שם: דור ה-Z

מי אנחנו: ילידי סוף הניינטיז ותחילת שנות האלפיים (1995-2010). הילדים שלכם, האחים שלכם, העובדים הצעירים שנכנסו עכשיו למשרד שלכם, האנשים שמקבלים יותר לייקים מכם.

מה אנחנו: גדלנו אחרי 9/11 אז הבנו שכלום לא בטוח, במקום לשחק בגינה לקחתם אותנו לאוהלים של מחאת הקיץ ב-2011 ולמדנו שאם לא נשים לב אפשר לאבד את הכל, אז למדנו מהי אחריות.

סימנים מזהים: קרייריסטים, לא עושים סקס, לא שותים, חווים מיאוס מתקינות פוליטית, נטולי ציפיות מוגזמות מהעולם, מתנהגים כמו מבוגרים מהסוג הרציונלי.

פוזיציה מועדפת: שכיבה בחושך כשאור מהמסך מקרין לנו על הפנים, גלילת פיד אינסופית, שיווק עצמי בסושיאל מדיה.

אני: אם דור ה-Y גדלו בין כניסת המחשב לכל בית לבין פריצת האינטרנט, אני נולדתי כשהאינטרנט עבר לסמארטפון. אתם קוראים לזה "דור המסכים". אז היי, אני בת 21, ובזמן שנדנדתם לי להוציא את הראש מהמסך גיליתי בו חיים שלמים.

1. מה שווה סקס אם אי אפשר לצלם אותו לסטורי?

כשהייתי בת 15 מצאתי בחנות ספרים בתל אביב עותק דהוי של "פאני היל: זכרונותיה של אשת תענוגות", שהודפס לראשונה באנגליה בשנת 1754 ונחשב לאחד מספרי הארוטיקה הראשונים בעולם, על נערת כפר שמגלה את מיניותה. לאחרונה נתקלתי במקרה באינטרנט במניפסט של קארין ארד מ-1995, "איך לא לעצבן לנו את הדגדגן", שם היא מסבירה לגבר הישראלי הממוצע איך בדיוק נשים אוהבות את זה. קראתי גם את הספר "ערות" שהציג את קיצור תולדות המיניות הפרטית-אך-אוניברסלית של כ-20 נשים ישראליות בגילאים שונים. קראתי, ולא הבנתי מי הנשים האלה שעושות כל כך הרבה סקס ואיך הן רואות בו את הפעילות הנשגבת ביותר שיש ליקום להציע. כנראה שהיה לכם הרבה זמן פנוי כשחיכיתם ל"סרטים כחולים" בבלוקבסטר, צלצלתם לטלפון הביתי כדי לקבוע אחד עם השני דייט ולא חשבתם פעמיים לפני שליטפתם למישהי את הטוסיק.

על פי מחקר של הפסיכולוגית ג'יין טוונג מאוניברסיטת סן דיגו, פעילותם המינית של צעירים בני 16-15 צנחה ב-40% מאז שנת 1991. רק 56% מתלמידי התיכון בשנת 2015 יצאו לדייטים, בעוד שבדור ההורים שלנו, ילידי שנות ה-60-70, עמד הנתון על 85%. איך קרה שאנחנו דור של צעירים שעושה סקס בתדירות של מבוגרים אחרי הפיק? כשאני חושבת על הדברים שאנחנו דווקא כן עושים, מתגלה מכנה משותף אחיד בין כולם: אפשר לצלם אותם. אנחנו מעדיפים לתעל את האנרגיות שלנו לפעולות שאפשר להזדכות עליהן בלייקים. וסקס הוא לא ריזורט ביוון, סקס הוא לא בראנץ', סקס הוא לא נעליים חדשות. אי אפשר לצלם את זה, אז למה להשקיע? האינסטגרם מפוצץ במין, אבל סקס, האקט עצמו, אסור לצלם. אז מה הטעם לשכב אם אף אחד לא רואה?

