בחרו וכתבו: תומר קמרלינג, נטע חוטר, ניב שטנדל, רחלי רוטנר, שרון גולן מאירי, כרמל שטרן, רועי אבן
את הדירוג שלפניכם ערכו שבעה אנשים שרואים לא מעט סרטים, ואף אחד מהם לא צפה ב*כל* 87 הקומדיות הרומנטיות הגדולות בכל הזמנים. אפילו תומר קמרלינג, מבקר קולנוע ואדם שאין לו חיים (או ג'ינס אחד נורמלי, אבל זה לא קשור עכשיו), צפה רק ב-69. אז לפני שנדבר על מנצחים ומפסידים, הנה משהו לבדוק עם עצמכם: כמה מהן אתם ראיתם? ואם זה נורא מעט, למה שלא תנצלו את סוף השבוע של ט"ו באב כדי להשלים?
לפני הדירוג, מילה על ההיגיון ועוד אחד על השיטה: השנה מלאו 87 ל"זה קרה לילה אחד", הסרט שנחשב לקומדיה הרומנטית המובהקת הראשונה אי פעם. אז זה בנוגע ל"למה דווקא 87". לעניין התוצאות, הרשימה שלפניכם נוצרה כך: כל משתתף בחר בנפרד את הסרטים שבעיניו ראויים להופיע כאן, ואז – כלומר אחרי ריבים אינסופיים סביב שאלת ה"ראוי" - דירג מתוך הבחירות של כולם את המועדפים עליו. אחר כך עשינו שקלול, ואנחנו חייבים להודות: די נפלנו כשגילינו איזה סרט זכה. לא כי לא מגיע לו; כי כולנו אמרנו "נו מה, זה יהיה 'כשהארי פגש את סאלי'". וכולנו טעינו.
"נדודי שינה בסיאטל"? לא שכחנו ממנו, הוא פשוט נבדק ונמצא לא ראוי. "יש לך הודעה"? כנ"ל. וודי אלן? חשבנו על זה הרבה וחלקנו הגענו למסקנה שפשוט אי אפשר להתעלם מתרומתו לז'אנר, למרות ששישה מבין שבעת השופטים שלנו לא היו הולכים לקולנוע לראות סרט חדש שלו וסביר שגם לא יצפו מחדש בסרטיו. הדירוג של "ואז הגיעה פולי"? תתמודדו.
87. "טוטסי", בימוי: סידני פולאק, 1982
"הייתי גבר טוב יותר כאישה, איתך, משהייתי אי פעם עם אישה, כגבר". הסרט על מייקל דורסי, השחקן שמתחזה לשחקנית דורותי מייקלס (דסטין הופמן בתפקיד כפול), הוא לא קומדיה רומנטית טהורת גזע. אבל המשפט הזה לבדו מצדיק את מיקומו בתחילתה (או בסיומה) של הרשימה הזאת.
86. "סוד ההצלחה שלי", הרברט רוס, 1987
מייקל ג'יי פוקס נעמד על קצות האצבעות כדי להיות גבוה מספיק בשביל לנשק את הלן סלייטר, והנה לכם אחלה פרק – או פסקה, או לפחות פסיק - בהיסטוריה של הז'אנר.
85. "לדפוק חתונה", דיוויד דובקין, 2005
קומדיות רומנטיות נוטות באופן טבעי להיחרט בתודעה בזכות הכימיה שנוצרת בין שחקנים שמגלמים את שני צדדיו של רומן. "לדפוק חתונה" זכיר דווקא בזכות החיבור בין וינס ווהן ואוון ווילסון כשני דושבגים שמחפשים סטוצים בחתונות, ללמדנו שיש יותר מדרך אחת לעשות קלאסיקה.
84. "יפה בוורוד", הווארד דויטש, 1986
לא ניכנס כאן לספוילרים – בסרט כזה זה כמו רצח, אין על זה התיישנות – אבל מדובר באחד הפתרונות הכי יצירתיים אי פעם לתקוות ה"הלוואי שבסוף הם יהיו ביחד" שהז'אנר נוטה לטפח בקרב הצופים. וחוץ מזה, מולי רינגוולד.
83. "כל הזמן שבעולם", ריצ'רד קרטיס, 2013
אם יכולת לחזור בזמן ולתקן את טעויות העבר, מה היית עושה עם היכולת הזאת? ובכן, התשובה של הפנטזיה המתוקה הזאת עם דומנל גליסן ורייצ'ל מקאדמס היא "מוצא את אשת חלומותיי ואז מוצא אותה שוב". לא תשובה רעה, תודו.
82. "היצ'", אנדי טנאנט, 2005
אז וויל סמית, "מומחה לדייטים", מלמד את קווין ג'יימס איך לכבוש את אשת חלומותיו. ואז, כי זה היה צריך לקרות פעם אחת באיזושהי קומדיה רומנטית, הכל מסתבך. מהטובים בז'אנר בעשור הראשון של המילניום, הרבה בזכות משחק חכם על הציפיות שלנו הצופים.
81. "לזרום עם זה", דניס דוגאן, 2011
ל"לזרום עם זה" יש פגמים: הוא משווק את ג'ניפר אניסטון בתור האישה הפחות אטרקטיבית (מה הם חשבו לעצמם, למען השם) ומציג גבר שמשקר לאשתו (אדם סנדלר) כאילו היה טיפוס חביב שרק נפלט לו ככה בטעות. אז כן, הסרט הזה אמנם לא לגמרי עובר בכל הנוגע לסטנדרטים שהציב ה-PC, ובכל זאת – הכימיה בין אניסטון לסנדלר כובשת, ובאופן כללי אנחנו ניקח בשמחה כל קומדיה רומנטית שכוכבת "חברים" משחקת בה תפקיד ראשי.
80. "משדרים חדשות", ג'יימס ל. ברוקס, 1987
שמונה מועמדויות לאוסקר, לרבות הסרט הטוב ביותר, היו להברקה הזאת – הולי האנטר, ויליאם הארט ואלברט ברוקס במשולש רומנטי במקום העבודה שמצליח לבעור במשך 133 דקות למרות שהוא לעולם לא מתממש.
79. "27 שמלות", אן פלטשר, 2008
זה "תמיד שושבינה, אף פעם לא כלה", הסרט: ג'יין (קתרין הייגל) הייתה ב-27 חתונות, ומעולם לא בתפקיד הראשי. כאילו ברור לאן זה הולך – בעצם מה כאילו, הכי ברור לאן זה הולך – אבל הסרט מצליח לשמור כל הזמן על מתח בריא, מינון הצחקות גבוה וארומה רומנטית כהלכתה, אז כבוד.
78. "לארס והבחורה האמיתית", קרייג גילספי, 2008
בסך הכל רום-קום סטנדרטי, כלומר חוץ מזה שהיא בובת מין. וכמו שזה נשמע, ככה התסריט הזה רגיש (וככה ראיין גוסלינג, שעוד יחזור בהמשך הרשימה, פשוט נפלא).
77. "הארטיסט", מישל הזנוויציוס, 2011
אנשים זוכרים את הכלב, אנשים זוכרים את פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. אבל שווה לזכור גם את סיפור האהבה היפהפה בין השחקן (ז'אן דוז'רדן) והרקדנית (ברניס בז'ו), רגע לפני שהקולנוע האילם שלו ייעלם והקולנוע השר והמזמר שלה יתפוצץ.
