יהונתן מרגי מגיע לפגישה שלנו בליווי המנהל האישי ואיש יחסי הציבור שלו, לבוש במכנסי ג'ינס רחבים וגופייה שחורה גזורה. טבעות מעטרות את אצבעותיו ועל הציפורניים מדבקות חמנייה והאותיות F U C K, שמרפררות לסינגל הבין-לאומי הראשון שהוציא. כשאני שואלת אותו על המראה החדש שלו, הוא תוהה למה בדיוק אני מתכוונת. אני מצביעה על לוקים שונים שלבש ושכללו בין היתר חולצות בטן, סריגים, גופיות צבעוניות ושיער ארוך. מרגי ממהר להצביע בחזרה על מקומי המיושן: "העניין של אם זה בגדי נשים או בגדי גברים, אני לא חושב שזה קיים יותר. זה שזה נמצא בסקשן של 'גברים' או 'נשים', זה שיש חלוקה, זה דפוק בעיניי. בסוף זה בד וזה בד, צריכה להיות חנות כללית, ושכל אחד ייקח מה שהוא רוצה מכל מדף".
היו שרמזו שזה ניסיון שלך להוריד מתשומת הלב לכמה שאתה חתיך, כדי שיתרכזו במוזיקה.
"מה, שאני כאילו מכער את עצמי? לא, לא. טוב, אם זה מה שהם מבינים", הוא צוחק. "זו עוד דרך לבטא את עצמי, כמו מוזיקה. מאז שאני ילד תמיד הייתי לבוש אחרת, כדי לבטא את הייחודיות שלי. אם הרגשתי שאני נראה כמו שאר האנשים בבית הספר הייתי מתבאס על עצמי. כל פעם יש לי קטע אחר, אני מתרגל נורא מהר באופנה. זו אפילו קצת קללה, כי אני כל הזמן לא אוהב את הארון שלי וצריך לחדש. אני כל הזמן עוקב אחרי מעצבים חדשים ושואב השראה. גם בתצוגה של אלון ליבנה, כשיצאתי עם בגד הגוף הוורוד, הרגשתי שהבאנו יציאה. משהו שלא קרה קודם".
מה חברה שלך חושבת על הסטייל שלך?
"היא מתה על זה. היא יוצרת אותו איתי".
אז אתה יכול ללכת עם סריג חולצת בטן סגול בבית?
"ברור, אני לא מתלבש ככה רק לבמה, זה מי שאני. אני לא מתחפש. לא מתחפש בכלל".
המרגי של היום
מאז שפרץ, מרגי (22) מיצב את מעמדו ככוכב פופ קלאסי: שר ורוקד – ובמשך שלוש שנים, עד לפני כשנה, גם היה בזוגיות פוטוגנית עם נסיכת הפופ של ישראל, נועה קירל. במיני-אלבום הראשון שלו באנגלית, Dark Side of the Rainbow, שיוצא מחר (שישי), הוא מוותר על המתיקות הזאת. "רציתי להביא כנות וסיפורים מחדרי חדרים", הוא מסביר את הצד האפל של הקשת, "בזמן שכולם ראו את החיים שלי כמשהו נוצץ ובוהק. אני הרגשתי שזה בדיוק הפוך ושאף אחד לא יודע על זה בכלל, ופה אני מספר ומציג את החלקים האפלים. זה מסע ממקום שלא התאים לי, למקום שמצאתי את עצמי, המאסטר קלאס שעשיתי כדי להיות המרגי של היום".
מה היית צריך לעבור?
"נגיד, השיר Lie Like This מדבר על תקופה שהייתי הרבה יותר נאיבי. זו תקופה שכל מערכות היחסים שלי, עם המשפחה והחברים, עם התקשורת ובטח בזוגיות שהייתי בה, הושפעו מזה שלא היה לי את האומץ להסתכל לדברים בעיניים. בחרתי לטמון את הראש בחול. ידעתי שדברים לא עובדים וחשבתי שאני חזק וחכם מספיק כדי לגרום לזה לעבוד. השוויתי את זה בקליפ למכונית בוערת שאני מושך קדימה. בקליפ עשיתי תאונה עם המכונית, היא כבר לא עובדת ובכל זאת אני פעם אחר פעם מנסה לגרום לה לעבוד, היא כבר עולה באש והאש כמעט פוגעת בי, זאת כבר סיטואציה שמסכנת חיים ובכל זאת אני ממשיך ומנסה לסחוב את המכונית".
אתה מדבר על מערכת היחסים עם נועה? היא כבר לא עבדה והמשכת לסחוב אותה?
