מני אסייג בחוץ, גיל ססובר בפנים. הידיעה הובילה את מדורי התרבות בסוף חודש יוני, מספר שבועות לאחר שאסייג – תסריטאי, איש ימין ואחיו של הקומיקאי שלום אסייג – ביקש לסיים את דרכו במועצה הישראלית לקולנוע חודשיים בלבד לאחר שהתמנה לתפקיד. שר התרבות מיקי זוהר, מי שמינה את אסייג, הגיב על פרישתו בהבטחה שבמקומו ייכנס למועצה חבר "עם אידיאולוגיה ברורה". כשלושה שבועות לאחר מכן התברר מיהו האידיאליסט המדובר, והרשתות החברתיות התמלאו בתגובות מאוד מבולבלות. היו שתהו מה הקשר של ססובר לקולנוע, חלק חשדו שמדובר בבדיחה, אחרים ממש לעגו לרעיון. "ואחריו – ז'וז'ו חלסטרה?", צייץ גולש בטוויטר; "רציני? לא בדיחת קומדי סטור? פחחח?", תמה אחר; "אנחנו חיים במערכון", סיכם צייצן שלישי.
"פנו אליי ממשרד התרבות והציעו לי", מספר ססובר השבוע. "באינסטינקט אמרתי, 'עזבו אותי באמא שלכם'. אין בזה כסף, זה המון עבודה. אבל דווקא בגלל שאין בזה כסף חשבתי, 'רגע, אולי שווה לטרוח בשביל זה'. אמרתי, תנו לי כמה ימים לחשוב. התקשרתי לכמה אנשים במועצה, אמרו לי, 'תבוא, אנחנו צריכים את הראש העסקי שלך, היית על במות, מול מצלמות, זה טוב לנו'. אז הסכמתי".
המועצה אחראית בין השאר לחלוקת תקציבי התמיכה בקולנוע. אתה מרגיש כשיר להיות שותף להחלטות כאלה?
"אומרים 'אל יתהלל חוגר כמפתח'. אני לא יודע אם אהיה טוב בזה, ויכול להיות שבעוד חצי שנה אני אגיד לך שלא מתאים לי. כרגע אני חש שיש פה עבודה עם שליחות".
מני אסייג נכנס לתפקיד עם אג'נדה ימנית מובהקת, מיקי זוהר דיבר על אידיאלים ברורים. אתה שייך לצד הימני של המפה הפוליטית?
"תלוי את מי אתה שואל. אני יכול להגיד לך שאני בעד עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל".
אבל תפיסת עולם ימנית הובילה לבחירה שלך.
"עם ישראל מורכב מימין, שמאל ומרכז, וצריך איזון בינינו. כולנו אחים – חילוני, חרדי, להט"ב".
וספציפית לעניין מועצת הקולנוע?
"אני מאמין שסרטים שנתמכים על ידי המדינה לא יכולים לפגוע במדינה, אבל אני לא אדם שלא יסכים לשמוע. אם יהיה סרט שבעיניי הוא פוגעני, וקולות אחרים במועצה יטענו שזה דווקא מועיל למדינה, אני אקשיב. אני אוהב את היוצרים ומאמין שכולם באים לעשות טוב. אני לא אוהב את כל העניין הזה של פוליטיקה".
היו המון תגובות לא אוהדות למינוי שלך.
"היום על כל דבר יש עליהום. אני לא בדיגיטל, אז אני לא יודע מה אומרים עליי והתגובות לא מעניינות אותי. אולי יצאו עליי רק בגלל שאני מחובר למסורת?".
המילה שמחה נמצאת במילה מחשבה
המסורת התחברה לו ב-2006. ססובר (51) איבד באותה שנה את אביו, אבל חש שהמסע המשותף שלהם עוד לא נגמר ושהוא יכול לעשות עוד משהו, אז הוא התחיל לומר קדיש יום יום במשך כל שנת האבל. מהדלת שפתח הקדיש הוא המשיך לשיעורים, ללמידה בחברותא. "היהדות בלב שלי עוד מהילדות", הוא מספר. "אומנם למדתי בבית ספר ממלכתי, אבל המנהל היה בא ומספר על הלל הזקן, דברים כאלה. כבר אז הרגשתי חיבור".
