בעידן שבו אומני ישראל נמנעים מהבעת דעה, בוודאי בנושאים שנויים במחלוקת, דובי גל הפתיע בשנה האחרונה עם אמירות פוליטיות נחרצות. תחילה הצהיר שהצביע ליכוד, ולפני כשבועיים – בריאיון ב"חדשות הבוקר עם ניב רסקין" שהיה אמור לעסוק בעניינים אחרים לגמרי – סיפר שהוא תומך בהפיכה המשפטית. האמירה עשתה כותרות, וגררה תגובות מכל הסוגים בתקשורת וברשתות החברתיות.
"לא בדיוק אמרתי שאני בעד הרפורמה, אמרתי שאני חושב שצריך לדבר", אומר גל השבוע, בריאיון שמתקיים בוקר אחרי המאורעות בחווארה ולפני "יום השיבוש הלאומי". "מדברים על סבירות, אז במקום 13 שופטים, שיהיו 12 או 11. זה משא ומתן. כשמאמן כדורגל מכניס את הבן שלו לקבוצה שופכים עליו קיתונות, ופה שופט מביא את המשפחה שלו, וזה כמעט טריוויאלי. אז בואו תעשו טיפה תיקונים ואיזונים. אני בטוח באלף אחוז שאף אחד מהישראלים לא רוצה פה דיקטטורה, לא חברי ליכוד ולא אף אחד".
לפני כשנה סיפרת בריאיון שאתה איש ימין. במיליה שהשתייכת אליו, אנשי התרבות של שנות ה-70, זה נחשב די חריג.
"אני אסביר קודם כל מה זה ימין. נולדתי לבית של ציוניים וליברליים. הסבים שלי הגיעו עם בן גוריון לארץ. בילדות הייתי קטן והיו מציקים לי, והיו ילדים שהיו שומרים עליי כי הייתי ילד נחמד ומצחיק, אבל ידעתי שהגדול יכול להרביץ לקטן. כשגדלתי שמעתי שהאויבים שלנו ישליכו אותנו לים, והאמנתי. אז מבחינה מדינית וצבאית הייתי תמיד איש ימין, וגם ב'ניקוי ראש' הכירו את דעותיי. זה לא הפריע לי להשתתף בקטעים שמאלניים לגמרי, כי גם פה מצאתי הזדהויות גדולות. מוטי קירשנבאום אמר לי פעם, 'בהרבה מובנים אני איש ימין ובהרבה מובנים איש שמאל'. גם אני, מאז ועד היום, תומך למשל בלהט"בים. זכויות אדם והחירות שלו זה בייסיק. אני אומר את מה שאמר רבין, שהיה צריך להפריד בינינו לבין הפלסטינים. אבל אני חושב שהם לא יתנו, יהיה קשה לרצות אותם גם בחלוקה גיאוגרפית כזו או אחרת, כי אצלם המשנה היא לחסל את העם היהודי. ככה אני חושב, מה אני אעשה?".
מה הפתרון, לדעתך?
"זה נורא פשוט בעיניי. במלחמת ששת הימים אנחנו כבשנו את השטח הזה מירדן, ואנחנו צריכים ללכת למלך חוסיין, להגיד לו, 'בוא נסתדר' ולעשות תיקוני גבול. אפשר לסגת בחזרה לגבולות שלנו, והאזרחים שבתווך ימשיכו לגור בדיוק באותו מקום, אבל אתה תחזור לשלוט בהם כמו שהם היו בשליטתך עד 1967. כי ככה - צפוף, ביחד - זה לא יקרה. עצוב מאוד שהאויבים שלנו, השכנים, במקום לצאת עם דגלים ופוסטרים, יוצאים להפגין עם סכינים. זו ההפגנה שלהם, עם דם. חבל. אבל זה לא חדש".
היה נעים, ניסינו, זה לא עובד
במשך שנים רבות נמנע גל (75), כמו אומנים רבים, מהתבטאויות פוליטיות. "ב-1981 פנה אליי אהוד אולמרט ורצה שאני אעשה את תשדירי השירות לליכוד", הוא מספר, "הוא הציע לשלם לי סכום כסף יפה מאוד, אבל סירבתי. ידעתי שהם יגידו שבגללי הם נכשלו והם לא ישלמו לי, וגם אמרתי, 'אני הולך להיות ברוגז עם חצי מהעם', ולא רציתי. אחר כך ספי ריבלין עשה ובאמת נכווה, מתנ"סים החרימו אותו".