76. "מגלה את אמריקה", ג'ון לנדיס, 1988
נסיך אפריקאי מואס בשידוך שיועד לו ויוצא לחפש באמריקה כלה עם חשיבה ובחירה חופשית. לא בדיוק יצירה פמיניסטית במלוא מובן המילה, ועדיין יציאה מפתיעה בתפיסתה בהינתן השנתון ובהינתן אדי מרפי. ואתם יודעים מה, רק על הקטעים במספרה מגיע ל"מגלה את אמריקה" מקום בנצח.
75. "מציאות נושכת", בן סטילר, 1994
- "אתה דתי?".
- "אני יהודי על הנייר".
- "היי, אני בתולה על הנייר".
אחד מהסרטים המגדירים של דור ה-X, ומה שיותר רלוונטי לענייננו, אחד המשולשים הרומנטיים היפים והמעודנים בתולדות התולדות: סטילר עצמו, אית'ן הוק ובתווך וינונה ריידר, בדיוק ברגע בהיסטוריה שבו היא הייתה כל מה שטוב ונכון.
74. "הלילה של ניק ונורה", פיטר סולט, 2008
מייקל סרה וקאט דנינגס במסע לילי מוזיקלי, רומנטי וסוריאליסטי שמעט מדי אנשים ראו + השימוש הכי דוחה במסטיק בהיסטוריה של הקולנוע. מה רע.
73. "איך להיפטר מבחור ב-10 ימים", דונלד פטרי, 2003
דבר ראשון, תסכימו איתנו שמתיו מקונוהיי תמיד נראה גם נורא מקסים וגם ממש מבחיל בעת ובעונה אחת. דבר שני, תסכימו איתנו שהוא הליהוק המושלם לשמו ולעלילתו של הסרט השנון הזה, שבו קייט הדסון עושה הכל כדי שהוא יילך (כי היא כותבת כתבה לעיתון) והוא עושה הכל כדי להידבק אליה (כי הוא התערב עם חבר). תודה.
72. "גרינברג", נואה באומבך, 2010
הוא בן סטילר, היא גרטה גרוויג. הוא רווק פלגמט, היא יכולה להיות הנסיכה המושיעה שלו. קטן קטן, אבל מושלם מושלם.
71. "מעריצה צמודה", רון שלטון, 1988
אם זה היה דירוג של סרטי ספורט, "מעריצה צמודה" היה בעשירייה הפותחת. אבל למשולש הרומ-קומי של קראש (קווין קוסטנר), אנני (סוזן סרנדון) וניוק (טים רובינס) יש מקום של כבוד גם ברשימה הזו, ולו בזכות המענה של אנני לתלונה של ניוק על כך שבמיטה היא קראה דווקא בשמו של קראש: "מותק, מה היית מעדיף, שאשכב איתו ואקרא בשמך או שאשכב איתך ואקרא בשמו?".
70. "לא יכולה בלי זה", ספייק לי, 1986
סרט הביכורים של ספייק לי הוא סיפור קטנצ'יק על אישה אחת שיוצאת עם שלושה גברים. ואנחנו מתים על הסרטים הפוליטיים-חברתיים של לי, אבל בינינו, מותר לתהות למה הוא כבר לא עושה כאלה?
69. "ואז הגיעה פולי", ג'ון המבורג, 2004
הסרט הזה כאן בזכות הבדיחות, הכימיה בין גנ'יפר אניסטון ובן סטילר וסצנת האוכל החריף, אבל נחטא לתפקידנו אם לא נאזכר את פיליפ סימור הופמן ז"ל, משליך כדור לסל כמו לבנה למים בעודו צועק "Let it rain!". איפה אתה כשצריך אותך, פס"ה.
68. "דלתות מסתובבות", פיטר הויט, 1998
זאת כתבה על קומדיות רומנטיות. כולנו ידענו שהסרט הזה יהיה כאן. בואו נתקדם.
67. "LOL", ליסה אזואלוס, 2012
עוד לפני ש"LOL" (תרגום חופשי: חחח) הוא רום-קום ראוי, הוא סרט מכונן בשינוי התדמיתי של השחקנית-זמרת מיילי סיירוס - מהתמימות של "האנה מונטנה" אל הקריירה שלה וחייה הציבוריים הסוערים כבגירה.
לולה, נערה פרועה וחסרת מעצורים, מנהלת יחסים מורכבים עם אמה ושבורת לב בעקבות פרידה מבחור שנראה כאילו הכינו אותו במפעל לבאד בויז. למזלה, החבר הכי טוב שלה (בעל עצמות הלחיים היפות ביותר בעולם) מצליח להסיר ממנה את המעטה הקשוח, ולו במעט. אה, והוא גם שר לה את "Heart on Fire", השיר הממיס שהופך את הסרט הזה לבלתי נשכח.
66. "בייבי מאמא", מייקל מקולרס, 2008
אשת עסקים (טינה פיי) שוכרת הומלסית (איימי פולר) כדי שתשמש לה פונקדאית. ולמרות שיש גם גברים בסיפור הזה, ההברקה הגדולה של "בייבי מאמא" היא שהרום-קום האמיתי כאן הוא בין בת המלך והענייה.
65. "לכל הנערים שאהבתי", סוזן ג'ונסון, 2018
הנה, אנחנו אומרים את זה: האמת היא שממש נהנינו מ"לכל הנערים שאהבתי". יש לו קצב טוב, יש לו סיפור מעניין ומעורר הזדהות, והוא גם ממש יפה ויזואלית. לעומת זאת, על ההמשכים שלו בכיף היינו יכולים לוותר.
64. "ידידים פלוס", וויל גלאק, 2011
האם יש בעולם שני אנשים סקסיים יותר מג'סטין טימברלייק ומילה קוניס? אנחנו בספק, אבל הכימיה המושלמת ביניהם היא רק סיבה אחת לאהוב את "ידידים פלוס".
ג'יימי ודילן חיים חיים אורבניים באל איי; הם מכירים בנסיבות מקצועיות, הופכים לחברים ומשם צועדים במסלול המתבקש אל עבר היזיזות. נשאלת השאלה המתבקשת ביותר: האם אקט מיני בין חברים בהכרח יגרור היקשרות רגשית? ובכן, במקרה של השניים האלה הסקס הקז'ואלי אכן הופך לסיפור אהבה לוהט. "ידידים פלוס" אמנם לא חדשני, אבל הוא ניחן במודעות עצמית מקסימה. לראיה, הסצנה שבה שני הגיבורים צופים ביחד בקומדיה רומנטית ומותחים ביקורת סרקסטית על הז'אנר.
63. "שני ימים בפריז", ג'ולי דלפי, 2007
טרילוגיית "לפני" (הזריחה, השקיעה וחצות) אוצרת את שלושת הסרטים הרומנטיים המוכרים של ז'ולי דלפי, אך חסר לה מרכיב אחד על מנת להיכנס לרשימה: הקומדיה. למרבה המזל, דלפי עצמה תיקנה את המעוות; היא כתבה, ביימה, הפיקה, ערכה, חיברה את הפסקול, ליהקה את הוריה וכיכבה ב"שני ימים בפריז", שהוא מעין וריאציה קומית שנונה על אותו נושא - בילוי זוגי דחוס בזמן בעיר זרה. נכון, זה לא מרגש כמו "לפני הזריחה" ושות'; זה פשוט מצחיק.
62. "לנשק את ג'סיקה סטיין", צ'רלס הרמן וורמפלד, 2001
בחורה יוצאת למלא דייטים עם גברים, בחורה סובלת במלא דייטים עם גברים, בחורה מתאהבת בבחורה. האינדי בכיכובה של ג'ניפר ווסטפלדט זכה לשבחים רבים עם צאתו לאקרנים, ומבחינתנו הרוויח אותם ביושר עם שנינות נהדרת ואירוניה דקה-דקה.