הצלילה למסורת הפכה אותו לאדם שמצטט הרבה מהגמרא ומדברי חכמים, ולדאבונו של העיתונאי הציניקן שמראיין אותו, היא גם החדירה בו חיוביות שאין לטעות בה ואין לחלץ ממנה בדל טינופת – על אף אחד ועל שום דבר. "אני עושה הרצאות בתחום הזה של ערכים, של תוכן יהודי, ואני אוהב את העניין של לבוא משמחה", אומר ססובר. "אתה יודע מה זה חכם? ראשי תיבות של 'חצי כוס מלאה'. הוא מסתכל דווקא על הדבר החיובי. למה להסתכל על השלילי? מה זה נותן לך? אנחנו העם היהודי, אפילו הספר שלנו מתחיל ב'בראשית'. יש פה את האותיות אשרי, אושר של שמחה לבוא".
למה זה דווקא מחובר ליהדות? אופטימיות יש בכל מקום.
"זה נכון, אבל כל דבר התחיל איפשהו. ביהדות אומרים, תביא דברים בשם אומרם. שום דבר לא בא ממני, אני בסך הכל צינור פשוט ואני מאמין ב'דע מאין באת'. חשוב לי להתחבר ככה לשורשים שלי, שלא ידעתי ולא הכרתי, ואני מגלה עולם ומלואו".
איך מצליחים להישאר אופטימיים בתקופה הזו, כשישראל בוערת?
"אם אתה לוקח היום זום אאוט, אז אתה רואה פה קצת שחורים, פה תספורת מוהוק, ובסוף כולם זה עם ישראל. זו טעות של כולם לא לקבל אחד את השני, לא לראות את הטוב באחר. הרי אנחנו שק של אגוזים שדחופים באותה חבילה. תמיד היו עניינים בארץ, תמיד צריך אויב שיאחד אותנו. אבל כן, אני מסתכל על דברים בצורה חיובית, וכתוב בכתבים על תקופה שתהיה קשה אבל שאחריה תבוא תקומה. זה מה שאני מאמין. אומרים שבתקופה הזו האמת תהיה נעדרת, כלומר חסרה, אבל אפשר גם לפרש את זה כעדרים-עדרים. כלומר כל אחד מחזיק חלק מהאמת, וכולם צריכים להבין שאין לאף אחד מאיתנו בעלות על האמת. גם איש השמאל שמפגין באיילון אכפת לו מהמדינה, וגם הימני מיהודה ושומרון. כולם בסוף מפגינים באיילון, ולמה? מה יש באיילון? דרך השלום, קיבוץ גלויות, דרך ההלכה. זה לא מקרי".
וואי, אתה באמת אופטימי. זה לא מעצבן אנשים? כולנו כל כך ציניים וכועסים, למי יש סבלנות לאנשים מאושרים?
"(צוחק) תראה, המילה שמחה נמצאת במילה מחשבה. זה הכל במחשבה שלך".
ואתה שמח? מאושר?
"אני משתדל. אני שואל את עצמי מה המטרה – עוד הופעה? עוד ביזנס? אני שואל, 'איך אתה משפיע טוב, איך אתה מאיר'. זה מה שאני מנסה".
אני לא שונא כלום
ססובר הדהים את סצנת הבידור כשעזב הכל – את הטלוויזיה ואת הבמה, את המעריצים ואת המעריצות – בשיא ההצלחה. באמצע העשור הקודם הוא הלך פתאום לעשות תואר בפסיכולוגיה וקצת עסקים, ורק אחרי שנים רבות מחוץ למשחק הרגיש שמשהו חסר לו, משהו שהקלישאה קוראת לו חיידק הבמה. אבל לפני שנדבר על החזרה שלו לעניינים, בואו נזכיר כמה גדול היה גיל ססובר לפני שהלך: כבר כנער הוא חרך במות בלהקת הנוער הייצוגית של חיפה, "מפגשים ברכס"; בצבא הוא השתלב בלהקת הנח"ל, ומיד לאחר השחרור התחיל להופיע כסטנדאפיסט. ב-1994, בקושי שנתיים לתוך קריירת הסטנדאפ שלו, הפך לחלק מאחת התוכניות הקומיות הענקיות שהיו כאן: "הקומדי סטור". יחד עם אסף אשתר, רובי דואניאס, צביקה הדר ואיתי שגב, הוא היה שותף לאחת התבערות הגדולות במדורת השבט הישראלית של שנות ה-90; הקטעים שלו שם, כמו הצמד "חם ויפת" או דמות המדען הצרפתי, הם עדיין על תקן קאלט עבור דור שלם של צופים.