"אחרי שנפרדנו שאלו אותי 'למה', השאלה המוזרה הזאת. לא ידעתי להגדיר את זה, חוץ מהמטאפורה הזאת שהייתה לי בראש. מכונית שיש לה פנצ'ר, שנשבר לה החלון או הפנס, תמיד אפשר לתקן, אבל כשהמנוע נהרס וכשאין אהבה אז אי אפשר להתקדם. אני הרגשתי שבתקופה הזאת, גם כשידעתי שהמצב הוא כזה, בכל זאת ניסיתי לתקן ולשים במוסך".
כאילו שיחקת לפי איזשהו כללים, אולי הפריטי בוי שמצופה ממנו להיות בזוגיות הנכונה, להגיד את הדבר הנכון.
"במערכת היחסים עם התקשורת תמיד הרגשתי שמצופה ממני לצאת נחמד. אנשים לא ציפו לשמוע על הדברים הרעים, והם גם לא ראו משהו רע, כי הם חושבים שהם רואים את המציאות באינסטגרם, אז הרגשתי שאין לי איך להעביר את עצמי. אבל מבחינת הזוגיות, זה אף פעם לא היה בשביל לעשות את הדבר הנכון. זה מעולם לא היה יחצני, וגם עכשיו יש דברים חדשים שאני עושה שחושבים שהם מעשים יחצניים. זה מעצבן".
חושבים שהשירים שלך, שמדברים על מערכת היחסים, הם גימיק יחצני?
"כן, והיה לי נורא קשה עם זה שאני צריך להוכיח שאני אמיתי. הבחירה לספר את הסיפור דרשה זמן ואומץ. לצלול עמוק ולכתוב שירים שמספרים סיפור, זה להשקיע הרבה מעצמך, ואז כשזה יוצא ואומרים לך, 'לא, אתה ניסית לרכוב על משהו'. הרגשתי ששוב אני צריך להוכיח, והחלטתי שלא, שהשירים ידברו בעצמם".
אולי לזה הכוונה באמירה של קירל, "הוא יצליח גם בזכות עצמו"?
"אני חושב שזה יצא מפרופורציה. אני מכיר אותה, לא הייתה לה כוונה זדונית והיא לא בן אדם רע, זה סתם טעות של הפרשן. זה ברור שאני לא מצליח בזכות הזוגיות שהייתה שם ומבחינתי זה לא היה עניין".
אני חושבת שבארץ נהייתה איזושהי השטחה בשירי פופ. הם מיועדים בעיקר להקלקות ושיתופי פעולה מסחריים, נהיה נדיר לראות מישהו שר ממקום אישי.
"אם אני לא אבטא את עצמי מתוך המוזיקה, אני לא אהיה פה. אני חייב, אני מרגיש מחויבות להיות אמיתי ולספר לקהל שלי מי אני באמת. מה, לשקר? זה לא יותר טוב. לא לי ולא להם. זו האמת, לפעמים היא יפה ולפעמים כואבת".
כמו בסינגל הראשון שהוצאת מהמיני-אלבום, שבפזמון שלו אתה שר Fuck you, I hate you, I miss you, sucks to know you.
"כן. זה מדבר על הרגע הזה שאתה מדמיין מה היה קורה אם היית פוגש את האקסית, וכל המחשבות שהיו לך עם עצמך היו יוצאות. זה רגע של סערת רגשות שקורה בסוף קשר, ואת כל הדברים האלה אתה מסכם בארבעה דברים. זה היה המקום שהייתי בו כשכתבתי את השיר – אין לי מה לעשות עם זה, אני לא יכול למחוק את זה ולחיות את החיים שלי כאילו זה לא קרה, ולא רק שאני יודע את זה, כולם יודעים את זה וגם היא יודעת את זה".
אני חושבת שהרבה אנשים לקחו את זה למקום של "חבל שהכרתי אותך".
"זה לא, לפחות לא בשבילי. אני לא חושב שחבל שהכרתי אותה, וזה לא 'אני שונא אותך', זו רק התפרצות רגשות כשיש את המערבולת של החיים ברגעים האלו. זה בדיוק הקטע, כמו שיש בזה 'אני מתגעגע אלייך', יש בזה 'אני שונא אותך', זו מערבולת רגשות".
סיפרת לנועה על השיר?
"שלחתי לה הודעה, הרגיש לי נכון, בגלל שזה מדבר על החוויות שחוויתי איתה. בסופו של דבר מרגיש לי שמה שהיה היה – וטוב שהיה, טוב מאוד שהיה, כי גם היא וגם אני איפה שאנחנו היום, ונראה לי ששנינו מאוד מאוד בטוב".
