את מהדורת "חדשות סוף השבוע", ששודרה במוצאי שבת לפני שבועיים, פתחה כתבת חדשות ערוץ 2 בכנסת, דפנה ליאל, בפרסום ראשון. ליאל חשפה, כי יו"ר הקואליציה, דוד ביטן, מתכוון ליזום חוק שיאסור על ישראלים לקרוא להטלת סנקציות על ישראל במוסדות בינלאומיים. זאת, בעקבות נאומו באו"ם של מנכ"ל "בצלם" נגד ישראל.
ליאל דיווחה כי את הצעת החוק החדשה יגיש ביטן מיד אחרי הפגרה, אך לא התייחסה לסיכוייה הממשיים של ההצעה לעבור את כל המשוכות שלפניה, בהנחה שאכן תוגש. שלי יחימוביץ' מיהרה לעשות זאת במקומה בטוויטר:
האם היה בכלל צריך לדווח על כוונתו של יו"ר הקואליציה? לטעמי כן, ולו רק כדי שאזרחי ישראל יוכלו להבין טוב יותר עם מי יש להם עסק. אלא שלצד זאת היה גם נחוץ להעריך האם ועד כמה ההצעה רצינית ובעלת חשיבות ומשקל ממשיים, או לחילופין מופרכת שנועדה לייצר ספין ו/או כותרת. לאחרונה העלה ח"כ מיקי רוזנטל לדף הפייסבוק שלו פוסט שבו הבחין בין "הצעת חוק" ("עבודת חקיקה רצינית ומשמעותית בכנסת, שמשפיעה על חיינו"), לבין "הצהרת חוק" ("הצעה שמלכתחילה נועדה רק לקדם דיון בסוגיה מסוימת במקרה הטוב, או סתם לייצר כותרת למציע במקרה הפחות טוב"), לבין "סערת חוק" ("לא מדובר בהצעות חוק, אלא בייצור פרובוקציה תקשורתית"). לא צריך להיות פרשן פוליטי מיומן כדי להבין לאיזו מהקטגוריות הנ"ל שייכת ההצעה של ביטן. למרות זאת, ליאל לא סבורה שאופן הדיווח היה בעייתי:
ליאל חתומה על אחת החשיפות המסקרנות ששודרו בחודשים האחרונים בחדשות 2. יחד עם זאת, זו לא הפעם הראשונה שבה פרסמה אייטמים על הצעות חוק שדי ברור כי הן הצהרות חוק. כך למשל, בדצמבר אשתקד, בעקבות ריבוי השמועות בוואטסאפ לאחר פיגועים, דיווחה על הצעת חוק חדשה של ח"כ ניסן סלומיאנסקי, שכלל לא הוגשה לבסוף:
באוגוסט האחרון, ימי האולימפיאדה, צייצה ליאלבטוויטר על הצעת חוק נוספת, הפעם של ח"כ עודד פורר (שבכלל לא הייתה חדשה, אלא הוגשה שבעה חודשים קודם לכן)
, מה שהוביל לעוד דיאלוגצ'יק מול מיקי רוזנטל:
דפנה ליאל, תרצי להגיב?
"חברי הכנסת מגישים אלפי הצעות חוק מדי מושב ומתוכן רק בודדות מגיעות למסך. הצעות החוק הן תכנית העבודה של נבחרי הציבור ויש חשיבות רבה בהבאתן למסך גם אם הן מסוכלות או משתנות בדרך. אני עוסקת בדיווח והבאת ידיעות לראשונה לצופי חדשות 2 ומבקשת להזכיר שגם על ההצעה לפירוק התאגיד נאמר תחילה שהיא חסרת סיכוי וכולנו רואים מה מצבו של התאגיד כיום".
הצהרת בלפור (20): החברים של נוני
עם רדת החשכה טילפן הבלפוריסט. "הרגשתי שהשבוע אתה זקוק לי במיוחד, הורביץ", הוא אמר בקול עייף. "אז החלטתי להרים טלפון".
איך מתקדם הבליץ שלכם נגד התאגיד?
"בינתיים לא רע. אמנם מושיקו מערים קצת קשיים, אבל ננסה להתגבר עליהם. זה לא שיש לבוס הרבה ברירות, כן? הרי התאגיד הזה הוא גוף משוקץ, כולם יודעים את זה".