61. "בתול בן 40", ג'אד אפאטו, 2005
יש פער כמעט בלתי נתפס בין הגסות שמשדר שמו של הסרט הזה והעדינות שלו, החל בכתיבה וכלה בהופעה של סטיב קארל – וראו זה קטע, זה נכון גם לגבי סרט אחר של אפאטו שנמצא ברשימה הזאת. בין הקוראים שינחשו נכונה איזה יוגרל מבט כזה של "פששש".
60. "משהו פראי", ג'ונתן דמי, 1986
ארבע שנים לפני "שתיקת הכבשים", דמי ביים את הטרלול הזה: מלאני גריפית כצעירה פרועה שסוג של חוטפת את הבחור הכי סחי באמריקה (ג'ף דניאלס), והכל סקס וצחוקים וגניבה מחנויות עד שמשום מקום צץ האקס האולטרה-אלים שלה (ריי ליוטה). רום-קום? לגמרי. אבל עם טוויסט קצת חולני? הו כן.
59. "בדיוק כשהתאהבנו", פיט' צ'לסום, 2001
במקור זה נקרא Serendipity”", ביטוי שפירושו "תאונה משמחת". כאן זה מתייחס להיכרות הקצרצרה בין הדמות של ג'ון קיוזאק לזו של קייט בקינסייל ולהחלטה שלהם לתת לגורל עצמו לקבוע אם הם נועדו להיות ביחד, ופשוט מדהים כמה אנשים שאנחנו מכירים מכירים את המילה Serendipity רק בזכות הרומן הקולנועי הנהדר הזה.
58. "ג'ונו", ג'ייסון רייטמן, 2007
התסריט מאת דיאבלו קודי עורר מיליארד ותשעה דיונים על היריון בגיל תיכון, אבל בואו נשים בצד את האישיו - הנפיץ, בטח באמריקה – ונתמקד בכמה פצצה כתובים, מבוימים ומשוחקים היחסים של ג'ונו (אליוט פייג') עם הגבר (ג'ייסון בייטמן) והנער (מייקל סרה) בחייה.
57. "החנות מעבר לפינה", ארנסט לוביטש, 1940
הוא והיא, שני עובדים בחנות למוצרי עור בבודפשט, מתכסחים על בסיס יומיומי ואין להם מושג שבמקביל הם מחליפים ביניהם מכתבי אהבה לא חתומים. קלאסיקה של הז'אנר ביותר ממובן אחד, עם חיבור מושלם בין ג'יימס סטיוארט ומרגרט סאליבן בתפקידים הראשיים והדמות הבלתי נשכחת של בעל החנות, מטוצ'ק. הידעתם? "יש לך הודעה" עם טום הנקס ומג ראיין היה מין רימייק ל"החנות", שהוא בעצמו עיבוד למחזה מאת מיקלוש לסלו. אבל אל פחד, כבר אמרנו: זאת הפעם האחרונה שתיתקלו ב"יש לך הודעה" בכתבה הזאת.
56. "אופטימיות היא שם המשחק", דיוויד או. ראסל, 2012
פייר, התלבטנו ארוכות אם היצירה המתוקה-מרירה הזאת על שני מתמודדי נפש (ברדלי קופר וג'ניפר לורנס) אכן עונה במדויק להגדרה של קומדיה רומנטית. כנראה שהיא לא, אבל זה סרט שבמרכזו סיפור אהבה והוא גם מאוד מצחיק, אז שימותו הטהרנים.
55. "כמה רומנטי", טוד שטראוס-שולסון, 2019
פרודיה מדויקת על קומדיות רומנטיות, שמתארת את חייה של נטלי (רבל וילסון) כשחייה הופכים – הו כן - לקומדיה רומנטית. סרט שמכסח את כל המוסכמות של הז'אנר, אבל ניכר שנעשה עם אינסוף אהבה למקור.
54. "נינוצ'קה", ארנסט לוביטש, 1939
התפקיד הקומי הראשון של גרטה גרבו, הכוכבת שבקושי נראתה עד אז מחייכת על המסך, הוא מהאבות המייסדים של הז'אנר למרות עלילה צנומה על צעירה רוסייה שמבקרת בצרפת ומתאהבת שם בגבר מקומי. מצחיק עד היום, בדקנו ומצאנו.
53. "בטוח, אולי", אדם ברוקס, 2008
מין "איך פגשתי את אמא", רק קולנועי ולא מעצבן, על אב גרוש שבתו הצעירה מתחקרת אותו על חיי האהבה שלו טרום הנישואים. ראיין ריינולדס נהדר בתפקיד הראשי, הטון הכללי יושב בול באמצע הסקאלה של המצחיק-עצבצב, אבל לכו תבינו: הבמאי אדם ברוקס לא עשה מאז ולו סרט אחד נוסף.
52. "דיברנו מספיק", ניקול הולופסנר, 2013
היא אם יחידנית, הוא גבר גרוש, והנה קורה ביניהם המשהו הזה שלא ניתן להגדיר אבל גם אי אפשר לפספס. זה היה הסרט הלפני-אחרון של ג'יימס גנדולפיני לפני מותו, ואפילו בניכוי הכימיה שלו עם ג'וליה לואי דרייפוס, "דיברנו מספיק" הוא צוואה אמנותית פשוט יפהפייה.
51. "אפרודיטה הגדולה", וודי אלן, 1995
מירה סורבינו לקחה אוסקר מוצדק (ונדיר בתולדות הרום-קום) על הסרט הזה, שמלבד השימוש המבריק שלו במקהלה יוונית על תקן קריין נושא מסר אוניברסלי מקסים: גם לטיפשים מגיע להתאהב.
50. "אישה יפה", גרי מרשל, 1990
ברור, ברור: הסרט הזה לא היה נכתב, מופק או מבוים היום. לא עם היחס שלו לזנות, לא עם פנטזיית ההצלה שלו. אבל שמעו, זה "אישה יפה". אוקיי?
49. "ארבע חתונות ולוויה", מייק ניואל, 1994
"יש לי תיאוריה חדשה על נישואים. שני אנשים מתאהבים, גרים ביחד, ויום אחד נגמרים להם נושאי השיחה".
יש אמנם משהו קצת צ'יזי בסרט הזה – בסדר, יו גרנט, אבל לא רק – אלא שהוא כל כך פאקינג שנון שזה פשוט לא משנה. והאמת היא שהרעיון הבסיסי, היכרות בדילוגים בינו (גרנט) לבינה (אנדי מקדואל) בחמישה אירועים משפחתיים ששניהם מוזמנים אליהם, הוא הברקה סיפורית שאין דברים כאלה.
48. "הנשיא מאוהב", רוב ריינר, 1995
במובנים רבים זה הפיילוט ל"הבית הלבן" – ארון סורקין, מי שכתב את התסריט לסרט, הלך מיד אחר כך ויצר את הסדרה - אבל הלב הפועם שלו הוא סיפור האהבה בין נשיא ארה"ב האלמן (מייקל דגלאס) והלוביסטית החריפה (אנט בנינג). כתוב כמו בהוליווד הקלאסית, משוחק להפליא ומתהדר בסצנה פשוט מושלמת שממנה לקוחה התמונה כאן למעלה: זה אירוע ממלכתי, הם מגיעים אליו ביחד, והיא שואלת אותו איך זה לדעת שכולם מסתכלים עליו. "הם לא מסתכלים עליי", עונה הנשיא לחברה של הנשיא ומחדד: "הם מסתכלים עלייך".
