ניקול קידמן
לא מודעת לאיך שהיא נראית? קידמן | צילום: Sakchai Lalit | AP
בפעם הראשונה שכף רגלה דרכה בפסטיבל קאן ניקול קידמן הייתה מבועתת. היא הייתה בת 25, נשואה ואם טרייה, צמודה למי שהיה אז בעלה וגם כיכב איתה בסרט "הרחק מכאן". קידמן וטום קרוז היו צעירים, יפים, פאוור קאפל ההוליוודי בהתהוות. "הייתי כל כך צעירה", סיפרה אז בראיון, "בכלל לא הבנתי איפה אני ומה אני אמורה לעשות. מעולם לא עשיתי דבר כזה, זה היה מבהיל מאוד".

22 שנה חלפו מאז וניקול קידמן הפכה לכוכבת על המרוויחה מיליונים לסרט, עם אוסקר על המדף וטום קרוז על תקן האקס המטורלל. אבל קבלת הפנים המביכה שזכתה לה לפני למעלה מחודש, כשהגיעה שוב לפסטיבל קאן להקרנה הבכורה של סרטה החדש "גרייס ממונקו", הייתה אפילו פחות נעימה מאשר הפעם ההיא. היא אמנם נראתה בטוחה בעצמה – הפריחה נשיקות לצלמים, צחקקה, וארזה את עצמה כרגיל במיטב מחלצות המעצבים – אבל כל זה לא עזר, וברגע שירדה מהשטיח היא הפכה לשק החבטות של התקשורת והמבקרים. ההופעה שלה בסרט נקטלה, לא היה אחד שלא דיבר על המראה המנותח המוגזם שלה, שהיה על גבול הגרוטסקה, ואפילו תושבי מונקו זעמו על הסרט ועל האופן שבו הוצגה מלכתם האהובה והיפה. "נראה היה שהיא לגמרי לא מודעת לאיך שהיא נראית", עקצו את קידמן ללא רחמים ב"מירור" הבריטי, והיא נכנסה סופית לרשימת הסלבריטאים שידועים יותר במראה פניהם המעוות מאשר בשל הכישורים שהביאו אותם עד הלום, מקום אחד מעל מיקי רורק.

אלא שבניגוד לרוב דרי הרשימה, עד לפני פחות מעשור קידמן תויגה כאחת השחקניות האיכותיות והמגוונות שמועסקת בתעשייה ההוליוודית, ונראה היה שמקומה ככזו מובטח. אז מה לעזאזל קרה לה, והאם בכל אשם הבוטוקס?

 
ניקול קידמן
גמרה עם הבוטוקס? קידמן | צילום: Jason Merritt, GettyImages IL
מהמרים על מספר הניתוחים

המבקרים רק חיכו לכישלון חרוץ כל-כך של ניקול קידמן. אחרי שנים של דשדוש בקופות, בחירת סרטים לא ברורה ומשחק בינוני – הנפילה המהדהדת הייתה חייבת להגיע. רוב המבקרים נתנו לגרייס ממונקו כוכב אחד. לפי האתר  rotten tomato הסרט גירד בקושי חמישה אחוזים של ביקורות חיוביות. הנה כמה דוגמאות מייצגות: "חסר השראה מראשיתו ועד סופו" ("האטלנטיק"), "קשה לדמיין אסון קולנועי גדול יותר מהסרט הזה. הופעה מבולבלת של קידמן ועלילה לא ברורה" (UTV), "נעדר אפילו שמץ של רגש" ("סקיי מוביז") ו"קטסטרופה אפית" ("האובזרבר").

הגרדיאן הגדיל להצהיר כי הסרט "נראה כמו פרסומת לשאנל, רק בלי שמץ של רגישות ועומק", וכי הכוכבת "מפגינה אך ורק אדישות, ובאופן כללי פשוט עצית". הסופרלטיב הנדיר הזה, אגב, נורה לעברה של קידמן בצרורות עם יציאת הסרט כמעט מכל כיוון אפשרי – כל תפקיד קולנועי, שולי ככל שיהיה, בכל זאת מצריך מנעד מינימלי של הבעות פנים, וקידמן בסך הכל נדרשה לגלם את גרייס קלי בתקופתה האפורה ביותר, את השעמום של החיים בכלוב של זהב ותכשיטים, אבל גם המשימה הזאת הייתה גדולה עליה. מבקרי הקולנוע ברחבי העולם הסכימו על דבר אחד: הקורלציה המדהימה בין תצוגת המשחק של קידמן לבין גזע עץ. "הגעתי לשלב בחיי שבו אני לא חייבת לעבוד", אמרה קידמן לפני כמה חודשים; יכול להיות שכשהיא אומרת "לא לעבוד", היא מתכוונת בדיוק לזה – לקבל תפקיד, להגיע לסט, אבל פשוט לא לשחק.