לא נסחפת קצת? רבים וטובים חושבים הפוך לגמרי.
"ממש לא נסחפתי, הורביץ. תבין, כמעט בן לילה התאגיד הפך מגוף שידור ממלכתי, שיכול היה לעשות תחקירים נפלאים על ההצלחות הכבירות של ראש הממשלה בארץ ובעולם, לתמנון תקשורת עוין בשירותם הנלוז של האיש שאין לנקוב בשמו ושל השמאל הקיצוני. אתה יכול לשאול את דוד, שסיפר לדנה ויס, בפרטי פרטים, את הסיפור האמיתי".
מה הסיפור האמיתי?
"איך התאגיד נחטף על ידי שמאלנים, כמובן".
אני לא בטוח שהאיש הנכון לבקש ממנו חוות דעת בנושא הוא דוד ביטן.
"למה אתה אומר את זה? דוד הוא אח. ראית באיזו חיבה דוד שלנו דיבר על ראש הדסק הכלכלי בתאגיד, שממש עד לא מזמן עבד אצל האיש שאין לנקוב בשמו? הנה, תמונה אחת שווה אלף מילים".
מצחיק מאוד. ראשית, קוראים לו אמסטרדמסקי. ושנית, אמסטרדמסקי מעולם לא נפגש עם נוני מוזס.
"חוכמה גדולה. מי צריך להיפגש? הרי אפשר גם לדבר בטלפון".
הוא מעולם גם לא זכה לדבר בטלפון עם נוני מוזס.
"מה זה משנה, הורביץ? אמסטר-משהו הוא הרי לא היחיד. מה לגבי היועץ הבכיר המיוחד של התאגיד, שילה דה-בר, שכיהן כעורך הראשי של 'ידיעות' ואחר כך כיו"ר 'ידיעות טכנולוגיות'? אתה רוצה להגיד לי שהוא לא בקשר עם נוני?".
בשנתיים האחרונות, מאז שהוא עזב את "ידיעות", לא היה שום קשר ביניהם.
"אתה בטוח?!".
כן.
"ומה לגבי יו"ר התאגיד, גיל עומר, ששימש ראש מערכת החדשות של 'ידיעות', תחת המו"ל נוני?".
תגיד לי, אתם נורמליים? גיל עומר עזב את "ידיעות" לפני 16 שנים, אחרי שהוא עבד שם פחות משנה. הוא לא בקשר כלשהו עם נוני, במישרין או בעקיפין, מאז תחילת המילניום!
"זה עדיין לא סותר את העובדה שאנשי 'ידיעות' חטפו את התאגיד. הנה, זה אפילו פורסם השבוע, לבן על גבי אדום, בכותרת בולטת בעמוד הראשון בעיתון נפוץ במיוחד".
אתה רציני איתי? זו הרי כותרת של "ישראל היום".
"בהחלט. עיתון מוביל, נפוץ ומכובד לכל הדעות, שחשף את שלושת השמות הבעייתיים. תבין, הורביץ, אין לנו שום דבר אישי נגד התאגיד. רק נגד 'ידיעות' ונגד האנשים של נוני".
מה זאת אומרת?
"זאת אומרת שהיינו מנסים לטפל באותו אופן בכל גוף אחר שהיה מאייש את עמדות המפתח שלו ביוצאי קבוצת 'ידיעות' שעבדו אצל נוני".
אתה בטוח?
"בוודאי. למה אתה שואל?".
כי אני מכיר כלי תקשורת אחר, שמעסיק לא מעט מאנשי קבוצת "ידיעות" לשעבר, שעבדו פעם אצל נוני.
"מה אתה סח! זה נשמע חמור. מישהו סיפר לבוס? חכה רגע, אני לוקח דף ועט. על איזה כלי תקשורת אתה מדבר? ספר לי עכשיו ומיד: מי מעובדי קבוצת 'ידיעות' לשעבר מועסקים בו?".
מועסקים בו רבים מאוד וטובים מאוד. אני יכול לחשוב על לא מעט שמות.
"לא מעט שמות! אוי ואבוי. איך לא סיפרת לי על התופעה המסוכנת הזו עד היום? איך זה חמק לנו ככה מתחת לאף? רגע, אני מקווה שאתה לא מתכוון לאיזה מקומון נידח בפריפריה, כן? זה כלי תקשורת שאנחנו בכלל מכירים?".