47. "מה הסיכוי", ג'ונתן לוין, 2019
שוב בקרבת הבית הלבן, שרליז ת'רון היא מזכירת המדינה וסת' רוגן הוא עיתונאי שנון שנשכר ככותב הנאומים שלה. אפשר להתבחבש סביב השאלה אם זה היפוך מגדרי על פנטזיית הצלה או מור אוף דה סיים בתחפושת, אבל עזבו: לא רק שזה מצחיק בטירוף, אלא שזה טירוף איך ת'רון עם כל הקלאסה ורוגן עם כל הסטלה מצליחים להיראות כמו דבר שאשכרה יכול לקרות.
46. "ליידי איב", פרסטון סטרג'ס, 1941
ברברה סטנוויק היא ג'ין, נוכלת שמנסה להפיל יורש מיליונים בשם צ'רלס (הנרי פונדה), אבל מתאהבת בו על הדרך. כשהוא מגלה מי היא באמת, הוא נפרד ממנה – ובשלב הזה היא מחליטה להתחזות לליידי איב, בת אצולה בריטית, כדי להתקרב אליו מחדש ולנקום בו. כרגיל בשנים ההן, הכל מתחיל ונגמר ברמת השנינות של הדיאלוגים. ולא היו, ספק אם יהיו, חדים יותר מפרסטון סטרג'ס - מהיוצרים הראשונים בהיסטוריה של הוליווד שהתקדמו ממעמד של תסריטאי לעמדת הבמאי.
45. "ספנגליש", ג'יימס ל. ברוקס, 2004
אגב במאים-כותבים, הסינגר-סונגרייטרים של הקולנוע, ג'יימס ל. ברוקס מגיח לדירוג בפעם השנייה עם סיפור האהבה בין שף מצליח (אדם סנדלר) לסוכנת הבית שלו (פז וגה). הסרט הזה לא קיבל הרבה אהבה עם צאתו – בטח לא כמו "משדרים חדשות" או האינסטנט-קלאסיקה של ברוקס, "תנאים של חיבה" – אבל זאת קומדיה רומנטית פשוט נהדרת, אז זהו.
44. "הדייט שתקע אותי", ג'אד אפאטו, 2007
וזו כבר הגיחה השנייה של ג'אד אפאטו, וגם התשובה לחידה שנשאלה לעיל: *זה* הסרט של אפאטו שנשמע אפילו יותר גרוע מ"בתול בן 40" (אם כי כאן הנזק מצטמצם לשם העברי; במקור זה Knocked Up, מה שהסבים שלכם קוראים "הריתי"). אבל הבה נתמקד: זה תסריט פשוט מושלם, זאת ההופעה הטובה ביותר בקריירה של קתרין הייגל והתפקיד שעיצב את הפרסונה הקולנועית של סת' רוגן, וזה בא בילט-אין עם משפט לחיים: "נישואים הם כמו גרסה ממש אינטנסיבית, רק לא מצחיקה, של 'כולם אוהבים את ריימונד".
43. "ספלאש", רון הווארד, 1984
הוא טום הנקס, היא בתולת ים, ואיכשהו הם מצליחים לגרום לזה לקרות. שנים אחר כך גיירמו דל טורו יעשה לזה היפוך מגדרי ויסיר את הקטעים המצחיקים ויקרא לזה "צורת המים" ויקבל על זה אוסקר, אבל תקשיבו טוב: "ספלאש" איז דה שיט. צורה ל"צורת המים".
42. "הדירה", בילי ווילדר, 1960
אחד הבמאי-כותבים הגדולים שהיו עם אחד הרעיונות הטובים שהיו: גבר משכיר את הדירה שלו לאנשים שמחפשים איפה לעשות דברים מחוץ לנישואים, מה כבר יכול להשתבש. ג'ק למון ושירלי מקליין פשוט מושלמים, וכך גם המענה שלה להצהרת האהבה שלו באמצע משחק קלפים: "תשתוק ותחלק"
41. "שיר אשיר בגשם", ג'ין קלי וסטנלי דונן, 1952
רוב האנשים יקטלגו אותו כמיוזיקל, חלק מהאנשים המתחכמים יטענו שסיפור האהבה האמיתי כאן הוא עם הקולנוע, אבל "שיר אשיר בגשם" הוא גם – ואולי בעיקר – מעשייה מקסימה על גבר שמתאהב באמת באישה שעוזרת לו לזייף סיפור אהבה עם מישהי אחרת. כלומר, בהנחה שכולנו מסכימים שזה תיאור הוגן של העלילה: הרקדן דון (ג'ין קלי) מתאהב בשחקנית קת'י (דבי ריינולדס), שהקול שלה משמש להסוואת קולה המזעזע של כוכבת בשם לינה (ג'ין הייגן) – שותפתו למסך של דון ומי שהאולפנים מציגים כזוגתו בחיים האמיתיים, שם הוא כמובן לא סובל אותה. איזו קלאסיקה.
40. "מותר לאהוב", אליס וו, 2020
אלי צ'ו, נערה עם הרבה שכל ומעט כסף, עוזרת לספורטאי חמוד לכתוב מכתבי אהבה לנערה שהוא מאוהב בה. אבל אז היא הופכת להפתעתה לחברה הכי טובה שלו, ולעוד יותר הפתעתה, מתאהבת בעצמה באותה נערה. זה עיבוד חופשי ל"סיראנו דה ברז'ראק", שעוד יוזכר ברשימה הזו, וב"חופשי" הכוונה היא לטוויסט להטב"י מאוד נבון ומאוד פרֶש על הנ"ל. יופי של סרט, קיצר.
39. "עפולה אקספרס", ג'ולי שלז, 1997
הישראלי הראשון שלנו! דוד (צביקה הדר) רוצה להיות קוסם, בת זוגו בתיה (אסתי זקהיים) נאלצת לעבוד כקופאית בסופר כדי לפרנס את שניהם, וברקע שר אלי לוזון את "גשם" – אתם יודעים, "ברחובות כיבו מזמן את הניאון, את נראית לי עייפה נלך לישון" – באחד החיבורים היפים אי פעם בין סרט ושיר הנושא שלו.
38. "רוקסן", פרד שפיסי, 1987
- "יש לו יופי של תחת".
- "חבל רק שהוא מונח לו על הכתפיים".
נכון אמרנו שעוד נחזור ל"סיראנו"? אז זה כבר עיבוד רשמי של המחזה, עם סטיב מרטין ודריל האנה, והעובדה שהוא איכשהו לא מוזכר בנשימה אחת עם קלאסיקות האייטיז הגדולות היא חתיכת תעלומה בעינינו הקולקטיביות.
37. "יומנה של ברידג'ט ג'ונס", שרון מגוויר, 2001
כי בואו.
36. "ארתור", סטיב גורדון, 1981
- "הובסון, אני חושב שאעשה אמבטיה".
- "אוציא הודעה לתקשורת".
הוא (דדלי מור) מיליארדר עם הרגלי שתייה של ג'מוס. היא (לייזה מינלי) בתו של מובטל כרוני, אבל סיפור האהבה ביניהם הוא יותר ההצלה שלו מאשר שלה. סרט שמצליח להצחיק בקול רם עד היום, ושמגיע עם הבונוס של השיר "Best That You Can Do" – זוכרים, "אם תיתקע בין הירח לניו יורק סיטי"? – שמצדיק לבדו את הקריירה של כריסטופר קרוס.
