רגע לפני שאוראל צברי ואני מתיישבים לריאיון עובר מולנו במקרה הבמאי יואב צפיר עם כל משפחתו. צפיר היה מי שנתן את ההזדמנות הראשונה לצברי, כשהיה בן 17 וחיקה את מרגלית צנעני באודישן ל"כוכב נולד". השנה ליהק צפיר את צברי ל"רוקדים עם כוכבים", ומלבד סגירת מעגל זו הייתה גם השלמה של מהפך. אם פעם היה צברי יוטיובר שכל הילדים מכירים והמבוגרים זוכרים בתור זה שמחקה את אופירה אסייג, אז זהו: עכשיו מכירים את שמו בכל בית בישראל.
בשנה האחרונה השתתף צברי בעונה השנייה של "שבאבניקים" וב"שנות ה-90"; בימים אלה הוא מככב גם על המסך הגדול לצד נועה קירל ב"אוהב אותך צ'ארלי", ובקרוב יעלה לבימת הקאמרי במחזמר "החבדניקים". רק לפני כמה שנים המצב היה אחר. "הסוכנת שלי הציעה אותי לתפקיד וענו לה, 'הוא חמוד, אבל הוא לא שחקן'", הוא נזכר באחת הפעמים שסירבו להזמין אותו לאודישן, שלא לדבר על ללהק אותו לתפקיד. "מה, כי אני בא מהרשת? מה אכפת לך רק לראות אותי ולתת לי הזדמנות? זה פגע בי, אבל באותה נשימה נתן לי דרייב. האמנתי בעצמי מאוד".
איך הגיע הצ'אנס?
"המלהקת אמירה בוזגלו פרסמה תמונה של דקל וקנין וכתבה שהיא מחפשת מישהו כמוהו, רק בגילי, 20 פלוס. לא ידעתי למה זה, אבל מיד התקשרתי לסוכנת שלי, אמרתי לה שאם צריך אז אני שר את 'יום גשום כבר סוף עונה' של דקל, וקיבלתי אודישן. רק בקריאה של הטקסט הבנתי שזו סצנה ל'שבאבניקים'. צילמתי את עצמי בבית של חבר דתי שלי, עם ספריית קודש מאחוריי. אמירה הזמינה אותי לשלב הבא של האודישנים והדבר הראשון שהיא אמרה לי היה 'בוא'נה, אוראל, לא ידעתי שאתה שחקן', בגלל הסטיגמה על כוכבי רשת שהם חארטה כזה. בלי לחשוב יותר מדי, המשפט שיצא לי מהפה היה 'מקווה שאני אתקבל ושכולם יידעו'".
לאחרונה התעוררה סערה בנושא מצד בוגרי בתי ספר למשחק. הם התרעמו על זה שכוכבי רשת מלוהקים לתפקידים על חשבונם.
"אבל זה לא ככה, היה קשה לשכנע את הוט לתת לי צ'אנס. למצקצקים אני אגיד – לכל אחד מאיתנו יש את המכשיר הזה, כולם יכולים להיות הבמאים והעורכים של עצמם, והוא אמצעי השיווק הכי טוב שיש. בעיניי זה כלי מופלא. לדוגמה, שפי מרציאנו - שחקן הבימה, מאוד מאוד מוכשר – למד בבית ספר למשחק והיום הוא גם כוכב טיקטוק. אני הכרתי אותו משם, לא הכרתי אותו מהבימה".
אתה אומר, אם אי אפשר לנצח אותם אז מצטרפים אליהם.
"אפילו לא צריך להילחם, זה פשוט יכול להיות כרטיס הביקור שלך. אם פעם היית צריך להגיע לאודישן כדי שמלהקת תראה אותך, היום מסתכלים בטיקטוק שלך ורואים שאתה מוכשר. זו מתנה, חבקו אותה בשתי ידיים. זו העצה הכי טובה שלי".
מול המלהקת עברת עם כרטיס הביקור הזה, אבל מול השחקנים?
"אני חי עם איזה צורך להתנצל על זה, בעיקר עכשיו כשאני עושה תיאטרון".
על מה אתה מרגיש שאתה צריך להתנצל?
