תיאוריה שמקורה לא ידוע גורסת שבכל יום שעובר, אנחנו נתקלים באזכור של דבר מה מתוך "הקוסם מארץ עוץ". לא ברור אם מישהו בדק את העניין הזה לעומק, אבל בימים האחרונים אי אפשר להתחמק ממבול האזכורים של הסיפור הקלאסי, שנוחת עלינו. הסיבה לכך היא "ארץ אוז", הסרט החדש ועתיר התקציב של אולפני וולט דיסני, פריקוול המגולל את עלילותיו של הקוסם המופלא עוד לפני שפגש בדורותי, טוטו והחבורה, שהגיעה אליו בדרך האבנים הצהובות.
>> לביקורת על "ארץ אוז" לחצו כאן
מה יש בו, בספרו של פרנק ל. באום, שגורם לו להפציע בחיינו מדי יום ביומו? זוהי, למעשה, אחת מהסוגיות הנדונות ביותר בחקר התרבות, שנדרשו אליה רבים וטובים. הסופר סלמן רושדי, למשל, הקדיש ספר שלם ליצירה, ואף טען כי היא זו שהפכה אותו לסופר. את הגדולה של "הקוסם מארץ עוץ" הוא נועץ ביכולת להפוך את הפנטזיה למציאות, בעוד חוקרי תרבות אחרים נוטים דווקא לציין את השיבה הביתה שבסופו כמוקד משיכה עיקרי. "אין כמו בבית", מדקלמת דורותי, מקישה בנעליה ומוצאת את עצמה בחזרה בקנזס. הו, לו רק היה זה קל כל כך!
התפיסות השונות ביחס למרכיב החמקמק, שהופך את "הקוסם מארץ עוץ", לאחת מיצירות התרבות החשובות במאה העשרים, וללא ספק הפופולארית שבהן, הביאו לשורה אינסופית של עיבודים לקלאסיקה. כל אחד מאלה מבקש להדגיש זווית אחרת. כך, למשל, מנסה "ארץ אוז" להתמקד דווקא בקוסם ובמערכות היחסים שלו עם המכשפות של ארץ עוץ.
וזה לא ייגמר כאן - כבר בהמשך השנה צפוי לצאת לאקרנים "Dorothy of Oz", סרט אנימציה המתחקה אחר מסע נוסף שעורכת דורותי אל הארץ שמעבר לקשת, על מנת לעזור לחבריה הדחליל, איש הפח והאריה. כשירות לחובבי המעשייה וגלגוליה השונים, החלטנו לפרוס בפניכם את מיטב העיבודים לסיפור על דרך האבנים הצהובות, בניסיון לפזר מעט את הערפל, ואולי להצליח להבין מדוע אנחנו אוהבים כל כך את "הקוסם מארץ עוץ".
לפחות משהו טוב אחד יצא מ-1939
כל הגרסאות כולן חייבות את קיומן לסדרת ספרי "ארץ עוץ" של באום, אבל דווקא סרט הקולנוע משנת 1939, הוא זה שהטביע את החותם העמוק ביותר בתרבות הפופולרית: הטכניקולור, השירים, ההופעה הבלתי נשכחת של ג'ודי גארלנד, נחקקו בזיכרון הקולקטיבי, והשאירו שם ציטוטים כמו "טוטו, אנחנו כבר לא בקנזס", וזמזומים נצחיים של "אי שם מעבר לקשת".
מעבר לחדשנות שלו, ביחס לתקופה בה יצא, ולאינספור המיתוסים האופפים אותו, הסרט זכה למעמד קאלט בעיקר בזכות הביסוס שלו על סיפור פשוט אך כובש. האגדה הקסומה על ילדה-נערה, שמוצאת את עצמה רחוק מהבית, ובעזרת כמה חברים והמון אמונה, מתגברת על כל המכשולים העומדים בדרכה ומצליחה לשוב הביתה. אלו בדיוק החומרים מהם עשויות אגדות: הן עוזרות לנו להתגבר על הפחדים הכי ראשוניים שלנו, ממש כמו דורותי, האריה, איש הפח, הדחליל ואפילו הקוסם.
נרוץ, נרוץ, לארץ עוץ: גרסת האנימציה
"הו, להיות חולה בניינטיז", נזכרת האנושות בנוסטלגיה ורצה ללהג על מרקו ו"הלב". נכון ש"הלב" הייתה סדרה מקסימה, אבל הכל בה ברור מדי: מרקו והקופיף שלו מסתובבים בעולם עד שהם (זהירות, ספוילר) מוצאים את אמא. את מה שקרה בסדרה המצוירת של "הקוסם מארץ עוץ", לעומת זאת, אף אחד לא באמת יודע להסביר עד היום. בניגוד לקלאסיקה ההוליוודית, שהתמקדה בספר הראשון בסדרת ספרי "עוץ", סדרת האנימציה מתבססת על ארבעה מהם.
