רוצים לשמוע בדיחה על בוכרים? חבל, אין לי. גם המומחים בתחום טוענים שאין יותר מדי. מיטיבי הלכת מודעים לקיומו של מאפה בוכרי בשם "גוז'גיז'ה", אבל גם הם יודו שמדובר בעדה מסוגרת כמו הבונים החופשיים, מינוס לחיצת היד הסודית. "העדה הבוכרית היא עדה מתחת לרדאר", מספר רונן דוידוב, "יש הרבה אנשים שאני פוגש ואומרים לי 'אתה יודע, אתה הבוכרי הראשון שאנחנו מכירים'. ואנחנו המון, אז זה מוזר".

את רונן ואורית דוידוב הכירו חובבי הדוקו או מהסדרה "זוגות" של דוד אופק (שתשודר בקרוב בקשת) או מהסרט "חנדה חנדה4" (כדאי לתפוס אותו בערוץ 8 של HOT), שהשתתף בשנה שעברה בתחרות דוקאביב וזכה בפרס LOL. הפרס, אגב, הומצא במיוחד עבור הסרט, כפי הנראה שבגלל שעד אז אף אחד לא חשב שסרטי דוקו צריכים להיות גם מצחיקים. "חנדה חנדה4", שעקב אחרי הסיפור של רונן ואורית המאוהבים שהוריהם לוחצים עליהם להינשא למרות שלא הכי בוער להם, הוא דוקו נהדר, מצחיק ומרגש. כזה שמנסה להסביר לנו איך מתמודדים עם חיים מודרניים לגמרי, אבל בתוך קהילה סגורה ומיושנת שמעדיפה שתתחתנו מוקדם, רצוי עם בן העדה, תעשו מלא ילדים ולא תתגרשו לעולם. מה שיפה זה שלמרות הלחצים מהמשפחה ומהעדה, הן עדיין מתוארות בהמון אהבה, רגישות והומור. שנתיים אחרי הסרט ורגע לפני שעולה לאוויר סדרה חדשה של רונן ואחיו, חי דוידוב, בשם "איפה אתה חי?", אורית (26) ורונן (27) מנסים להסביר לי מה הקטע הזה של להיות בוכרים, ולמה כל כך לחוץ להם שתתחתנו.
"המשפחה הבוכרית מאוד דואגת לצעירים", משתף רונן, "אבא של אורית חשב שהכי נכון להתחתן אחרי כל כך הרבה שנים כי ידע שאם אנחנו נפרדים, תהיה לה בעיה להתחתן אחר כך".

כי היא כבר מבוגרת?
אורית: "גם מבוגרת וגם בזוגיות כבר כמה שנים אז מי ירצה? למה שמישהו ירצה אותי אחרי כל כך הרבה שנים עם מישהו אחר ואחרי שזה לא הלך?"

זה לא יהיה ממש ספוילר לגלות שבסוף "חנדה חנדה4", הם מתחתנים, והיום רונן ואורית כבר הורים לאדיר, תינוק בן חודשיים. כנראה שבסופו של דבר, לא משנה כמה מעודכן ומגניב ובוגר ניסן נתיב אתה, בסוף המשפחה מנצחת. "לא נישאנו מתוך הלחץ", לרונן חשוב להבהיר, "אלא כי היינו מספיק זמן ביחד כדי להבין שזה זה. כשהכרתי את אורית מיד אמרתי שהיא וודינג מטיריאל ו'מה היא באה לי עכשיו?' הייתי בן 20, ניסינו לדחות את זה כי הייתי צעיר מדי".

רונן ואורית
"גם מבוגרת וגם בזוגיות כבר כמה שנים אז מי ירצה?". אורית ורונן דוידוב | צילום: יונתן בלום

אבל אילולא הלחץ הייתם מתחתנים?
"אם לא היו יושבים עליי אז אולי לא הייתי מתחתן גם עד היום כי סבבה לנו, למה להתחייב לנצח? מפחיד לקבל החלטה כזאת בגיל 20 וקצת".

אורית, את גם היית מחכה?
"להבדיל מרונן, תמיד הייתי יותר משפחתית. לו היו שני עולמות, המשפחה והחברים התל אביבים".
רונן: "האשכנזים. תגידי את זה".
אורית: "אלה שיש להם זמן והוא התערבב איתם, אבל אז חזר הביתה לתרבות של חום ומשפחה. אני הייתי רק בעולם המשפחתי והרגשתי שחבל לבזבז את הזמן. וגם היה חשוב לי לכבד כל הזמן את ההורים והאחים. לרצות".

יכול להיות שגם על בת מפעילים יותר לחץ מאשר על בן?
אורית: "כן כי הם מפחדים שלא תדע לשמור על עצמה, שהשם שלה יתקלקל".