הצבעת ימין בשביל הביטחון, אבל בכל יום יש עוד פיגוע. איך אתה מסביר את זה?
"אין הוקוס פוקוס. אני חושב שגם אם היינו מסירים את הכפפות ונלחמים, בכל זאת היו טרוריסטים שהיו מצליחים לממש את השאיפות שלהם לטבוח בנו. הם לא מבדילים בין ילד למבוגר, ואני לא חושב שזה רק בגלל הכיבוש".
אחרי מאורעות חווארה חה"כ פוגל אמר שככה משיגים הרתעה. אתה מסכים?
"אני מתחמק רגע מהשאלה, ברשותך, וכנראה שגם ככה אני הולך להסתבך: העם היהודי מתחלחל כשהולכים ושורפים, אנחנו זוכרים את זה מהשואה. זה נורא. אני באופן אישי לא תופס שיהודי יכול להרוג יהודי, אני חי בהכחשה שיהודי הרג את רבין. אני יכול לצאת ידי חובה אוניברסלית ולהגיד, 'אני מגנה אלימות משני הצדדים'. בתור יהודי זה לא טוב, ולא רק בגלל מה שיחשבו עלינו בעולם, אלא בגלל שאתה מול עצמך, כנס פנימה ותחשוב. יבוא אחר כך ויגיד לי, 'יצר הנקם בער בי, איבדתי שפיות לכמה דקות ושרפתי'. זה לצאת מגדר ההיגיון, אבל את יודעת מה? ההוא שלפני שבועיים פרץ ואנס את האישה מגדרה לא היה עושה את זה בכפרו, בעירו. כי בסעודיה או בכווית, אם תופסים גנב אז הוא אומר 'ביי ביי'. איפה זכויות האזרח של האישה שנאנסת? זה כואב לי. הלב שלי יוצא אליה ולילד שרואה ככה את אמא שלו. אז אנחנו זה לא הם, ובגלל זה אנחנו צריכים להשתדל להיפרד. זה לא עובד, זה לא יעבוד. צריך להגיד 'היה נעים, ניסינו', לסמן גבולות ולהיפרד".
מה אתה חושב על ההפגנות?
"אני מעריך את רצון העם ואומר כל הכבוד לחבר'ה שבדבקות כזו יוצאים להפגין. אני רק רוצה להרגיע אותם ולהגיד להם: אל תדאגו, זה לא יהיה, זה יהיה הרבה פחות ממה שאתם חושבים. אין דבר כזה לחיות בלי בג"ץ, זה מפחיד כל אחד. לא בגלל דיקטטורה או לא, אלא בגלל שאם פעם אני אעצבן אותך או את תעצבני אותי, שיהיה לנו למי לפנות. כל אחד מאיתנו רוצה בג"ץ, אבל הוא רוצה בג"ץ שהוא יכול לבגו"ץ בו".
ומה עם זכויות המיעוטים?
"ברגע שיושב ראש הכנסת הוא הומו מוצהר, אני מוכן להתערב על זה שמצעד הגאווה השנה יהיה יותר גדול מכל מצעד שהיה פעם. בכלל, אנחנו העם הכי ליברלי בעולם. באיזה מקום בעולם עם הרכב אוכלוסייה כזה דתי בכל זאת מתקיימים המצעדים, ותיירים באים לפה למצעדי הגאווה? עם כל המורכבות של העם הזה ועם כל ההתנגדות של רבים מירושלים ומבני ברק, על אפם ועל חמתם המצעד צעוד יצעד, כי האנשים האלה, מגיע להם".
אתה לא חושש מכוחות שמרניים וקיצוניים שעולים?
"העם שלנו הוא כזה שאם ידחפו אותו הוא יקום בבוקר ויעשה בחירות, ישים פתק נכון ויהיה רוב מוחלט מוחץ שיגיד, 'חיה ותן לחיות'. בכל נושא - עם מי להתחתן, מה לאכול, לאיזה אלוהים להתפלל. אני מהבחינה הזאת אופטימי. בסוף ביבי יישב עם האנשים וימתן ויעגל".
יש לך רוב נשי במשפחה. שתי אחיות, שתי בנות, ארבע נכדות. אתה דואג לעתיד שלהן במדינה הזאת?