"על זה שלא למדתי בבית ספר למשחק. אני מעריץ את מי שהשקיעו מזמנם והלכו ללמוד שלוש שנים, ומאוד חששתי מאיך יקבלו אותי בתיאטרון. אבל כל החששות התפוגגו כשהגעתי לקאמרי לעשות את 'החבדניקים', התייחסו אליי מאוד יפה. אני ושאר הקאסט מפרים אחד את השני, הם שואלים אותי איך עושים טיקטוק ואינסטגרם, ואני מהופנט מהם בחזרות. אני לומד מכל אחד שם, החל מהקורוס ששרים ורוקדים וואו ועד השחקנים הראשיים. אני בבית הספר הכי טוב שיכול להיות".
ואז הגיעה ההצעה מהפסטיגל
צברי בן ה-28 גדל ברחובות, בנם הבכור (יש לו אחות אחת) של מורה וגננת. הוא למד בחינוך הדתי ("החברים שלי עדיין דוסים"), וכשהיה בחטיבת הביניים עברה משפחתו לבלגיה – מה שהוא מגדיר כאירוע מכונן שעיצב את אישיותו, אבל לא בלי מחיר. "היה לי קשה חברתית", מספר צברי. "יהודי בלגיה עשירים מאוד, וההורים שלי עברו בגלל המיתון שהיה בארץ כדי ללמד שם עברית. לא לבשתי מותגים, הייתי חננה בננה, אבל שם האישיות שלי התפתחה וגם למדתי שפה חדשה. זה כלי מהמם שאני חולם יום אחד להשתמש בו, לשחק גם בצרפתית. ההומור והאהבה לחיקויים התחילו אז, כששלחו לנו מהארץ קלטות של 'ארץ נהדרת' ואני פשוט גמעתי כל מערכון".
עוד במגזין mako:
>> אן זיוי: "די לשאול אותי אם אני בהיריון, מי הרשה לכם?"
>> פיט דיווידסון מציג: איך להיפרד מקים קרדשיאן ולהישאר בחיים
>> בתם השומעת של ההורים החירשים שעברה תאונה ונולדה מחדש - כגורו בישול
>> איתמר בן גביר: "אני אומר לאשתי שתשלח אותי לשטוף כלים, שלא יעלה לי"
>> המרוץ עדיין בעיצומו, אבל כולם בצה"ל כבר יודעים: זה הרמטכ"ל הבא
איך הייתה החזרה לארץ?
"בעזרת החיקויים הצלחתי להשתלב חזרה בחברה הישראלית. הייתי עושה חיקויים של מרגול, וכולם ישר התחברו אליי. הייתי המצחיק הזה".
בבית פרגנו למשיכה שלך לקהל?
"מבחינתם זה היה תחביב וכיף שאני מצחיק, אבל אף פעם לא קיבלתי מהם את הפידבק שקיבלתי מבחוץ. כשהייתי בי"ב שיקרתי להם שאני הולך לנטיעות עצים, ונסעתי לבנייני האומה לאודישן ל'כוכב נולד'. החלום שלי היה לחקות את מרגול מולה. הגעתי בדיוק ביום שבו הכניסו כמה בודדים לאודישן ישירות מול השופטים. רצתי ליואב צפיר, עשיתי לו חיקוי של מרגול והוא אמר שיכניס אותי. הבעיה הייתה שעוד לא הייתי בן 18 והייתי צריך אישור מההורים. התקשרתי לאמא שלי, גיליתי לה את האמת והתחננתי שתבוא. היא עלתה לאוטובוס מרחובות לירושלים, אחרי איזה ארבע שעות היא הגיעה, ונכנסתי לאודישן. מרגול לא אהבה, היא אמרה שאני מרגלית צנעני מהשאול. אבל תראי איך הגלגל מסתובב, עכשיו כשחיקיתי אותה על הבמה עם איתי לוי בהופעה זה שותף באינסטגרם שלה והזמינו אותי להופיע איתה".
אז בסוף אמא ואבא תמכו.
"כן, אבל הם לחצו עליי ללמוד, מבחינתם המשחק היה שטויות. אמא שלי הייתה אומרת, 'אתה חייב מקצוע נורמלי, אין בזה כסף'. אני יודע שזה בא מדאגה, זה לא מרוע או מחוסר פרגון".
