יש לי מנקה מעולה. אני לא יודעת אם זה רלבנטי, אבל היא לא חוקית. היא מגיעה פעם בשבוע ומבריקה את הבית וכולם רוצים לגנוב אותה אבל אין לה יותר מקום, והיא גם נחמדה, נעימה ואמינה. ואמנם היא גובה יותר ממנקות אחרות, אבל נהגתי לחשוב שהיא שווה כל שקל. אבל יש בעיה, שבהתחלה התעלמתי ממנה ועכשיו קצת קשה לי – היא מתייחסת לבית שלי כאל שלה. היא אוכלת מהמקרר, אבל ממש הרבה, דברים שבניתי עליהם לעצמי וגם חטיפים, עוגיות, פירות וירקות (מהמשלוח האורגני!). בנוסף, בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת, אבל היא משתמשת לי בקרמים במקלחת. יש לי קרם פנים יקר וטוב ומסכה מעולה, והם מתחסלים במהירות וברור לי שזאת היא (אני גרה לבד).
אני לא אדם עשיר, אני מממנת את עצמי ועובדת קשה, המנקה זה באמת אחד הפינוקים היחידים שאני מרשה לעצמי ולא בא לי לוותר עליה. איך אני מסבירה לה באופן עדין ולא פוגע אבל עדיין ברור, שהבית שלי הוא לא הבית שלה?
תודה

איזה כיף, צרת עולם ראשון מובהקת. יותר עולם ראשון מזה כבר יהיה חייב לכלול את הדילמה "היאכטה שלי עוגנת מול ספינת הקורונה, האם עליי לחבוש נישומית?". כי אין מה לעשות, כל בעיה שמערבת את צמד המילים "המנקה שלי", אפילו אם ההמשך הוא "המנקה שלי שרפה לי את הבית", היא בעיית עולם ראשון. לא בקטע צדקני, גם לי יש מנקה, אבל כאילו - אנחנו משלמים למישהי שתנקה לנו את האסלה, ככל הנראה כדי לשלוח כסף לילדים שלה שבמדינה אחרת, הבעיות הרציניות הן שלה, לא שלנו.

ואחרי שהכרנו בפריבילגיה שלנו, יש כאן שני נושאים – האוכל והקרמים. חשוב להפריד ביניהם. כי את יודעת מה הדבר היחיד שיותר מפדח מלהגיד למנקה שלך לא לאכול לך מהאוכל? להיות המנקה שלך כשאת אומרת לה שהיא אוכלת לך יותר מדי מהאוכל. ברצינות, אם היו אומרים את זה לי, הייתי עוזבת את העבודה ואולי גם את העיר. איזה בושות. די, אוכל זה דבר כל כך רגיש וטעון, ראינו מספיק עונות של "האח הגדול" כדי לדעת שלא נכנסים לאנשים לצלחת.

ובכלל, מעבר לזה שלשוחח איתה על הכמויות שהיא אוכלת עלול לבייש אותה, גם לכי תדעי מה מצבה - כמה אוכל יש לה בבית, כמה אנשים היא מאכילה. ונכון, את לא לשכת הסעד ולא בית תמחוי ואת משלמת על עבודתה – אבל אוכל זה המקום שאנחנו נדרשים להפגין בו נדיבות וחמלה. אם היא אוכלת כנראה שהיא רעבה. שחררי, קני יותר חטיפים, תבשלי עוד כוס אורז, הכמה שקלים האלה ישתלמו בקארמה.

ואם את בכל זאת רוצה לצמצם את הכמויות שהיא אוכלת, נגיד את המוצרים היקרים יותר, אפשר לעשות את זה גם בלי לקחת אותה לשיחה. את המשלוח האורגני, למשל, אפשר לתזמן ליום אחרי שהיא מגיעה, וכך חלילה לא יגעו לך באוכמניות הלא מרוססות.

הקרמים הם כבר נושא אחר, כי לא מדובר במוצר צריכה בסיסי שהעיסוק בו הוא רגשי וטעון, אלא בקרם לחות. זה לא אוכל, היא סתם חרמנית לך על הקליניק. במקרה הזה, כדאי לוודא לפני כן שזאת באמת היא. נכון שאת גרה לבד, אבל אם את מארחת חברות, דעי שפרקטיקה נפוצה היא ללכת לעשות פיפי ועל הדרך להעביר סיבוב על ארון המקלחת. זאת סקרנות טבעית. כמה טפיחות של קרם לחות, דגימת בושם וחזרה לסלון.

אבל אם את סגורה על כך שזאת המנקה, את יכולה פשוט לומר לה בחיוך שהקרם הזה ממש חשוב לך ואת מעדיפה שלא יגעו בו. או, אם את כמוני ותעדיפי למות מאשר להגיד לה את זה, תמצאי דרך אחרת לנטרל את השימוש בקרמים. למשל, בפעם בשבוע שהיא מגיעה, דחפי אותם לתיק וקחי אותם איתך לעבודה. הקרמים פשוט לא יהיו, היא לא תשתמש. ואגב, אם את קונה לה מתנות לחגים או לשנה החדשה, יהיה נחמד אם המתנה הקרובה תהיה הקרם הזה. גם כי זאת תהיה מתנה שאת יודעת שהיא אוהבת, וגם כי זאת תהיה קריצה חמודה שתשדר לה שאת יודעת, שהעלמת את הקרמים שלך כדי שהיא לא תחסל, אבל שאת עדיין בעדה.