"קידמן שוב נכשלת בקופות", עקץ בלוגר הרכילות פרז הילטון כשדיווח על כישלונו של גרייס ממונקו בסוף השבוע הראשון לעלייתו, "לא שזה דבר חדש עבורה. כל ארבעת הסרטים הקודמים שלה נכשלו בתיאטראות. הסרט האחרון שהשתתפה בו והצליח היה Go With It, שבכלל כיכבו בו ג'ניפר אניסטון ואדם סנדלר. לא בטוח מה קידמן צריכה לעשות כדי לגרום לקופות להפסיק לדמם, אבל בכל מקרה, נראה שיש לה עוד כישלון על החגורה".

ניקול קידמן
למה נפלו פנייך? | צילום: Sakchai Lalit | AP
מגזין וראייטי תיאר את הסרט כ"חסר חיות אפילו יותר מלחייה הקפואות של השחקנית הראשית"; "אם נסיכת מונקו היה תפקיד חייה של גרייס קלי", נכתב שם, "אי אפשר לומר את אותו הדבר עבור ניקול קידמן. היא מנותקת מהדמות, וחוזרת ללא הרף על הבעות בובתיות של ילדה-קטנה-אבודה. אפשר לקבל ממנה רושם לא רע על איך גרייס קלי נראתה, אבל ממש לא על איך היא הרגישה".

אפילו בית המלוכה של מונקו ביקש להתנער מהפיצ'ר ומגילומה של קידמן את קלי המנוחה. "הנסיכות מבקשת להדגיש כי בשום פנים ואופן לא ניתן להגדיר את גרייס ממונקו כביוגרפי", אמר הקומוניקט מבית המלוכה, שפורסם, בין השאר, במגזין פיפל, "הסרט נראה כמו פארסה, מה שמאשר את טבעו הפיקטיבי. הנסיכות מתנערת מכל קשר עם הסרט". קידמן הגיבה בראיון ל"אובזרבר" ואמרה: "אני לא חושבת שזה סרט שנוי במחלוקת. משפחת המלוכה לא צפתה בו וקיבלה רושם לא נכון לגביו. "אם הם ייראו אותו זה יפתור את כל המחלוקות".

קידמן, יש להניח, לא מאוד נהנתה מהעליהום. למזלה הטוב, תלוי איך מסתכלים על זה, מעטים הצופים שבכלל התעניינו ביכולות המשחק שלה – רובו המוחלט של הציבור התמקד בפניה, שכמו כל תאונה מרהיבה לא אפשרו להסיט מהם את המבט. זה לא חדש שקידמן נחשבת לאחת השחקניות המנותחות בהוליווד, ורכילות מרושעת על חוסר היכולת שלה להניע את שרירי הפנים מתרוצצת כבר כמה שנים, אבל נראה שהפעם הפרצוף תפס את כל הפוקוס.

ההימורים על מספר ואופי הניתוחים שקידמן עברה תפסו תאוצה השבוע, כשהיא הופיעה בנשף "לחגוג את החיים". קידמן, חסידת שמלות סטרפלס, התהדרה במחשוף ענק ולא אופייני א-לה ג'ניפר לופז, והבליטה את מה שרוב בלוגי הרכילות מיהרו להגדיר כשדיים טריים מהמדף. מעבר לכך, אם תשאלו את גוגל מה הקשר בין ניקול קידמן ובוטוקס, תקבלו לא רק הצפת תמונות קלוז אפ מבהילות, אלא יותר טורי דעה מאשר על המרוץ לנשיאות בארצות הברית. השאלה הנשאלת ביותר לגבי קידמן בשנה האחרונה איננה מה התפקיד הבא שלה, אלא מה לעזאזל קרה לפרצוף שלה. באופן הדרגתי אבל בטוח, נפלה קידמן לבור ההידראולי (שקורבנותיו האחרונות הן מדונה ומריה קארי) והפכה לכרית סיכות אנושית שבקושי מסוגלת לנסוך על עצמה חיוך. צילומיה האחרונים מפתיעים במיוחד לאור הציטוט שנתנה בשנה שעברה לעיתון האיטלקי "לה-רפובליקה": "בלי ניתוחים בשבילי; ניסיתי בוטוקס, אבל יצאתי מזה ועכשיו אני שוב יכולה סוף סוף להזיז את פניי". אם את אומרת. "אני לא רוצה להגיד שניקול קידמן שקרנית", אמר בעניין פרז הילטון. "אז אני רק אגיד שיש אפשרות שאולי ניקול קידמן היא שקרנית מלוכלכת".