"הבת שלי סיימה לימודי משפטים בהצטיינות, ובשלב מסוים החליטה שהיא לא רוצה להיות עורכת דין, כי היא ישרה מדי. זה רק אומר שיש מקום לתקן את מערכת המשפט. אז כן, היא חוששת מדברים מסוימים, יש לנו לפעמים ויכוחים והטונים עולים, ואני מנסה להרגיע אותה שזה זמני".
איך זמני, אם ביהדות התורה אסור לבחור נציגות נשים?
"אני כמעט בטוח שזה זמני. בכנסת הבאה יהיו יותר נשים. כי אולי בעוד כמה בחירות כבר לא יהיה ביבי, יעשו מקצה שיפור ויהיו יותר נשים".
אתה חושב שהמפגינים לא קיבלו את תוצאות הבחירות?
"אני מעדיף לשמור הרבה דברים עמוק בלב ולסכם בזה שהייתי נורא שמח אם בני גנץ ויאיר לפיד היו באים ומדברים. הייתה ממשלה שבה גנץ היה שר הביטחון ויאיר לפיד שר האוצר, וגנץ ישר רצה להחליף את ביבי, אבל מה זה רע להיות בתפקיד שר הביטחון? למה היהודי הבוחש? כמו שרבין אמר על פרס, 'חתרן בלי נלאה'".
היינו מורמים מעם
בבית הקפה בו נקבע הריאיון עם גל ראיינתי כבר לא מעט מאנשי הבידור והתרבות בארץ, אבל נדמה שנוכחותו של גל הלהיבה את הנוכחים יותר מבדרך כלל. הקהל הבוגר התרגש מכוכב "ניקוי ראש", והצעירים זיהו אותו, אולי, בעקבות השיר הנושא את שמו, #דוביגל. גל, מצדו, מחייך וממשיך בשלו, ומזמין צלחת מתוקים מפנקת.
מלחיץ לאכול עוגיית שוקולד עם גל, בכל זאת הוא עשה קריירה בתור החיידק קריוס בהצגה "קריוס ובקטוס" שחוגגת 40 שנה על הבמות בהפקה מחודשת של משגב עורי. "גם היום ניגשים אליי גברים כאלה גדולים ואומרים לי, 'עד היום אני מפחד מהמברשת שיניים הגדולה הזאת'. דורות של אנשים שראו את ההצגה בתור ילדים רוצים עכשיו שהילדים יראו", הוא אומר בנחת.
40 שנה, אבל נדמה שלגל לא נמאס לגלם את קריוס. "יש שלב שבו אתה קצת מתעייף, אבל אז בהצגה ה-800 אלף אתה מגלה דברים חדשים כשחקן, ובאמת שזה כיף. התמורה המיידית שלנו, המטבע שאנחנו הכי אוהבים, זו התגובה של הילדים. זה קהל שהולך איתך באש ובמים, שלא מחפש אותך, שבא ליהנות ולא לבקר".
כשהתחלת לגלם את קריוס היית בן 34. דמיינת אז שבעוד 40 שנה עדיין תגדל דורות של ילדים?
"כשהתחלנו את ההצגה לא ידענו לאן אנחנו הולכים. רצינו שהילדים לא ישנאו את החיידקים יותר מדי, אבל גם שהם ילכו לצחצח שיניים, אז אם הם יהיו סחבקים עם החיידקים זה ללכת על שביל דק. לפני ההצגה הראשונה היה סימן שאלה בגודל של החדר הזה, אבל כשהסתיימה ההצגה זה היה וואו. כשמשהו עובד, הוא עובד".
גם תוכנית המערכונים הסאטירית "ניקוי ראש" – "ארץ נהדרת" של שנות ה-70, אם תרצו – שיצר מוטי קירשנבאום ושבה כיכב גל לצד רבקה מיכאלי וטוביה צפיר, הייתה הצלחה מסחררת. "היה רייטינג לא של 100%, אלא של 110%, כי ראו גם בירדן", הוא נזכר. "אנשים לא הלכו לעבודה כשהיה 'ניקוי ראש'. והתגובות ברחוב - היינו כאילו מורמים מעם, כמו שרים. אנשים היו באים ומתלוננים בפנינו על עוולות. הטקסטים היו חכמים, ברמה מאוד-מאוד גבוהה".