זה אומר דמויות משנה תמוהות כמו: "הנסיך פז" או "תולי התולעת", ואפיזודות משונות כמו "ילד הדלעת", שמתעורר לחיים ומתחיל להופיע בסיוטים של כולנו, או שדה חמניות שעולה באש. כמו כן, היה גם רובוט. את הסמטוכה העלילתית הספקנו לשכוח, מה שיישאר אתנו לעד הוא קולו של יהויכין פרידלנדר כמלך הננסים, ושיר הפתיחה האלמותי של אילנית, שלוקחת בהליכה את ג'ודי גארלנד עם החרוז המופלא "לארץ עוץ! נרוץ, נרוץ!".
שדים, רוחות ודלעת: סיוט בדרך האבנים הצהובות
אוי לא! אם עוד לא התגברתם על סיוטי ילד הדלעת מסדרת האנימה, דלגו במהרה לאייטם הבא, כי הוא יופיע גם כאן, מפחיד אפילו יותר! השנה היא 1985 ומישהו באולפני דיסני התקנא כנראה בלהיט של השנה החולפת, "הסיפור שאינו נגמר", ויצא ליצור את מה שחשב שיהיה הלהיט הבא. "איזה סיפור איננו נגמר?", ודאי שאל את עצמו, ומיהר לענות: "הרי זה 'הקוסם מארץ עוץ', כמובן!".
כך נולד העיבוד הקריפי ביותר של הסיפור. במקום נערה חביבה, שנוחתת בארץ קסומה, קיבלנו את גרסת "מגרש השדים" של דורותי, ובמקום ארבעה חברים ידידותיים, מצטרפים אליה כמה מהיצורים הכי מבעיתים שנראו אי פעם בסרט ילדים. האווירה ההרפתקנית היא בסך הכל חיקוי עלוב של "הסיפור שאינו נגמר", יש שם אפילו הר אבנים שמדבר, למען השם. ייאמר לזכותם, עם זאת, שהוא ממשיך לקיים את התמה המרכזית של הסיפור המקורי, וצפייה בסרט תוכיח שאכן אין כמו בבית. מתחת לשמיכה. עם אור דולק. איפה שהדלעת לא תמצא אותנו.
חלומות נעורים עם מיכל ינאי
"שם מעבר לקשת, במרומים / יש עולם נהדר, מקום שעליו חולמים", שרה מיכל ינאי והצליחה לרגש את ילדי ישראל בפעם המיליון. הפעם היו אלו ברי המזל שהצליחו להניח ידם על כרטיסים לסינרמה של שנת 1994, וממש לא רצו לחזור הביתה. אורי פסטר עשה זאת שוב, ושנים אחדות אחרי הלהיט המונומנטלי "פיטר פן", הביא לבמות הפקה כחול-לבן של "הקוסם מארץ עוץ", עם שירים בעברית וקאסט מהאגדות.
פרט לינאי היו שם גם אדם הזמר בתפקיד פחפח, צחי נוי בתפקיד האריה, סער בן-יוסף כדחליל, איתי שגב כטוטו הכלבלב (תפקיד שנדמה כי את הטראומות ממנו סחב עד לאי של "הישרדות"), וכמובן אריק לביא המנוח, הקוסם הנצחי, בתפקיד סם הקוסם, שכמו נכתב בשבילו. למרות ש"הקוסם!" לא זכה לסטטוס הקאלט של "פיטר פן", ההצגה רצה בגרסאות שונות במשך למעלה מעשור. ההפקה של פסטר, ביחד עם ירון כפכפי, מוכיחה שלסיפור "הקוסם מארץ עוץ" אין בית. הוא אוניברסלי, ומהלך קסם על הקהל בכל שפה.
כשמלך הפופ פגש את מלכת הסול: "The Wiz"
מי שהיווה את ההשראה לדמות הדחליל של סער בן-יוסף במחזמר הישראלי, היה לא אחר ממייקל ג'קסון. מלך הפופ נתן את קולו ואת צעדי הריקוד שלו ל- "The Wiz", סרט משנת 1978, בהפקת חברת התקליטים מוטאון, ובבימויו של סידני לומט האגדי (שבאמתחתו היו כבר שלוש מועמדויות לאוסקר).
הסרט, המבוסס על מחזמר בימתי שהתהדר בטייטל "גרסת הסול של 'הקוסם מארץ עוץ'", היה אחד מסרטי ה"בלאקספלוטיישן" (סרטים העוסקים במה שנתפס כעולמם של השחורים בארצות הברית, ויועדו בעיקר עבור קהל שחור) המצליחים מכולם. בגרסה הזו מגלמת דיאנה רוס את דורותי, מורה תושבת הארלם, המגיעה לארץ עוץ, שדומה דמיון מחשיד למנהטן. לכל אחד ארץ עוץ משלו, אם כן, ללא הבדלי דת, גזע ודרכון זר.