אין תמונה
ימי הטום. קידמן וקרוז ב"עיניים עצומות לרווחה"
גרסת הבטא של בראנג'לינה

זה לא היה אמור לקרות לניקול קידמן. כשפרצה לתודעה בסוף שנות ה-80 היא הייתה הבטחה תמירה ונוצצת, יפהפייה ומוערכת. היא נולדה בהונולולו בשנת 1967, את ילדותה המוקדמת העבירה בארצות הברית, אבל המשפחה ארזה וחזרה למולדת באוסטרליה כשהיא הייתה בת ארבע, והתמקמה בסידני, היכן שעד היום, כך היא מכריזה, היא מרגישה הכי בבית ("יש משהו במקום הזה", אמרה בראיון למגזין טיים, "זה הריח של האקליפטוס – והפתיחות האוסטרלית"). היא התחילה לשחק בתיכון, אך נאלצה לעצור את לימודיה בגיל 17, כשאמה חלתה בסרטן השד, והיה עליה לסייע בפרנסת המשפחה בתור האחות הבכורה. היא מצאה עבודה כמעסה ואחרי תקופה חזרה ללימודי המשחק, שם הכירה את החברה הטובה נעמי ווטס. סביב אותה תקופה החלה קידמן גם לקבל עבודות משחק בסדרת והפקות סרטים מקומיות. היא הוכיחה את עצמה ונהנתה מהכרה הולכת וגוברת, גם מחוץ ליבשת אוסטרליה. היא זכתה בפרס המכון האוסטרלי לקולנוע על משחקה במחזה שהיה לסרט, "עיר האזמרגד", ואחריו השיגה תפקיד הראשי במותחן המצליח משנת 89', Dead Calm (או בעברית, "סיכון רטוב").

בשלב זה הביקורות עפו עליה בלי הפסקה: "שחקנית יוצאת מן הכלל, מביאה לתפקיד אנרגיה ועוצמה אמיתית", נכתב במגזין וראייטי, ובכיר מבקרי הקולנוע רוג'ר איברט טרח שיבח את הופעתה ואת הכימיה בינה לבין השחקן הראשי. קידמן של הניינטיז שיחקה לצידם של מאט דיימון ודסטין הופמן בסרט המאפייה "בילי באת'גייט", והייתה מועמדת לגלובוס הזהב, הניו יורק טיימס התלהב מחוש ההומור שלה, וייחוסה המשפחתי כאשתו של טום קרוז קיבל תנופה רצינית כשהוא הפך לאחד הכוכבים המטאוריים של הניינטיז. הם אימצו ביחד שני ילדים ממוצאים אתניים שונים, איזבלה וקונור (היום בני 22 ו-19), כיכבו ב"עיניים עצומות לרווחה" של סטנלי קובריק שהיה לאחד הסרטים הנחשבים והמרופררים של העשור, והיו פחות או יותר גרסת הבטא לבראנג'לינה.

הסדקים התגלו ב-2001: קידמן וקרוז הכריזו על גירושיהם, מקץ 11 שנות נישואים. קידמן הודתה בתחילה שפירוק הנישואים עלה לה בדיכאון קשה.  כמה שנים מאוחר יותר, בראיון ל"הארפרז באזאר", רמזה שחיי המין שלה ושל קרוז היו קרירים, והבהירה שנישואיה הנוכחיים לקית' אורבן גרמו לה להתחבר למיניותה.

ניקול קידמן  1991 ו 2014
תאונה שאי אפשר להפסיק להסתכל עליה. קידמן אז והיום | צילום: Pascal Le Segretain, GettyImages IL
אבל גם כשהנישואים נפלו, קריירת המשחק של קידמן המשיכה לנסוק. שובר הקופות המוזיקלי "מולן רוז'", שיצא לאקרנים זמן קצר אחרי הפרידה המתוקשרת העלה אותה ליגה; היא הוכיחה שהיא יכולה גם לשיר ולרקוד, ותפקיד הזונה עדינת הנפש סאטין זיכה אותה לא רק בפרס גלובוס הזהב אלא במועמדות לאוסקר בפרס השחקנית. שנה מאוחר יותר עברה את טקס הכיעור שעוברת כל כוכבת שרוצה לקבל גם חותמת של שחקנית איכותית: היא נטלה על עצמה את התפקיד המורכב של וירג'יניה וולף בסרט "השעות", שבו כמעט לא ניתן היה לזהות אותה עם האף המלאכותי והכבד שהורכב על פניה. התפקיד הזה סוף סוף זיכה אותה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

"זו הייתה תקופה מוזרה מאוד בחיים שלי, כי זה היה שיא מקצועי וכשלון אישי", אמרה בראיון לגרדיאן. "הזכייה באוסקר הייתה כמו לפתוח בקבוק שמפניה לבד. הייתי בודדה נורא". שנתיים אחרי שהתגרשה מקרוז, כשכבר הודתה במספר ראיונות כי הניחה לא אחת שהעניין בעבודתה נובע יותר מהסטטוס של בעלה מאשר ממה שהיא מסוגלת לעשות, היא הצליחה לאחוז ביד בשתי ציפורים קשות להשגה – גם אהבת הקהל וגם אהדת המבקרים. כששיחקה ב"דוגוויל" האקספרימנטלי והקיצוני של לארס פון טרייר, ושוב זכתה לשבחים מקיר לקיר, היה נראה שמקומה בהיכל התהילה ע"ש מריל סטריפ כבר מובטח.

