "ליברל":
עוד בבוקר הפרסום ב"מעריב" העלתה ורדי את הפוסט הבא:
לפני פרסום הפוסט ניסתה לשווא להשיג את ליבסקינד בוואטסאפ ובטלפון. מאוחר יותר שיתפה בכך את חבריה ועוקביה:
הפוסט שהעלתה ורדי מעלה תהייה קטנה: בעוד שהכתבה שפרסמה ב"ליברל" נשענה על מקורות לא מזוהים ונכתבה בסגנון של "מספר כל יודע", היא מיהרה לחשוף כעת את זהות הגורם שסיפר לה על ההצעה הקוסמת שקיבל גבאי בעבר מחברת "דלק" (המקור, מתברר, היה גבאי עצמו). אפילו יו"ר העבודה, בפוסט שהעלה באותו יום בתגובה לכותרת של ליבסקינד, נמנע מלציין כי הוא זה שסיפר על כך לרונית ורדי ישירות. כך או אחרת – ורדי לא זכתה לקבל התנצלות מליבסקינד, ששיגר במוצ"ש פוסט תגובה נוקב:
רונית ורדי, תרצי להגיב?
"מה אומרים? לא אומרים, כי לא נעים לי להתמודד עם אדם שביסס תזה שלמה על חרטא".
קלמן ליבסקינד, תרצה לסכם?
"לו הייתי מגלה שסיפור עיתונאי גדול עבר לידי ולא הרגשתי בו, כפי שגילתה השבוע רונית ורדי, הייתי מתכסה בשמיכה ועושה קולות של שטיח, במקום להתגאות בזה בקול גדול בדף הפייסבוק שלי. ורדי, מסתבר, קיבלה רסיס של נתון מאבי גבאי, ובלעה אותו כמו דג רעב בלי לבדוק כלום. את מה שהייתה יכולה לגלות – על המו"מ הממושך שלו עם ראשי קבוצת דלק, על הפגישות שלו עם תשובה, על הרצון שלו לקחת את הג'וב, ועל הבחירה שלו להסתיר את כל זה בהסדר ניגוד העניינים – היא קראה ביום שישי שעבר לראשונה ב'מעריב'.
"עד כדי כך נקבר הסיפור הזה בכתבה של ורדי (15 מילים בכתבה של 4,220 מילים), שאפילו אבי גבאי ועובדי לשכתו, שעימם נפגשתי שלושה ימים לפני הפרסום, לא ידעו עליו. מצער להיווכח – למקרא הטקסטים של ורדי בימים האחרונים, ולמקרא כתבת ההנהונים החנפנית שפרסמה אודות גבאי – שימיה כעיתונאית פוליטית חדת חושים, נותרו הרחק מאחור.
"לפני 25 שנה העניקה לי המרצה רונית ורדי ציון 61 בקורס לכתיבה עיתונאית. השבוע, כשגיליתי מה שווה ה-100 שלה, הבנתי מה יש בהן, באותן 39 נקודות חסרות".
דברים בשם אומרם: לעזרתי נחלץ קולגה שאמר לי: נסה את מיזרוצקי, כתוב לו את זה בקומיקס
קראתי היום שזכריה מיזרוצקי מת. מיזרוצקי היה שנים רבות דובר משרד הדואר (ולימים משרד התקשורת) ואספר לכם מדוע החלטתי להזכיר את שמו, דובר משרד ממשלתי, שכמובן היה יקר לבני משפחתו וחבריו, אבל אני לא הייתי אחד מהם. ובכן, מעשה שהיה כך היה. בקיץ 1984, לאחר התלבטות, העתקתי את מקום מגורי מדירה שכורה ברחוב שמאי 12 בירושלים (מרכז העיר ליד כיכר ציון) לרחוב בית הכרם 27 (גרתי בירושלים בעשר דירות שונות). באותם ימים הייתי צעיר מבטיח עם מיני מיינור (שקניתי מאחד דויד גרוסמן) וקו טלפון. ושלא יקל הדבר בעיניכם. קו טלפון היה סמל מעמדי, שכן היית צריך להיות לא רק בעל אמצעים (מסודר עם תלוש), אלא גם בעל תושייה וסבלנות אין קץ. להווה ידוע לכם, אנשי המאה ה-21, בקשה לקו טלפון במאה הקודמת הייתה תחילת מסע שיכול היה להימשך שנים (לבחירתך היה הטכנאי מציע גם מכשיר בלבן מהפכני). עיקר ההתלבטות שהזכרתי נבע מאותו קו. למרות שהדירה בבית הכרם הייתה בהחלט שדרוג ברמת החיים, לא היה בה טלפון ולבקש להעתיק קו היה משום התגרות בגורל. לעזרתי נחלץ קולגה בעל ניסיון במרחב הבירוקרטי, שאמר לי, נסה את מיזרוצקי, כתוב לו את זה בקומיקס. קניתי את הרעיון ומקץ שבוע קיבלתי את המענה הבא (ותודו שהיום זה לא היה קורה):
(אבנר אברהמי בדף הפייסבוק שלו, 8.6.2018)
חתן פרס ישראל נחום ברנע, לשעבר עורך "כותרת ראשית" (שבו שימש אברהמי עורך גרפי ומאוחר יותר סגן העורך), ולשעבר עוזר לדובר משרד הדואר: בהזדמנות חגיגית זו שמיזרוצקי מת, איך ידעת שדווקא קומיקס יסייע לעודד את המנוח לעשות פרוטקציה?