מה דעתך על היותה הנציגה שלנו באירוויזיון? היא תביא את הדוז פואה?
"ברור, אמן. לגמרי. היא הכי תצליח".
לא האמנתי שאני נמצא שם
לפני שנתיים הוחתם מרגי בחוזה בין-לאומי ב"סבן מיוזיק גרופ" של חיים סבן, ומאז עלו לא פעם השוואות להארי סטיילס. כשאני מזכירה את שמו, מרגי מתמוגג. "תחשבי על בן אדם שיוצא מלהקת בנים ונתפס בצורה מסוימת ואז בוחר להוציא את המוזיקה הכי לא קשורה, שירים מטורפים שהכי לא ציפו לקבל ממנו. את רואה את האומץ הזה בכל רובד בו. גם באופנה, גם במוזיקה, בהכל. אני זוכר שאחרי 'הזוג הזה', שעשה לי את הקריירה, הבנתי שאני לא יכול רק לחשוב 'האם השיר הבא יהיה יותר טוב מהשיר הקודם?', אני צריך לחשוב איך אני מספר מי אני. החלטתי לעשות EP, כי חשבתי שככה תהיה לי הזדמנות להראות כל מיני רבדים שלי בתוך פרויקט אחד, ועשיתי את זה, עם שירים שהם לא היט מטריאל, ויצא שבסוף הוא כן הצליח, והיום אני מסתכל על זה ומבין שזה בגלל שזו הייתה החלטה אמיתית, אנשים נורא התחברו לזה".
איך מקדמים את הקריירה הבין-לאומית? יש מחשבה לעבור לשם?
"אני מבלה באל-איי הרבה, אני עובד עם אנשים שחלמתי לעבוד איתם מאז שאני ילד, אני עובד עם מייק דין וקוק הארל, שהוא אחד מהכותבים של Umbrella של ריהאנה. אלה אנשים שעשו את השירים שאני למדתי לשיר דרכם. אחרי סשן אני מקבל מהם הודעות ואני רואה שהם נורא אוהבים את מה שאנחנו עושים ביחד, וזו סיבה להיות שמח. ממש".
אתה מקבל תגובות מקהל אמריקאי?
"כן, לאט-לאט, על כל שיר חדש. ואני תמיד מזכיר לעצמי שזה מרתון, אבל לפעמים קורים דברים שאני לא יכול להתכחש להם. כשמישהו שמדרג פלייליסט ויש לו מיליוני מאזינים שם אותי ברשימה שלו, במקום 6 בעולם בין ג'סטין ביבר וליזו, מתחתיי ומעליי – לא האמנתי שאני נמצא שם. אני זוכר שזו רק ההתחלה של ההתחלה, אבל אני בטוח שאם אני אמשיך לספר את הסיפור שלי, אז לאט-לאט זה יקרה".
אתה יודע, הקהל הישראלי שומע שחתמת בחו"ל, וישר מצפה להוכחה, לפריצה הגדולה. אתה מרגיש את הלחץ?
"אנשים אומרים לי, 'בוא'נה, זה יתרון, כבר יש לך קהל, אתה מפורסם'. אז קודם כל, לא, פה בארץ מכירים אותי, שם אני לא 'מרגי המפורסם'. אני אהיה, אבל עדיין לא, זה רק מתחיל. אז כמו שאמרתי זה מרתון, ואני מוכן אליו, אבל אני לפעמים מרגיש שהקהל הישראלי לא".
הבנתי שממש כמו הארי סטיילס, פצחת במיני-טרנד של להגיע להופעה שלך בלבוש חמנייה, כמחווה לקליפים שלך.
"וואי זה היה קטע, באמצע ההופעה בהאנגר, אני פתאום קולט שני אנשים לבושים כחמנייה, ממש בתחפושות. ואז נזכרתי שחודש לפני כן, ברגע שטותי אמרתי באינסטגרם – מי שבא לבוש כחמנייה אני מעלה אותו לבמה. הגיעו עשרה אנשים שלא קשורים אחד לשני, לבושים כחמנייה, ואני עוצר את ההופעה ומספר לכולם את הסיפור הזה ואז קראתי להם לעלות לבמה, הצטלמנו, אני והחמניות".