View this post on Instagram

A post shared by Ali Ossayran (@aliossayran) on

"סקס הוא משהו שאני עושה רק כי הוא צורך טבעי שצריך לספק. זה כמו לאכול, עושים את מדי פעם כי צריך את זה וגם כי זה כיף. אבל בשונה מאוכל שאפשר לצלם לאינסטגרם, הסקס הוא משהו פרטי שאני עושה בבית ולא מראה לעולם, ולכן הוא לא פלטפורמה להתקדם דרכה. הוא רק עוד התרחשות", אומרת נוגה, בת 22. "זה לא שאנחנו לא מתעניינים בסקס, אנשים מסביבי עדיין ממשיכים להזדיין ולדבר על זה, בעיקר כי זה נותן לנו להרגיש בוגרים ולשדר שאנחנו בריאים ונורמליים. זה כמו שאם מישהי לא הייתה אוכלת בכלל ליד אנשים, זה היה מדאיג ומעורר שאלות. אבל סקס הוא אינטימי מדי בשביל שנוכל לספר דרכו את הסיפור שלנו לעולם, וזה מה שבאמת חשוב לנו. בכל פעם שאני פותחת את האינסטגרם אני חוטפת לפרצוף את התחושה שאני נמלה, אחת מתוך מיליארדים, והתגובה האוטומטית היא להראות את עצמי כמה שיותר, לא לבזבז את הזמן על פעולות שלא מקדמות אותי".

זאת לא קריאה לפייסבוק ולאינסטגרם להמציא פיצ'ר שיאפשר לנו לעשות סטורי מהמיטה ולדרג ירידות, או לפורנהאב להפוך לאפליקציית סושיאל לגיטימית. להפך. נכון לעכשיו, בגלל כללי הצנזורה המחמירים של פייסבוק ואינסטגרם שאפילו מחרימים פטמות, אין שם שום סקס. ובגלל זה לא פיתחנו אליו אובססיה: לא אכפת לנו מה כולם מעלים, אז אנחנו לא מעלים גם. ולא מעלים זה אומר לא עושים. אפשר אפילו להגיד שזה סוג של מנוחה מתחרות. כל עוד רק אני יודעת כמה משמים במיטה הזוגית שלי ולא נמדדים על זה בלייקים, אין גם שום חובה לשפר את המצב.

View this post on Instagram

A post shared by Ali Ossayran (@aliossayran) on

ואין בעצם גם צורך. בכל רגע אני יכולה לבחור לעשות משהו אחר. שלל האטרקציות בכף היד שלי, שגם מצטלמות טוב וגם משאירות אותנו במשחק החברתי, דוחקות הצידה את הסקס. "אם אין לנו חשק מטורף שחייבים לממש באותו רגע, כנראה שנעדיף לעשות דברים אחרים, כמו לצאת לאכול יחד או לראות משהו בנטפליקס ואז סקס נעשה רק בלילה, למעט זמן", אומרת מאיה, בת 20. "יש המון דברים לעשות ותחושה שכל הזמן צריך להיות עסוקים, אז הזמן שלנו לבד חסרי מעש, מצטמצם עד כדי לא קיים".

2. איך אפשר לפתח מיניות אם הפורנו כל הזמן שם? 

זה כבר טקס קבוע, מגיל 13 בערך, כמה פעמים בשבוע או אחת לחודש, תלוי בתקופה. בהתחלה במחשב המשפחתי כשההורים לא היו בבית, אחר כך בטאבלט מתחת לשמיכה. נערה בחטיבת ביניים, עדיין עם חולצת בית ספר מהבוקר, צופה באנשים חסרי פנים ושם מזדיינים, עם איברים וחורים גדולים מדי. סיפרתי לעצמי שמדובר בסוג של השכלה מינית, כי לא מלמדים בבית הספר איך כל תנוחה נראית בפועל ומה כל אחד צריך בכל שלב, והידע הבסיסי שצברתי מהסרטים אכן הוריד את מפלס הלחץ כשהגיע הרגע. אבל אז הנגישות והקיצוניות של הפורנו, שהלכו וצברו תאוצה בשנות ההתבגרות שלנו, הפכו אותו מתופעה צדדית (או תחום השמור ל"מבוגרים בלבד") לאירוע רב נפגעים שקשה להיזכר מה היה לפניו. אנחנו לא מכירים משהו אחר. יש את דור המפונקים, יש את דור המזדיינים שרצו שלום ואהבה, ואנחנו כבר לא נצליח לחמוק מההגדרה "דור המסכים". בשנים שבהן כל העולם עבר לנהל את עצמו דרך המסך, אנחנו בדיוק רכשנו מיומנויות חברתיות בסיסיות והתעצבנו כאנשים בוגרים. 