סרט גרוע כל שנה 

אבל אז משהו השתבש. זה קרה לאט, בלי איזו נקודת מפנה ברורה או הסבר חד משמעי. אם ממש מתעקשים על תאריך, אפשר לסמן את שנת 2004, ואת הסרט "לידה" שבו כיכבה אז. הסרט דווקא לא נחשב לגרוע, אבל התסריט הקריפי, המגולל את גלגול נשמתו של בעלה המנוח של קידמן בילד בן עשר, ובעיקר סצנת הנשיקה בין השניים באמבט, היו כנראה יותר מדי בשביל כולם. יכול להיות שהתגובות ערערו את קידמן עד כדי כך שהיא חשבה שזה יהיה רעיון טוב לעשות רימייק קולנועי צולע של "סמנת'ה" לצד ויל פרל, עליו שניהם קיבלו את פרס הראזי עבור הסצנה הזוגית הגרועה ביותר על המסך.

ניקול קידמן
כרית סיכות? קידמן | צילום: אימג'בנק / Gettyimages, getty images
ב-2006, חמש שנים אחרי הגירושים, היא נישאה לכוכב הקאנטרי קית אורבן, גם הוא אוסטרלי, ולשניים יש שתי בנות: סנדיי רוז, 7, שילדה קידמן, ופיית מרגרט, 4, שנולדה באמצעות פונדקאית. חייה של קידמן היום הפוכים לגמרי מהחיים הנוצצים שהיו לה עם טום קרוז; ממש לא מדובר בפאואר-קאפל הוליוודי, והמשפחה חיה את חייה הרגועים בנאשוויל, טנסי. לא מזמן עלתה על העצבים לכל העיתונים בעולם, כשהצהירה בראיון ל"דיילי מייל" שאם בעלה היה מבקש ממנה לוותר על הקריירה שלה בשביל הילדים היא הייתה זורמת בכיף.

הוא כנראה לא ביקש. היא פעילה למדי, אבל כמעט אף אחד מהסרטים שלה איננו מצליח לייצר באזז, ומדי שנה יוצא לה סרט שלא שמעתם עליו – "הפלישה", "איש המסילה", אפילו "בתוך המחילה", ב-2010, שהשיג לה מועמדות לאוסקר אבל לא קאמבק לרשימת השחקניות האיכותיות. היא דחתה הצעה לשחק ב"נער קריאה" בתפקיד שהביא לקייט ווינסלט אוסקר, כיוון שהייתה בהריון, וחששה שעיסוק יום-יומי בשואה יטריד את מנוחתו של העובר. מאז מעמדה הולך ודועך, עד ההתרסקות הנוכחית.

עדיין מוקדם להעלות את הכתוביות על הקריירה הזאת. בשנה הבאה צפוי לצאת הסרט הבא של קידמן, "מלכת המדבר" של הבמאי הנחשב וורנר הרצוג, בו תשחק, לצד ג'יימס פרנקו, את דמותה של המדינאית הבריטית ההרפתקנית גרטרוד בל; ארבעה סרטים נוספים שלה נמצאים בשלבים שונים של עבודה. ומה ניקול קידמן חושבת על הקריירה של ניקול קידמן? "כרגע אני בתקופה טובה בחיי האישיים, אבל מבחינה מקצועית אני לא בשיא", סיפרה החודש בראיון ל"גרדיאן". "השיאים הם קיצוניים ולא קורים לעתים קרובות, לא? החיים האישיים חשובים לי יותר, בכל מקרה. "אני חושבת שהשיא שלי עדיין לפני", אמרה לא מזמן. "אני מחכה שמישהו יחצוב ממני את ההופעה הגדולה ביותר שלי". בינתיים היא שבה לביתה בנאשוויל וגזרה על עצמה שתיקה בכל הקשור לשטיח ההוא בקאן. או אולי היא רק ממתינה לירידת הנפיחות, ובינתיים בוחנת תסריטים. אחרי הכל, אמריקה מתה על קאמבק טוב, במיוחד אם הוא כולל וידוי קורע לב על התמכרות לרעלנים.

 

לכל כתבות המגזין