מי נגד מי השבוע
מי נגד מי השבוע | עיצוב: סטודיו mako

איך אתה מעדיף את הביקורת שלך על נתניהו? חלשה או חזקה?

ביום שני האחרון, בעקבות פרסום התביעה שהגישה עובדת בית ראש הממשלה נגד שרה נתניהו (ר' בהמשך הטור), הפציר דן מרגלית בבנימין נתניהו לרסן את התנהגותה של רעייתו שרה. "שלום ביבי, בוא נניח בצד את חורצי הלשון התומכים בך ומפרסמים עליי דברי הבל", כתב מרגלית. "אתה הרי יודע כי תחילה ביקרתי את מדיניותך ב'ישראל היום', ולא כפי שהם מלעיזים כאילו התחלתי לבקרך רק לאחר הדחתי. ביותר מ-51 השנים שאנו מכירים תמיד דיברנו בגובה העיניים. ולמרות שחדלת לדבר אתי לאחר שלא קיבלתי את עמדתך ששללה את בחירת ראובן (רובי) ריבלין לנשיא ואת כניסתך בחלון האחורי לקונגרס האמריקני – בוא ננסה עוד פעם אחת בגובה העיניים".

זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה מרגלית נתן את שתי המובאות הללו – התנגדותו של נתניהו למינויו של ריבלין לנשיא, והתעקשותו של נתניהו לנאום בקונגרס חרף רצונו של אובמה – כראיות לכך שהירבה למתוח ביקורת על ראש הממשלה גם כאשר כתב ב"ישראל היום". עם פיטוריו מהעיתון הצטרף מרגלית לעמוד הדעות של "הארץ", ובחמישי שעבר (איך שהזמן טס) פירסם את המאמר ה-20 שלו באכסניה החדשה-ישנה. מה משתמע מזה? שיש סוף סוף סיבה מאולצת כלשהי להשוואה נוקדנית עד טרחנית בין הביקורות שפירסם מרגלית על נתניהו ב"ישראל היום" לבין אלה שפירסם על ראש הממשלה ב"הארץ". שנתחיל? יאללה:

מי נגד מי 243
דן מרגלית. "ההשוואה שגויה" | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

את 20 מאמריו האחרונים ב"ישראל היום" פירסם מרגלית בין 9 בפברואר ל-2 ביוני (מאמרו האחרון לפני שפוטר). ב-6 מתוכם (30 אחוז) מתח מרגלית ביקורת מתונה עד רפה למדי על נתניהו. דוגמאות: "אילו עמד על דעתו ולא חשש – היה נתניהו מצוי בלי הגיבנת של חוק ההסדרה שכה מעיקה עליו"; "מה לראש הממשלה המהלך בפסגת העולם לעסוק בסוגיה משנית אם תהיה גאולה אבן מנחה בשידור הציבורי?"; "לכחלון היה ממי ללמוד את מלאכת התעתוע. זה מה שעשה לו נתניהו במשך חודשים רבים"; "טיפולו של בנימין נתניהו באירוחו של שר החוץ הגרמני היה שגוי ונחל כישלון"; "נתניהו נתן הבטחה ולא מימש"; "חשיפת הקלטת היא משגה כפול, ומפתיע שנתניהו מעד בו". 

את 20 מאמריו לאחר הצטרפותו ל"הארץ" פירסם מרגלית בין 15 ביוני ל-26 באוקטובר (יום חמישי שעבר). ב-13 מתוכם (65 אחוז) מתח מרגלית ביקורת חריפה עד קטלנית על נתניהו. דוגמאות: "אב כל חטאת היה נתניהו"; "נתניהו הוא פוליטיקאי הבורח מבשורה"; "אין הוא כשיר לעימות מילולי חריף. כלי העבודה שלו הם ההכחשה, הפעלול, המעקף, העדר אמת"; "רק השלטון והגלידה הירוקה והשמפניה במתנה עמדו לנגד עיניו"; "אין לו כוח עמידה מול הסחטנות"; "ענן שחור של שחיתות קודרת אופף את לשכת ראש הממשלה"; "ראש הממשלה ניסה לגזור קופון אישי-מפלגתי מסגירת השגרירות בעמאן"; "הפסיכולוגית החינוכית ובן זוגה עשו כל שביכולתם כדי להכשיל את עצמם"; "נתניהו מאמין ביכולתו לתמרן, להבטיח ולא לקיים"; "ההתקפה הזועמת של ראש הממשלה בנימין נתניהו על מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך, כמוה, לכאורה, כהודאה לא מכוונת בחשדות המיוחסים לו"; "נתניהו חש אשם, ובתבהלתו שולח את אנשיו להתפרע בכיכר העיר כ'מאפיה' מחוקקת".       