צברי הקשיב לאמא, ואחרי שירות צבאי במודיעין למד לתואר ראשון בלימודי המזרח התיכון ומדיניות חוץ. אבל הוא לא שכח את ההומור. במהלך מבצע "צוק איתן" העלה סרטון שבו חיקה כתבים צבאיים; הסרטון נעשה ויראלי, וכשיוצר התוכן יוני חרל"פ נתקל בו הוא פנה אל צברי. מפה לשם, השניים החלו ליצור סרטונים עבור האתר "שרוטונים". בהמשך פנה לצברי אסף הראל, והוא הציע לו להשתתף בתוכנית הלייט נייט בהנחייתו. "כשהתוכנית ירדה התחלתי לעבוד ב'מה נסגר', אבל מאחורי הקלעים", מספר צברי. "פתאום הרגשתי שאני לא יודע איך להתקדם בתחום, ובמקביל התמיינתי לעבודה בשירותי הביטחון".
טוב, זה נשמע כמו מסלול יותר בטוח.
"זו הייתה משרת סטודנט, אבל ידעתי שבהמשך אני אוכל לעשות שם אחלה קריירה עם תנאים ופנסיה, אז שמתי את הצחוקים בצד. אחרי שנה הייתה לי הזדמנות לעבור לתפקיד אחר או לעזוב. באותה תקופה יוני חרל"פ התקשר לספר לי שפותחים סוכנות של כוכבי רשת, וזו הייתה צומת של החיים. נכנסתי להתלבטות מטורפת – להישאר בעבודה מסודרת עם שכר נאה, או לעבוד במשהו שחוץ ממילים יפות לא הבטיחו לי בו כלום".
איך קיבלת את ההחלטה?
"אמרתי כוסאמק, אני בן 24, אין לי אישה, ילדים, משכנתה, זאת ההזדמנות שלי. דמיינתי את עצמי בן 40–50 שואל את עצמי למה לא לקחתי את ההזדמנות הזאת, ופשוט הלכתי על זה. חזרתי לעבוד ב'מה נסגר', במקביל מלצרתי במסעדה תימנית ברחובות, וכשיוני כתב את 'תעשה לי סאב' הוא הביא אותי לשחק בסדרה. על הסט הכרתי את קווין רובין, והוא הציע לי להצטרף לוולוגים שלו. החשיפה הייתה מטורפת, ואחרי חצי שנה הגיעה ההצעה מהפסטיגל".
האמנת שהכל יקרה כל כך מהר?
"לא, חשבתי שעובדים עליי. הגעתי לפגישה עם חנוך רוזן, עשיתי חיקויים, ויצאתי מהפגישה בלי שום ציפייה בכלל. היו עוד איזה 800 אנשים בתור שהיה הרבה יותר הגיוני שישתתפו בפסטיגל, אבל אחרי חודש התקשרו אליי ואמרו שהתקבלתי. מלעשות ולוגים פתאום הייתי בשורה אחת עם עדן בן זקן, מרגי, נועה קירל ואיתי לוי. יש שורה בשיר של טונה שאומרת, 'כיף לקרוא אחי לאומנים שהערצת' – אני הערצתי את איתי לוי והיום אנחנו חברים".
הקשר נשמר?
"בטח, אחרי הפסטיגל איתי הנחה תוכנית בערוץ 24 והזמין אותי להיות פאנליסט קבוע. משם המשכתי לתוכנית 'הדו"ח היומי', זה היה בקורונה, ובאותה תקופה אנשים היו בבית וראו טלוויזיה כל הזמן, אז ראו אותי. לכאורה הקורונה הייתה אמורה לעצור הכל, אבל דווקא אז צמחתי".
ומאז אתה באמת בנסיקה.
"טפו טפו, אחרי 'שבאבניקים' היה מאוד אינטנסיבי. לא האמנתי שיגיעו 'רוקדים עם כוכבים', ואז 'גולסטאר' ו'שנות ה-90'".
איך היו התגובות?