ב-1994 הצטרף ססובר גם לערוץ הילדים, ובין היתר הנחה את "הוגו", תוכנית אינטראקטיבית שבה הילדים משחקים במשחק מחשב באמצעות הטלפון (כל זה בהיותו בן 22 בלבד, כן?). אחרי הפריצה הוא קיבל גם תוכנית אירוח משלו בשם "ערב לא רגיל" בפריים טיים של מה שהיה אז ערוץ 2, השתתף בהנחיית השעשועון "גלגל המזל", שיחק במחזות זמר, זכה בפסטיגלים, הוביל קמפיינים פרסומיים, כיכב במדורי הרכילות בזכות זוגיות מתוקשרת עם יעל בר זוהר, ב-2003 הנחה את השעשועון "מזל טוב" – ואז זהו. הוא חתך מהכל.
אמרת בראיונות שמיצית ורצית לעשות משהו אחר, וכל כך קשה להאמין שמישהו יעצור מרצונו בשיא. אולי ממש שנאת את הפפראצי, את הרכילות?
"אני לא שונא כלום. לא אהבתי רכילות וללכת להשקות, אבל אני מבין את הצורך בזה, ובאמת שחתכתי כי רציתי משהו אחר. תמיד הייתי כזה. בצבא, למשל, לא הצלחתי להחליט אם אני רוצה להקה או סיירת, ואיכשהו קיבלתי את שתיהן – עשיתי רובאי 7 ואז להקת הנח"ל. לפני כן בכלל חשבתי שאהיה כדורגלן. גם כשהציעו לי את 'הקומדי סטור' לא הייתי בטוח. חשבתי שאולי אני רוצה עוד זמן על הבמה, אולי בכלל ללמוד".
זה לא נתפס. מי לא ירצה רק לעוף?
"כן, זה גם מה שהיה כתוב בעיתונים כשעזבתי. 'צעד בלתי נתפס'. אבל ככה זה היה, הציעו לי עוד שעשועון ואמרתי לא. אגב, מאז התקשרו אליי המון. כל ריאליטי, כל עונה, מתקשרים ואומרים לי 'רק תקשיב'. אז אני מקשיב, ואני מסרב".
ועברת את כל השנים האלו בלי שום קנאה בחברים שמצליחים, בלי רצון לחזור?
"שום דבר. התנתקתי לגמרי. הרגשתי מלא במה שאני עושה".
בשנת 2010 הקים ססובר עם שותפים את חברת Solar Green Sun, שעסקה בהתקנת מערכות סולריות קטנות לאנשים פרטיים; שש שנים קודם לכן הוא התחתן עם עורכת הדין רוני פטרבורג, כיום רוני ססובר, והביא איתה לעולם ארבעה ילדים. הוא היה לגמרי איש משפחה ואיש עסקים כשב-2018 דגדג לו לחזור בתום נתק של 15 שנה ("זה לא קורה ברגע, זה תהליך, זמן שפועל. התבשל בי רצון לחזור לבמה"). אז הוא התחיל במה שהוא מכיר, וחזר לעשות סטנדאפ. "בהתחלה עליתי לחמש דקות, בדקתי חומרים. עליתי גם מול חברים, רשמתי הערות".
איך זה גרם לך להרגיש?
"זה מלחיץ כמובן. יש כאלו שלא מכירים אותך, אתה לא יודע אם ייתנו לך חסד, וגם כשנותנים חסד – זה דקה ואתה שוב חייב להוכיח את עצמך. בתקופת 'הקומדי סטור' יכולתי להשתעל על הבמה, והיו נקרעים. הפעם זה היה שונה, וצריך לא להחמיר עם עצמך. לא לחשוב שהם צוחקים רק כי מכירים אותך, או להפך: שהם לא צוחקים רק כדי לפגוע".
