הפרויקט הזה מוקדש לאנשים שאנחנו מחכים להם כדי להתחיל את סוף השבוע כמו שצריך. אלה שכשהם לוקחים חופש אנחנו מרגישים שמשהו לא במקום. הטורים האישיים בישראל הם מסורת, סמל לשעת אחר הצהרים ההיא בשישי או שבת, לפני או אחרי השנ"צ, בה אנחנו מתייחדים עם האייפון עם ערימה עצומה של עיתונים וקוראים.
טור אישי הוא כמו קבוצת כדורגל. זה עניין של נאמנות. לא עוברים קבוצה בגלל עונה לא טובה, הכשלון נסלח. אבל מה בעלי ובעלות הטורים האישיים עצמם אוהבים לקרוא? מיהם הטורים האישיים הכי טובים בעיניהם?
הצטיידנו ברשימת הטורים האישיים בישראל, שיפעת מידע תקשורתי סייעה לנו להרכיב, ויצאנו למשימה - לברר מיהם הטורים האישיים הטובים בישראל, לפחות בעיני הברנז׳ה התקשורתית. פנינו גם לאנשי ונשות תקשורת בכירים, עורכי ועורכות עיתונים, בכירים בחברות הפקה וגם נשות ואנשי חדשות. כל אחד ואחת נתבקשו לנקוב בשמות שלושת בעלי הטורים האישיים הטובים ביותר בעיניהם, הטורים שהם הכי אוהבים לקרוא. לא כולם הסכימו שנחשוף את הבחירה שלהם, וחלק אפילו לא רצו שיידעו שהם השתתפו. את אלה שכן, חשפנו בפניכם. שימו לב – הלכנו על טורים אישיים בלבד, מה שאומר שנחום ברנע ואיילת שני בחוץ. אנחנו מביאים כאן את מי שזכו למירב הקולות, וגם חלק מהמחמאות שחילקו להם הקולגות.
1. דניאלה לונדון דקל | 7 ימים, ידיעות אחרונות
בין הבוחרים: עמית סגל, אלון עידן, דרור פויר, קרן פלס, אסף חנוכה, עדי עוז, נרי לבנה, אורנה ננר, גפי אמיר, אביעד קיסוס, רתם איזק, רויטל ויטלזון-יעקבס, הילה קורח
ישראלים לא קוראים קומיקס. הם קוראים את דניאלה לונדון דקל. הטור הראשון ברשימה שלנו הוא טור לא שגרתי בעיתונות הישראלית: קומיקס אישי. הקסם של דניאלה הוא דו-צדדי: הטור שלה אישי כל כך, היא כותבת ומציירת את ילדיה ואת הוריה ועוסקת במראה שלה ובגיל שלה, אבל הוא אוניברסלי לגמרי. לפני שלוש שנים אמרה בראיון לאיילת שני בהארץ, "אני לא מרגישה שהכתיבה שלי מאוד אישית, למרות שזה נראה ככה... זה הניסיון למצוא מה מכליל אותי, לא מה מייחד אותי. אני שואלת את עצמי מה מכאיב בחיים שלי ומכאיב לכולם. אני לא דמות. אני כולם".
דניאלה, תגובתך למעמד?
״ברצינות?! וואי, איזה משונה. אני כמובן שמחה מאוד, את בטוחה שעשית עבודה רצינית?״
בהחלט, אני בחורה מאוד מסודרת בעניינים האלה! ספרתי נכון.
״טוב, אז יופי. אז מקבלים איזה תעודה לתלות בשירותים? כי בשומרי משקל מקבלים״.
בזמן שהמערכת עומלת על עיצוב פסלון, נספר לכם שדניאלה כותבת את הטור כבר חמש שנים, ולפניהן פרסמה סטריפים של קומיקס ברשת שוקן לא פחות מ-14 שנים. ״כשעברתי לידיעות, רון ירון, העורך הראשי, הודיע לי חד וחלק שב'ידיעות אחרונות' אין דבר כזה סטריפ", היא נזכרת. "או שאני לוקחת עמוד או כלום. נורא נבהלתי. כמעט אמרתי "אז כלום", אבל באופן משונה יצא לי מהפה: ׳בסדר׳״.