שורה תחתונה: נפח הביקורת של מרגלית כלפי נתניהו ב-20 מאמריו האחרונים ב"הארץ" גדל פי 2 בהשוואה לנפח הביקורת שמתח על נתניהו ב-20 המאמרים שפירסם לפני כן ב"ישראל היום". גם ניסוחיו של מרגלית נגד נתניהו ב"הארץ" היו חריפים בהרבה מאלה שבהם עשה שימוש באכסנייתו הקודמת. לפני כשנתיים, כאשר עדיין עבד ב"ישראל היום", נטען נגד מרגלית כי הוא מרבה לתקוף את נתניהו בעוצמה בטוויטר, אך נוקט לשון רפה יותר כאשר הוא כותב עליו בעיתון. תשובתו של מרגלית הייתה אז כי מדובר בשני מדיומים שונים: טוויטר מוגבל במילים, ולכן הנוסח הבוטה, ואילו בעיתון יש מקום לכתיבה מנומקת ומתונה יותר. ממצאי ההשוואה מראים בבירור כי כאשר מתחלף העיתון – דווקא אפשר לכתוב בו באופן בוטה בהרבה.

דן מרגלית, תרצה להגיב?

"ראשית, ההשוואה שגויה, ב'ישראל היום' פרסמתי בכמות גדולה פי כמה מאשר ב'הארץ'. שנית, גם עתה הכתיבה ב'הארץ' שונה בסגנונה מאשר בטוויטר. שלישית, מוטי גילת ואני – בודדים בביקורתנו העקבית-עניינית על נתניהו – לא ראויים אולי להוקרה, אבל בוודאי לא לביקורת חטטנית".

 

זה שהדליף, זה שמתדרך

יו"ר המפלגה הגדולה באופוזיציה ויו"ר הקואליציה, בחרו השבוע – בנפרד – לחשוף טפחיים מאחורי הקלעים של היחסים בין פוליטיקאים לתקשורת.

יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי, קיים במוצ"ש כנס פעילים במודיעין, שבו תיאר לשומעיו את ימיו הראשונים כשר לאיכות הסביבה, אי אז במאי 2015. "אתם לא הייתם ישנים בלילה אם הייתם רואים איך נראית ישיבת ממשלה", סיפר גבאי. "זו תחרות על מי מדליף ראשון ל-ynet. זה בערך בגדול ישיבת ממשלה. בישיבת הממשלה הראשונה שלי אני יושב, יושב לידי זאב אלקין. הוא שר חכם מאוד. אני לא אגיד שמות, כדי לא לפגוע. עולה נושא שהוא חלק מההסכם הקואליציוני, וברור שמאשרים אותו, אבל אחד השרים נותן נאום שלם נגד הדבר הזה ואומר 'אדוני ראש הממשלה, אני מבקש שלא תאשר את זה, וכולי וכולי'. ואני, חייב לומר, בתמימות של מתחיל שם, שואל את אלקין: 'תגיד, למה הוא עכשיו נותן את הנאום הזה, הרי ברור שזה עובר, זה בהסכם הקואליציוני, זה נושא שצריך לעבור מיד'. אלקין אומר לי: 'הוא לא מדבר אלינו, הוא מדבר ל-ynet'. והוא אומר לי: 'עכשיו אתה תראה, הוא יסיים לדבר. הוא יחכה שלוש דקות. הוא ייצא החוצה. אחרי רבע שעה יכניסו פתק לראש הממשלה עם מה שכתוב ב-ynet'. בול. כאילו, אולי לא שלוש דקות, אלא ארבע דקות. אולי לא רבע שעה, אלא 16 דקות. לא יודע, אבל בול".