כל השנים המשיכו לבקש סלפי
דקות הסטנדאפ התאספו למופע שהספיק לרוץ 15 פעמים לפני שבאה הקורונה ועצרה הכל, אבל הזרע נטמן – והשנה צמח ל"הפרויקט של גיל ססובר", מופע שבו הוא מריץ שירים ישנים לצד חדשים ומערכונים עם חברים. "כשחזרתי לסטנדאפ הייתי עושה מחרוזת של שירים מהעבר, וקלטתי שאנשים עפים על זה", הוא מספר. "אז לקחתי שירים מפעם – מפסטיגלים, מ'הקומדי סטור' – והקהל בג'ננה. אני עושה גם שירים מקוריים, למשל שיר חדש שלי שתגיד עליו שהוא אופטימי, 'עוד מעט יעלה האור'. רובי דואניאס ראה את המופע, נגנב על הרעיון, הצטרף בפעם השלישית ומאז הוא קבוע. יש מדען צרפתי חדש, חם ויפת חדש. במופע שיהיה בקרוב בהרצליה יצטרפו גם אסף אשתר וטל מוסרי, הרעיון הוא שבכל פעם יהיה אורח אחר. יש דיבור שיבואו גם צביקה ואיתי".
איך זה לשבת שוב עם רובי ולכתוב?
"כאילו לא עבר יום. הרי כל המערכונים שלנו נולדו מאחווה ושמחה, לשבת ולעשות צחוקים. אז ככה גם עכשיו".
ססובר מראה לי סרטון שצולם במופע, אנשים רוקדים בהתלהבות את "שיר הטרטע" של "הקומדי סטור". "הקהל ממש התגעגע לזה", הוא אומר.
בחמש השנים שעברו מאז חזר לשואו ביזנס נשאר ססובר כל העת באור זרקורים. ב-2020 יזמה פרטנר TV עונת איחוד של "הקומדי סטור"; זמן קצר לאחר כן פנו לססובר ממה שהיה אז ערוץ 20, והציעו לו להגיש לייט נייט. "אתה אומר, אני אופטימי ונאיבי, אבל רציתי לעשות תוכנית שתיגע רק בטוב שבחדשות", הוא אומר. "זאת הייתה תוכנית של שקל וחצי ועשיתי שם כמעט הכל לבד, אבל התארחו אומנים. עשינו קרוב ל-70 תוכניות". כשערוץ 20 הפך ל-14 הוא קיבל תוכנית חדשה, "קבלת שבת" ("היא בנושא תרבות, אני מראיין שם זמרים וגם אנשים מתחום המסורת שאני לומד מהם המון").
ראיתי כמה פרקים, וחשבתי שאתה רוצה להיות יותר שובב. אתה מספר על פרשת השבוע ומשלב בדיחות ססובר, אבל כאילו עם ברקסים.
"יש בזה משהו. יש בי איזושהי יראה אמיתית בפני הדברים האלה, אז אני לא יכול לצחוק ממש. אבל אני מכניס טיפה חן".
ססובר השתתף כשחקן אורח בעונה השישית של "סברי מרנן" בקשת 12, ומשחק ממש עכשיו את צ'רלי, אבא של תום, בסדרה "רוני ותום" של גיורא חמיצר שמשודרת בניקלודאון. "הדמות הזו היא די אני, אני מוצא בה את עצמי", הוא אומר.
ילדים שוב מזהים אותך ברחוב?
"כן, צועקים לי 'מה המצב, צ'רלי!'. זה נחמד".
מבקשים סלפי?
"בטח, אבל זה אף פעם לא נפסק, כל השנים המשיכו לבקש. אם כי בשנה האחרונה יותר ביקשו מהבת שלי, מאיה, שמשחקת את מאי בסדרה 'שקשוקה'".
יש לך מחשבות לחזור לערוצי טלוויזיה מרכזיים יותר?
"יש דיבורים כאלה. אני לא פוסל שום דבר".
אבל אתה יודע שאם תחזור לזה, גם החרא יחזור. פפראצי, רכילות.
"אני לא אוהב את המילה הזו, חרא. כל אחד עושה את התפקיד שלו, וזה בסדר גמור. אני מכיר את כולם, אנשים טובים".
די, נו, מגיש טלוויזיה שאומר שצלמי פפראצי הם אנשים טובים?
"תראה, מי שבוחר רע – בוחר את הבחירה שלו. בסוף אדם צריך להתפרנס".
תגיד, לפני שנמשיך, השאלה החשובה מכולן: "הוגו" היה מכור? זה אתה שתפעלת את הכפתורים?
"טוב, תודה על הריאיון, אני צריך לזוז".
אני אומר לך שאשתי מדברת יפה
ססובר לא מדליק מסכים ולא מופיע בשבת, פוקד את בית הכנסת, אבל לא ממהר למקם את עצמו על הספקטרום הדתי. אני שואל אם יש סיכוי שנראה אותו עם כיפה, והוא משיב: "לא יודע אם לבוש זה בדיוק העניין החשוב".