למרות הקאסט הנוצץ, ארבע מועמדויות לאוסקר ופס הקול, עליו היו אחראים שמות כמו לות'ר ונדרוס וקווינסי ג'ונס, נחל הסרט כישלון חרוץ. המבקרים לא התרשמו והקהל העדיף לוותר, אך במבט לאחור מדובר בחוויה ספקטקולרית. הסט האולפני, שעבד מעולה ב- 1939 נראה מיושן בסוף שנות השבעים, והשירים מזכירים יותר להיטים של מרגלית צנעני מאשר את מוטאון בתקופת הזוהר שלה. אבל משהו בתמימות של רוס וג'קסון הצעירים הופך את "The Wiz" ללא פחות מנצחי.
המכשפות כבשו את ברודוויי: "Wicked"
אחד ממחזות הזמר המצליחים של השנים האחרונות הוא "Wicked", שעלה על בימות ברודוויי לפני כעשור, ומאז לא מפסיק למלא אולמות ברחבי העולם. המחזמר, המבוסס על הספר "מרשעת: תולדות חייה וזמנה של המכשפה הרעה של המערב", מביא את סיפור ארץ עוץ מנקודת מבטן של המכשפות: גלינדה הטובה ואלפבה המרשעת. הרוח של ארץ עוץ שורה גם על "Wicked", והמחזמר משכיל להתאים אותה למאה ה- 21 ולהעמיד במרכז את עלילותיהם של הדחויים והמנודים. בכך עשה שירות לעיבודים קודמים של הסיפור, והצליח בו זמנית להאדיר אותם אך גם להתעלות עליהם.
המיוזיקל הפך למחזה חובה בקרב חובבי הז'אנר, מה שהופך את משימת רכישת הכרטיסים למופע לקשה במיוחד. למרות שהוא מופק בידי אולפני יוניברסל, גרסה קולנועית של Wicked מעולם לא הופקה, אך מדובר בוודאי רק בעניין של זמן עד שגם הכפפה הזו תורם. עד אז, הופעותיהן הגדולות מהחיים של עדינה מנזל וקריסטין צ'נוות' ממשיכות להציב סטנדרטים בלתי אפשריים לתיאטרון, והקצב בו צובר המחזמר אזכורים בתרבות הפופולרית עוד עלול להדביק את הסרט משנת 1939.
בובה של ארץ
באחד מהגלגולים הפחות מוצלחים שלהן, הפיקו גם "החבובות" גרסה ל"הקוסם מארץ עוץ", ואולי עדיף היה לו נשכחה. עלילת הסרט מתרחשת בהווה ודורותי (אותה מגלמת הזמרת אשנטי) היא נערה קשת יום מקנזס, שחולמת לשיר עם "החבובות", אך מוצאת את עצמה בארץ עוץ בעקבות סופת טורנדו. הבובות האהובות משתלבות בשלל תפקידי מפתח, לצד קווין לטיפה (הדודה אם), ג'פרי טמבור (הקוסם) ואפילו הופעת אורח קצרצרה של קוונטין טרנטינו. ההברקה: מיס פיגי מגלמת את המכשפה הטובה מהצפון וגם את המכשפה הרעה מהמערב. תודו שנפלתם.
מחווה חבובתית שדווקא נשמח לזכור היא זו של פרק הספיישל "החבובות בקולנוע", ששודר בשנת 1981 במסגרת התכנית המקורית של "החבובות". שם זוכה פיגי לליהוק הולם יותר בתור דורותי, שרה את "מעבר לקשת", ומצטרפת אל גונזו, פוזי וסקוטר במחרוזת משירי הסרט. אבל היי, מה זה לעומת סרט טלוויזיה בכיכובה של אשנטי?
הקוסם מארץ עוץ קורא לך: Over The Rainbow
אמנם לא מדובר בעיבוד במובן המילוני של המילה, אבל ריאליטי הכישרונות של ה- BBC, אימץ כמה מהתמות המרכזיות של "הקוסם מארץ עוץ". Over The Rainbow"", שם לעצמו למטרה למצוא את הדורותי הבאה של של אנגליה, וממש כמו בסיפור המקורי גם כאן נדרשות המתמודדות להתגבר על מכשולים ופחדים על מנת להשיג את המטרה הנכספת, ולהגיע הביתה (כלומר, אל במות הווסט אנד).
מה שמטריד בהפקה הזו הוא, שבחבר השופטים שלה יושב אנדרו ללויד וובר בכבודו ובעצמו, הוא לא החיפוש אחר דורותי, אלא החיפוש שנערך במקביל אחר טוטו. ולא, זה לא שאיתי שגב עמד בתור לאודישנים, אלא כלבים אמיתיים ,כגון: ספיידר ומיסי. את המיליון לקח, אגב, שנאוצר מיניאטורי בשם דיינג'רס דייב. מסכן.