לתפקידו כשר לאיכות הסביבה נכנס גבאי ב-17 במאי 2015. יומיים אחר כך, ב-19 במאי, התקיימה ישיבת הממשלה. זמן קצר אחריה פורסמה ב-ynet הכותרת הבאה:

מי נגד מי 243
ynet, 19.5.2015. מי נתן את הכותרת? | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

סילבן שלום, אבי גבאי התכוון אליך?

"אני לא מתייחס".

האם אכן סילבן שלום הוא שהדליף, או שגבאי תומרן על ידי מי שהוכתר במשאל בקרב יועצים פרלמנטריים כחבר הכנסת המבריק בישראל? אלקין, מתברר, לא רק העניק שיעור בתאוריה לגבאי על התנהלות מול התקשורת, אלא גם עורך בעצמו סדנאות מעשיות. בשישי האחרון פרסמה הפרשנית הפוליטית של "ידיעות", סימה קדמון, את הטור השבועי הקבוע שלה ב"מוסף לשבת". חלק ניכר ממנו הוקדש ל יו"ר הקואליציה, דוד ביטן, הדוחף את החוק הצרפתי לביטול חקירות נגד ראש ממשלה מכהן. "לביטן יש שיטה: הוא יוצא בהצהרות ונותן לדברים להתגלגל", כתבה קדמון. "התפקיד של יו"ר הקואליציה הוא לעבוד בשקט, מאחורי הקלעים. לטפל במשברים בעדינות וברגישות. אי אפשר לטפל במשבר כשהוא בעצימות תקשורתית גבוהה". כעבור יומיים, בראשון, התראיין אלקין לרזי ברקאי בגל"צ. "אני לא יודע מה בוער", אמר אלקין בהתייחס לחוק הצרפתי. "אני מקווה שכולם יירגעו קצת. אני יו"ר קואליציה בדימוס. מניסיוני במצבים כאלה, שלכולם יש טענות לכולם, עדיף קצת להירגע ובסופו של דבר לנסות לפתור את הדברים באווירה רגועה ובשקט. אני לא מכיר משברים קואליציוניים שנפתרו דרך השיח בתקשורת, אבל מכיר הרבה משברים קואליציוניים, אפילו קשים מזה, שנפתרו בשיח חברי, הרחק מעיני התקשורת. אני חושב שצריך לעשות פסק זמן ולקחת אוויר".

למחרת, באותה תכנית, ראיינו ברקאי ובועז ביסמוט את דוד ביטן ועימתו אותו עם דבריו של אלקין. "אני חושב שהוא זה שצריך לקחת אוויר", הגיב ביטן. "אני לא מתערב לו במשרד, שהוא לא יתערב לי בענייני הקואליציה". כאשר ביסמוט שאל האם הוא יאכל צהרים עם אלקין היום, השיב ביטן: "לא, בכלל לא. אתמול שלחתי לו הודעה לוואטסאפ שאני מבין שהוא תידרך את סימה קדמון נגדי בשבת, כי בדיוק הוא אמר את הדברים האלה לאחר מכן. גם אני מבין קצת פוליטיקה". בשלב הזה הגיע תורו של ברקאי. "מה, אתה לא מתדרך עיתונאים לקראת סוף השבוע, דוד?", שאל, וביטן השיב בכנות: "לא את סימה קדמון. הוא תידרך את סימה קדמון נגדי".

סימה קדמון נמנעה מלהגיב.