לונדון דקל משנה את המינונים של האיורים לפי המצב רוח: ״הטור הוא מאוד פתוח. גם מבחינת הנושאים וגם מבחינת הצורה. אני מפרסמת שם כל מיני שילובים שונים של טקסט עם איור. לפעמים אני מטרחנת עם הרבה טקסט ומקשטת רק באיור אחד ולפעמים זה רק ריבועים מצוירים בלי מילים בכלל. לפעמים אני עושה רישומים קלילים בקו שמח ולפעמים איורים ריאליסטיים נוגים. נורא תלוי מה הנושא ואיך שנראה לי הכי נכון להגיש אותו״.
הקולגות מרימות:
אביעד קיסוס, "ליברל": ״למרות שאני נורא אוהב את האיורים והם מצחיקים אותי - הסיבה האמיתית בגללה אני קורא את הטור של דניאלה היא הכתיבה עצמה. היא כותבת כל כך טוב וכל כך מצחיק ויפה, היא מספרת סיפור בדרך בה לפעמים התמונות הן הקישוט לסיפור - אבל במרכז של הדבר עומד הסיפור שהיא מספרת. אני נהנה לקרוא אותה וזה אפילו לא מביך אותי לבחור קומיקס, כי הוא כתיבה אמיתית״.
קרן פלס, "7 ימים": ״דניאלה לונדון דקל היא מקורית ויחודית. הטור שלה בנוי בצורה אחרת. היא גורמת לי גם לצחוק וגם להתרגש - שזה השילוב הכי נדיר שיש בעיני, שילוב שמעיד על הכי הרבה כישרון״.
דרור פויר, "גלובס": ״היא תמיד מצחיקה ומקורית. דניאלה גם כותבת מצוין וגם מאיירת נהדרת והכל במין נונשלנטיות שלווה. לא עושה עניין מכלום. פשוט תענוג״.
אורנה ננר, "לאישה": ״יש המון כותבים נפלאים ובעלי טורים שהם אנשים ברי דעת ויכולת כתיבה, אבל דניאלה לונדון לא דומה לכלום, מקורית לגמרי, ולכן היא המקום הראשון מבחינתי״.
נרי ליבנה, "הארץ": ״דניאלה מצחיקה אותי, כי היא כותבת על הדברים החשובים באמת, על החיים עצמם. אני לא מחמיצה אף טור שלה, אני אוהבת אותה נורא כיוון שתמיד יש לה אמירה חכמה על החיים. היא אישה בלתי מושלמת, כמוני, והיא מודעת לעובדה שקיומה איננו חד פעמי ושהשמש לא זורחת לה מהתחת. אני גם אוהבת אנשים עם הומור עצמי״.
אסף חנוכה, "כלכליסט": "בגלל היכולת לתאר אינטימיות משפחתית וזוגית, רק שבמקום להיות דביקה או סנטימנטלית היא מצחיקה ומעוררת הזדהות. מקור השראה אישי".
גפי אמיר, "לאישה": ״אני קוראת אותה כל יום שישי, היא כותבת מוצלחת והדרך שלה מעניינת אותי. אני מתקשה לגבש דעה על העולם והיא משנה את דעתי וגורמת לי לראות דברים אחרת. דניאלה כותבת לא פעם לגבי הורות: גם לה יש ילדים מתבגרים והתובנות שלה לפעמים מחדדות לי את הנקודה, מנסחות בבהירות משהו שידעתי אבל לא הצלחתי לנסח״.
אלון עידן, "הארץ": ״יש לה הומור בריא וקומון סנס וראייה מפוכחת של המציאות בלי כל הגלוריאיות הזו, והשכבה הפומפוזית בה עוטפים את החיים״.
עדי עוז, עורכת "את": ״בזכות הגאוניות שבפשטות, היכולת לקלוט את פסיפס הפרטים הקטנים שמרכיבים חיים של נשים בעת הזו, ובזכות היכולת הנדירה להיות מסוגלת גם לשלב בין האישי לפוליטי בצורה כל-כך עדינה ומדויקת״.