View this post on Instagram

A post shared by Ali Ossayran (@aliossayran) on

"אי אפשר לדבר על המיניות של צעירים היום בלי להתייחס לפורנו. מיניות היא תלוית-תרבות, והתרבות של הדור הצעיר היא המדיה. לכן הפורנו הוא השינוי המהותי שקרה כאן בשנים האחרונות, בין הדור שלנו, דור ה-X לבין הדור שלכם. אתם נחשפתם לפורנוגרפיה פי כמה וכמה ובגילים הרבה יותר צעירים, כשהפורנוגרפיה עצמה אלימה וקיצונית יותר מזאת שהייתה פה לפני 20 שנה", אומרת שלומית הברון, מקימת המיזם "מידע אמין על מין" לחינוך מיני של בני נוער. מחקר שביצעה יחד עם ד"ר אפרת הברון בשנת 2015, בקרב יותר מ-700 בנות ובני נוער בני 18-19, הראה כי עד כיתה ז' נחשפים כ-80% מהבנים החילוניים לפורנוגרפיה (וכ-40% מהנערות - במהלך חטיבת הביניים). כמחצית מהנערים גולשים פעמיים בשבוע או יותר, כולל מדי יום, באתרי פורנו. מנגד, רק כ-10% מהנערות צופות בפורנו באופן קבוע, אבל אחוז זה מצוי בעלייה מתמדת.

אחרי שסימנתי וי על שיעורי הבסיס, במקום לצאת עם הידע שרכשתי אל המיטה המוחשית נסחפתי עוד יותר אל האתרים האלה, כשכל מה שראיתי בלילה הקודם הופך למשעמם ומיד צץ עוד דבר שגורם לי להמשיך. מיפיתי את הקטגוריות, פיתחתי העדפה לערוצים מסוימים והתחלתי לזכור שמות של שחקנים. יש לזה מחיר. זה הפך את כל מה שאנחנו מסוגלים לעשות בתוך המיטה שלנו - מיטה וחצי מכוסה במצעים שמכבסים ההורים, עם בן זוג שהכרנו בטינדר או במחנה קיץ בצופים - לקטן וללא מסעיר בעינינו. את לא יכולה לייצר זווית כזאת בין הרגליים, לך אין מספיק כוח בידיים להמשיך באותו הקצב במשך 50 דקות. אתה תגמור מהר, את לא תגמרי שלוש פעמים, ורוב הסיכוים שבכלל לא. אם התובנה שהחיים הם משהו באמצע טרחה פעם לחלחל אי שם בגיל ה-30, אנחנו צי'ק צ'ק פירשנו את הפער שבין המציאות לציפיות כ"סקס אמיתי זה משעמם". בנינו סף ריגוש דורי שהוא תמצית כל הדארקנט.

"אני נמצאת במערכת יחסים קבועה כבר שלוש שנים, ואם לא מתכוונים לעשות כל מיני דברים קינקיים, זה מרגיש שהאפשרויות די מוצו", מספרת הגר, בת 21. "שום דבר חדש ומפתיע לא יקרה כבר, רק עוד מאותו הדבר. כאנשים שכל הזמן צריכים משהו חדש ומרגש יותר ממה שקיבלנו אתמול, הסקס לא ממש מצליח לרגש אותנו".

