״הצייד: מלחמת החורף״ הוא כולו טעות אחת גדולה עוד לפני שראיתם אפילו פריים אחד מתוכו. זהו מעין סרט המשך ל״שלגייה והצייד״ מ-2012, שהיה להיט קופתי גדול למדי עם הכנסות בסך כ-400 מיליון דולר ברחבי העולם ושתי מועמדויות לאוסקר (אפקטים ותלבושות) - הצלחה שראוי ליצור לה סרט המשך. ואכן, אחד כזה מיד הוכנס לביצוע. אלא שבארבע השנים שחלפו, נדמה שבאולפני יוניברסל החליטו לשחק במשחק ״על כמה אלמנטים מהסרט המקורי אפשר לוותר ועדיין לקרוא לזה סיקוול?״. בואו נחשוב לרגע: למה "שלגייה והצייד" הצליח כל כך? קודם כל, בזכות שלגיה, והרעיון לספר את הסיפור של האחים גרים בגרסה אנטי-דיסנית - אלימה, קודרת, מלאת פנטזיה. האם צריך את שלגיה לסרט ההמשך? לא. נוריד אותה. הצייד לבד זה מספיק.
אולי הוא הצליח בזכות קריסטן סטיוארט, בתקופה שהייתה אהובה על ידי נערות בזכות ״דמדומים״? כנראה. יאללה, לוותר עליה. אולי בזכות הבמאי, רופרט סנדרס, שכנראה הצליח לעשות שם משהו נגיש ומלהיב? כנראה, אבל ותרו גם עליו. ואולי היה בסרט ההוא איזשהו חשמל, עליו למדנו ממדורי הרכילות, כשבמהלך הצילומים ניצת רומן בין סטיוארט לסנדרס – רומן שפירק את הנישואים של הבמאי ואת הזוגיות המתוקשרת של הכוכבת (עם רוברט פטינסון). גם הכימיה הזאת, הלהט מתחת לקרח של שלגיה, הוצאה לגלות בסרט ההמשך. ולבסוף, כדי שבכלל לא נזהה את סרט ההמשך – הוא בכלל לא סרט המשך. זה פריקוול, או בעצם ספין-אוף, שמתחיל שבע שנים לפני עלילת הסרט המקורי וששני שלישים מתוכו מתרחשים אחרי הסרט. והחלק הראשון – זה שמתרחש שבע שנים לפני "שלגייה והצייד" – מיותר לגמרי.
החורף שוב מגיע
אז מה נשאר מהסרט המקורי? כריס המסוורת' (הצייד), שרליז ת'רון (המלכה) בתפקיד משני, ניק פרוסט (גמד), וסדריק ניקולס-טרויאן, שהיה אחראי האפקטים ב"שלגייה והצייד" ושודרג לעמדת הבמאי, אחרי שכל הבמאים המעניינים באמת פרשו בזה אחר זה. לצידם גויסו אמילי בלאנט וג׳סיקה צ׳סטיין לתפקידים הראשיים במה שנראה בעצם כמו גרסת הלייב אקשן של ״לשבור את הקרח״ (ועם המילה ״חורף״ בשם הסרט, כי עם החורף של ״משחקי הכס״ ו״חייל החורף״ של ״קפטן אמריקה״, נראה שחורף זה משהו מסחרי). כלומר, בארבע שנים, כל הקונספט של סרט המשך קרס שלב אחר שלב ונשאלת השאלה מה היה כל כך חשוב ליוניברסל בפרויקט הזה שגרם להם להמשיך ולהיצמד אליו הזה בכל מחיר. ממש תמוה. הרי ברור שהדבר הנכון לעשות היה לבטל את הפרויקט. האם מישהו מחובבי ״שלגייה והצייד״ בכלל יזהה את ״הצייד: חייל החורף״ כסרט המשך?
אבל משהו אחד בכל זאת נשמר באופן מושלם מהסרט הראשון: הברדק העלילתי. במקום סרט הרפתקאות סוחף, זה סרט שכולו תככים בין שתי אחיות ובתי המלוכה שלהן, אחת היא האחות הרעה, השנייה - האחות העוד-יותר-רעה.
היה היה לפני שלגייה
הסיפור מתחיל בעבר, הרבה לפני סיפורה של שלגייה, כששני לוחמים בצבאה של מלכת הקרח (אמילי בלאנט) מתאהבים זו בזה. לא מעט פיתולי עלילה מופרכים מאוחר יותר, השניים צריכים להילחם כדי להשיג את מראת הקסמים. כמו עם ״שלגיה והצייד״, גם כאן הרעיון הבסיסי הוא לקחת את העולם של האחים גרים ולספר אותו כך שהדמות הנשית הראשית תהיה לוחמת דומיננטית, אסרטיבית וחזקה, ולא נסיכה במצוקה שמחכה להצלה. מה שהופך את הדמות של צ׳סטיין לגיבורה האמיתית של "הצייד: מלחמת החורף", למרות שדמותו של המסוורת' מופיעה בשם הסרט.
האופטימיסט שבי ניסה למצוא את הצד החיובי בסרט - תמיד יש סיכוי שבמאי שיודע שהוא מקבל לידיו פרויקט מקולל ימצא דרך לחתור תחת השיטה ולייצר הברקה. אבל זה לא קורה; ״הצייד: מלחמת החורף״ הוא סרט שעלילתו כמעט רנדומלית, וגם מעט קטעי הפעולה והרהב שבו אינם מצדיקים את קיומו. פרויקט נפל.