2. סייד קשוע | מוסף הארץ
בין הבוחרים: חנוך דאום, לוסי אהריש, לינוי בר גפן, ליאור דיין, שי גולדן, אסף ליברמן, ליאת בר און, חגי גולן
בלב הימים האפורים והמפוגזים של מבצע צוק איתן הסתובבו עיתונאים רבים בראש שפוף ועיניים שקועות ואמרו זה לזה, "קראת את סייד קשוע?"
קשוע אף פעם לא היה סמל אופטימי של דו קיום. היא התפרסם בימים אחרים של ייאוש, ימי האינתיפאדה השנייה. דווקא כיוון שאף פעם לא הייתה לו רבע אשליה לגבי המקום הזה. דווקא בגלל זה, המחשבה שהוא התייאש הייתה קשה מנשוא. כשקשוע, סופר ערבי-ישראלי כותב עברית, שתיאר במשך שנים במלים כל כך חדות את האירוניה והצביעות של החיים לצד יהודים בירושלים, כתב שהוא עוזב את הארץ, הרגשנו שנכשלנו.
קשוע כותב טורים אישיים כבר יותר מעשור: בהתחלה ב״כל העיר״ הירושלמי, אחר כך קיבל הצעה לטור ב"7 ימים" הנחשב, אבל אחרי שהתפטר מ״כל העיר״ החוזה בוטל בגלל בירוקרטיות בתוך ״ידיעות אחרונות״. בהמשך כתב ב״העיר״ ואחר כך ב״הארץ״. למרבה השמחה, הוא חזר לאחרונה לכתוב את הטור שלו במוסף, מביתו שבאילינוי.
הקולגות מרימות:
שי גולדן, "ליברל": ״הערבי ישראלי שכותב עברית יותר טוב מרוב הקוראים שלו, ושיודע לספר סיפור מרגש ומבריק של אין זהות במדינה שמאבדת את זהותה יום אחרי יום״.
חנוך דאום, "7 ימים": ״סייד קשוע כותב מתוך כאב ובכנות יוצאת דופן. הוא טוב. פשוט וטוב״.
לינוי בר-גפן, "את": ״סייד הוא גיבור טראגי-קומי, איש עם זהות אבל בלי מקום, איש משפחה אבל בלי בית, ישראלי במובן הגי אומלל-מצחיק של המושג״.
ליאת בר און, "לאישה": ״כי הוא חלק מתרבות הסופ״שׁ, כי הוא היחידי שמותר לו לכתוב על הכתיבה ועל מחסומי הכתיבה ועל חקר כתיבה״.
ליאור דיין, "סופהשבוע": ״ברור לי שאני הולך להסתבך פה ומסכן יחסים עם כל מיני אנשים, אבל יש אך ורק שני אנשים שאני קורא באופן קבוע ונאמן להם בצורה מוחלטת: הראשון הוא רון מיברג והשני הוא סייד קשוע, הכותב הכי מצחיק ללא שום ספק. הוא מביא איתו עולם שלם שאני לא מכיר, ויש לו מין קצב וזרימה בטורים ובשפה שאני לא מוצא אצל אנשים אחרים. הוא מצליח לשמור על עניין ולא לטרחן גם אם אין לו כוח לכתוב. הוא הסיבה היחידה שיש לי מנוי להארץ דיגיטל״.
3. דרור פויר | גלובס
בין הבוחרים: יובל סיגלר, חגי גולן, שי גולדן, נרי ליבנה, עמית סגל, פיני אסקל, רביטל ויטלזון-יעקבס, אסף ליברמן, יותם זמרי, ניר קיפניס
דרור פויר הוא אדם חושב. זה לא מובן מאליו, כי בעלי טורים רבים הם יותר אדם צודק: יושבים בכסאם ומטיחים ציונים ונקודות לעולם ולמה שקרה בו. כשקוראים את דרור פויר תמיד מרגישים שהוא התלבט, שיכול להיות שהוא טועה, אבל שאת מה שהוא כן למד והבין והשתכנע, הוא יסדר לכם בראש במכת ברק. בשבוע שעבר, למשל, הוא כתב בטור שלו: "תוחלת החיים ואיכות החיים הפכו להיות גרפים נפרדים לגמרי - זה שעולה וזה שיורד", ואמר ב-12 מלים מה שנהוג לומר, בדרך כלל, בסדרת כתבות מגזיניות ארוכות עם פרשנות ואינפוגרפיקות.