מכירים ונדמה לי שאפילו די מוקירים.
"זה הכי כואב לי, תדע לך: עד שכבר יש כלי תקשורת שאנחנו מוקירים, פתאום לשמוע שהוא תוקע לנו סכין בגב? קדימה, הורביץ, שוּט. תן לי את השם הראשון".
בשמחה. קוראים לו עמוס רגב.
"מה עמוס רגב?".
עמוס רגב כיהן ב"ידיעות" כראש הדסק הבכיר ביותר והיה שליח העיתון בלונדון, והיום, כפי שאתם בטח יודעים, הוא משמש העורך הראשי של "ישראל היום".
"מה 'ישראל היום'? זה כלי התקשורת שדיברת עליו? רגע, אתה עושה ממני צחוק, הורביץ?".
ממש לא. וכמובן שחוץ מעמוס רגב יש ב"ישראל היום" עוד כמה אנשים שעבדו פעם אצל נוני.
"בסדר, אז יכול להיות שפה ושם התפלקו אלינו כמה כאלה. אבל אני בטוח שהתאגיד המשוקץ גייס לשורותיו הרבה יותר עובדים עם עבר בעייתי ברחוב מוזס".
ממש לא. עובדה שגם המשנה לעורך "ישראל היום", אהרן לפידות, וגם סגן עורך "ישראל היום", ברוך רון, עבדו פעם תחת הבוס עמוס בדסק "ידיעות".
"טוב, זה סתם צירוף מקרים".
ומה לגבי מוטי גילת ובועז ביסמוט, שהיו בכירים בעיתון של נוני והצטרפו ל"ישראל היום"? מוטי אפילו הביא איתו את עוזי דיין ומיכל שבת, שני התחקירנים שעזרו לו ב"ידיעות" ועוזרים לו גם היום.
"שמת לב למזג האוויר, הורביץ? איך התענן פתאום".
ויש לי עוד שמות.
"חבל, אבל לא תודה".
למה לא? למשל נעם עינב, שהיה סגן עורך "7 ימים", ויעקב לויתם, שעבד ב"7 לילות"; נעמה לנסקי, שהייתה כתבת מגזין; איציק סבן ואילן גטניו, שהיו כתבי חדשות; סמדר ברנדיס, אילנית איל ודוד ברון, שהיו עורכים בדסק "ידיעות"; וכמובן כתבי ynet לשעבר נועם (דבול) דביר, יאיר אלטמן, אבי כהן, עודד שלו, מיקי שגיא, עומרי ליבנה, מיטל יסעור בית-אור, לימור שפיגל ושי ארצי. כולם עבדו פעם אצל נוני בקבוצת "ידיעות" והיום מועסקים ב"ישראל היום".
"מה אמרת, הורביץ? הלו? הלו? יש רעשים על הקו. אתה נשמע קטוע. תוכל לחזור על זה שוב?".
בטח.
"אבל רק אחרי שאני אנתק, בסדר?".
הפזיזות מן השטן (1): גופה נמצאה ללא רוח חיים
בחמישי שעבר ב-13:43 מיהרה מערכת חדשות 10 לשגר לסמארטפונים את הודעת הפוש הדרמטית הבאה, שלוותה בציוץ זהה בטוויטר:
האם רשלנות רפואית יוצאת דופן כמעט הובילה לקבורתו של אדם בעודו בחיים? אם כן – אין ספק שמדובר בסקופ של כתבת הבריאות, הילה אלרואי, אבל זהו, שלא ממש: בחלוף 12 דקות הוציא הערוץ הודעת פוש נוספת, שבה הועברו המירכאות הכפולות באלגנטיות מהמילה "מת" למילה "חי":
במקביל שיגרו בחדשות 10 ציוץ מתקן:
ציוצי התגובה המתבקשים בטוויטר לא איחרו לבוא. "אז זה בעצם 'פרסום ראשון: גופה נמצאה ללא רוח חיים'?", וידא אוריה כנף מ"הארץ" בסרקזם המתבקש. אלרואי, בתגובה, הזכירה כי "לפני 15 שנה היה מקרה כמעט זהה שהסתיים אחרת. בחדר טהרה הרגישו דופק, האישה הועברה לאיכילוב ישירות מבית העלמין. הפעם הגופה מתה לגמרי". והיו גם חילופי הציוצים הבאים:
הילה אלרואי, תרצי להגיב?