View this post on Instagram

A post shared by Ali Ossayran (@aliossayran) on

"לא משנה כמה ידברו איתך על זה שפורנו הוא רע לנו ושהוא לא אמיתי, הפעם הראשונה שתוכל לראות איך נראה סקס, עד שתעשה אותו בעצמך, היא בפורנו", אומר נמרוד, בן 19. "אז למרות שידעתי שלא כדאי, ברור שנכנסתי. זה מרחב שבו לא שופטים אותך על מה שאתה רואה, כי רק אתה יודע, והוא מאפשר לך לחטט בכל מה שלא מספרים לך, ומלילה ללילה להתרגש יותר. יש לי כבר סף די גבוה לזעזוע. ההצטמצמות של המציאות אל תוך המסך גרמה לי לסוג של אלחוש, אני יכול לראות דברים מזעזעים שקרו באמת, רק כתמונה או כסרטון. נטו כפיקסלים. מאוד קל להתנתק ככה מהכאב או מההתלהבות. בין אם זה פורנו אלים, תמונות של סורים ערופי ראש או ילד שמכים אותו ברחוב, אנחנו מסתכלים על זה כמשהו שהוא במחשב בלבד ולא קשור למציאות. היום אני לחלוטין לא מרגיש מאוים מזה. שהכל וירטואלי. את האלחוש הזה ניסיתי מאוד שלא לחוות במין, אבל הנוכחות של הפורנו היא גדולה מדי, הוא בכל מקום".

היום אני יודעת להגיד שהידע המוקדם מדי גרם לי לפספס את הדבר הכי יפה שיכול לקרות בסקס הבינוני ומטה שעושים בהתחלה: חדוות הגילוי. כן, אני יודעת, לראות פורנו זה לא לגיטימי וגם לראות "פורנו הוגן" זה לא באמת יותר טוב. אבל אין מה לעשות, יש כמה דברים שנשארו איתנו. יותר ויותר חברים שדיברתי איתם על הפעמים שבהם הם כן עושים סקס חשפו השתלשלות עניינים די זהה, שמאוחר יותר הבנתי שנשענת על הנוסחה שלמדנו מהפורנו. קודם אוראלי, אחר כך חדירה ואז אנאלי (שנוטים לחכות איתו בתחילת הדרך). הרבה מחוות גופניות מהסרטים מצאו את עצמן בסקס האמיתי, כמו להוריד את הראש למטה בחוזקה למישהי שאתה רוצה שתמצוץ לך או השמעת אנחות שלא באמת שלך כשאת רוצה שהוא ידע שאת נהנית, או בסדר עם זה שתמשיכו.

"בעבר הייתה לאנשים מיניות יותר מגוונת כי הדמיון האנושי הוא הרבה יותר רחב מסרטים. אנחנו, דור ה-X שנחשף אל הפורנו בשלב יחסית מאוחר, היה האחרון שפיתח את המיניות שלו באמצעות הדמיון. אתם פיתחתם את המיניות שלכם מצפייה בפורנו, אז המנעד שלכם צר ומותאם לדברים שתסריטאים ומפיקים בתעשיית הפורנו קבעו עבורכם. לכל אחד יש את הפטיש הקטן שלו והוא חושב שרק זה מה שמדליק אותו במין. פעם המיניות צמחה מבפנים", טוענת הברון.

View this post on Instagram

A post shared by Ali Ossayran (@aliossayran) on

לא קל לחשוב על זה שמה ששלנו לא באמת שלנו, ומצד שני, למה ציפינו כשהקישור האוטומטי בראש שלנו לגמירה הוא לאונן ביד אחת וביד השנייה להחזיק טאבלט או טלפון עם פורנו? מתי נפגשתי עם הדימיון שלי לאחרונה? אני לא זוכרת. אולי כי אני גם לא זוכרת מצב בחמש השנים האחרונות שבו ביליתי שעתיים-שלוש בלי לעשות משהו מוגדר וללא גישה לאינטרנט, ככה סתם לשכב על המיטה, לבהות בקיר ולחשוב ללא רעשי רקע, הסיטואציה שבה בדרך כלל מתחילים להפעיל את הדמיון.

3. למה צריך פרטנר לסקס כשאפשר בלי?