 

לכבוד יהיה לי לכתוב נאומים עבורך, יא פחדן

היחסים הצמודים בין פוליטיקאים לעיתונאים מחייבים משנה זהירות לא רק מצידם של הראשונים, העלולים להיחשף כמקורות (ר' באייטם הקודם), אלא גם מצידם של האחרונים, העלולים להיתפס בניגוד עניינים. סעיף 17 א' בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות אוסר על עיתונאי עיסוקים המעוררים "חשש או מראית עין לניגוד אינטרסים". תיקון לסעיף זה, שנוסף בינואר 2013, אוסר מאותה הסיבה גם על "כתיבת נאומים לאישים פוליטיים". למה אני נכנס לתתי סעיפים? זה הזמן לסיפורונצ'יק נוסף:

ודאי לא רבים זוכרים שאי שם בתקופה הכלקוליתית, כלומר ביום שני שעבר, תקף הנשיא ראובן ריבלין את בנימין נתניהו בנאומו בפתח מושב החורף של הכנסת. עוד באותו יום העלה חנן עמיאור, עורך אתר ביקורת התקשורת "פרספקטיבה" (שבזכות עבודתו המסורה זכה גם "מי נגד מי", פה ושם, באייטמים לא רעים בכלל) את הציוץ הבא, שאותו הפנה לשר לשעבר גדעון סער:

מי נגד מי 243
חנן עמיאור נגד גדעון סער. זכה להתעלמות | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

סער לא הגיב. כעבור שלושה ימים העלה עמיאור ציוץ נוסף, בוטה יותר, והפעם כבר חטף ריקושט בחזרה:

מי נגד מי 243
חנן עמיאור נגד גדעון סער. ספג מקלחת | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

כעבור זמן קצר מחק עמיאור את הציוץ הביקורתי, ולאחר מכן גם סער מחק את שלו. למרבה המזל, טרח בן כספית (שספג לא אחת חצים מעמיאור) לצלם את השיחה, להעלות את התמונה לטוויטר ולהעניק לה את הכותרת "הרמת מסך". חיזוריו של עמיאור אחרי סער אמנם לא הסתיימו בטוב, אבל אצל אחרים הצליח לו יותר. לפני תשעה חודשים פירסם איתמר ב"ז באתר "העין השביעית" כי עמיאור כתב נאומים לשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, שעבורם קיבל עד סוף 2016 סכום של 37 אלף שקל. עמיאור, ראוי להוסיף, מקפיד לציין בפרופילים שלו, בפייסבוק ובטוויטר, וגם באתר "פרספקטיבה", כי הוא עוסק בכתיבת נאומים. ככה זה, כנראה, כשבעלי טור לענייני תקשורת נאלצים להשלים הכנסה, ועמיאור אינו היחיד שחוטא בכך (תשאלו את הקונספירטור).

חנן עמיאור, תרצה להגיב?

"'פרספקטיבה' הוא גוף העוסק בביקורת תקשורת. עובדת היותי כותב נאומים לדמויות ציבוריות בנוסף לתפקידי ב'פרספקטיבה' ידועה, ומופיעה בפרופיל הרשמי שלי".

 

נוני מוזס ביצע מעשה חמור. אכתוב אצלו מאמר

הראיון שערכו גידי וייץ ורויטל חובל עם פרופ' מרדכי קרמניצר, בגיליון האחרון של מוסף "הארץ", עורר לא מעט תגובות ברשתות החברתיות. קרמניצר, מומחה למשפט פלילי ולעבירות שחיתות, הסביר להם מדוע לדעתו העיסקה שבה מו"ל "ידיעות", נוני מוזס, הבטיח לבנימין נתניהו סיקור אוהד, בתמורה לכך שראש הממשלה יפעל לריסון כוחו של "ישראל היום", חמורה יותר משוחד רגיל. "אין ספק שסיקור חיובי הוא טובת הנאה", קבע קרמניצר בראיון. "סיקור נוח המתחזה לסיקור אמין וענייני שווה המון כסף... בחוק נכתב ש'המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד, והמציע או מבטיח שוחד, אף שנדחה, כמוהו כנותן שוחד'". 