"על 'שנות ה-90' היו כותבים לי 'אוראל צברי הורס את הסדרה'. זה כאב לי, מה יש לכם? למה לעשות רע? לא באתי טוב לאנשים בהתחלה כי הם ראו בי מחליף של הדמות של רמי קאשי, אבל בהמשך זה השתנה. פתאום ציטטו אותי, התחפשו אליי בפורים, כל התגובות הפכו ל'איזה אלוף' ו'עשית את העונה'. אז הלכו ממני גם רגשות האשם. הנה, הוכחתי לכם, אני שחקן. השבוע נמלאתי גאווה, נסעתי בכביש ומצד אחד של נמיר היה הפוסטר של 'החבדניקים' ומצד שני פוסטר של 'אוהב אותך צ'ארלי'".
איך היה להשתתף בסרט?
"זה היה אתגר, שיחקתי מישהו עם פוסט-טראומה והלם קרב והייתה לי שם סצנה מאוד דרמטית ורגשית. החמיא לי שאלון (אבוטבול, שמשתתף גם הוא בסרט – א"ו) אמר בריאיון שהוא דמע בסצנה שלי. אז אני מסתכל על ההישגים שלי וגאה עד עמקי נשמתי".
יש פחד שזה פתאום ייעצר?
"אני חושב על היום שבו תהיה פחות עשייה. המקצוע הזה הוא כמו גלגל, אני מודע לזה. פעם אתה למעלה, פעם למטה. כשאהיה למטה אני אזכור מה יש למעלה. אבל כן, זה קשה כשחושבים על משפחה, בית, משכנתה".
מבחינה כלכלית דווקא נראה לי שהיום ההורים יכולים להיות רגועים, לא?
"כשעשיתי פסטיגל אבא שלי הבין שזה זה, זה מקצוע. היום הם הכי מפרגנים ומגיעים לכל פרמיירה. אבל אם הייתי רק שחקן, כנראה לא הייתי מתפרנס כמו שאני מתפרנס. הקמפיינים ברשת זה מקור הכנסה הכי לגיטימי וטוב שיש. היום אני עושה קצת פחות, הגעתי לאיזו פריבילגיה, גם כלכלית, אז אני יכול להחליט מה אני רוצה לפרסם וחשוב לי שזה יהיה אותנטי".
נו, וכבר קנית בית ברחובות?
"איפה, הלוואי. המחירים מטורפים".
אין בעיה ששמן יהיה מגניב
ההורים של צברי דאגו לרווחתו הכלכלית, אבל זו לא הייתה הדאגה היחידה שלהם. "אמא שלי, שבעצמה עשתה קיצור קיבה, הכניסה לי לראש שלהיות שמן זה לא טוב", מספר צברי. "יכול להיות שהיא לא רצתה שאני אגיע למקומות שהיא הגיעה אליהם. אם אימהות לילדים שמנים קוראות את זה, אז אל תכניסו להם את זה לראש".
איך נכון בעיניך לגשת לנושא המשקל עם ילדים?
"אין לי נוסחה, אבל אני יכול להציע לנסות לעבור את התהליך יחד עם הילד. אל תיקחו אותו לשיעור ספורט ותשאירו אותו שם לבד".
ניתוח קיצור קיבה הוא משהו שדובר עליו בבית?
"כן, אבל מפחיד אותי ההליך הרפואי, הניתוח. יש עכשיו זריקות של סוכרתיים שגילו שעוזרות לירידה במשקל, זו אופציה טובה שאני שוקל לנסות, אני פשוט מפחד מתופעות הלוואי".
יש חשש שאם תרזה תאבד משהו מהזהות שלך בתור שחקן?
"אף דמות שעשיתי עד עכשיו לא הייתה בטייפקאסט של שמן. גם ב'גולדה ומאיר', סדרת נוער שתצא בספטמבר, בהתחלה נבחנתי לתפקיד של מאיר, שהוא האהבל שנשרך, ואחר כך החליטו שאני אהיה גולדה, שהוא המגניב, המוביל. אני חושב שאנחנו עוברים תהליך מדהים כחברה. בסדרה הזאת לוהקתי לתפקיד של מישהו שיש לו רומן עם ריף נאמן, השיח משתנה בזכות דברים כאלה".