יש רצון לאיחוד?
"הלוואי, אבל מאז שמוטי איננו כנראה שזה לא ייתכן. זו הייתה עבודה קשה מאוד, שנהנינו בה בצורה יוצאת דופן. המונית היתה אוספת אותי ואז היינו נוסעים לאסוף את רבקל'ה ואת טוביה. היינו נכנסים לשער הגיא, חצי מנומנמים, מתחילים להריץ טקסטים, ועד ירושלים הכל פיקס. מוטי דאג שנקבל פיצוי הולם במשכורות, הוא סידר לנו משכורת קבועה של 15 אלף לירות".
בגלל שעות העבודה הרבות?
"כן, הבת שלי נולדה בזמן 'ניקוי ראש'. רצתי לביה"ח בבוקר, ראיתי את שרה, אשתי דאז, בצירים, המונית אספה אותי משם, נסעתי לירושלים, ואני שם כל היום, אין טלפונים. אני חוזר בלילה, מבקש מהמונית בעשר בלילה לעצור לי בביה"ח, ואומרים לי, 'היא נכנסה לניתוח, לך לישון'. ואז בארבע בבוקר אני מקבל טלפון, שרה על הקו, 'דובי מזל טוב, יש לך בת', ואני כבר בעוד שעה צריך להיות שוב בירושלים. אני מגיע, מוטי מחלק לנו את הטקסטים, 'תלמדו, תעבדו', ואני משחיל מילה ואומר לו, 'מוטי, אני יכול רק להגיד משהו? נולדה לי בת', הוא מסתכל ואומר לי, 'אה, וואלה, אוקיי'".
אמרת בעבר שבזכות הסאטירה של 'ניקוי ראש' קרה המהפך של 1977.
"אנחנו פתחנו באופן סיסטמטי ורציף את העוולות והחטאים של הממשל. כשבאו לקירשנבאום ושאלו, 'למה אתה לא מתקיף את האויבים שלנו, שבגללם אנחנו נמצאים במצב בטחוני כזה?', הוא היה אומר, 'אני לא בחרתי את הממשלה שלהם, אני בחרתי את הממשלה פה, אז זכותנו בתור אזרחים לבקר את הממשלה שלנו'. זה כנראה חלחל. אנחנו נתנו לבגין קצת אנושיות, ופחות פחדו ממנו. אז כשמדברים היום על שסעים, אני אומר, 'וואו, אני כבר מספיק בוגר כדי לזכור את השסעים שהיו לנו לפני 50 שנה".
דבר אחד אורי זוהר לא עשה לי. הוא לא הרביץ לי
יותר מ-50 שנה עושה גל קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון בישראל, ובמהלך השנים חזה בשינויים חברתיים רבים, חלקם גם חיוביים: היחס לנשים בעולם הבידור והתרבות, למשל. "דברים באמת השתנו", הוא קובע. "אני אף פעם לא התחלתי עם שחקנית ומעולם לא הבטחתי לשחקנית תפקיד 'אם'. יותר מזה, ב'מלך הסלים' הייתה צריכה להיות סצנה שאני ומאמנת הכושר שלי במקלחת ואני רואה אותה ערומה. עשינו טסט לשחקניות, ואחת התאימה מבחינת המראה למאמנת כושר גופני, אבל היא אמרה, 'אני מוכנה להתפשט, אבל לדעתי אין לי חזה יפה'. אז הורדנו את הסצנה של העירום, והיא הייתה בסרט".
שחקניות בוגרות סיפרו על הטרדות לא פשוטות על סטים. היו כאלו שממש חוו אונס בזמן צילום סצנה.
"כן, גם גילה אלמגור סיפרה שהיא עברה אונס כשמנחם גולן נתן הוראה לשחקנים ללכת עד הסוף, ומי שהלך איתה עד הסוף היה אשר צרפתי שהיה שחקן מאוד טוטאלי, וגם חני סיפרה על סיטואציה בסרט של זאביק, ואורי זוהר בכלל הרשה לעצמו לעשות דברים שהיום היו נגמרים בתחנת המשטרה הקרובה".
הייתם רואים את זה מהצד?
"ברור".
והייתם מעירים, או שכולם חשבו שזה בסדר?
"כולם היו אומרים לו, 'נו, די, אורי, מה יש לך, הגזמת'. אבל אני לא, אני הייתי קטן, היה אסור לי לדבר".