"מאחלת בריאות ואריכות ימים לכולנו".
הפזיזות מן השטן (2): אין החלטה בעניין עמונה
חלף שבוע ובחמישי האחרון, קצת אחרי השעה 8:00, התקבלו בסמארטפונים שלוש הודעות פוש בהולות, בזו אחר זו:
אלא שעד מהרה התפוגגה הדרמה שהבטיח "וואלה!", ובחדשות 2 נאלצו לוותר על הפרטים הנוספים, כאשר שרת המשפטים, איילת שקד, העלתה את הציוץ הבא:
יעקב ברדוגו VS משה שלונסקי
כמו בכל שבוע, גם בשישי האחרון שודרה בגל"צ תכנית הבוקר הזוגית "מחשבות בע"מ", עם משה שלונסקי ויעקב ברדוגו. שלונסקי, מפקד התחנה לשעבר, נמנע מליישם את מה שמלמדים בקד"צ: גילוי נאות. לקראת אמצע התכנית החלו השניים לשוחח על תאגיד השידור הציבורי. ברדוגו הביע תרעומת על מעורבותם של אנשי התאגיד בפוליטיקה, שלונסקי מצדו זרק רמז דק כפיל שממנו ניתן היה להבין כי ברדוגו קשור לחלק מהפוליטיקאים שאישרו את הקמת התאגיד, וכעת מתנגדים לו. ברדוגו לא נשאר חייב. לא נגענו:
יעקב ברדוגו: "אתה לא יכול לבוא ולתפוס את המקל משני קצותיו".
משה שלונסקי: "האנשים שלך תופסים אותו. גם מאשרים וגם מבטלים".
יעקב ברדוגו: "סליחה, שלונסקי שלונסקי. כשאתה זורק משפט אתה תסביר: מי זה האנשים שלי?".
משה שלונסקי: "לא...".
יעקב ברדוגו: "לא, לא, לא, מי זה האנשים שלי?".
משה שלונסקי: "אנשים שאתה מדבר עליהם שהם רוצים לסגור את התאגיד. אלה שמובילים".
יעקב ברדוגו: "סליחה, קודם כל בוא נסכם פה: לי אין אנשים".
משה שלונסקי: "לא, אני מתכוון למי שאתה תומך...".
יעקב ברדוגו: "קודם כל לי יש את הקול שלי. נקודה".
משה שלונסקי: "מי שאתה תומך בעמדתו לסגירת התאגיד".
יעקב ברדוגו: "סליחה, אני לא תומך באף אחד. אני שם סימני שאלה".
משה שלונסקי: "אתה לא שם. אתה תומך בסגירת התאגיד. זה לגיטימי. זה בסדר גמור".
יעקב ברדוגו: "תקשיב, שלונסקי, זה שאתה מאשים אותי...".
משה שלונסקי: "אני לא מאשים אותך, די כבר, נו, אני לא מאשים אותך".
יעקב ברדוגו: "לא, אני לא מקבל את מה שאתה מדבר. זה שאתה מנסה לייצר לי... אני לא תומך בסגירת התאגיד ולא בפתיחתו".
משה שלונסקי: "ככה זה נשמע".
יעקב ברדוגו: "אתה יכול לשמוע מה שאתה רוצה".
משה שלונסקי: "אוקיי".
יעקב ברדוגו: "אני שם סימני שאלה".
משה שלונסקי: "אוקיי".
יעקב ברדוגו: "אני לא רוצה להגיד לך למה אתה תומך בתאגיד. אולי לך יש אינטרסים אישיים בתוך התאגיד?".
משה שלונסקי: "לכן לא רציתי להיגרר לזה, כן".
יעקב ברדוגו: "אבל נגררת. הכנסת אותי לזה. אז אולי אתה בתוך אינטרסים אישיים בתוך התאגיד?".
משה שלונסקי: "לא".
יעקב ברדוגו: "אז אני אומר לך שכן, אני אומר לך שכן".
משה שלונסקי: "אוקיי".
יעקב ברדוגו: "ולי אין אנשים, לך יש אנשים".