ערה? כן אני ערה, אבל אתה לא חייב לבוא. אני אסתדר לבד, תודה. לא ביום אחד אתה הופך לאדם הזה שאין לו כוח להסביר איך בדיוק הוא אוהב שיורדים לו, ובמקום זה בוחר לאונן. לעשות סקס עם עוד בן אדם שצריך לבנות איתו מערכת יחסים בסיסית ולהיות רגישים ומודעים גם לרצונות שלו - זה עשוי להפוך לטרחה גדולה מדי או למאמץ לא רלוונטי כשלא מצוידים ביכולות חברתיות המתאימות. ואנחנו מעולם לא רכשנו אותן. בהצטמצמותן לאימוג'יז ולשורות טקסט קצרות, המוח הוריד מעצמו בהדרגה את המיומנות לקרוא ולפרשן את הבעות הפנים של הצד השני, והמפגשים הקצובים עם אנשים גרמו לאינטראקציה איתם להיות טבעית פחות. העדפת פעולות יחידניות מתבטאת במספרים: על פי המחקר של טוונג' האמריקאית, בשנת 2016 רשם אחוז הלידות בגיל העשרה שיא שלילי, כשצנח ב-67% בהשוואה לשנת 1991.

"אני מוצאת את עצמי מעדיפה לאונן, כי אין לי אנרגיות להסביר מה בא לי ואז לעבור את התהליך הזה גם עם הצד השני. גם חבר שלי מרגיש ככה וזה בסדר מבחינת שנינו. זה לא דבר שלילי בעיניי לאונן במערכת יחסים, גם כשזה במקום סקס. התרגלנו למחשבה שאפשר לספק את עצמנו גם ללא תלות באיברים של אדם אחר", אומרת נוגה. "אם לא הייתי בזוגיות כנראה שהייתי משתמשת בטינדר, שלכאורה זה עבור מי שרוצה לעשות סקס עם פרטנר, אבל בעצם גם שם האווירה היא לספק את עצמך. באבטיפוס זה קטלוג של מוצרים שצריך רק ללחוץ ולהזמין הביתה. אנחנו משתמשים בהם כדי לעשות מה שאנחנו רוצים ואז שולחים אותם לדרכם, וכשאין לי כוח לעשות אפילו את זה, אני עושה ביד".

"זה מרגיש כאילו עוצמת החוויה לא שווה את גודל ההקרבה הרגשית שצריך לעשות בשביל סקס", אומרת הגר. "כששוכבים עם מישהו אנחנו חושפים את עצמנו ואת הגוף שלנו ועושים משהו כל כך אישי, ואז התוצאה פשוט לא שווה את זה ביחס לציפייה שהייתה לנו. באמת שלפעמים יותר מספק ועדיף לבד".

"יותר משאני לא זוכר את הפעם הראשונה שלי, אני זוכר את זה שאני לא זוכר אותה. אומרים שסקס זה ביג דיל בכל מקום ואז כשאתה מגיע לשם, זה אתה והפין שלך שעומד כמו תמיד, יותר או פחות, ואתה נמצא בתוך חור, שהוא אנושי ונעים אבל הוא חור, ואתה לא מבין את ההתלהבות. אם החוויה הזאת הייתה מתאימה לציפיות שלי, זה בוודאות לא היה נראה ככה", מתוודה נמרוד.

View this post on Instagram

A post shared by Ali Ossayran (@aliossayran) on

וזה לא כי בהכרח אנחנו עושים לעצמנו חיים קלים. לתקשורת הטקסטואלית שעומדת לפנינו יש הרבה פחות ניואנסים, והיא מגבילה את אפשרויות הביטוי העצמי. "בגלל זה אני נוטה להקליט הרבה בוואטסאפ, זה לא מעצלנות כמו שחושבים. ההקלטות מאפשרות לא לאבד את האינטונאציה", נמרוד ממשיך להסביר. "בהודעות הדברים השגרתיים מקבלים משמעות אחרת והדברים המהותיים עוברים השטחה. אני עם חברה שלי כבר שנה וחצי ויש בינינו אהבה גדולה, אבל בכל פעם כשהיא כותבת לי בוואטסאפ רק את המילה 'בסדר', אני מרגיש שיש בזה סאבטקסט ושלא הכל בסדר. זה מרגיש קר. וכמה פעמים כבר אפשר לשלוח לב אדום בלי שזה יאבד את המשמעות? זאת לא מחווה מספיק אמיתית לאהבה. זה שאני בבוקר כותב לה באופן קבוע בוואטסאפ 'איך את הבוקר' או 'איך ישנת', שאלה גנרית לגמרי, גורם לי להרגיש כמו רובוט. זאת כמו הודעה אוטומטית. אם הייתה אינטונאציה או מפגש של פנים מול פנים, בכל פעם זה היה אחרת ומרגיש באמת כמו רגע אנושי של התעניינות כנה".

