זאת לא הכתבה הראשונה על סלים מרעי. הכתבה הראשונה עליו שודרה בערוץ הראשון באמצע שנות התשעים. הוא היה בן עשרים וקצת, ערבי שעזב את הכפר של ההורים ועבר לרחוב הכי מדויק בעיר הגדולה ובילה במועדון הכי מדויק, אלנבי 58. סלים היה ערבי בשינקין. וזה הספיק. "הדירה הראשונה שלי היתה בשינקין, זאת היתה התקופה של אוסלו, הייתי מגיע לאלנבי 58, והיו מכניסים אותי. הרבה יהודים מזרחים נשארו בחוץ, אבל אותי הכניסו. התחברתי לקטע התל אביבי, נהיו לי מלא חברים, היו חיי לילה, הפגנות של השמאל, בתקופה ההיא היה יותר קל להגיד כיבוש". עשרים שנה חלפו, כבר לא אומרים כיבוש בכזאת קלות, אבל מרעי נשאר בעיר. "אני חלק מהסצינה, אני חלק מחיי הלילה בתל אביב".
אבל הוא עדיין לא החליט בכלל שהוא רוצה להישאר. ההורים נתנו לו דירה בכפר לשפץ, "אז בינתיים בתל אביב אני מסבלט, ולא שוכר. אם אני שוכר דירה זה נותן לי לגיטימציה להישאר בעיר. אבל בינתיים אני מרגיש מחובק בעיר הזאת. תמיד יש שלוש-ארבע דירות של חברים שפנויות בשבילי". גם על הקריירה הוא לא סגור עדיין, הוא למד משחק, עזב, הנחה קבוצות במשך תקופה, ובשנה וחצי האחרונות הוא מתפרנס בעיקר מנהיגה במונית. ואהבה? כשיצא מהבית, הוא אומר, הוא יחליט אם הוא הולך לזוגיות. בגיל 40, בלי בית או קריירה או אהבה, אין לו הרבה מה להפסיד.
כששואלים אותו למה החליט להשתתף בריאליטי שיחשוף אותו בפני מיליונים, וככל הנראה גם יטלטל קצת את סירת חייו, הוא משיב באותה קלות דעת: "גם ככה אני קופץ מסבלט לסבלט, אז מה אכפת לי לסבלט דירה אצל 'האח הגדול'?".
הוא הצעיר במשפחה של 8 אחים ואחיות, כולם כבר נשואים חוץ ממנו. בנעוריו, "כמו כל ילד בכפר", היה רועה כבשים. בזמן הפנוי שלו השתתף בפעילויות הנוער של התנועה האיסלאמית. החיים שלו תפסו תפנית מפתיעה כשהצטרף לתנועת נוער יהודית-ערבית, ועבר לקומונה משותפת. אחרי שחי, עבד ובילה עם יהודים סלים החליט לעבור לתל אביב ללמוד משחק בסמינר הקיבוצים, אבל פרש בשנה השנייה. "העברית שלי לא הייתה טובה אז כמו היום. היה קשה ללמוד שייקספיר וחנוך לוין בשפה שאני לא שולט בה. חוץ מזה, שכרתי דירה, הייתי צריך לשלם שכר לימוד, ועבדתי אז כשליח של ג'חנון על טוסטוס. זה היה מאוד קשה. אבל אחר כך המשכתי לעשות תיאטרון, שיחקתי בהצגות כמו 'אליעזר והגזר' בכפרים ערביים".
מה חושבת המשפחה שלך על הכניסה לבית האח הגדול?
"אין להם מושג בכלל מה זה התכנית הזאת. הם לא יודעים כמה אני הולך להיחשף. דיברתי עם אחת מהאחיות שלי, שחשבה שאני עושה צעד נכון. העניין הוא שההורים שלי לא באמת מכירים אותי ואת החיים שלי ב-20 שנה האחרונות. הם לא יודעים איך התבגרתי, איזה דעות יש לי ומה הגבולות שלי. זה שהם יצטרכו לגלות את כל זה דרך 'האח הגדול' זה מלחיץ".