לעבוד על הקול
מרגי, שהתפרסם ב-2017 כשהשתתף ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" (בעונה שבה ניצחה נטע ברזילי), ידע מאז ומתמיד שהמוזיקה והבמה זה המקום שלו. "היה לי סטודיו בבית שהייתי בו כל היום, אמא שלי מספרת איך הם היו שומעים אותי שעות יושב בחדר ועושה את אותו סלסול, לרגע הייתי מפסיק והם שמחים מהשקט ואז שוב ממשיך עד 2 בלילה. מתברר שזה היה לי כל כך חשוב שעבדתי על הקול מאוד מאוד קשה".
הגעת ל"הכוכב הבא" גם כרקדן.
"בהתחלה הייתי שחקן כדורגל, ועשיתי מלא סוגי ספורט, כדורסל, ג'ודו, טניס. אבל היה לי רגע שהבנתי שאני רוצה לרקוד, הייתי רואה את הסרט 'סטפ אפ' וכל מיני קליפים, הייתי מחקה את זה ורוקד בסלון ושובר רהיטים והבנתי שאני ממש אוהב את זה. אז התחלתי מברייקדאנס אבל המשכתי לכל הסגנונות – מודרני, היפ הופ וגם בלט. זה הפך לחלק מאוד גדול מהחיים שלי, רקדתי חמש שעות ביום".
איך הגעת לתוכנית?
"אבא שלי שלח קאבר שלי לחברה מהתעשייה, היא העבירה אותו למפיקים של 'הכוכב', והם התקשרו וביקשו שאבוא להיבחן. היה לי חשש אם זו הדרך שלי להתחיל. ידעתי שאני נורא אוברת'ינקר ולא רציתי לעשות משהו שלא מדויק לי. התלבטתי לגבי הקונספט הזה של תחרות ליד המילה מוזיקה, אבל יחד עם זאת אמרתי לעצמי שזו הזדמנות מדהימה בשבילי לבחון את עצמי ולראות אם זה מתאים לי".
ואיך זה היה?
"ראיתי את עצמי בטלוויזיה פעם ראשונה יחד עם כל המדינה, והחברים שלי היו לידי, ופתאום אני מתחיל לקבל מלא הודעות ואני עושה ריפרש באינסטגרם וזה עולה ב-5,000 עוקבים כל דקה, והופ 10,000 ו-30,000. וכשאתה חושב שכל אחד כזה זה בן אדם, זה היה לא הגיוני. זה היה מפחיד, זו הייתה ההתחלה של המסע הזה, מאז התגלגלתי בתוכנית, סיימתי במקום השני".
ההיסטוריה מוכיחה שזה המקום הטוב להיות בו.
"וואו, אני סופר-סופר-שמח על זה".
התאכזבת שלא זכית? שלא נסעת לייצג את ישראל באירוויזיון?
"האמת? לא. הייתי מוכן לצאת לדרך ולעשות את המוזיקה שלי. זה כל מה שהייתי צריך וקיבלתי אותו, מבחינתי כל העניין הזה של המקומות זה לא משהו שאני אוהב, יש מקום להכל. באמת של החיים זה לא משנה".
אני סומך מחדש
חמש שנים אחרי הפריצה ההיא, עם קריירה שכולם מדברים עליה כאן ושאם הכל יסתדר נכון, בקרוב ידברו עליה גם מעבר לים – הילד גדל, ובחיים שמחוץ לקריירה הוא עושה הכל לבד. כמעט. "אני גר לבד בצפון תל אביב. אם יש משהו שאני נורא ואיום בו זה להכין אוכל", הוא מתוודה. "אני בעיקר מזמין או שאני מקיף את עצמי באנשים שנורא טובים בזה, תמיד תדע להקיף את עצמך בחסרונות שלך. אבל אני עושה את שאר המטלות של הבית. מי יעשה אם לא אני?".
לא יודעת, מנקה בתשלום?
"כן, אבל אני צריך להיות בבית כדי שמנקה יבוא".
תשאיר מפתח.
"אני לא סומך על אף אחד. זה דיון שלם שאפשר לפתוח פה. זה מעבר לפרסום, זה קשור לאופי, נורא חשוב לי שהדברים שאני עושה ייצאו כמו שדמיינתי אותם, וזה יכול להיות נורא קשה ומתסכל, אני לא סומך על כל אחד שאני אתן את ההזדמנות והוא יקלע".
זה בעבודה או גם בחיים האישיים?
בחיים זה גם ככה, פיתחתי אינטואיציות חזקות ואינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה שאני יודע על מי אני יכול לסמוך. זה יהיה עוול להגיד שאני לא יודע לסמוך, כי זה לא נכון, אני מתמודד עם זה ודווקא בגלל שאני מרגיש שאני לא יכול לסמוך, אני נותן אמון ובוחר לתת צ'אנס, כדי להוכיח לעצמי שאני טועה. אני מפחד להיות בן אדם סגור, אז אני סומך מחדש. למזלי בורכתי בסביבה שמצמצמת לי את הרגעים האלה, יש לי את המנהל שלי שצמוד אליי ויש לי את אבא שלי, שהוא הבן אדם הכי חסר אינטרסים שקיים בחיים שלי".