אין איזה חשש מלהפסיד? שפיספספת חוויות?
אורית: "לא ראיתי כלום, רונן הוא החבר היחידי שהיה לי".
רונן: "אני ראיתי אחת או שתיים".

אין תמונה
דוידוב עם עדי הימלבלוי ב"איפה אתה חי"

בדייט הראשון אורית אמרה שאין לה ידידים

למרות הלחץ המשפחתי, עד שרונן הכיר את אורית הוא דווקא יצא רק עם אשכנזיות. "תמיד אמרו לי להתחתן עם בוכרית ולא הבנתי מה זה משנה. מה חשובה העדה? חשוב איזה בן אדם היא". הוא מספר שהאובססיה הקלה של הבוכרים עם נישואים פנים עדתיים היא כפי הנראה תוצר של טעות היסטורית. הבוכרים הם למעשה יהודי אוזבקיסטן, ושם כשיצאו עם מישהו נהגו לשאול האם הוא "ג'והוטה", כלומר יהודי. הם ממשיכים לשאול את זה גם בארץ, אבל עכשיו הכוונה היא לא לתהות האם בן הזוג הפוטנציאלי הוא יהודי, אלא בוכרי. "זו עדה פטריוטית וציונית, פרו יהודית, אז למה שיבדילו בין יהודי כזה לאחר?", הוא תוהה, אבל מספר שרק בזוגיות עם אורית הבין עד כמה המוצא בעצם כן חשוב. "השורשים והבסיס כל כך דומים, כל כך מובן. עם האקסיות שלי הייתי רב המון על דברים שעם אורית לא".

למשל?
רונן: "אורית, בדייט הראשון שלנו אמרה שאין לה ידידים. ואני זוכר מלא מריבות עם אקסיות שהיו הולכות בשלוש בלילה עם ידיד שלהן לעשן ג'וינט כי זה תל אביבי ומגניב. וזה לא היה מגניב לי, אולי כי אני בוכרי ואולי כי אני גבר ואולי כי אני אידיוט. ולה לא היו דברים כאלה. בחיים היא לא הייתה עם מישהו שהוא לא אני כשהשמש שוקעת. וזה קטן אבל זה אחד מהמון דברים, בשנה הראשונה לא רבנו אפילו פעם אחת".
אורית: "גם מרגישים שמשדרים על אותו גל. גם כשהמשפחות נפגשות הן מדברות באותה שפה, זה נוח".
רונן: "אף אחד לא נראה כמו עוף מוזר, זה כמו מים עם מים. עם אחרות זה תמיד הרגיש מים ושמן".

חנדה חנדה
"היינו בכל מקום שיש בו בוכרים". מתוך חנדה חנדה | צילום: סטודיו שלום

יש לכם במשפחה אנשים שהתחתנו מחוץ לעדה?
אורית: יש לנו חתן לא בוכרי והוא אהוב כמו כולם אם לא יותר. הם משלימים עם זה אבל הרושם הראשוני בעייתי".
רונן: אני חושב שאורית לא הייתה מתחתנת עם לא בוכרי כי אצלה ערך המשפחה הוא גבוה יותר מערך האני. אני חושב שכאן אני חוטא בסוג של אגואיזם, כי אם לי משהו חשוב אז אני רואה את זה לפני המשפחה".

אולי זה גם משהו מגדרי? שלגבר מותר ולאישה לא?
רונן: "דווקא גם הגברים הבוכרים מתחתנים עם בוכריות. אם כבר בוכריות מתחתנות יותר עם לא בוכרים".
אורית: "היום זה כבר פחות, יש ערבובים".
רונן: "אבל אם מסתכלים על אחוזים בעיני זה באזור ה-20% אחוז. פעם גם הגירושים היו אפסיים, היום יש יותר. הרבה פחות משאר המדינה כי עדיין יש את הבושה, אבל עדיין זה קורה הרבה".

ואם זוג בוכרי לא מאושר?
רונן: "הלחץ להישאר ביחד יהיה גדול".
אורית: "ינסו לעשות שלום בית לפחות 10 פעמים".

אורית, איך ההורים היו מגיבים אם היית בוחרת להתחתן עם מישהו לא בוכרי?
"אבא שלי לא היה אוהב את זה. פעם רציתי לצאת עם מישהו לא מהעדה והוא לא קיבל את זה, כעסתי אבל עשיתי מה שאמר והיום אני מבינה. הכרתי בסוף את רונן, ולא בשידוך כמו שרוב הבוכרים מכירים, אנחנו הכרנו על הבמה".

תרחיבי.
אורית: "הייתה תחרות כישרונות שרונן הנחה ואני התמודדתי בה כמתחרה. זכיתי מקום ראשון וזה כנראה הדליק אותו".
רונן: "מקום שני לא הייתי מסתכל עלייך".