האמנת שזה יכול להשתנות?
"כן. אני גם מודע למה שאני, אני לא אשחק את החתיך, הנסיך השרמנטי הרומנטי, אבל אין בעיה שאני אשחק את המגניב. אין בעיה ששמן יהיה מגניב".
מצד שני, אתה לא מאלה שאומרים 'אני שמן וטוב לי'.
"אני חושב שוואנס אתה שמן – תאהב את עצמך. אבל זה לא בריא להיות שמן, נקודה. ההורים שלי והסבים שלי סוכרתיים, אז אני בסיכון, אין מה לעשות. ואם אני לא אתעורר עכשיו, אני יכול למצוא את עצמי במצב בלתי הפיך. אני דואג לעצמי כי אני רוצה להיות בריא, אני רוצה להיות מסוגל יום אחד להרים את הילדים שלי ולרדוף אחריהם. ב'רוקדים' באמת שמרתי, לא נגעתי באף עוגה של אסטלה וירדתי 17 ק"ג. מאז העליתי בחזרה 7 ק"ג. את מבינה? זו מלחמה יום-יומית. ירדתי במשקל בעבודה קשה ועליתי במשקל בשנייה. אין מה לעשות, אני נושם אוויר – אני משמין".
איך היה לך שם מהבחינה הזאת?
"בתור ילד ראיתי את איציק כהן ואת אסתי זקהיים רוקדים, אז זו הייתה זכות בשבילי להיות זה שאולי ישמש דוגמה לילדים בימינו. וגם זכיתי בפרטנרית שידעה איך לקחת את האתגר הזה, כי אין מה לעשות, זה אתגר. זה לא כמו לקבל את אלכס שטילוב שהוא ספורטאי וואו. בריקודים הראשונים היה לי מאוד מאוד קשה, כאבו לי הברכיים וליטל (לכטמן – א"ו) ידעה כל פעם לתת לי את המוטיבציה להמשיך".
דוד דביר לא עשה לך חיים קלים.
"היה לי קשה עם הביקורת שלו, הרגשתי שהיא לא עניינית ברובה כי הוא ראה לנגד עיניו רק את המשקל שלי. בתוכנית שבה הודחתי ממש עקצתי אותו על זה. מאז דיברנו והשלמתי איתו, גם הזמנתי אותו לחתונה שלי. אבל כן, היה לי מאוד קשה. ולמרות זאת, הייתה לי חוויה מדהימה והתגובות היו מהממות. הכי התרגשתי שהיה חשוב להפקה להלביש אותי וואו, תפרו לי בגדים במיוחד. חוויתי בעבר הפקות שאין למלבישה זמן למצוא לי בגדים והייתי מביא מהבית. זו לא אשמתם, פשוט אין מאיפה להביא".
השיח מתקדם יותר כשזה נוגע לנשים. יש דוגמניות "פלאס סייז" ודיבור על מידות לנשים בכל הגדלים. במובן הזה גברים קצת נשארו מאחור.
"אנשים תמיד מחמיאים לי על איך שאני מתלבש, אבל בתכלס אני קונה רק בחו"ל. ברגע שחברות אופנה ישראליות יבינו שצריך לנרמל את הדבר הזה, שיהיו להן דוגמנים מלאים ומידות עד 6XL, אז ילדים ירגישו בנוח. היום כשאני הולך לקניון אני יודע שאני לא אמצא שום דבר, רק נעליים אני יכול לקנות שם. אני מתמודד עם זה סבבה אבל אני חושב על ילדים שלא, ובסוף זו באסה להם ולרשתות האופנה. כל הכסף שאני שופך על חו"ל יכולתי לשפוך פה".
הרבה מהחנויות מתרצות את היעדר המידות הגדולות בכך שאנשים שמנים לא מגיעים לחנויות, בגלל חוויית המדידה. אתה מסכים עם זה?
"לא. בטח שהייתי הולך, זה כיף. לא אכפת לי ממה יחשבו וגם תגובות כמו 'יא שמן' לא מזיזות לי. בצבא, כשהפריע לי, ירדתי 25 ק"ג. אכלתי רגיל, שניצל ופסטה, פשוט הורדתי את השטויות וכל יום עשיתי שעה הליכה".