יש לך חשש לסמוך על אנשים שמתקרבים אליך? לדעת מי רוצה בקרבתך באמת ומי רוצה ליהנות מהפרסום?
"לא מזמן הייתי רווק והיו לי סיטואציות לפגוש בחורות ולהכיר. פגשתי הרבה בחורות כל הזמן, ושאלו אותי, 'איך אתה שומר בדייטים על פתיחות? אתה לא יכול לדעת אם מישהי תנצל את זה'. הסברתי שאני לא יכול לדמיין לעצמי חיים שבהם אני לא נותן לעצמי הזדמנויות חדשות להכיר אנשים. אני לא יכול לשבת עם מישהו, להכיר אותו לעומק ולא לספר לו מה עבר עליי ביום. אז מה אם אני מפורסם. למישהו אחר יש יתרונות וחסרונות אחרים. אז עם כמה שזה מפחיד, נפתחתי, וככה התחיל הקשר ביני לבין בת הזוג שלי עכשיו (ליה תמר שון – א"ו). כבר בפעם השנייה שדיברנו הייתה לנו שיחה מאוד עמוקה על מה זה אומר אם נהיה ביחד. רציתי לדעת שאני לא מכניס אותה למקום שיפגע בה בסוף, כי אם להכניס אותה לחיים שלי וזה לא משהו שהיא מוכנה אליו, אז זה יכול להרוס לה את החיים. ולא רק לה, לכל מי שבמעגל סביבה".
מה הסברת לה, שלאן היא נכנסת?
"זה המון, זה לא פשוט. בסוף היא אנונימית, זו סיטואציה שהיא לא רגילה לעולם הזה, אבל בורכתי בזה שיש לי מישהי שהיא עם אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה ואפשר לדבר עד לעומקים. תמיד אני אומר, שום דבר הוא לא צ'אלנג' ברגע שאתה יודע לדבר עליו כמו שצריך. הכל אפשר לפתור ככה".
אחרי שחווית זוגיות ופרידה מתוקשרת שנמשכת, היה עניין של השלכה על הזוגיות הבאה?
"לפני כן פחדתי להגדיר מה אני מחפש, רציתי להיות פתוח למה שנכון לי איפה שהייתי בחיים. אחרי שזה קרה, והכרתי את ליה, ובעיקר כשהבנתי שזה קשר שחשוב לי, רציתי מאוד לדאוג שיהיה לזה את המקום של זה, שזה לא יתערבב. הערבוב הזה יכול להיות הרסני, וחשוב לשים גבולות לכל דבר, כל דבר במגירה שלו".
לשמור קצת יותר?
"כן, אבל כמה שאני יכול. כי בסוף, אם אנחנו הולכים למסעדה ומישהו מצלם אותנו, זה לא משהו שאני יכול לשלוט בו, אבל אני דואג שיהיה לנו את המקום הפרטי שלנו, בסוף זו זוגיות, זה הדבר הכי אישי ופרטי שיש. אמרנו בהתחלה שלא נעלה הרבה תמונות, שננסה לשמור, אבל עברנו על כל החוקים שהגדרנו. כיף לנו, אנחנו נהנים, אנחנו לא עושים את החשבון הזה יותר".
איך ליה מתמודדת עם השאלות סביב נועה?
"בסדר. זה חלק מהעבר שלי, זו עובדה, זה נורא חלק ממני, ואין מה לעשות. היא מתמודדת עם זה רגיל לגמרי, בסוף ה-EP שלי הוא על השנים האלה, שהייתי עם נועה. עכשיו יוצאים השירים שנכתבו בזמן שחוויתי תחושות קשות בזמן מערכת היחסים הקודמת, אז עכשיו זה שוב על השולחן".
ומה קרה כשאתה באל-איי, היא איתך שם?
"לא. זה יהיה לונג-דיסטנס, ונתמודד. היא תבוא קצת לשם, אני אחזור לבקר פה, כמו שיש כל מיני מכשולים בחיים ומתמודדים איתם. אני בטוח שנסתדר, אנחנו נמצא את הדרך".
צילום: שי תמיר | איפור שיער: גאיה יפה | סטיילינג: תום רוזיליו
תמונות קמפיין: באדיבות Twentyfourseven