משה שלונסקי: "אוקיי. יפה. אין לך טיפת הומור אתה. וואלה".
יעקב ברדוגו: "לא, לא הומור. אני לא משחק בהומור".
משה שלונסקי: "מאה אחוז".
יעקב ברדוגו: "אתה לא תקים עליי אויבים שלא בדרך...".
משה שלונסקי: "תאמין לי, אתה ממציא סתם עניין".
יעקב ברדוגו: "אני ממציא? אני ממציא?! אני לא ממציא שום עניין".
משה שלונסקי: "אתה מייצג עניין. זה לגיטימי".
יעקב ברדוגו: "יש לך אנשים או אין לך אנשים? אתה אל תגיד לי 'לי יש אנשים'. לי אין שום אנשים".
משה שלונסקי: "הבן שלי בתאגיד".
יעקב ברדוגו: "לא רק הבן שלך, ולי אין אנשים"
משה שלונסקי: "ובלי קשר...".
יעקב ברדוגו: "ולי אין בן בתאגיד".
משה שלונסקי: "ובלי קשר, אני רק אומר דבר אחד...".
יעקב ברדוגו: "ולי אין בן בתאגיד. לי אין בן בתאגיד".
משה שלונסקי: "יפה, תירגע".
יעקב ברדוגו: "אני רגוע".
משה שלונסקי: "בוא נלך לג'ינגלים".
משה שלונסקי, לא היה עדיף לתת גילוי נאות מתבקש כבר בתחילת השיחה על התאגיד, במקום שיעקב ברדוגו ייאלץ אותך לעשות את זה?
"יעקב ברדוגו בכלל לא התכוון לבן שלי. הוא התכוון לקשר שלי לגיל עומר ולעוד חבר'ה שעבדו איתי בגל"צ. ביושר אני אומר לך את זה. זה בכלל לא קשור. את דעתי על התאגיד יודעים בשנתיים שלוש האחרונות, אמרתי אותה בכמה פורומים, זה לא חדש. הייתי בעד התאגיד כל הזמן, עוד לפני שהבן שלי הגיע לשם בכלל. העובדה שהבן שלי בתאגיד לא יכולה למנוע ממני להגיד את מה שאני חושב, ואני חושב שהמהלך לבנות את תאגיד השידור הציבורי הוא מצוין והוא נכון, כי לא הייתה אפשרות להמשיך עם רשות השידור. נכון שבחודשיים האחרונים הגיע גם הבן שלי, אבל העמדה שלי הולכת אחורה שלוש שנים והבעתי אותה גם בדיונים בכנסת".
נייר ממוחזר
איך אייטם עתיק למדי, שפורסם לראשונה בארצות הברית, קם פתאום לתחייה, מתגלגל דרך אנגליה היישר לישראל ומוצג כחדש לכאורה? עובדה: ברביעי שעבר פרסם אתר "דה מרקר" את האייטם השימושי הבא:
כפי שניתן לראות בקרדיט, האייטם אינו של "דה מרקר" אלא נלקח מ-mako במסגרת שיתוף הפעולה בין שני האתרים:
אבל mako רק תרגמו את התוכן של האייטם: בתחתית הכתבה באתר הופנו הקוראים למקור – אתר UNILAD:
בכך לא תם המסע: עיון באייטם ב-UNILAD העלה עד מהרה כי הוא נלקח בכלל מהאתר של עיתון ה"סאן" הבריטי:
וזו לא התחנה האחרונה: ה"סאן", מתברר, הסתמך על האתר האמריקאי "הפינגטון פוסט", שפרסם את המידע החשוב הזה כבר ב-17 ביוני 2014, כלומר לפני לא פחות משנתיים, ארבעה חודשים ו-17 ימים:
העורך הראשי של mako, אורי רוזן, למה אני לא מופתע?
"שבוע חלש, אה?".
איפה הקרדיט: פעמיים קצב
הפרסום: ביום שני האחרון, בשעות הערב, פרסמה מערכת "החדשות 2 Online" את הכותרת הבאה לאייטם של גיא פלג:
המקור: ערב קודם פרסמה תמר אלמוג את האייטם לראשונה במהדורת "מבט".
בחדשות 2 נמנעו מלהגיב.