4. איך מהפכת metoo# גרמה לי גם לפחד מסקס  

אנחנו חייבים תודה על זה שאתם, כלומר אתן, נלחמות כדי לטהר את השיח ואת המרחב מהטרדות מיניות. תודה, אבל לא תודה. כי בו זמנית, מהפכת metoo# הורידה את השאלטר על הוללות שנות ה-20 של הדור שלנו והחליפה אותה בערימת חרדות ואי ספונטניות. לא רק שהמהפכה הזאת לא עוזרת לתדמית הגרועה גם ככה של הסקס, היא זורעת סביבו מיליון חששות משתקים. אחרי שכמעט כל אישה בגירה סיפרה לאחרונה איך לפחות פעם אחת בחייה סקס הפך לחוויה שלילית ומצלקת, אנחנו צועדים וצועדות אל עבר הדבר הזה בחשדנות. משהו בתקופה הזאת משכנע את שני הצדדים לעצור ולחשוב לפני שהם יוצרים אינטראקציה. זה בדיוק מה שרציתן, וזה בדיוק מה שצריך לקרות, אבל אנחנו חווינו את הרגרסיה. כל הדבר הזה הפך אותנו לדור שבו כל מגע ארעי באוטובוס נתפס כהטרדה, כל משפט פתיחה בבר הוא פוסט פייסבוק בהתהוות וכל חוסר תקשורת קטן בסקס הוא אופציה לאירוע שיימינג מתגלגל.

אנחנו מפחדים להיות מנוצלים, לא לפרש נכון למה התכוון האדם שממול, לא להבין עד הסוף מה הוא מתכנן, תוהים אם לכולם הוא אומר את זה ונוגע ככה, אם הוא בא ליהנות איתי או ממני ואם כל זה יגמר בפוסט. קוראים לזה אובר-מחשבה וזה מכביד על הסקס שלנו.

metoo# הכניס הרבה ראשים בריאים למיטה חולה. אנחנו רק סופרות את הרגעים עד שהטרדה מינית תקרה גם לנו, או תקרה לנו שוב, משננות שזאת לא אשמתנו ואז מבוהלות ממה שזה אומר: שאנחנו בעצם חסרות אונים. וכל זה בזמן - אל תיבהלו רגע - שיותר משמכעיס אותנו לקרוא על הטרדות שנאלצו לחוות נשים (וגם גברים), זה בעיקר נשמע לנו זר ומפתיע. סיפורים מהניינטיז על בוס שליטף את הראש והכניס יד לחזייה נשמעים כמו אירוטיקה פרוורטית מימים רחוקים. אנחנו נשארנו עם מיליון שטחים אפורים שגורמים לנו לאמץ ציניות והססנות. לחשוב שאולי בטוח יותר לוותר על להיפתח אחד בפני השני ולגעת.  

View this post on Instagram

A post shared by Ali Ossayran (@aliossayran) on

"אני חושב שאם לא הייתה לי חברה, הייתי מפחד קצת. מצד אחד אני שמח שהעולם מתקדם, ומצד שני יש כל כך הרבה דברים עכשיו שנתונים בסימן שאלה. האם כשרוצים להחזיק את היד למישהי כשאתה בסיטואציה רומנטית איתה, צריך לשאול? במערכת היחסים הראשונה שלי, שהייתה בגיל 15, זה התחיל כשהחזקנו ידיים ואז יום אחד הנחתי עליה את הזרוע ונישקתי אותה ומשם זה התפתח בטבעיות ומתוך תמימות", משחזר נמרוד. "היום אני לא אניח על מישהי יד בלי לחשוב אלף מחשבות אם זה בסדר מבחינתה וזה הדבר הנכון לעשות".