תיארת בעבר שהוא היה מתעמר בך.
"כן, וגם זה יצא רק הרבה שנים אחרי שיכולתי בכלל להגיד את זה בקול רם. היו אומרים לו, 'תעזוב את הילד, מה אתה רוצה ממנו', אבל לא היה אז מי שיגן עליך או מחשבות לעזוב את ההפקה. אתה נשאר עד הסוף, באש ובמים. לא הלכתי להתלונן. בלעתי".
גל מנסה שלא לפתוח שוב את הפצע הישן, שנדמה שעדיין לא הגליד. "מעניין, דבר אחד הוא לא עשה לי: הוא לא הרביץ לי, ולכולם היה מרביץ".
בך הוא לא התעלל פיזית אלא נפשית?
"נפשית, מילולית. היה משפיל אותי. פעם אחת הגיע לארץ קומיקאי אנגלי, ובסוף ההצגה הוא נתן לי מחמאות. זה היה ביום רביעי, ולמחרת, ביום חמישי, הופענו בנתניה, וכל הדרך במונית אורי ירד עליי, שאל כמה שילמתי כדי שיחמיא לי, ואני בוכה. ואז ראיתי את ההורים שלי, ניגבתי מהר את הדמעות וברחתי, שלא יתחילו שאלות. זה היה נורא".
חשבת לעזוב את ההצגה?
"פעם אחת שרה הייתה מאחורי הקלעים כשאני הייתי על הבמה, והיא סיפרה לי איך הקהל צחק ואורי התחיל להשתולל, לצעוק לפופיק: 'מה הוא עושה שם, הדובי הזה? מה הוא עושה שם שהקהל ככה צוחק?'. זה עצבן אותו, ואז שרה הבינה מה אני עובר. היא לא הרשתה לי לעזוב, היא אמרה לי, 'אתה חתמת על חוזה ואתה נשאר עד הסוף'".
אורי זוהר נפטר, כך שהוא לא יכול להגיב לטענות האלו היום. אבל דיברת על זה גם בעבר, כשהוא עוד היה בחיים.
"כן, היה קלוז'ר לסיפור אחרי אחת הכתבות. אורי התקשר ושאל מה הוא יכול לעשות, הזמין אותי אליו לירושלים, הציע שיתפלל על אמא שלי. הוא אמר, 'אני רוצה שתבין שמי שעשה לך את מה שעשה לך זה בן אדם אחר, אני בן אדם אחר'".
סלחת לו?
"לא יודע", הוא לוקח פאוזה ארוכה ומתמהמה, ולבסוף שב ועונה. "אני לא יודע. אם היום הוא היה פה, והיו מבקשים שנשחק ביחד, לא יודע אם הייתי הולך. אולי כן. אולי היום אני יותר חזק".
הפגיעה הזו השאירה צלקת.
"כן, חד משמעית. הייתה תקופה שלא רציתי לעלות על הבמה בגלל זה. היום אני חושב שאלה היו חרדות".
בכל זאת יש בי משהו
גל מראה לי את תמונת הפוסטר של אותה הצגה שבה שיחק לצד זוהר. זו תמונה של דיוקנו בשחור ולבן, והיא מזכירה את דמותו של צ'רלי צ'פלין עם השפם המפורסם. "הבמאי הבריטי אמר לי, 'אתה ליצן כמו צ'פלין'", הוא מספר.
סיפרת בעבר שכשאתה רואה בסרט שמציקים לצ'פלין, אתה מתכווץ. עכשיו אני רואה את הדמיון ביניכם.
"אף פעם לא הבנתי מה מצחיק במישהו שקיבל צ'פחה. הדמות של צ'פלין הייתה בעיניי של אדם שמגיע לו יותר. כשהוא היה מתאהב באיזו בחורה, הייתי רוצה לצעוק למסך, 'קחי אותו! הוא אחלה בן אדם!'. כשביקשו שאשחק את המאהב של הבחורה הצעירה ב'דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו', זה מאוד מצא חן בעיניי".
המראה החיצוני שלך זה משהו שהעסיק אותך?