מאז אותה תחרות אורית כבר ויתרה על החלום להיות זמרת (למרות שההורים מאוד פרגנו), סיימה לימודי עיצוב פנים והיום היא בחופשת לידה. לא ישנה יותר מדי, אבל נראית די מבסוטה. הם גרים בחולון, רואים בעיקר כדורסל (רונן משתלט על השלט) וחילוניים לגמרי (אבל שומרים כשרות בבית בשביל המשפחה). רונן נכח בלידה של אדיר, ואפילו הסכים להתאפק עם הבדיחות. "רק לקראת הסוף כשהוא כבר בצבץ החוצה אמרתי לה 'מאמי שלי, הוא יצא עם שיער שחור אבל חזר פנימה', בפוש הבא תוציאי אותו בלונדיני".

איך חלוקת העבודה בבית? שוויונית?
רונן: "לא, אבל לפעמים אני עושה ספונג'ה ולפעמים קם בלילה".
אורית: "נדיר".
רונן: "אני עוזר, אבל יש גם משהו בזה שאני אומר שאני עוזר שזה לא שוויוני, זה גם הילד שלי".

חנדה חנדה
"הייתה תחרות כישרונות שרונן הנחה ואני התמודדתי בה כמתחרה". אורית ורונן | צילום: יונתן בלום

אין בוכרי שלא מכיר אותנו

סימנים לכך שאתם בוכרים: מכריחים אתכם לבוא לאזכרות משפחתיות ("אין מחילה על לא לבוא לאזכרה, זה יותר גרוע מחתונה"), אתם אוכלים אושפלאו, גוג'גיז'ה, דושפרה ועוד דברים שלא הצלחתי לתמלל, וכפי הנראה כבר הייתם באחד ממופעי "חנדה חנדה". אחרי הכל כבר עשר שנים, עשר הצגות שונות, והאולמות מלאים. "אנחנו לא נעזרים בגופים כלשהם", מסביר רונן, " רק מכירת כרטיסים. מוכרים – הרווחנו, לא מוכרים - אכלנו אותה".

אתם סלבס בעדה?
"אין הנחתם מעיד על עיסתו, אבל אין בוכרי שלא מכיר אותנו. כנראה שבעולם. היינו באוסטרליה, במוסקווה, באוזבקיסטן ארה"ב וגרמניה וקנדה. כל מקום שיש בו  בוכרים".

ומתפרנסים מזה?
"כן. הסטיגמה היא ששחקנים לא מרוויחים אבל חנדה חנדה זה סטארטאפ, אין תאטרון אחר לבוכרים. בברית המועצות לשעבר הבוכרים היו רגילים להצגות ומופעים, ואז הם הגיעו לארץ - מאות אלפי עולים עם מחסום שפה שלא יכלו לצאת לקולנוע ולתיאטרון כי הם לא מבינים, ואנחנו באנו ונגענו הם".

אתה מפחד להיתקע בטייפ קאסט של הבוכרי? מה יקרה, נגיד, אם תקבל עכשיו הצעה לשחק הומו צעיר ומבולבל?
רונן: "תקראו לי. זורם".

זה לא יפריע להורים?
אורית: "ההורים שלי ראו אותו כבר בסיטואציות מביכות. הייתה הופעה בניסן נתיב שבה הוא התחרמן במשך חצי שעה על הבמה עם שחקנית, והם ראו את זה ולא שמעתי תגובה רעה אחת. ומבחינתי זה בסדר גמור, אני מפרגנת".
רונן: "לא הזיז לה גם כשהייתי בסצנות עם עדי הימלבלוי במיטה, איחלה לי בהצלחה".
אורית: "בטח, תהיה חתיך ותהיה סקסי".

כבר מגיל צעיר רונן ידע שהוא הולך להיות שחקן. בחירה אופיינית לנער צעיר ויצירתי שלא נרתע מחיי דלות ועוני. הוא ואחיו הגדול, חי (שאתם בטח מזהים מהפרסומת למפעל הפיס עם האחים פולנטה), הקימו יחד כבר לפני עשור את התאטרון הבוכרי המצליח "חנדה חנדה" (צחוק צחוק, בבוכרית), ושניהם גם למדו משחק בניסן נתיב. הפער הזה, בין להיות שחקן תל אביבי צעיר ובין להיות בוכרי, הוא אחד ממנועי הדרמה והקומדיה בחיים של שני האחים, וגם ביצירה. "בעדה הבוכרית המשפחה היא ערך עליון", מסביר רונן, "אבל תל אביב או ניסן נתיב או תלמה ילין, הם מקומות שמקדשים את הפרט. המשפחה חשובה אבל אתה במרכז. כשאתה גדל כבחור צעיר בתל אביב ומגיע כל ערב לבית עם נורמות שונות לחלוטין, זה מכניס אותך לדילמה. מה יותר חשוב? אני או המשפחה? עד איפה אתה נותן להם להכנס ולהתערב?".