בהמשך חידד קרמניצר את הביקורת שלו כלפי מוזס. "יש עיתונאים שיוצרים קשרים עם אנשים פוליטיים, והקשרים הללו בנויים על איזשהו תן וקח מהסוג של 'תן לי סיפור ואני אתן לך יחס בהתאם'. בדרך כלל, ההיקף וההשפעה של ההסכם מוגבלים", אמר. "במקרה של נתניהו ומוזס מדובר על משהו אחר לגמרי, בגלל המעמד המיוחד של המו"ל. מו"ל הוא לא ספן, הוא רב חובל, למרות שהוא לא תמיד נותן הוראות ישירות, אלא במקרים נדירים, ואם הוא מאוד חכם, הוא לא יצטרך לתת הוראה ישירה לעולם, אלא יעביר בצורה מתוחכמת את הציפיות שלו, או הכיוון שלו, או הרוח שלו, והעובדים מתיישרים לפי זה. ולכן אין חשיבות לעובדה שכל מיני אנשים מספרים לנו שאף פעם לא אמרו להם שום דבר – לא צריך לומר. יש דברים שמובנים יותר כשלא אומרים אותם מאשר כשאומרים אותם".

מי נגד מי 243
פרופ' מרדכי קרמניצר במוסף "הארץ". תוקף את נוני | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

מילים כדורבנות? בפירוש. זה לא הפריע לאותו קרמניצר, חמישה ימים בלבד לפני פרסום הראיון עימו, לפרסם בעצמו מאמר באתר ynet, ששייך כידוע למו"ל שלדעת קרמניצר מעורב לכאורה בעבירת שוחד חמורה. במאמרו (שהופיע ב-ynet אחרי שיחותיו של קרמניצר עם וייץ וחובל) קרא הפרופ' לגנוז את הצעת החוק לעיכוב חקירות ראש הממשלה, עמדה שבהחלט תואמת את הציפיות של מוזס, יריבו המר של נתניהו.

מי נגד מי 243
פרופ' מרדכי קרמניצר ב-ynet. כותב אצל נוני | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

שורה תחתונה: קרמניצר גם תקף את מוזס מעל במה אחת, וגם שירת בצורה מתוחכמת את הקו של מו"ל "ידיעות" ואת הרוח שנושבת מכיוונו אל אתר הבית שלו.

פרופ' מרדכי קרמניצר נמנע מלהגיב.

 

העובדת VS שרה נתניהו (1): הפוך שלדי, הפוך

ביום שישי בבוקר חשף איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות" כתב תביעה חדש של עובדת בית ראש הממשלה נגד שרה נתניהו. בערב פרסמו פרקליטיה של העובדת מסרונים ששלחה לאחותה, ובהם כתבה כי שרה נתניהו ממררת את חייה.

כעבור יומיים, בראשון, כך נראתה הכותרת בעמוד הראשון של "ידיעות", שתפסה שטח של 147 סמ"ר:

מי נגד מי 243
"ידיעות אחרונות", 29.10.2017. שרה נתניהו? תראו מה העובדת מספרת (1) | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

כך נראתה הכותרת הראשית של "מעריב", שנפרשה על שטח של 315 סמ"ר:

מי נגד מי 243
"מעריב", 29.10.2017. שרה נתניהו? תראו מה העובדת מספרת (2) | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

"הארץ" פירסם בעמוד הראשון טור שהשתרע על פני 88 סמ"ר, ובו תקף הפרשן הפוליטי, יוסי ורטר, את היחס של שרה ויאיר נתניהו כלפי עובדים במעון ראש הממשלה:

מי נגד מי 243
"הארץ", 29.10.2017. שרה נתניהו? תראו מה העובדת מספרת (3) | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

ומה ב"ישראל היום"? שם פרסמו בעמוד הראשון הפניה זערורית בשטח 14 סמ"ר (עשירית מגודל ההפניה של "ידיעות"), עם תגובת ראש הממשלה לפרסום:

מי נגד מי 243
"ישראל היום", 29.10.2017. שרה נתניהו? תראו מה ביבי מספר | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. ויש המשך באייטם הבא. 