פויר, כמו רוב הכותבים ברשימה, כותב טור אישי כמעט מאז ומתמיד: בגלובס 12 שנה, ולפני כן בטיים אאוט ובדה מרקר.
הקולגות מרימות:
יותם זמרי, מקור ראשון: ״כי הוא הוא כותב מתוך מרירות קיומית שאני ממש מעריך״.
פיני אסקל, עורך "ליברל": ״דרור פויר חי את הטורים שלו - וזה הרושם הגדול שהוא מצליח להעביר בטוריו. כשדרור פויר כותב על איום ביורוקרטי או כשל חברתי ומוסרי שנקרה בדרכו, מתוך ידע רב, הבנה אמיתית ובעירה פנימית, נוצרת תחושת הזדהות כל כך שלמה ועמוקה עד כדי כך שאתה מניח הכול בצד ומרגיש שהנושא שעליו הוא כתב הוא הדבר היחיד שבו צריך לטפל עכשיו״.
ניר קיפניס, בלייזר: ״דרור פויר תמיד מקבל ממני צ'אנס כי הוא כותב על הכל. זה יכול להיות בהקשר רחב או על הילדים שהוא לקח לגן. אני אוהב את הסגנון וקו המחשבה שלו וכשאדם מתחבר לכותב ואוהב את מה שהוא קורא – הוא יקרא על כל נושא שבעולם״.
עמית סגל, חדשות 2: "כי הוא כותב מצוין ולעולם, לעולם לא חוזר על עצמו״.
שי גולדן: ״פויר הוא אדם מבריק וכותב מבריק שתמיד מצליח לכתוב גם על דברים מורכבים מאוד בלשון מאוד פשוטה״.
נרי ליבנה, הארץ: ״כי הוא כוכב רוק״.
3. מאיר שלו | המוסף לשבת, ידיעות אחרונות
בין הבוחרים: אורנה ננר, ירון לונדון, נתן זהבי, אריה גולן, ג׳קי לוי, עודד בן עמי, אסף ליברמן, אבי נוסבאום
קשה שלא לשים לב שבשלו – שדורג באותו מקום כמו פויר, עם אותו מספר קולות - בחרו בהרבה עיתונאים מפרופיל סוציולוגי מסוים, אפשר לקרוא לזה "אליטות ישנות". לשלו השכלה עצומה, עושר לשון ויושר אינטלקטואלי, וסמכות ספרותית שמעניקה לקריאה בו איזה תחושה של "עיתון של פעם", ואפשר לנחש שהוא אהוב מאוד על הקוראים המבוגרים של ידיעות. לא מזמן, כל המטען החברתי הזה התפוצץ, כששלו כינה בטורו את קים קרדשיאן "תחת" לאורך פסקה שלמה, והעיף את המוח לדור ה-Y שכבר חי תחת כללים אחרים.
שלו הוא הכותב הוותיק ברשימה שלנו, וטורו הוא בוודאי אחד הטורים האישיים הוותיקים בעיתונות הישראלית. הוא התחיל לכתוב ב-1991, ביוזמתו של משה ורדי, עורך ידיעות באותם ימים. ״בהתחלה הטור היה עמודה אחת בשולי העמוד", אומר שלו, "אבל לפני כמה שנים הוא נהיה עמוד שלם, ואני ביקשתי שהוא יהיה גם העמוד האחרון״. לתהליך הכתיבה יש לוח זמנים קבוע: ״הנושא לטור מתגבש במהלך השבוע: אני רואה חדשות ומציץ בעיתון, ואם עולה לי רעיון אני רושם אותו לפני שלא אשכח. ברביעי בבוקר אני מתחיל לכתוב, ובערב שולח טיוטה ראשונית של הטור למאייר ירמי פינקוס. אנחנו משוחחים, ובחמישי בבוקר אני מלטש ועושה שינויים, ואם קורים דברים מעניינים אני מוסיף״.