שנה לאחר צאתו של "ארתור", שהיה להיט ענק, הבמאי-כותב שלו סטיב גורדון מת מהתקף לב. דדלי מור מת ב-2002 לאחר גסיסה איומה ממחלת מוח נדירה, דמוית פרקינסון. ואם זה לא מספיק עצוב, אז צפו בהזדמנות ב"ארתור 2".
35. "הרולד ומוד", האל אשבי, 1971
הוא (באד קורט) בחור צעיר עם אמא שתלטנית ואובססיה למוות, היא (רות גורדון) ניצולת שואה בת 79 שמחלטרת כדוגמנית עירום. לא פלא שהסרט הזה נכשל בקופות, ואולי עוד פחות פלא שהוא מצא קהל באיחור והפך לסרט פולחן של ממש - וגם להפקת במה שהועלתה בין השאר בארץ, ולא פחות משלוש פעמים: בסבנטיז עם ג'טה לוקה ודורון תבורי, באמצע שנות ה-90 עם ליא קניג ודודו ניב, ובעשור שעבר עם ליאת גורן ותום אבני. תראו מה זה, באתם לקרוא על סרטים ולפתע פרץ תיאטרון.
34. "פלונטר", רוי קונלי, ג'ון לאסיטר וגלן קין, 2010
בשנים האחרונות עברה דיסני מתיאור נסיכות כנועות לתיאור נסיכות, ובכן, קצת פחות כנועות. רפונזל אמנם לא הצליחה להיחלץ מהטירה של אמה החורגת והמרשעת עד שלא הכירה את פלין ריידר (או יוג'ין בשמו האמיתי), אבל היא לא הייתה זקוקה לקיומו על מנת להעז לחלום על היום שבו יחלו חייה האמיתיים. רפונזל תמימה אך תוססת וגדושה באמביציה; פלין כבר עבר כמה דברים בחיים, אבל הבתוליות שלה מרככת לו את הפינות החדות. במסע המשעשע והמסעיר שלהם (יחד עם סייד-קיקס שגונבים את ההצגה) הם מתבגרים ומטפחים נקודת מבט מאוששת על העולם, מבינים שאנשים אינם כפי שהם נראים (פייר, השיר "כולם חולמים" הוא אחד הטובים ביותר בתולדות דיסני) ועל הדרך גם מתאהבים זה בזו. לא יודעים מה איתכם, אבל כשפלין שם את עצמו בסכנת חיים כדי שרפונזל תהיה בטוחה - קלישאה או לא קלישאה, הלסת שלנו נשמטה.
33. "מוכה אהבה", פול תומאס אנדרסון, 2002
בוודאי לא קומדיית הצחק-בקול-רם הכי מובהקת כאן, אבל כמה לב יש בסיפור על בארי, הילד המגודל שסובל מעודף אחיות, מנהל קשרים אינטימיים רק בטלפון ויום אחד מתאהב באישה שאשכרה נמצאת שם. אולי התפקיד הטוב ביותר בקריירה של אדם סנדלר, וסרט ש – סליחה, כן? – עולה על רבים מהנודעים יותר של הבמאי המהולל שלו. אנחנו מסתכלים עליך, "המאסטר".
32. "משתגעים על מרי", בובי ופיטר פארלי, 1998
אוקיי אוקיי, יש אנשים שעדיין לא התאוששו ממה שיש לקמרון דיאז בשיער ואחרים נושאים טראומת חיים מסצנת סגירת הריצ'רץ' של בן סטילר. אבל הסיפור על הגבר שלא מסוגל לשחרר את הפנטזיה שלו על הנערה שלא השיג בתיכון הוא כבר קלאסיקה אמיתית של הז'אנר, לא משנה כמה הוא נטול קלאסה
31. "באהבה, סיימון", גרג ברלאנטי, 2018
ככל הנראה הקומדיה הרומנטית הראשונה שהתמקדה בבחור הומו והצליחה לפלס את דרכה אל המיינסטרים, או בעצם כיוונה לשם מלכתחילה. עם אווירת סדרת תיכון אמריקאית ושחקנים יפהפיים (ג'וש דוהאמל, ג'ניפר גארנר וקתרין לנגפורד הם רק חלק מהרשימה), הוא אבן דרך מהותית בכל הנוגע לייצוג של הקהילה הגאה על המסך הגדול.
סיימון התיכוניסט מוקף בסביבה תומכת, משפחה קרובה וחברים אוהבים. אממה? הוא מסתיר מכל אלה סוד גדול מאוד - נטייתו המינית. כשהוא מגלה שיש בבית הספר הומו נוסף בארון, שמזדהה באינטרנט בשם הבדוי "בלו", הוא מתיידד איתו דרך הרשת ומחליט לנסות ולהבין מי הפנים שמאחורי ההודעות. אחרי שייתקל בלא מעט מהמורות וגם ייצא מהארון, סיימון יפתור סוף סוף את התעלומה ויגלה לשמחתו שהכימיה שהתקיימה מאחורי המקלדת מתקיימת גם בחיים האמיתיים.
30. "חמים וטעים", בילי ווילדר, 1959
הסרט הזה נבחר פעמיים כמצחיק ביותר בכל הזמנים – פעם אחת על ידי מכון הסרטים האמריקאי ופעם שנייה בסקר מבקרי קולנוע עצום של רשת בי.בי.סי. ובכן, אולי כבר יש מצחיקים ממנו, אבל אין מצחיקים כמוהו: שני מוזיקאים (טוני קרטיס וג'ק למון) נמלטים מהמאפיה כשהם מחופשים לנשים, ובעודם בתחפושת מתאהבים באותה אישה, ואי אפשר להאשים אותם כי זאת מרילין מונרו. אפילו אחרי כל השנים האלה, הקרוס-דרסינג והמשולש הרומנטי יוצרים פסגות קומיות פשוט מושלמות – עד לדיאלוג הסיום שהפך לקלאסיקה בפני עצמו, כשלמון מנסה לנער את המחזר העיקש שלו בהסרת פאה וקריאת "אני גבר!", וההוא עונה לו בנונשלנטיות, "טוב, אף אחד לא מושלם".
29. "פאלם ספרינגס", מקס ברבקוב, 2020
קחו את הרעיון המשומש של לולאת זמן, והשליכו לתוכו לא אדם אחד אלא שניים: גבר (אנדי סמברג) שכבר המון המון זמן חווה כל יום מחדש את אתמול, ואישה (כריסטין מיליאוטי) שנגררת לתוך זה תכלס באשמתו. מה שעובר על השניים האלה – לרבות השאלה הבלתי נמנעת שלה, אם יצא להם לעשות את זה באחת מאינסוף הפעמים שהוא כבר חווה את ההיכרות ביניהם – נמצא במקום כל כך מושלם על התפר שבין מדע בדיוני וקומדיה רומנטית שזה כאילו הסרט נכתב עם אזמל מנתחים. מבריק, מצחיק ובדרכו הייחודית אפילו מעורר מחשבה (על נישואים, ברור שעל נישואים. כאילו, הלו? להתעורר בכל בוקר מחדש לצד אותו נודניק, לנצח?).