  

העובדת VS שרה נתניהו (2): דרור אידר חוטף ומחטיף

באורח נדיר, כמעט כמו שמש באוגוסט, פירסם ביום שני דרור אידר, עורך מדור הדעות של "ישראל היום", (עוד) מאמר נגד "ידיעות", שאותו פתח בפיסקה הבאה: "בינואר 2010 רעדה האדמה באיי האיטי, זוועת עולם בכותרות הראשיות; לא ב'ידיעות'. שם התמקדו בתביעתה של ליליאן פרץ נגד שרה נתניהו. מאז נכנס בנימין נתניהו לכהונתו השנייה ב־2009, הפך 'ידיעות' ל'ביביתון': לא משנה מה תהיינה החדשות – מלחמת עולם, פלישה מהחלל או פיגוע – נתניהו ורעייתו קודמים. אין לעיתון הזה – שפעם הייתה לו מדינה – צידוק אחר לקיומו זולת האובססיה החולנית הזאת".

בבוקר הפרסום העלה אידר קישור למאמר לדף הפייסבוק ולחשבון הטוויטר שלו. כעבור שעות ספורות ספג מתקפה משולבת בת ארבעה ציוצים מישות הטוויטר העצבנית-משהו "ידיעות אחרונות", וכמובן שהשיב ציוצי תגובה לעבר מקורות הירי (לא נגענו):

"ידיעות אחרונות" (1): "מעבר לכל השקרים ב'מאמר', אפילו ארכיון כמו שצריך לא נעשה. האדמה בהאיטי רעדה כמה ימים לפני פרשת ליליאן פרץ. והנה הכותרת הראשית ב'ידיעות'":

מי נגד מי 243
"ידיעות אחרונות", 14.1.2010. רעידת האדמה בכותרת הראשית | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

"ידיעות אחרונות" (2): "כאשר נחשפה פרשת ליליאן פרץ, האיטי עדיין כיכבה בכותרת הראשית של 'ידיעות'. לצידה החשיפה. ככה זה בעיתון אמיתי: נותנים ביטוי לסיפור בלעדי":

מי נגד מי 243
"ידיעות אחרונות", 15.1.2010. רעידת האדמה בגדול, פרשת ליליאן פרץ בענק | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

"ידיעות אחרונות" (3): "אידר ב'מאמרו' תוקף את 'הנטייה הפורנוגרפית של 'ידיעות' להבליט תלונות על הטרדות מיניות'. ומה הבליט החינמון באותו יום שבו 'האדמה בהאיטי רעדה'?":

מי נגד מי 243
"ישראל היום", 15.1.2010. רעידת האדמה בענק, פרשת גואל רצון בגדול | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

דרור אידר בתגובה: "פחחח. אין מצב ש'ידיעות' לא ישימו בעמוד הראשי הטרדה מינית אפילו קלושה. עינב על חזה לפני 25 שנה שווה הריסת חיים לגרוניך. אך סבטלנה גורודצקי נעלמה. עיברו למוסף '24 שעות' היום ב'ידיעות' ותבינו את הדנ"א הפורנוגרפי שלו. הטרדות מיניות מעניינות אותו? רק סבטלנה גורודצקי נעלמה מדפיו".

מי נגד מי 243
"24 שעות", 30.10.2017. דרור אידר משיב אש | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

"ידיעות אחרונות" (4): "והנה עוד שער של 'ידיעות' מאותה תקופה, שבו בניגוד לפייק-מאמר של הפייק-עיתונאי, הכותרת דווקא מתמקדת בהאיטי. ושרה, עם כל הכבוד לה, בתחתית העמוד":

מי נגד מי 243
"ידיעות אחרונות", 18.1.2010. רעידת האדמה למעלה, פרשת ליליאן פרץ למטה | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

דרור אידר בתגובה: "אתם בדיחה. תביאו את הכותרת של אותו יום. ההתנקשות בשגריר בירדן נעלמה לעמודים הפנימיים, כי ליליאן וביבי".