הקולגות מרימות:
אבי נוסבאום, "ישראל היום": ״מה שאני הכי אוהב בכתיבה של שלו זה שהוא תמיד מתחיל במשהו מאוד מאוד לא קשור לנושא שעליו הוא רוצה לדבר. למשל, מחיי המין של הצפרדעים בקיץ. אתה קורא ואומר לעצמך שהוא איבד את זה סופית - ואז הוא מגיעה השוואה מדויקת וחדה לכנסת או לטיסת השוקולד".
נתן זהבי, "סופהשבוע": ״את מאיר שלו אני קורא בקביעות מדי שישי. למה? בגלל השפה והראש שלו. בגלל שהוא איש חכם, בגלל שאני אוהב את העברית שלו ובגלל שאני אוהב כשהוא מדבר בשבחי הפרחים הפרפרים ושהשבילים, אותם הוא מכיר".
אריה גולן, רשת ב': ״למאיר שלו יש חוש הומור נהדר, עברית נפלאה ואני ממש לומד ממנו. הוא מפנה את המבט לא פעם גם לדברים אחרים כמו פוליטיקה, נופים, טבע וטיולים ואני אוהב לקרוא אותו״.
ג'קי לוי, "ישראל היום": ״שלו הוא אולי הנציג האחרון בעיתונות לדור ההוא, שמסוגל להעביר ביקורת חריפה וחותכת בלי שארגיש שהוא שונא מישהו. אני מייחס את העובדה הזו לכך שהוא האחרון בפוליציסטיקה הישראלית שמחובר לנופים לא עירוניים, לאדמה ולפרוסת לחם עם חמאה. הדימויים שלו שאובים לאו דווקא מהחוויות שהיו לו בבית הקפה בתל אביב אתמול, אלא מתאריכים וממקומות גדולים יותר".
עודד בן עמי, חדשות 2: ״אני אוהב את בחירת הנושאים ואת הכתיבה בגובה העיניים, את הציניות וההומור ואת הכנות, את העובדה שהוא כותב מה שהוא חושב ומה שהוא מרגיש״.
5. רענן שקד | 7 ימים, ידיעות אחרונות
בין הבוחרים: גפי אמיר, אריה גולן, טל ברמן, ניב רסקין, הילה קורח, מני אבירם
הטור של רענן שקד נולד כטור חדשני: גבר כותב על משפחה. לא בעקיצה של הפוך על הפוך, לא על תקן הגבר בעיתון הנשים שיביא לכם את הזווית, אלא פשוט ככה. זה לא נאמר בשם הטור, ואולי גם לא הייתה הצהרת הכוונות שלו – שקד כותב הרבה גם על "המצב", ועל פוליטיקה ואינטרנט. אבל רוב הזמן נדמה שזה המרכז: ילדים, זוגיות, עבודה, בית. החיים. וכששקד כותב על האפור הכהה של אמצע אחר הצהריים עם הילדים, כשלא רואים לא את ההתחלה ולא את הסוף, אתה יודע שהוא אומר לך את האמת.
כל הכותבים מתפתלים מכאבים בבחירת הנושא לטור, אבל שקד פיתח שיטה שלא תשאיר אותו בידיים ריקות: ״יש לי קובץ מלא ברעיונות, מחשבות ונושאים לטורים, דברים שאני צובר לאורך זמן ומאוד משתדל לא להשתמש בהם״, הוא מסביר את הסוד. ״זה קובץ שמיועד למקרה שאין לי שום דבר טוב יותר לכתוב עליו. אם אני רואה שיש משהו אקטואלי לחיים שלי, דחוף עבורי, משהו שאני חם לכתוב עליו, שמציק לי, שאני רוצה לומר עכשיו – אכתוב אותו, כך שהקובץ הזה ייפתח רק אם אין נושא ששואב ממה שקורה לי או ממה שקורה במדינה באותו שבוע״.
ואיך רענן כותב את הטור שלו? ״אני מתחיל לכתוב בראשון כדי להגיש אותו בשלישי בלילה. אם יש נושא שאני חם עליו ומפותח לי בראש הכתיבה יכולה לקרות מהר, אבל אם אני לא סגור על נושא או מתלבט בין כמה אני יכול לכתוב שלושה חצאי טורים ואז להחליט שלא בא לי על מה שכתבתי ולהתחיל טור חדש. טור כזה יכול לקחת כמה ימים של התבחבשויות, לעומת טור על משהו שבוער לי שיכול לקחת כמה שעות״.