מה גרם לך להוריד אז במשקל?
"זה אף פעם לא היה אישיו שלי מול עצמי או מול החברה. רק בדבר אחד זה הפריע לי: בנות. אמא שלי הייתה אומרת לי, 'אם לא תרזה אף אחת לא תסתכל עליך'. אבל הנה, בסוף הסתכלה עליי מישהי, ועוד אחת היפהפיות".
אמרתי "פאק איט"
את אשתו זה כחודש, סיון תם, צברי הכיר בפייסבוק. "היא הגיבה על סרטון שלי, הסתכלתי בפרופיל שלה וראיתי שהיא גולשת כזאת, מגניבה. אז כתבתי לה, 'סליחה, איפה נרשמים לחוג של סיון תם איך להיות יפים ומגניבים כמוה?'. אה? אחלה משפט פתיחה, תודי. ואז היא ענתה לי, 'האמת שזה פשוט, צריך אישור הורים ולהיות חצי תימני'. באותו יום כבר נפגשנו בים לאיזה עשר דקות, כזה שלום-שלום, ואז נפגשנו לדייט ראשון שנמשך חמש שעות".
מאיפה הגיע הביטחון להתחיל איתה ככה?
"הגעתי לשלב שאמרתי 'פאק איט', וגם עזר לי שהתחלתי קצת להיות מוכר. כשנפגשנו בפעם הראשונה סיפרתי לה שאני הולך להשתתף בפסטיגל, והיא אמרה לי, 'איזה חרטטן, מי אתה? למה שתשתתף שם'. ככה שמצד אחד זה נתן לי ביטחון, ומצד שני היה לי כיף שהיא לא הכירה אותי. אחד הדברים הקשים למישהו מפורסם זה למצוא זוגיות, אתה לא יודע אם הבן אדם איתך כי הוא רוצה להתקרב לעולם הזה או להתקרב אליך. ועם סיון לא הרגשתי את זה אף פעם, מהר מאוד הבנתי שהיא פשוט אוהבת אותי".
חגגתם בחתונה בקונספט פסטיגל. מי חשב על הרעיון הזה?
"אני רציתי שאיתי לוי יופיע. סיון פחות מתחברת למוזיקה מזרחית, אבל היא כן מאוד אוהבת את הפסטיגל, אז פנינו לחברים שלנו והרמנו הפקה. היה לנו כיף לא נורמלי".
אופירה באה?
"בטח, באה, פרגנה. איך היא אומרת לי תמיד, 'עושה קריירה על חשבוני'. אני מאוד אוהב אותה, מעריץ אותה, היא מעוררת השתאות, באה מדימונה, הלכה כנגד הכל ועשתה את שלה".
לפני כמה זמן סיון שיתפה שהיא תרמה ביציות. איך הרגשת לגבי זה?
"בהתחלה היה לי קשה עם זה. זאת האישה שאתה רוצה שתהיה האמא של הילדים שלי ופתאום אתה מבין שהולכים להיות לה עוד ילדים איפשהו בעולם, קשה לקבל את זה. אבל כשהיא הסבירה לי למה היא עושה את זה, ושבקצה התהליך הולכים להיות שלושה זוגות שיקימו משפחה בזכותה – אחת מהן חולת סרטן שלא יכולה להיכנס להיריון ועוד שני זוגות גייז – שמתי בצד את האנוכיות ואת המחשבות הפרימיטיביות שלי והבנתי שאני עם אישה מדהימה שרוצה לתת מעצמה לזולת. אני באמת מאוד אוהב אותה, שנינו מאוד מאוהבים. ואני מאחל לנו שזה יהיה ככה לכל החיים, והלוואי שאלוהים יגמול לנו ושיהיה לנו קל להיכנס להיריון".
אז זה הצעד הבא?
"כל החברים הכי טובים שלי כבר עם ילדים, כל הדוסים עם שניים–שלושה ילדים, גם אשתו של קווין כבר בהיריון, אז אני מאוד מצפה לזה. זה לחלוטין הצעד הבא".
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: אלכס גידרון | איפור, שיער: קרן אדרי | הפקה: אור-אל רבינוביץ