"לא אגיד לך שלא עברה לי בראש המחשבה לעשות ניתוח פלסטי באף, וישבתי עם פסלת והיא אמרה לי, 'תעזוב ככה'. לפעמים אני שואל מה היה קורה אילו, אבל זה כמו שגדלתי עם אח שהוא שני מטר ואני 1.64. השלמתי עם זה. אם לא תאהב את עצמך, אי אפשר. אתה חייב לקבל את עצמך".
אנחנו חיים בעולם שמאוד מתעסק בחיצוניות. איך אתה מסביר את הקבלה העצמית שלך?
"קיבלתי המון ביטחון מהמשפחה. בגן הייתי מוביל את כל התהלוכות, וכשהייתי בן 16, בגדנ"ע, דודו גולדנברג, הרי הוא דודו טופז, הופיע ופנה אליי לעשות איתי צמד. אמרתי, 'כוכב הלהקה, זה שעוד רגע משתחרר, רוצה לעשות איתי צמד?'. כשהייתי בשישית הזמינו אותי לשחק בהצגת סיום של השמינית. בדרך כלל שמיניסטים לא יורקים לכיוון של שנתיים מתחתיהם, ואני הייתי שחקן החיזוק שלהם. עשיתי שם חיקוי של יוסי בנאי, ואז המורה להיסטוריה אמרה לי, 'אם הייתי יודעת שאתה יודע לשחק טוב כל כך, הייתי נותנת לך לשחק את נפוליאון ולא ללמוד אותו'. אז הבנתי שאולי בכל זאת יש בי משהו".
נדמה שנושא המראה מעסיק יותר את העיתונאים מאשר אותך.
"ממש. שאלת וענית. זה יישמע קצת שחצני, אבל אני חושב שהייתי חכם ועם הרבה הומור, וזה כבש את הבנות. בלהקת פיקוד צפון הגענו לתוכנית טלוויזיה והתאפרנו אצל עדה לייזרוביץ, שאיפרה את גדולי האומה, והיא אמרה לי, 'אתה הגבר הכי מקסים שאיפרתי השבוע'. בדרך הביתה ריחפתי איזה 20 ס"מ מהאדמה. באותה התקופה גם בקולנוע הבינלאומי התחילו להבין שלא חייבים להיות מצוחצחים, הגיעו שחקנים כמו אל פצ'ינו ודסטין הופמן, התחילו לא לפחד מלא להיות הכי יפה, שיהיה אמיתי".
איך היית משתלב לדעתך בעולם של היום, שבו כולם גם כוכבי אינסטגרם?
"בלי כישרון לא יעזור איך אתה נראה. המשחק חייב להיות טוב, ואז פתאום אתה לא רואה אף, אתה רואה משחק. יום אחד ניגשה אליי ילדה בסוף ההצגה 'קריוס ובקטוס' ואמרה לי, 'היית יפה בהצגה'. היא לא אמרה 'היית מצחיק' או 'ההצגה הייתה יפה'. כמה זה יפה שהמשחק, האותנטיות, דיברתי אליה, נכנסתי לה ללב וזה מה שהיא ראתה. הייתי יפה בעיניה".
אתה מתגעגע לראות יותר מאור הזרקורים?
"יש היום את תחיית הדובי גל. אנחנו מציינים 40 שנה לקריוס ובקטוס וגם 'מלך הסלים' מוקרן לא מעט. אני מקווה שבקרוב אוציא את הסרט שאני עובד עליו. אני בסך הכל לא מתלונן, כי אני עושה דברים. מאז ומתמיד אהבתי בין הפיקים למלא מצברים, אז החיים היו מעניינים".
תחיית הדובי גל היא גם לא מעט בזכות הסינגל של סטטיק ובן אל עם רון נשר.
"אני אחראי לצמד הזה", הוא צוחק.
אתה מרגיש שזה כבוד? שזו מעין חותמת שמקבעת אותך כחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית?
"כן, כן, כן. זה קצת כמו במערכון של הגשש, שאמרו, 'תאכל, תגדל, תהיה דובי גל'. הייתי מגיע לחתונות או לאירועים, והיו שואלים אותי אם זה בסדר לשים את השיר ברקע. בטח, זה סבבה לגמרי".
ועכשיו, כשסטטיק ובן אל כבר לא ביחד?
"קשה להחזיק קשר כזה, גם בגשש היה להם קשה מאוד".
אולי אתה יכול לאחד ביניהם?
"אשכרה. אוי, זה רעיון. יאללה, את מדברת עם בן אל, אני עם סטטיק".