הביקורות משבחות:
טל ברמן: ״רענן חד אבחנה ואני מזדהה איתו מאוד הרבה פעמים. יותר מהכל – הוא מצחיק אותי מאוד״.
אריה גולן: ״הטור שלו מעניין אותי לא רק כי הוא כותב מצוין אלא כי כותב את האמת על החיים שלו״.
ניב רסקין, מגיש רדיו וטלוויזיה: ״את הטור של רענן אני אוהב בגלל האינטיליגנציה וההומור, בגלל שאני רואה את החיים שלי בחיים שלו, וגם בגלל שהילדים שלנו באותו גן אז אני מקבל את התמונה המלאה מכל הכיוונים״.
הילה קורח, אשת טלוויזיה ובעלת טור ב"סופהשבוע": ״למדתי להעריך את הטורים שלו באמת רק כשנהייתי אמא, ואיך שהוא רואה וכותב על הורות זה משהו שבין שובר אותי לקורע אותי מצחוק, הוא באמת מצחיק אותי בשגעון״.
מני אבירם, "קסטינה": ״כי הוא חד, מדויק ואכזרי, כי אני קורא את הטורים שלו וצוחק בקול רם, כי הוא מדברר את האבהות שלי וכי גם לבן שלו קוראים איתי״.
עדי גרתי, "קשת": ״רענן לוקח מיתוסים של הורות ומפרק את הפרה הקדושה הזו לגורמים, זו החדשנות שלו. הוא כותב על דילמות שכולנו נתקלים בהן וזה הופך את הקריאה לנעימה״.
6. אלון עידן | מוסף הארץ
בין הבוחרים: ירון לונדון, גל אוחובסקי, טל ברמן, עדי עוז, דרור רפאל, בני ציפר
הפתעה! אלון עידן בדיוק החליט להפסיק לכתוב. "בדיוק השבוע אמרתי לעורך שאני לא מסוגל לכתוב יותר ושאני לוקח הפסקה לכמה שבועות", הוא אומר. "כתיבה של הטקסטים עולה לי בייסורים. אני לא מסוגל לכתוב יותר״.
אלון עידן כותב טורים אישיים בוריאציה זו או אחרת כבר כמעט 13 שנים, ״חלקם בכל מיני מקומונים נידחים שחלקם כבר לא קיימים היום". בשנים האחרונות הוא מתמחה בפירוק. מסתכל על השיחות השקופות והאוטומטיות שכולנו מקשקשים כל היום ומפרק אותן למשפטים שחוזרים על עצמם, למנטרות מנותקות, למלים ריקות, שלא אומרות שום דבר. "הכל בסדר", "לשריין", "מה שיהיה יהיה", "כן, מעניין", "זה מורכב", "זוגיות" ואפילו "טפנד".
ראשיתו של הטור במדור שנקרא ״המדד״, שעסק באישיות אחת כל שבוע: ״שי גולדן ערך אז את המוסף וחיפש מישהו שיכתוב מדור שינתח אושיות, שיפרק אנשים. לא ממש רציתי בהתחלה כי הייתי עמוס בדברים, אבל הסכמתי. לפני שלוש וחצי שנים הטור איבד את הגרף שליווה את הניתוח והפך לטקסט מלא. את השם ״המילה״ נתן לו מייקי דגן, העורך של המוסף בזמנו, חצי שעה לפני שהודפס לראשונה״.
כמו הכותבים האחרים, גם אלון עידן משקיע בבחירת הנושא לטור שלו לא מעט, אבל אצלו המצב מורכב במיוחד כיון שהוא גם עורך את מדור הדעות של ״הארץ״, מה שאומר שהוא רואה את הנושאים שלו הולכים ומתמעטים מול עיניו: ״זה החלק הכי קשה. אני קורא עשרות טקסטים ביום ורואה על מה אני כבר לא יכול לכתוב כי הנושא כבר מדובר. אני במצוקה בגלל שאני נחשף לכל הנושאים האלה, וכל שבוע אני מנסה לאתר משהו שלא חרוש. לא פעם אני מחפש דברים שקשורים בשפה – בגלל השם של הטור, ״המילה״. אם היו קוראים לו ״המשפט״, אולי זה היה נראה אחרת לגמרי. זה לכתוב על המובן מאליו באיזשהו מקום. אגב, לדעתי אני טועה לגמרי בניתוחים. יש פעמים שאני כותב משהו ואז הזמן עובר ואני חושב שמה שכתבתי היה קשקוש מוחלט״.