מפריע להם שאתה עדיין לא נשוי?
"הדבר הכי מרגש שאימא שלי אומרת זה 'הלוואי שהעיניים לא יעצמו לפני שאראה אותך חתן'. זה קורע את הלב. הם ממש מצפים לזה כבר, ולא נעים להם שאני מגיע לגיל 40 ועדיין לא נשוי".
זה כבר היה על הפרק?
"היו לי כמה דברים. היה לי קשר עם בחורה ערביה, זו הייתה הפעם ראשונה שבאתי לאבא שלי ואמרתי לו שאני רוצה להתחתן. אחרי שבועיים-שלושה הבנתי שזה כבר לא בשבילי, התבאסתי, ונעלמתי מהכפר כדי להשכיח את הסיפור. כל הדודות שידעו מזה התחילו להתקשר אליי כדי לנסות לשכנע אותי לחזור אליה".
בנות זוג יהודיות היו?
"רוב מערכות היחסים שהיו לי הן עם יהודיות. עם כולן זה נגמר טוב, עם אחת קצת פחות טוב, אבל זה מאחורי. זוגיות זה לא עניין של יהודי או ערבי מבחינתי. אני עובר את המחסום הזה. אבל לא אשקר לך, יהיה לי יותר קל עם ערביה, במיוחד אם זה ילך למקום רציני של ילדים. אם אתחתן עם יהודייה הילדים שלנו יגדלו לתוך מציאות קרועה, כמו החיים שלי".
אולי אסתדר דווקא עם דייר ימני
סלים נולד וגדל בכפר עארה, ושייך לדור של צעירים ערבים ישראלים בעלי זהות מפוצלת. "כשאני מגיע לתל אביב, אני לא מפסיק להיות פלסטיני. יש לי חברים יהודים שפוחדים להגיד את המילה 'ערבי', בגלל הקטע של תקינות פוליטית. אני חושב שזה לא נכון. יש יהודים, יש ערבים, וזה בסדר גמור להכיר בזה. לא צריך להתבייש אחד מהשני, ואני בוטה לפעמים, מדבר על הכיבוש באופן ישיר".
העולמות האלה מתנגשים?
"אם לחבר יהודי יש בעיה עם הזהות הפלסטינית שלי, אז הוא לא יהיה חבר שלי. הבעיה היא אצלו. מהצד שני, אני מביא את החברים היהודים שלי מתל אביב לאכול אצל ההורים שלי בכפר. אני חשוף בפני שני הצדדים. מה שבעייתי מבחינת ההורים זה בעיקר נשים ואלכוהול. קשה להם לעכל את המחשבה שאני שותה וחופשי. זה לא בא רק מהם, ככה זה בכל החברה הערבית שאני בא ממנה".
"ב-2003, בזמן האינתיפאדה, עברתי לחיפה כי רציתי לדבר בערבית ולחזק את הזהות הערבית שלי. התארגנה סביב רחוב מסדה קהילה של חבר'ה. שם הבנתי איך אפשר להעצים את הזהות הפלסטינית בתוך מדינת ישראל. לא בקטע של אלימות, ולא דרך שלילת הקיום של האחר".
אתה חושש להיכלא בתוך איזה סטריאוטיפ בבית, שיזהו אותך רק בתור הערבי?
"אני לא נכנס עם הדגל הפלסטיני, ולא מתכוון לעשות מהפכה בתוך הבית. אני פשוט בא להיות שם, וזה אני – פלסטיני אזרח ישראל. אני אבוא, אפגוש אנשים מעניינים, שונים ממני, ואולי גם כאלה שיאתגרו אותי. אני לא רוצה להעביר מסר, אני רוצה לחיות את המסר. מי יודע, אולי אסתדר דווקא עם דייר ימני יותר מאשר עם דייר עם דעות יותר קרובות לשלי. זה המבחן בעיניי".
ואז יכולים לטעון מהצד הפלסטיני שאתה לא פוליטי מדי.