 

הציטוט מול המציאות: וויליאם תקרא לאבא שלך

הציטוט: ביום ראשון פירסם יניב חלילי, בכפולת האמצע של מוסף "24 שעות״ ב"ידיעות", כתבה על נסיך ונסיכה, ניניה הפעוטים של אליזבת מלכת אנגליה, שהפכו לאייקונים של אופנה. זו הייתה הכותרת של הכתבה:

מי נגד מי 243
הכותרת. לא וויליאם, ג'ורג' (1) | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

זו הייתה כותרת המשנה שלה:

מי נגד מי 243
כותרת המשנה. לא וויליאם, ג'ורג' (2) | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

וכך נראו שניים מכיתובי התמונה בכתבה:

מי נגד מי 243
כיתובי התמונה. לא וויליאם, ג'ורג' (3) | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

המציאות: שמו של הנסיך הפעוט הוא ג'ורג, והוא בנם של הנסיך וויליאם והדוכסית קייט מידלטון.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

 

עסק כביש

לפני שמפרסמים אייטם יחצ"ני, לא מזיק לבדוק האם לתיבת האימייל של המערכת הגיע במקרה מידע מוסמך שעלול להעמיד את האייטם החיובי באור מעט מגוחך. ביום ראשון שעבר פירסם כתב התחבורה של "דה מרקר", אורן דורי, את הכותרת המפרגנת הבאה:

מי נגד מי 243
"דה מרקר", 22.10.2017. מצב הכבישים? לפי חברת נתיבי ישראל סבבה לגמרי | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

"לפי נתונים שהעבירה חברת נתיבי ישראל (לשעבר מעצ), האמונה על תחזוקת הדרכים הבינעירוניות בארץ, הכבישים שבאחריותה זוכים לציון ממוצע של כ-80 נקודות מתוך 100 במדד PCI הבינלאומי, המשקלל פרמטרים כמו סדקים ושיבושים באספלט, נוחות נסיעה, אחיזת כביש לכלי הרכב ועוד", נאמר באייטם שממנו ניתן היה להתרשם כי מצב הכבישים בארץ לגמרי לא רע. "בשנים האחרונות חל זינוק בהיקף התקציבים המוקצים לשיפוץ הכבישים... נוסף לחיסכון בעלויות עתידיות, שיקום הכבישים משפר כמובן את רמת הבטיחות בדרכים, וגם מפחית את תצרוכת הדלק של כלי הרכב ואת קצב הבלאי".  

אלא שיומיים לפני פרסום האייטם, בשישי לפני שבועיים, שלח משרד מבקר המדינה לכלי התקשורת את דו"ח הביקורת השנתי, שהותר לפרסום רק ביום רביעי שלאחר מכן. בדו"ח, בין השאר, נמתחה ביקורת חריפה על אותה חברת נתיבי ישראל ממש. "משרד מבקר המדינה העלה ליקויים רבים בפעולות בתחום התחזוקה שבאחריות החברה", נכתב בין השאר בדו"ח. "קיימים פערים גדולים בין הפעולות הדרושות בשל מצב רשת הכבישים וההנחיות המקצועיות שקבע משרד התחבורה ובין יישומן בידי החברה, דבר המסכן את בטיחותם של כלל המשתמשים בדרך – הנהגים, הנוסעים והולכי הרגל".

וכך, ביום חמישי שעבר, ארבעה ימים בלבד אחרי הידיעה שהחמיאה לפועלה של חברת נתיבי ישראל (לשעבר מעצ), נאלץ "דה מרקר" לפרסם את הכותרת הבאה:

מי נגד מי 243
"דה מרקר", 26.10.2017. מצב הכבישים? לפי דו"ח מבקר המדינה על הפנים | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

עורך "דה מרקר", אבי בר-אלי, תרצה להגיב?

"מתרשם מהרחבת האופקים במדור, אבל לקשור בין מדד PCI הבינלאומי לבין דו"ח המבקר – זה פשוט לא מקצועי".

 

מה באמת עשה טיפוס חשוד בחמש לפנות בוקר ליד האולפן של אורלי וגיא, זמן קצר לפני החבלה המכוונת במחשבים שלהם?

שם בבית הקטן, שושנים פורחות בגן, אבל בעיצומה של הפריחה הטלפון מצלצל. מי על הקו? הקונספירטור כמובן.

"זהו, הורביץ", הוא בישר. "המשחק נגמר. עלו עליך".

"על מה אתה מדבר?", נדרכתי.