"אני לא עושה את הקישור בין הסקס עם בן הזוג שלי לבין השיח על הטרדות מיניות, אבל אם אני אראה באותו ערב איזה סרט או אקרא עדות קשה על אישה שעברה אונס, זה ישפיע עליי ועל החשק המיני שלי. ההיחשפות לצד המשפיל הזה של עולם המין על בסיס יומי שתלה בי הרבה מאוד חרדות, למרות שלא חוויתי מצב שבו מישהו ממש כפה את עצמו עליי", מספרת נוגה. "אני יודעת שהקמפיין הזה חשוב לחינוך המיני שלנו, ומצד שני אני מוצאת אותו שותל בי חרדות וטראומות מראש על משהו שעוד לא קרה לי ואולי גם לא יקרה בכלל".

5. רגע, איזה מין מין אני בכלל?

ג'נדר זה לא ביג דיל עבורנו  (אנחנו יודעים שבשבילכם עדיין כן), בעיקר כי זה התחום שהרוויח מהמיניות הווירטואלית שאימצנו. יותר מ-30 זהויות מיניות ממתינות לדור ה-Z ועל כולן למדנו בגיגול פשוט. גיל היציאה מהארון, עוד מושג שאפשר להכריז על התיישנותו כי כבר אין ממש צורך להסתתר, נמצא בירידה מתמדת. יש לנו מרחב ענק (ודיסקרטי בעת הצורך) להכיר זהויות מגוונות ולקרוא על ההתמודדויות שלהן במקום להרגיש לבד כמו פעם, וחשוב מכל – אופציה לבחון מחדש הגדרות.

סקר של חברת Ipsos Mori הבריטית מצא השנה ש-66 אחוז מבני דור ה-Z מגדירים את עצמם כסטרייטים, כלומר שליש מגדירים עצמם אחרת. אצל טינאייג'רים מדור ה-X, למשל, המספר עמד על 85%. אצל זדים צעירים יותר (13-20) הגדירו אתם עצמם סטרייטים רק 48%, ויותר ממחצית מהזדים שנשאלו אמרו שהם מכירים לפחות אדם אחד שמבקש שיפנו אליו בכינוי ניטרלי במקום "אתה" או "את".

View this post on Instagram

A post shared by Ali Ossayran (@aliossayran) on

"כל המושגים האלה של סטרייט, לסבית או הומו פשוט נשברים עכשיו ולכל אחד יש שאלות היום", מציג נמרוד. "אני מחשיב את עצמי לסטרייט, אבל לאחרונה, מאז שיש שיח, שאלתי את עצמי אם סטרייט זאת לא הגדרה קשיחה מדי. אם ראיתי פתאום גבר ונמשכתי אליו, או שאני סטרייט שלא נמשך להרבה נשים, מה זה אומר? אנחנו שואלים את עצמנו יותר שאלות, ויש לנו יותר מקומות לקבל תשובות".

אוריון קרלוטו, יוטיוברית אמריקאית בת 21 עם חצי מיליון עוקבים באינסטגרם ו-280 אלף מנויים ביוטיוב, הכריזה על עצמה בערוץ שלה כביסקסואלית. "אני אוהבת נשים וגברים ואין שום דבר מוזר בזה", הסבירה בפשטות וחתמה באמירה "זאת 2017, כולנו קצת גייז". אתם לא מכירים יוטיוברים, אבל בשבילנו יוטיוב הוא הטלוויזיה המרכזית בסלון, אז תדמיינו שזאת רותם סלע. היא הודתה שחששה לחטוף ברשת כי באינטרנט מסתובבים הרבה אנשים חשוכים, אבל היא לא ציפתה שזה יעלה כל כך את רמות העניין סביבה, יהפוך לסרטון הוויראלי ביותר שלה (חצי מיליון צפיות) ושמאז העוקבים הצעירים שלה לא יפסיקו לבקש שתעלה תמונות של בת הזוג שלה ותספר על היחסים ביניהן. 