"יש סטודנטים פלסטינים שעולים לאוטובוס, מקבלים טלפון מאחד ההורים ולא עונים כי הם מפחדים למשוך תשומת לב כשהם מדברים בערבית. אני חושב עליהם כשאני נכנס לבית. אבל באותה נשימה אני מודע לכך שיכול להיות שהם לא יקבלו אותי. גם כי אני נכנס לתכנית הריאליטי הכי ישראלית שיש, וגם כי יהיו שם אנשים מרקעים מגוונים, אולי אפילו מתנחלים, שאצטרך לחיות איתם. אני בא בגישה של להקשיב, ולהגיד את הדברים איך שאני רואה אותם. אם נרצה או לא נרצה, אנחנו חיים יחד, וכל מה שנשאר הוא להסתדר. בואו נהיה בני אדם".
אם כבר אנחנו בענייני פוליטיקה, עם איזו מפלגה אתה מזהה את עצמך?
"אני מאוד פוליטי, אבל לא מזהה את עצמי עם מפלגה ספציפית. בגלל זה אני שמח שהמפלגות הערביות התאחדו תחת רשימה אחת. זה פתר לי הרבה בעיות, כי לפעמים אני מרגיש שאני חושב כמו בל"ד, ולפעמים שאני חושב כמו חד"ש".
אחרי שאצא מהבית תהיה לי נחת
מרעי, כפי שהוא מודה בעצמו, מתנדנד בין נקודות קיצון: מכפר עארה לשינקין, מהתנועה האסלאמית לתנועה יהודית-ערבית, מלימודי משחק לעבודה במונית. לפני שקיבל את ההזדמנות להשתתף ב"האח הגדול", הוא חשב בכלל על חזרה לחיים הצנועים בכפר. "אני מרגיש שאולי מיציתי את העיר, אבל יותר מזה, קשה מאוד לשרוד שם. צעירים לא מצליחים להחזיק את עצמם מבחינה כלכלית. אני רואה את האנשים שמסביבי, שומע שיחות במונית, ומבין כמה קשה המצב בעיר. אני לא מסודר כלכלית בכלל. יש לי חובות שאני חייב לסגור ולא מצליח. בכפר לפחות יהיו לי תנאים טובים יותר. אני רוצה ביטחון כלכלי. אני רוצה שתהיה לי דירה, ואולי אפילו לעשות את הצעד הזה של נישואים".
צריך אומץ בשביל לחזור לשם אחרי כל השנים האלה.
"זה לא מפחיד אותי. אני יכול להסתגל לכל סיטואציה. כשהייתי ילד, אימא שלי הייתה אומרת לי שאפילו אם היא תשים אותי לבד ביער אני אסתדר. בסופו של דבר, כפר עארה זה חמישים דקות מתל אביב ו-40 דקות מחיפה".
הניסיון להבין מה מחפש מרעי באח הגדול מוציא ממנו תשובות סותרות. מצד אחד, הוא טוען כי הכניסה לבית "יכולה לעזור לו בתעשייה". מנגד, הוא בכלל לא בטוח שמקומו עדיין במשחק. "חיים של שחקן הם לא קלים", הוא מסביר. "זו דמות שצריך לתחזק, צריך ללקק לבמאים. אני לא יודע להיות במסגרת כזו". למרבה האירוניה, כשהוא שוקע במחשבות על היום שאחרי, מרעי לא מפנטז על כותרות במדורי הרכילות, אלא דווקא על התמסדות שקטה בכפר. "אחרי שאצא מהבית, תהיה לי נחת, ואז אחליט לאיזה כיוון אני הולך מבחינת זוגיות. או שאחפש כלה בכפר, באזור ואדי ערה, או שאמצא את עצמי עם מישהי חילונית".
עבור מי שנמצא בתנועה כבר שנים, יכול להיות שהכניסה לבית נתפסת על ידי מרעי כטלטלה שרק בסופה יוכל לבנות את חייו מחדש, הפעם כמו שצריך. "כל המעברים שעשיתי בחיים שלי היו דרמטיים ומשונים. כל החיים שלי אני נשאב למקום הבלתי אפשרי".
"האח הגדול 7": רביעי ושבת ב-21:15