"בימים ההם הדואר עבד לאט, אבל השרים במשרד הדואר התחלפו מהר. זכריה מיזרוצקי לעולם נשאר. הוא היה דובר כמו שדוברים היו פעם: נחרץ, חריף, בקי, מקושר, מכיר לעומק כל פקיד וכל עיתונאי. מעמדו בדואר היה כל-כך מושרש, שמאכל התאווה במזנון, פיתה גדושה בכל טוב, נקרא 'פיתה מיזרוצקי'. וגם הומור היה לו, כפי שמוכיחה התגובה המהירה שלו לקומיקס המבריק של אבנר אברהמי. יהי זכרו ברוך".
הציטוט מול המציאות: אף אחד לא נפצע (חוץ משלושה חיילים)
ואם כבר נחום ברנע:
הציטוט: "בעוטף עזה לא נהרג אזרח בחודשיים האחרונים, לא נהרג חייל. אף אחד לא נפצע" (ברנע ב"המוסף לשבת", 8.6.2018).
המציאות: עשרה ימים קודם, ב-29 במאי, נפצעו בעוטף עזה שלושה חיילים מרסיסי פצמ"ר, אחד מהם באורח בינוני ושניים באורח קל.
נחום ברנע נמנע מלהגיב.
דוקטור, אפשר סקנד אופיניין?
האם ועד כמה יש לאמץ בעיניים עצומות מסקנות של מחקרים רפואיים המופיעות ב-ynet? רופא הילדים ד"ר איתי גל נוהג מפעם לפעם לפרסם אייטמים שכאלה באתר. בתחילת החודש, למשל, הופיעה ב-ynet הכותרת הבאה בחתימתו:
"השבוע פרסם איגוד הסרטן האמריקאי את ההמלצות החדשות, שקוראות לבצע קולונוסקופיה כבר בגיל 45, באוכלוסיות המוגדרות 'סיכון ממוצע', כלומר כאלה שאינם בעלי רקע משפחתי של סרטן או סימנים המחשידים לסרטן המעי הגס - הגדרה שמכלילה את רוב האוכלוסייה בארה"ב", כתב גל.
אלא שהכותרת והפסקה הנ"ל לא לגמרי מדויקות: ההמלצות החדשות של איגוד הסרטן האמריקני אינן בהכרח לבצע קולונוסקופיה החל מגיל 45, כי אם להתחיל בגיל הזה לפחות אחת מתוך כמה בדיקות סקר (ביניהן, למשל, בדיקת דם סמוי בצואה, סיגמואידוסקופיה וקולונוסקופיה וירטואלית). הנה ההמלצות המלאות של איגוד הסרטן האמריקאי, שצוטטו במדויק גם בחדשות עשר, ב"ניו יורק טיימס" וגם ב"וושינגטון פוסט". חבל שלא ב-ynet.
זו לא הפעם הראשונה שבה הכותרת של גל למחקר רפואי אינה מדויקת. בתחילת מאי הוא פירסם את האייטם הבא:
34 ימים חלפו, ובתחילת יוני הופיעה ב-ynet הכותרת הבאה, לאייטם תוכן שיווקי בשיתוף "מגדלי הים התיכון":
שתי הכותרות ב-ynet מצטטות את אותו המחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת Circulation. איזו משתיהן מדויקת? הפתעה הפתעה – אף לא אחת מהן. המחקר מצא ששמירה על ההרגלים הבריאים מאריכה את חייהם של גברים ב-12.2 שנים ושל נשים ב-14 שנים. בממוצע של שני המינים יוצא כי תוחלת החיים מתארכת ב-13.1 שנים – לא ב-10 שנים וגם לא ב-12.
ד״ר איתי גל ו-ynet נמנעו מלהגיב.