לאמץ זהות מינית אחרת - זה מרגיש כמו שינוי מרענן ולגיטימי. יותר מזה, כמו הדבר הכי טבעי בעולם. בשיחה אקראית עם בן 18 שאלתי אותו אם הוא חושב שהוא אוהב בנים או בנות. הוא חייך ושאל בשיא הרצינות: "איך אני אמור לדעת במי אני אתאהב בכל פעם?". מה שנשמע לכם אולי כמו בלבול הוא בעצם בסיס ההיגיון שלנו. אימוץ זהות מינית אחרת או שינוי ההעדפות מדי פעם היא בעינינו הבעת מגניבות הרבה יותר מסתם "עם מי אני אשכב עכשיו, בנות או עם בנים?". לא להיות סטרייט זו הזדמנות מצוינת לספר משהו על עצמך, וכשכל העיסוק במין הפך ממילא לתדמיתי ואופנתי, למה בכלל צריך ללכת למיטה?

6. הסקס לא מת, הוא רק כבר לא כמו שאתם מכירים אותו

אז אנחנו לא מזדיינים. זה הדבר שאתם הכי אומרים עלינו. התוצאה הראשונה בגוגל כשמחפשים את המאפיינים של דור ה-Z. אני מקווה שהבנתם שאנחנו כן עושים סקס, רק לא בצורה שאתם תופסים סקס. אנחנו לא סופרים כמה פעמים בשבוע. זה לא המדד שלנו. לאונן זה גם מין, גם לפנטז וגם לראות אנשים אחרים עושים את זה. גם לחשוב על זה כאופציה ולוותר; זה יכול להיות מספק באותה הרמה. כשנראה לכם שאנחנו לבד בחדר, תזכרו שאנחנו לא בודדים כי יש סביבנו הרבה אנשים. גם אם הם בראש, או בפיד.

מיניות היא גם הדרך שבה אנחנו מתלבשים, מדברים, המקומות שאנחנו מסתובבים בהם, הלוקיישנים שאנחנו נוסעים אליהם לחופש. הזהות שאנחנו בוחרים לאמץ. מיניות היא הצבעים של פיד האינסטגרם שלנו, הקומפוזיציה של האימוג'יז הקבועים שלנו בוואטסאפ. ברגעים מסוימים גם בראנץ' בעינינו זה סקסי, וקוקטייל על החוף ביוון, ומדף עם קקטוס וקליפ חדש. כל מה שאפשר לצלם ולשתף שדרכו תלמדו משהו עלינו בלי שנדבר – כל זה מושך בעינינו.

View this post on Instagram

A post shared by Ali Ossayran (@aliossayran) on

אה, וגם קחו אחריות. הפחדתם אותנו שנוטרד או נטריד בדיוק בשלב שהיינו אמורים להתחיל את האינטראקציות המיניות האלה, אז תנו לנו רגע להסדיר נשימה. תפרגנו לנו את הפלרטוט הזה. תנו לנו רגע לייצר את הכללים ואת החוויות שלנו. אין דבר יותר אנכרוניסטי מלשפוט דור חדש ביחס למה שהיה מקובל ונהוג פעם, ואין דבר יותר חסר תקווה מדור חדש שמנסה להחיות מהפכות ומסורות שלא מתאימות להווה שלו.

אנחנו עשויים להיתפס כפסיביים וא-מיניים, וזה לא אומר שום דבר עלינו, אלא רק על התקופה שבה אנחנו חיים. בשעה שאתם מזדעקים על כל קליפ של דודו פארוק כי מי ישמע הוא "יביא אותי וגם את אחותי" או "יטוס לנו בתחת", אנחנו מזמן יודעים להפריד בין עיקר וטפל. זה לא מזיז לנו, כי לא גילינו את הפמיניזם בגיל 30. ערכים שנראים לכם מהפכניים - בשבילנו הם מובנים מאליהם. יש לנו בסיס ערכי מספיק יציב בשביל להיחשף למילים שאתם תופסים כפוגעניות או מיזוגניות.

מה אני מנסה להגיד? שאתם מגנים עלינו במקום הלא נכון, או בעצם שאתם לא צריכים להגן עלינו בכלל. זה הכי קשה לאבא ואמא, אבל זה כבר בשבוע הבא.