"על העובדה המצערת, אם כי לא מאוד מפתיעה, שאתה החשוד המידי", סינן הקונספירטור.

"חשוד במה?", שאלתי.

"חשוד במעורבות פלילית בגרימת חבלה זדונית", ירה הקונספירטור. "אני במקומך הייתי ממהר להודות בעובדות ומנסה לסגור עסקת טיעון מהירה, לפני שמגייסים נגדך עד מדינה".

"על מה אתה מדבר?", התעניינתי.

"אל תיתמם, הורביץ", נבח הקונספירטור. "הנה, תסתכל בעצמך:".

מי נגד מי 243
הפוסט של אורלי וגיא, שנמחק לאחר מכן. אני לא איש של קונספירציות, אבל אין לי ספק שמדובר בחבלה | צילום: יחסי ציבור, צילום מסך

"נשמע מדאיג וחמור", גמגמתי. "אבל איך זה קשור אליי?".

"אל תתחמק", נהם הקונספירטור. "גיא אולי מעיד על עצמו שהוא לא איש קונספירציות, אבל אל תשכח שאני, בניגוד אליו, קונספירטור ותיק ובעל מוניטין".

"מה זה אומר?" חקרתי.

"זה אומר שראו אותך מסתובב באופן חשוד באולפני הרצליה, גם ביום ראשון וגם ביום שני, ועוד בחמש לפנות בוקר", הטיח הקונספירטור. "העיתוי כמובן מחשיד מאוד לאור סמיכות הזמנים לחבלה המכוונת במערך המחשוב של אורלי וגיא. אתה מוכן לספר מה עשית שם בשעה הזאת? יכול להיות שלאור הדשדוש שלך ב-mako אתה מנסה קריירה שנייה בתחום פשעי הסייבר?".

"זה לא מה שאתה חושב", עניתי. "נכון שמדובר בקריירה שנייה ו/או השלמת הכנסה, אבל, לרוע המזל, אין לי בשלב זה את הכישורים הנדרשים לפשעי סייבר". 

"נכון שהיית בחמש לפנות בוקר באולפני הרצליה, במרחק מטרים ספורים מהאולפן של אורלי וגיא, או לא נכון?!", לחץ הקונספירטור.

"נכון מאוד!", השבתי בהיסוס.

"ומה לעזאזל עשית שם?", חקר הקונספירטור.

"השלמתי הכנסה בניהול שידור של רצועת הבוקר החדשה של 'קשת'", התגאיתי, "היה קצת משונה להגיע לקונטרול, יותר משש שנים אחרי הפעם הקודמת, אבל אין פרנסה שלא מכבדת את בעליה".

"ואתה מתכוון להמשיך לחלטר בטלוויזיה?", התעניין הקונספירטור.

"הכול שאלה של מחיר", עניתי. "בטח שלא הייתי שולל זאת על הסף".

"ואין כאן בעיה אינהרנטית של פוטנציאל לניגוד אינטרסים?", תהה הקונספירטור.

"בינתיים לא", עניתי, "אבל ככל שתצוץ, אשקול לפרסם גילוי נאות".

"נפלא!", הגיב הקונספירטור. "איי רסט מי קייס. עכשיו, כשמתברר שלא רק שנכחת בזירת הפשע, אלא שגם יש לך מניע מובהק, אין ספק שאתה האיש שהתנכל למערך המחשב של אורלי וגיא, בדיוק כמו שגיא חשד בצדק בפוסט שלו בפייסבוק".

"זה לא אני", אמרתי בנחרצות. "עובדה שבסופו של דבר אורלי וגיא מחקו את הפוסט".

"בכלל לא בטוח שזה הם אלה שמחקו את הפוסט", הטעים הקונספירטור. "יתכן שהמחיקה היא חלק ממתקפת הסייבר. יתכן שאולי שוב פרצו לפייסבוק שלהם, כמו לפני ארבעה חודשים ויתכן שמדובר בצירוף מקרים".  

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

 

לטור הקודם: האם אייל שני באמת חיסל 12 מחבלים?

mako תרבות בפייסבוק