גם לעידן יש רוטינה של כתיבה, שהשתנתה עם השנים: ״אני הכי טרי בבוקר ואני כותב ביום. פעם הייתי מפנה לי כמה שעות ביום שלישי בבוקר כדי לכתוב את הטור, אבל הרגשתי שבגלל שיש לי אפשרות וזמן להסתבך – אני מסתבך. בגלל זה עברתי לשיטה אחרת, שהיא בעצם להרגיש שאין לי הרבה זמן: אני כותב ברביעי בבוקר כדי להגיש באותו יום אחר הצהרים וככה אני לא משנה והופך הכל, אסל באמת שזה נהיה יותר ויותר קשה. בשבועות האחרונים זה עלה לי בייסורים ולכן אני לוקח הפסקה״.
הקולגות מרימות:
טל ברמן: ״הכתיבה של אלון עידן מבריקה ומאוד אינטיליגנטית״.
עדי עוז: ״חברי היקר הוא לטעמי הכותב המקורי ביותר בעיתונות הישראלית. אלון מנתח כל סיטואציה - אישית, חברתית ופוליטית - דרך הפריזמה הפסיכולוגית, וכך מפרק כל מצב למרכיביו הראשוניים ביותר וגורם לך כקורא לראות את הכל בהיר וחד יותר. הכתיבה שלו כאילו פותחת דלת אל מאחורי קלעים שהיו שם כל הזמן ולא הייתה לך גישה אליהם. בעיני זו יכולת נדירה ומופלאה״.
נרי ליבנה: ״הוא בן אדם מבריק בעל רגישות מילולית בלתי רגילה״.
דרור רפאל, בעל טור ב"סופהשבוע": ״אלון עידן מאיר את הנקודה עליה הייתי צריך לחשוב לבד ולא חשבתי, בזוית פסיכולוגיסטית נכונה. אני קורא אותו ואז חושב לעצמי, למה אני לא כתבתי את זה? מעבר לזה הוא כותב כל כך טוב ומצומצם, כמו הצלפה שמשאירה אודם בעור אחריה. הוא תמיד שם את הנקודה בול במקום הנכון בטיימינג מושלם״.
בני ציפר, "הארץ": ״אני ממש אוהב את אלון עידן, ולא רק בגלל שהוא חבר לעבודה. אני אוהב שהוא משלב פילוסופיה רצינית שמראה את הרקע שלו ואת העובדה שהוא לא אומר אמירות פשטניות ושאפשר לקרוא את הטקסט המורכב שלו בכמה רמות – לתפוס רק את האמירות החיצוניות או להעמיק ולמצוא את המחשבה הפילוסופית מאחורי הדברים שלו״.
שישה המקומות הבאים:
7. ניסן שור | מוסף הארץ
בין הבוחרים: אביעד קיסוס, איתי ולדמן , גל אוחובסקי, מני אבירם, ליאת בר און, דרור פויר, יובל סיגלר
8. ליאור דיין | מעריב
בין הבוחרים: רתם איזק, לוסי אהריש, יותם זמרי, הילה קורח, מרסל מוסרי
9. רון מיברג | מעריב
בין הבוחרים: ליאור דיין, דרור פויר, נטע חוטר, טליה לוין, רזי ברקאי
10. נטע חוטר | מגזין mako
בין הבוחרים: מני אבירם, ליאת בר און, אבי נוסבאום, שי גולדן, עדי גרתי
11. חנוך דאום | 7 ימים
בין הבוחרים: עודד בן עמי, עמית סגל, קרן פלס, אורית נבון, ליהיא לפיד
12. דנה ספקטור | 7 ימים
בין הבוחרים: גפי אמיר, אסף חנוכה, רתם איזק, יובל סיגלר
סייעה בהכנת הכתבה: נועם ברדין