28. "קח את זה כמו גבר", ניקולס סטולר, 2008
"לשכוח את שרה מרשל" (כך הוא נקרא במקור), סיפור על בחור שמנסה להתאושש מפרידה מאישה אחת בעודו מתאהב באחרת (בלי לשים לב, כי הוא הרוס מדי ודביל מדי) הוא רעיון כל כך פשוט שתכלס אין פלא שיצא מזה סרט מבריק. ג'ייסון סיגל ענק בתפקיד הראשי, מילה קוניס אדירה כנוכחות החדשה בחייו, אבל את ההצגה גונבים בכלל האקסית (קריסטן בל) והחבר הדוש שלה (ראסל בראנד). ונכון שאנחנו כאן בשביל הרומנטיקה, אבל כמה מעולה הקטע עם הפרומו לסדרת הטלוויזיה "זירת פשע: הזירה של הפשע". אין, זאת שירה.
27. "גריז", רנדל קלייזר, 1978
בשנים האחרונות מואשם "גריז" רטרואקטיבית בשוביניזם, כי הוא מחפצן נשים וגורם לסנדי (אוליביה ניוטון ג'ון) להשתנות על מנת להיות עם דני (ג'ון טרבולטה). קשה לתמצת את הדיון הזה בפסקה קצרה, אבל רק נגיד שאפשר לראות את זה ככה, ואפשר גם להגיד שסנדי מצליחה להמציא את עצמה מחדש כישות סקסית. נכון, היא גם זוכה בגבר - אבל גם סופר שלמה עם עצמה וחוגגת את המיניות שלה. ואם נשים שנייה את הניתוח המגדרי בצד, הסרט בן האוטוטו 50 צלח את מבחן הזמן ברמות. זה לא השירים, התלבושות, המשחק או הסיפור - זה לגמרי השלם שגדול מסך חלקיו.
26. "יש לה ביצים", אנדי פיקמן, 2006
אמנדה ביינס וצ'נינג טייטום בעיבוד חופשי ל"הלילה ה-12" מאת וויליאם שייקספיר: ויולה היא שחקנית כדורגל שאפתנית וחריפה שמגלה לדאבונה שקבוצת הכדורגל הנשית של בית הספר נסגרה. כשבקשותיה להצטרף לקבוצה הגברית נדחות על ידי המאמן היא מתעקשת להמשיך לשחק, מתחזה לאחיה סבסטיאן, והבנות כולן נופלות לרגליו של הכאילו-גבר האחד בבית הספר שמתנהג ברגישות ובבגרות. בתוך כך, גם ויולה המחופשת מתאהבת - בשותף הביישן והמקסים שלה לחדר. סרט שעושה חסד גם עם נשים וגם עם גברים.
25. "זה קרה לילה אחד", פרנק קפרה, 1934
האב המייסד של הז'אנר והעילה לתצורתו של הדירוג הזה כבר בן 87, אבל איך שהזמן עשה לו טוב. את הסיפור אפשר לאמל"ק ממש בשורה אחת – בת של מיליונר (קלודט קולבר) מתאהבת בעיתונאי (קלארק גייבל) במסגרת ניסיון מתמשך לעצבן את אבא – אבל כבר אמרנו שאלוהים מצוי בפרטים התסריטאיים הקטנים, וכאן מדובר בעבודה של אחד מגדולי הכותבים, רוברט ריסקין ("מר דידס הולך העירה", "הן לא תיקחו עמך"). נגיד, "זוכרת אותי? אני הבחור שישנת עליו אתמול בלילה": שקללו פנימה את שנת הייצור ותבינו כמה מושחזת וחצופה הייתה מכונת הכתיבה.
24. "50 דייטים ראשונים", פיטר סגל, 2004
במובן מסוים גם זה סרט לולאת זמן, כי לוסי (דרו ברימור) עברה תאונה ומאז הזיכרון שלה נמחק מדי לילה, כך שבכל יום מחדש היא פוגשת לראשונה את הנרי (אדם סנדלר). ואתם יודעים מה? עכשיו כשכתבנו את התקציר הזה, אפילו בלי להיכנס לפרטים או לנימוקים אחרים, אי אפשר להתכחש לכך שמדובר באחד הרעיונות הכי רומנטיים שמישהו העלה אי פעם על הדעת או על הנייר. אז זהו.
23. "חולי אהבה", מייקל שואוולטר, 2017
קומיל (קומיל נאנג'אני) הוא נהג אובר פקיסטני שעוסק מהצד בסטנדאפ. הוריו המסורתיים מתעקשים לשדך לו צעירה פקיסטנית, אבל מה הופך קומדיה רומנטית למעניינת? אהבה אסורה, כמובן. באחד המופעים שלו הוא מכיר את אמילי (זואי קאזאן), סטודנטית לבנה. הכוחות החיצוניים (משפחה, מחלה ומה לא) מקשים על השניים לנהל את סיפור אהבתם כפי שהם רוצים, אבל איכשהו הם מוצאים את דרכם אחד אל השנייה.
"חולי אהבה" לוקח את הנוסחה המוכרת והממכרת של זוג-שלא-יכול-להיות-ביחד ומערבב אותה עם משמעות חברתית מובהקת ורלוונטית: מדובר בקומדיה רומנטית של העידן החדש, מעודכנת ומהולה במודעות פוליטית אבל לא בקטע מעייף, והקשיים שבזוגיות מעורבת מתווכים לקהל לא בדידקטיות אלא בעזרת הומור שובה לב.
22. "האקסים של החברה שלי", אדגר רייט, 2010
"כשאני נמצא לידך, אני קצת מרגיש כאילו אני על סמים. לא שאני עושה סמים. אלא אם את עושה סמים, כי במקרה כזה אני כל הזמן עושה סמים. כל הסמים".
במהלך העבודה על הפרויקט הזה גילינו ש"סקוט פילגרים נגד העולם", כפי שהוא נקרא במקור, הוא הכוסברה של הקומדיות הרומנטיות: שלושה מהמדרגים שלנו נשבעים בשמו וארבעה מקללים את זכרו. אז קונצנזוס אין כאן, אבל זה מספיק כדי להביא אל סף העשרימייה הפותחת את מלחמתו של סקוט (שוב מייקל סרה, מה יהיה) בכל הגברים שהיו לה (מרי אליזבת' וינסטד) לפניו.
21. "נערה עובדת", מייק ניקולס, 1988
סיגורני וויבר היא אשת העסקים המצליחה והקרה, מלאני גריפית היא העוזרת האישית שלה – אז עוד קראו לזה מזכירה – והריסון פורד הוא החבר של הראשונה, אבל אנחנו הרי יודעים שהוא יתאהב בשנייה. כמו "סוד ההצלחה שלי", גם זאת קומדיה רומנטית מאוד רונלד רייגנית, מאוד קפיטליזם חסר בושה – ומשהו בכנות הברוטאלית הזאת פשוט עובד נהדר גם עכשיו, למרות שהזמנים באמת השתנו ולמרות שהתסרוקת של גריפית הייתה מוגדרת היום כאזור אסון.
20. "שירת הסירנה", איתן פוקס, 1994
דלית קהן, אביטל דיקר ושר החוץ מככבים בקומדיה הרומנטית הישראלית הגדולה בכל הזמנים. עירית לינור כתבה בהשראת מלחמת המפרץ את הסיפור על החתונה שתהיה או לא תהיה בין האזעקות, איתן פוקס ביים בכישרון שלא נשחק. פנינה שצריכה להימנות עם שכיות החמדה התרבותיות הכי גדולות שנוצרו כאן.
19. "עשיר בהפתעה", ג'ון מ. צ'ו, 2018
העיבוד הקולנועי לרב-המכר "Crazy Rich Asians" היה ממש תופעה קופתית-תרבותית, ואם הדברים האלה נאמרים לעתים על יצירות שמחפשות ומוצאות את המכנה המשותף הרדוד ביותר, אז זה לא המקרה.