נשמע כמו מכונת זמן משוגעת. איך מוצאים את האיזון?
"יש דרכים של התמודדות בכל מצב בחיים. יש אנשים שיחיו עם אמא כמו שלי וישתגעו כי היא מאוד שתלטנית, יש אנשים שזה יצחיק אותם ויש כאלה שיבינו שאם זה קורה אצלי כנראה שזה קורה בעוד בתים, ואז יחליטו לכתוב על זה. זאת הייתה דרך התמודדות שלי ושל אחי עם עדה שהיא מאוד שמרנית, הדרך שלנו להיות גאים במי שאנחנו ולא להרגיש שאנחנו בוגדים במשפחה ושבוחרים בחירות אגואיסטיות".

חנדה חנדה
"הבנו שאנשים יכולים להיפגע גם אם זה בהומור". מתוך חנדה חנדה | צילום: סטודיו שלום

חתונה ממש מאוחרת

אנשים שגדלו בסביבה מסורתית או שמרנית מכירים את המאבק התמידי על להצליח בחוץ בלי לאכזב את ההורים. להתפתח ולהשיג ולהתקדם,  אבל בלי לאבד את הבית. בניסיון להגיע להבנה בין שני העולמות האלו, יש כאלה שמדי פעם אפילו מצליחים לשלב ביניהם -  מאור זגורי וההצלחה האדירה של "זגורי אימפריה" היא הדוגמה המובהקת לכאלו שעשו את זה בלי לשכוח את השורשים אלא להיפך, לקחו אותם איתם. ראו בהם לא כגורם מעכב אלא כמנוע יצירתי. עוד הרבה לפניו היה את דובר קושאסווילי ו"חתונה מאוחרת", שהפך את הבית הגרוזיני השמרני להצלחה קולנועית מטורפת. אומרים שכל אחד צריך לכתוב על מה שהוא מכיר, ולפחות במקרה שלהם הדברים שהם מכירים פחות משעממים משל רובנו.

בקרוב יקבלו האחים דוידוב הזדמנות לעשות את אותו הדבר, ולהכיר את הבוכרים לכל המדינה בסדרה "איפה אתה חי" שתעלה בחמישי הבא בערוץ הראשון המתעורר. צמד האחים כתבו את הסדרה ביחד וגם מככבים בה, לצד רבקה מיכאלי, טוביה צפיר, עדי הימלבלוי, לירז צ'רכי, גאלה קוגן ואחרים. 

"אחי ואני הבנו שהסיפור שלנו, המשפחתי, הוא זה המעניין", מספר רונן. "הגיבור הוא בחור בוכרי שגר בתל כביר, ששם אנחנו גדלנו, ולמשפחה שלו יש עסק של צילום אירועים שזה גם העסק המשפחתי שבו עבדנו כולנו. החלום שלי ושל אחי היה להיות שחקנים, שזה משהו שלא מקובל כל כך בעדה וגם מחוץ לעדה, הרי תיאטרון זה לא משהו שתרוויח ממנו לחם עכשיו. אנחנו נלחמים במשפחה אבל בו זמנית מכבדים אותם".

אז בעצם למה שהסדרה תפנה לקהל לא בוכרי?
"כי תמיד מעניין לראות את הסיפור של השכן שלך שחי חיים שאתה לא מכיר. אני מאמין שאי אפשר לספר סיפור גדול. כל סיפור הוא קטן, משפחתי, שמשליך לאלף סיפורים אחרים ואלף הזדהויות".

יש חשש ויראו את הסדרה ויפגעו?
"כן זה החשש היחיד. כשיצא 'חנדה חנדה4' עשו עליו כתבה בחדשות מוצ"ש שבה שמו תשע דקות בצורה די מגמתית. כי מה לעשות, צריך להביא כותרת, והראו שם את אבא של אורית על רקע מוזיקה מהסנדק, וזאת פעם ראשונה שנתקלתי בהמון בוכרים שנפגעו וטענו שמכרנו את הבוכרים. זה היה שיעור בשבילנו, הבנו שאנשים יכולים להיפגע גם אם זה בהומור".

איך היה לעבוד עם כל השמות האלה?
"מדהים. רבקה מיכאלי וטוביה צפיר הם אנשים שגדלתי עליהם, הם אנשים שמקבלים המון הצעות ופתאום הם נבחנים למשהו שאתה כותב. רבקה מיכאלי למדה שפה בשביל הסדרה. אם עכשיו היו אומרים לי ללמוד מרוקאית הייתי מתבאס, אבל היא עשתה את זה".

אין תמונה
"תמיד מעניין לראות את הסיפור של השכן שלך". עם עדי הימלבלוי ב"איפה אתה חי"

לכל כתבות המגזין