דברים בשם אומרם (1): בלי ידיעות וגל"צ
פעם אמרו בלי חרות ומק"י. היום אומרים בלי ידיעות וגלי צה"ל. כל מי שעבר באחד מכלי התקשורת האלו פסול (חוץ מניר חפץ וערן טיפנברון כמובן).
(שמוליק שם-טוב, מנכ"ל הוועדה הישראלית למדרוג, בדף הפייסבוק שלו)
דברים בשם אומרם (2): חבורת שקרנים ונוכלים
חרטטני השידור הציבורי – לא מאמין להם לאף מילה.
לפני 3-4 שנים עלתה הצעה להוסיף לתכנית הבוקר של קרן נויבך ברשת ב' את מנחם בן, כאיזון לדעותיה. לא על חשבונה, אלא לצידה. יש לה קו שמאל-סוציאליסטי ברור, אז שנשמע גם קול אחר.
וכל אלה שעכשיו מסבירים לנו כמה צריך שידור ציבורי מאוזן – נלחמו כדי שנשמע רק את הדעות של נויבך. ולרעיון שנשמע גם קול אחר – הם קראו "סתימת פיות". אורוול קרא לזה "ניוספיק".
אז אני לא מאמין להם לאף מילה. חבורת שקרנים ונוכלים.
(גונן גינת, עורך מוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" בדף הפייסבוק שלו)
סנוב, ואצל שולץ כבר אכלת?
רחוב ישן בצהרי היום, לצידיו בתים עם גג אדום, פתאום הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"סיימת כבר להתנכל לכתבי חדשות 2, הורביץ?", הוא זעף. "גם דפנה ליאל וגם גיא פלג בטור אחד? אתה חייב להיות מאוזן יותר. אין לך שום דבר שלילי לכתוב נגד איזה כתב או איזו כתבת מחדשות 10?".
"למה לא?", התגוננתי. "אולי לא שמת לב, אבל כתבתי גם על הילה אלרואי".
"עדיין התוצאה היא 1:2", נבח הקונספירטור. "תרשה לי לסייע לך להשיג תיקו. זוכר איך לפני ארבעה שבועות בדיוק כתבת כאן על הודעת הפוש הדרמטית של חדשות 10, שנשלחה בצהרי ב' ראש השנה?".
"במעומעם", המהמתי.
"אין פלא", המשיך הקונספירטור. "בחדשות 10, אני מזכיר לך, פמפמו כל אותו היום את הסקופ של ספי עובדיה, כשבמקביל הקפידו בחדשות 2 לדווח בדיוק להיפך, כלומר שאין שום התקדמות במגעים. זוכר מה היה לך לומר על זה, הורביץ?".
"במעורפל", גמגמתי.
"לא נורא, בשביל זה יש לך אותי", הצהיר הקונספירטור. "ובכן, בפחדנות האופיינית לך לא בחרת צד, אלא כתבת בחלביות: 'מי משני הערוצים מדייק? ימים יגידו'. אז נחש מה, הורביץ? חודש בדיוק חלף לו מאז הודעת הפוש והימים בהחלט אמרו את דברם: שום ממשלת אחדות לא קמה. חדשות 2 ניצחו, חדשות 10 הפסידו. התוצאה כעת: 2:2".
"אני לא רגוע", אמרתי.
"לא נורא", הרגיע הקונספירטור. "תאכל משהו ותירגע. אני ממש מקווה שהמזנון אצלכם בראול ולנברג סביר, כי במתחם החדש של 'ידיעות' היה מי שניסה לארגן מרד צרכנים נגד קייטרינג 'שולץ'".
"מה אתה סח", התפלאתי. "מאיזו סיבה?".
"למה לדבר הרבה?", השיב הקונספירטור. "תקרא את הפוסט של ליאור באקאלו, עורך מגזין וטכנולוגיה ב'כלכליסט'".
"אכן תיאורים קשים", הגבתי. "אני מקווה שהעובדים בכל זאת אכלו משהו".
"כנראה שלא כולם, הורביץ", עדכן הקונספירטור. "חלק נשארו מטושטשים. אחרת קשה להסביר את האייטם הבא:".
ואם כבר טשטוש, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור של השבוע שעבר: מיהי אשת התקשורת שנפגעה בגלל אילנה דיין?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il