רייצ'ל (קונסטנס וו) היא בת למשפחת צווארון כחול שמלמדת כלכלה באוניברסיטה, משוכנעת שהרקע של בן זוגה (הנרי גולדינג) זהה לשלה, ומגלה שהוא נצר למשפחה העשירה בסינגפור. ביקור בית אצלו הופך מהר מאוד למה שנקרא במקומותינו סרט בורקס, או סרט אגרול במקרה הזה, אבל כבר אמרנו: עם עומק. ספציפית סוגיות של מעמד, הגירה והמתח המזרח-מערבי. הצליח להם בצדק, זה מה שאנחנו אומרים פה.
18. "מילים ולחן", מרק לורנס, 2007
כמה מושלם הליהוק של יו גרנט ככוכב הנופל של ההרכב המוזיקלי מהאייטיז. כמה בול נוחתת לתוך החיים שלו דרו ברימור על תקן משקת העציצים של האקס-סופרסטאר. זה סרט נורא נורא מצחיק ששולח חצים למרכז המטרות שהוא מכוון אליהן, אבל מתחת לפני השטח יש בו שתי דמויות פגומות – הוא עם האגו ההרוס שלו, היא עם החרדות שלה – שמוצאות אחד את השנייה בדיוק בנסיבות שבגללן אנחנו סאקרים של הז'אנר מלכתחילה.
17. "קלולס", איימי הקרלינג, 1995
התלבושות, הציטוטים, האטיטיוד – כל דבר בסרט הזה הוא כבר נכס תרבותי. שר הורוביץ (אליסיה סילברסטון) היא אמנם לא העיפרון הכי חד בקלמר, אבל היא מצחיקה, טובת לב ומפוצצת בכמויות של קסם אישי. היא חברה טובה, נאמנה ותורמת לסביבה - ואם תשאלו אותנו, היא לגמרי אייקון פמיניסטי. ובגלל כל הסיבות האלה, אנחנו מוכנים לסלוח לה אפילו על החטא הכי גדול של הסרט הזה: העובדה שהיא מסיימת אותו במערכת יחסים עם האח החורג שלה (כן, טכנית אין ביניהם קשר דם. כן, זה עדיין קצת מטריד).
16. "שרק", ויקי ג'נסן ואנדרו אדמסון, 2001
"שרק" הוא שילוב מושלם של קומדיה, סיפור הרפתקאות, אגדה וקומדיה רומנטית. "שרק" לימד אותנו שאהבה באה כל הצבעים והצורות, ושכדי להיות מאושרים ממש לא צריך להפוך לנסיך ולנסיכה דקיקים ואשכנזים. "שרק" הוכיח שיצירות מופת אמיתיות מגיעות באריזה של 90 דקות. "שרק" העיד שלמרות הניסיון המר של כולנו עם סרטי המשך, לעתים נדירות הם כן יכולים לעמוד ברמה הגבוהה של הסרט הראשון ואפילו להתעלות עליו. רק בבקשה מכם, אל תתנו לנו גרסת לייב אקשן של "שרק". את זה כבר לא נוכל לשאת.
15. "10 דברים שאני שונאת אצלך", גיל יונגר, 1999
בשתי מילים: הית' לדג'ר. בקצת יותר: העיבוד הזה ל"אילוף הסוררת" של וויליאם שייקספיר מוכיח פעם נוספת שסיפור כתוב היטב הוא דבר אלמותי, מה גם שהסרט הזה פשוט עושה הכל נכון: יש בו קנאה, וכעס, ורומנטיקה, ואהבת אחיות. והקטע שבו קאט מקריאה את השיר שכתבה בפני כל הכיתה הוא סצנה שבקלות תיכנס לרשימת המרגשות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, לא פחות.
14. "טיפש, מטורף, מאוהב", גלן פיקארה וג'ון רקווה, 2011
קצת כמו "היצ'", גם כאן יש סיפור חניכה גברי/ דושבגי שמסתבך: ראיין גוסלינג הוא החתיך שמלמד את סטיב קארל הפחות חתיך איך להשיג נשים, אבל איכשהו אנחנו יודעים מהרגע הראשון שלא רק המבוגר מבין השניים ילמד משהו. התסריט מאת דן פוגלמן תופר את אחד הטוויסטים החמודים בכל הזמנים, אמה סטון כבירה בתפקיד ההיא שמלמדת כמה דברים את מר דפוקותי, וחוץ מזה תראו איזו שורה שוברת לב מסתתרת שם ככה בין העניינים: "אני לא יודעת מתי אתה ואני הפסקנו להיות אנחנו".
13. "אמלי", ז'אן פייר ז'נה, 2001
כן רום-קום מובהק, לא רום-קום מובהק – זה סרט מצחיק על צעירה שמוצאת אהבה, אז סתמו, וזאת יצירת מופת של עשייה קולנועית, אז סתמו בשנית. אה, וזה עוד קורה בפריז, על אופניים, עם צבעים מטורללים ואחת אודרי טוטו. לא מבינים למה נכנסו לוויכוח הזה בכלל.
12. "אהבה זה כל הסיפור", ריצ'רד קרטיס, 2003
איזה אנסמבל, יא אלוהים. ליאם ניסן, יו גרנט, לורה ליני, מרטין פרימן, אמה תומפסון, קירה נייטלי, צ'יווטל אג'יופור, אלן ריקמן זצוק"ל, ומלמעלה זיגוג בדמות ביל ניי, בדגש על הסצנה שבה הוא מנסה לייצר קאבר חג-מולדי של "Love is All Around". זאת בעצם לא קומדיה רומנטית אחת אלא מולטי-רום-קום, עם סבך שלם של דמויות וקשרים, אבל שום דבר כאן לא מאולץ – לרבות האופן שבו הכל מתחבר, כי הרי ברור שזה מתחבר. סרט עצום שפשוט לא ברור איך פוספס באוסקרים, עם אפס מועמדויות, אבל ניי לפחות יצא עם פרס BAFTA. גם משהו.
11. "הנסיכה הקסומה", רוב ריינר, 1987
אין סרט שצוות הכותבים-לקטורים שלנו התווכח עליו יותר. האם הוא בכלל קומדיה רומנטית? ואם כן, איך הוא יכול להיות לא ראשון באיזושהי רשימה? זאת הנסיכה הפאקינג קסומה! בסופו של דבר נדמה לנו שהדירוג עושה שכל וצדק: כן, זה אחד הסרטים האהובים על כולנו, אבל בהיותו לא ממש רום-קום מובהק, נראה לנו שווסלי ובאטרקאפ – ואיניגו ופזיק והאיש בעל שש האצבעות ומקס בעל הנס - יושבים היטב רגע לפני העשירייה הראשונה.
10. "מוכת ירח", נורמן ג'ואיסון, 1988
- "את אוהבת אותו, לורטה?".
- "לא".
- "טוב מאוד. כשאת אוהבת אותם הם משגעים אותך, כי הם יודעים שהם יכולים".
התפקיד הקולנועי הכי טוב של שר וההופעה הכי שובה של ניקולס קייג' הם רק המתאבן של סרט האנסמבל האדיר הזה, עם תפקידי משנה לא פחות ממושלמים של וינסנט גרדניה, אולימפיה דוקאקיס, פיודור שליאפין וג'ון מהוני – גלריה של דמויות שהירח המלא מחרפן לכדי איזשהו אקט חסר אחריות של אהבה. כל כך יפה.