לפוליטיקה יש סיכוי שתגיע, שתרגיש שזה המקום הבא שבו אתה רוצה להשפיע?
"היו דיבורים, אבל לא משהו עמוק. תשמע, פעם כנסת ישראל הייתה של רבי יהודה הלוי, של גדולי ישראל. אני קטן, זה לא עולם שקוסם לי בשלב הזה".
עם כל הרצון לחמוק מעיסוק ישיר בפוליטיקה, ססובר הצטלם לאחרונה בדרכו להפגנת תמיכה בתוכנית המשפטית; גם התוכנית בערוץ 14 מעידה על המחנה שהוא משתייך אליו, אבל החיה הפוליטית במשפחת ססובר היא אשתו. רוני ססובר הייתה מועמדת מפלגת ימינה לכנסת בבחירות ה-24, כמעט החליפה את עידית סילמן ואז ויתרה, והיא עדיין פעילה במאבקים חברתיים נגד מה שמוגדר "חילון בתי הספר". לאחרונה הייתה פעילה במחאת הורים בעקבות החלטת בית ספר דתי לבנים בגבעת שמואל לשלב תלמיד בכיתה ג' שעובר תהליך להתאמה מגדרית.
אתה לא רוצה פוליטיקה, אבל התחתנת עם פוליטיקאית.
"זה לא נכון, זו טעות. אשתי לא פוליטיקאית. מי שמכיר אותה יודע שהיא אשת אמת, אשת חיל שהתעסקה עם הלומי קרב. הפעילות שלה בחינוך באה מלשמור על מסורת ישראל, כי היום אין שום תורה בבית הספר. בגלל זה שנינו התחלנו לפעול למען זה. הרגשנו שיש איזה ניסיון למחוק, ומשם הציעו לה להיכנס למפלגה".
לא יודע, הילד שלי קיבל ספר תנ"ך. בשנה שעברה לימדו בבית הספר שלו את תפילת הדרך.
"בסביבה שאנחנו גרים בה, צפון תל אביב, זה פחות קורה. יש בתי ספר שלא מחלקים תורה מתוך בחירה, יש להם גם מלשינון על הדתה ואת כל הקטע של להסיר דוכני תפילין. זו היהדות שלכם, זה העבר שלכם".
אתה מדבר הרבה על "ואהבת לרעך כמוך", אבל חשבון הטוויטר של אשתך לא בדיוק מיישם. היא קוראת לאנשים שהיא לא מסכימה איתם "הדבר הזה", המאבק שהיא ניהלה מול אותו ילד טראנס לא נוהל יפה.
"אני לא בטוויטר, אבל אני אומר לך שהיא מדברת יפה. לקרוא למישהו 'דבר' בטוויטר זו מילה עדינה. אין אצל אשתי ניבול פה, יש לעמוד על שלה ללא משוא פנים, בצורה ישירה. אני לא איכנס למאבק ההורים מול הילד שעובר שינוי מגדרי, אבל היא לא נאבקה בילד".
אם לשפוט על סמך הציוצים שלה, רוני פחות סובלנית למפגינים ממך.
"אומרים שגבר זה חסד ואישה זה דין. לפעמים אני מאמין שהמצב יוביל לטוב ורוני חשה אחרת לגמרי, אבל רוני אומרת אמת ואני יודע כמה היא אוהבת את ישראל, את כל העם. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו לזה. גם בהופעות שלי כל העם נמצא".
חסד, דין, שוב דוגמאות מהמסורת. יכול להיות שהזיקה הזאת לדת מונעת ממך לחזור להיות קונצנזוס? שאם היית קצת מוריד ווליום בעניין הזה, היית חוזר למקום שהיית בו בשנות ה-90? הרי יש מגזר גדול שזה מרתיע אותו.
"אבל למה? למה לגדוע את הענף שעליו אנחנו יושבים? דת תמיד הייתה חלק מאיתנו, אני מרגיש שזאת תמימות שנעלמה לנו. מההופעה שלי אני מרגיש שאנשים יוצאים שמחים, יוצאים עם תחושה של 'החזרת אותי לילדות, לתום'. זה חסר היום".
צילום: עופר חן | סטיילינג: הילה ג'רבי | שיער ואיפור: קרן אדרי | הפקה: טל פוליטי | פרופס: פרופס בוקס