לא דקירה אלא שוד, לא השחתה אלא שיפוץ. חוץ מזה הכול מדויק
החיפזון מן השטן? לפעמים. תשאלו את חדשות עשר. בראשון בצהריים העלו משם את הציוץ הבא:
אחרי שהנסיבות נבדקו התברר שלא דקירה ולא נעליים. דוברות משטרת מחוז צפון הוציאה את ההודעה הבאה (ובחדשות עשר מחקו את הציוץ):
ויש עוד. בשישי שעבר שוגרה מחדשות עשר הודעת הפוש הבאה:
אלא שגם אז, כעבור זמן קצר, יצאה הודעה של דוברות משטרת ירושלים (שפורסמה בחשבון הטוויטר של "וואלה! ברנז'ה"):
ואם זה לא מספיק, בראשון האחרון, לפני שידור המהדורה המרכזית, הוציאו בחדשות עשר הודעת פוש נוספת:
פרסום ראשון? לא ממש. שלושה ימים קודם כבר דיווח על כך ירון אברהם, כתב הדסק המדיני של חברת החדשות, במהדורה המרכזית (כאן, החל מדקה 1:03). במקביל פורסמו הפרטים ב-mako עוד באותו הערב:
בחדשות עשר נמנעו מלהגיב.
כל קשר בין התמונה לכותרת מקרי בהחלט
חדשות עשר, מתברר, לא לבד: בראשון שעבר הופיעה ההפניה החגיגית הבאה בעמוד הבית של mako, שהובילה לאייטם חגיגי לא פחות:
בתגובה הפגיז "וואלה! ברנז'ה" בציוץ הבא:
הידיד המדובר, אגב, הוא אסף קימל, שאף העלה לחשבון האינסטגרם שלו את תמונתו עם הכלה המאושרת עמליה, אשר נישאה לאיש העסקים משה גליקסמן. מזל טוב ורק בשמחות.
עורך mako, איתי ולדמן, למה אני לא מופתע?
"המון מזל טוב לעמליה דואק ולבן זוגה, האמיתי כמובן".
חלום יעקב (בשידור חוזר)
על הדרך היורדת מן הכפר, בין עצי האלונים והאלה, נשארו עוד בוודאי צעדי ועקבותיי, ואמי עוד קוראת לי בקולה בזמן שהטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"יש לי בונבוניירה בשבילך, הורביץ", הוא אמר.
"מעולה", שמחתי. "על מה מדובר?".
"זה אינטימי", ציין הקונספירטור.
"אם זה אינטימי אתה יודע שלא אפרסם", עניתי. "כבר הודעתי לך מזמן, ואני חוזר ומדגיש: לא אתן לך לדרדר את הטור המקצועי שלי למחוזות הרכילות והצהוב".
"תירגע, הורביץ", התעצבן הקונספירטור. "בסך הכול דיברתי על התכנית המצוינת 'אינטימי' של רפי רשף בערוץ עשר".
"הבנתי", נאנחתי בהקלה. "מה איתה?".
"הריאיון של רפי עם יעקב פרי, ששודר לראשונה בינואר 2016, זכה לשידור חוזר בחמישי האחרון בשעה 23:40. צפית?", שאל הקונספירטור.
"טרם הספיקותי", עניתי.
"מה חדש?", רטן הקונספירטור. "חבל, דווקא היה מעניין. בעיקר קריינות הפתיחה של רפי, שבכלל לא השתנתה, למרות שהמציאות השתנתה ועוד איך. הנה, שולח לך שתי תמונות נבחרות:".
"קיבלת, הורביץ?", וידא הקונספירטור. "נו, מה אתה אומר?".
"נחמד לחזור אחורה בזמן", כחכחתי בגרוני.
"ממש ככה", הטעים הקונספירטור. "כאילו מעולם עמרי אסנהיים לא חשף ב'עובדה' שיעקב פרי אף פעם לא שירת בתזמורת צה"ל ו/או בצנחנים. וכאילו פרי מעולם לא הודה בפני אמנון אברמוביץ' שהוא שיקר במצח נחושה. אני מבין שהערוץ במצוקה כלכלית ואין תקציב מיותר להחליף קריינות וכמה תמונות, אבל במקרה כזה אולי עדיף פשוט להחליט שלא לשבץ את התכנית בשידור חוזר בשל חוסר רלוונטיות. זה בלט בעיקר במילים החמות של יענקלה".
"אילו מילים?", התעניינתי.
"שמח ששאלת", אמר הקונספירטור. "מיד בתום הקריינות, כשרפי התפלא איך המרואיין שלו שמר על פוקר פייס בזמן שהוא צפה בקריינות ובאלבום, יענקלה השיב לו במילים הבאות:".
"יכול להיות שהוא היה מעט נבוך", אמרתי. ״אבל באותו מידה ייתכן שזה מקרה קלאסי של שקר לשעתו".
ואם כבר אינטימיות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: מי הואשם בגזענות בגלל קריקטורה של אייל גולן?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il