9. "ג'רי מגוויר", קמרון קרואו, 1996
לפני חמש שנים, במלאות 20 ל"ג'רי מגווייר", כתב כאן תומר קמרלינג שהוא הפנטזיה הרומנטית היחידה אי פעם שפונה באופן שווה אך שונה לשני המינים. ואנחנו נכחיש שאמרנו את זה, אבל הוא צדק.
8. "500 ימים עם סאמר", מארק ווב, 2009
תום (ג'וזף גורדון לוויט) בילה רק 500 ימים עם סאמר (זואי דשנל), אבל זה הספיק כדי לשנות את חייו. עכשיו אנחנו רואים בתפזורת את מערכת היחסים שלהם ולגמרי מבינים איך רומן של פחות משנתיים יכול לעשות את זה. זה חכם, זה מצחיק ("היא יותר טובה מנערת חלומותיי, כי היא אמיתית") וזה גם אשכרה מרגש לפרקים.
7. "מטריות שרבורג", ז'אק דמי, 1964
זוכה פרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן 1964 נודע בראש ובראשונה בזכות המאפיין הייחודי שלו, שהופך אותו אולי לקומדיה הרומנטית המקורית ביותר ברשימה: הסרט כולו – כל דיאלוג סתמי וכל משפט אגבי – מושר (על המוזיקה האלמותית חתום מישל לגראן). ממש כמו באופרה, רק בלי הפאתוס. מה שנראה בתחילה כמו גימיק על סף האקספרימנט מתגלה מהר מאוד כהברקה שהופכת דמויות רגילות למראה – היא מוכרת מטריות (קתרין דנב בתפקיד הפריצה הקולנועי שלה), הוא מוסכניק, ושאיפותיהם מתמצות בהקמת משפחה ורכישת תחנת דלק משלהם – לגיבורי אופרה רומנטית מקסימה, לפרקים מענגת ולפרקים מועכת את הלב.
6. "ההצעה", אן פלטשר, 2009
אם אתם שואלים אותנו, "ההצעה" הוא הרום-קום הכי אנדר-רייטד אי פעם. יש כאן את ראיין ריינולדס הרבה לפני "דדפול", את בטי וויט שכל מה שהיא נוגעת בו הופך לזהב, וכמובן את סנדרה בולוק באחד התפקידים הכי מצחיקים שלה. נכון, זה לא היה בהכרח הסרט הכי חדשני או מהפכני, וזו גם כנראה הסיבה שהוא לא תמיד מככב ברשימות הקומדיות הרומנטיות הטובות בכל הזמנים. אבל הוא פשוט מצוין: יש בו איזון מושלם בין ה"קומדיה" ל"רומנטית", ולראיה הוא מצליח להיות קורע מצחוק ונוגע ללב בעת ובעונה אחת.
5. "נוטינג היל", רוג'ר מישל, 1999
- "אתה יודע מה אומרים על גברים עם רגליים גדולות".
- "לא, האמת שלא. מה אומרים?".
- "רגליים גדולות... נעליים גדולות".
ג'וליה רוברטס בתפקיד ג'וליה רוברטס (בסדר, קוראים לה אחרת, אבל תכלס היא משחקת את עצמה), זאת ההברקה הראשונה של "נוטינג היל". השנייה היא הליהוק של יו גרנט לתפקיד הסתם-בחור-אנגלי שמתאהב בה, כי בעוד שהשטיק הנבוך של גרנט נראה לפעמים מאולץ, כאן התסריט מספק לו את כל הסיבות להיות בול כזה. קרוב מאוד לקומדיה רומנטית מושלמת, פשוט לא קרוב כמו ארבעה סרטים אחרים.
4. "הרומן שלי עם אנני", וודי אלן, 1977
אחד הסרטים המשפיעים שנעשו אי פעם ויצירה שפשוט המציאה מחדש את האופן שבו ניתן לספר סיפור אהבה. "אנני ואני נפרדנו, ואני כל הזמן מזיז בראש את החלקים כדי להבין מה השתבש", אומר אלווי סינגר (אלן) ממש בתחילת הסרט, ואז זה פשוט קורה: אנחנו רואים חלקים כמעט רנדומליים – חלקם באנימציה, חלקם בראש של הגיבור, חלקם בפנייה ישירה אל הצופים - ולגמרי מבינים מה השתבש. פשוט יצירת מופת.
3. "אורות הכרך", צ'רלי צ'פלין, 1931
אניני המתמטיקה שביניכם בוודאי שמים לב לכך ש"אורות הכרך" קדם ל"זה קרה לילה אחד", ואת האמת צריך להגיד: זאת בפירוש לא קומדיה רומנטית במובן המקובל של המילה. בתור התחלה, אין בזה בכלל רומן. בתור המשך, זה בכלל יותר סרט הרפתקאות של דמות אחת, הנווד הנצחי של צ'פלין. אבל סיפור המסגרת – העובדה שכל מה שקורה לנווד קורה כי הוא החליט לממן ניתוח שישיב למוכרת פרחים עיוורת את מאור עיניה – נותן ל"אורות הכרך", סרט מצחיק טילים כשהוא לא גורם לך לבכות, את כל הסיבות לעלות אצלנו על הפודיום.
2. "כשהארי פגש את סאלי", רוב ריינר, 1989
כו-לם היו בטוחים שהוא ינצח, זה כאילו היה סגור מראש. עכשיו, אתם כבר יודעים שהוא לא, אבל בואו נעשה סדר: עדיין מדובר באחת היצירות הכי נבונות והכי על-זמניות על גברים ונשים. זה הזוגות ה"אמיתיים" שמספרים את סיפורם למצלמה; אלה ג'ס ומארי (ברונו קירבי וקארי פישר, פסיכי ששניהם כבר לא איתנו), שעלילת הצד על היחסים ביניהם היא כל כך הנישואים של כולנו; וזה כמובן הארי וסאלי, בילי קריסטל ומג ראיין בתפקידי חייהם, מבצעים בשלמות תסריט גאוני מאת נורה אפרון (ופסיכי שגם היא כבר לא כאן). אבל אתם יודעים מה, עזבו את כל זה: אנחנו מדברים פה על הסרט שהכניס לפנתיאון את "גרמתי לאישה לעשות מיאו".
1. "החתונה של החבר שלי", פי.ג'יי הוגאן, 1997
כמה שהופתענו בתום ספירת הקולות, ככה שמחנו. ברצינות, שבע וריאציות על נושא "איך מגיע לו" הושמעו במסדרונות המערכת כשהתברר שהאנדרדוג הזה הוא בכלל הפייבוריט.
עם ג'וליה רוברטס בתפקיד הקומי הטוב ביותר שלה, החברה-הכי-טובה שנוסעת להרוס את החתונה של החבר הכי טוב שלה כי וואלה, בעצם היא רוצה אותו; עם קמרון דיאז וסצנת הקריוקי הכי מעולה בתולדות הקולנוע; ועם דרמוט מלרוני (בדקנו, זה לא דילן מקדרמוט) ורופרט אוורט ככינורות שניים נהדרים. עכשיו, זוכרים את סצנת "I Say a Little Prayer For You" שבה הסרט נעשה פתאום מיני-מיוזיקל? אז לדעתנו המשותפת זה אחד הרגעים הכי שמחים בקולנוע של הניינטיז, ודעתנו הנוספת היא שקומדיה רומנטית כהלכתה היא בהגדרה גם פיל-גוד-מובי. וגם זה נכון לגמרי לגבי "החתונה של החבר שלי", אז מבחינתנו עשינו את שלנו.