"אחרי שהתארסו יחד: התאומות נוי והדר בהיריון ראשון יחד!". כך סיכמו הכותרות את השנה האחרונה בחייהן של נוי והדר קרקו (24) – וזאת למרות שהן לא התארסו באותו אירוע אלא רק באותו יום, בטח שלא נכנסו להיריון יחד, שאמרו שוב ושוב בראיונות שלא תכננו את ההיריון המקביל, ושאי אפשר בכלל לתכנן דבר כזה. בכותרות, נוי והדר תמיד ביחד, בלתי ניתנות להפרדה.
הן התחתנו לפני שנה בחתונות נפרדות ונכנסו להיריון בהפרש של כמה שבועות. שתי נשים שנכנסות להיריון אחרי החתונה זה עניין שגרתי למדי, אבל דרך הפילטר התקשורתי גם ההיריון נכנס לנרטיב שמלווה תמיד את נוי והדר – הן עושות הכל ביחד, בלתי נפרדות, כמעט אותו בן אדם. הן מנסות היום לפוצץ את בועת הזהות ולהבהיר שהן שתי נשים נפרדות עם חיים נפרדים. חברות קרובות, משתפות פעולה, אבל ממש לא אותו בן אדם.
נויה (ששינתה את שמה לפני שלוש שנים) והדר חלקו את אור הזרקורים מאז שהיו ילדות קטנות, תמיד הופיעו ביחד, הנחו יחד תוכנית נוער, יש להן חשבון אינסטגרם משותף עם 362 אלף עוקבים (לצד החשבונות הפרטיים), הן חולקות עמוד ויקיפדיה וחולקות את הפריים כמעט בכל תמונה. הן כבר התרגלו לאנשים שמתייחסים אליהן כאל מקשה אחת – נוי והדר.
קל להסתכל מבחוץ ולחשוב שהן צמודות וזהות גם במציאות, אבל מספיקות רק שתי דקות של שיחה כדי לראות כמה האופי שלהן שונה. "כל אחת שונה שנות אור מהשנייה", נויה קובעת בהחלטיות. "הדר מאוד זורמת, אני מאוד עקשנית", והדר כמובן זורמת ומאשרת. "נויה יותר נתקעת על דברים ואני יותר משחררת".
כשנויה והדר התארסו באותו יום לשני חברים טובים, הכותרות על חתונה משותפת לא איחרו לבוא. אבל בניגוד למה שנרמז, התאומות לא רצו לחלוק את אחד הימים החשובים בחיים של כל אחת מהן. הדר מסבירה שהרעיון בכלל לא הגיע מהן: "אמא רצתה חתונה משותפת, חשבה שזה יהיה וואו, היא הייתה ממש בעד. אבל בוא, מה קשור? בהתחלה אמרנו שתכלס האורחים שלי זה גם האורחים שלה, והחברים של ליאו ולירוי זה אותם חברים. אז חינה עשינו ביחד".
נויה: "בחינה היה מאוד כיף, מסיבה גדולה, שמחה, אנשים התרגשו ברמות, ממש עפו על זה. זה גם חינה, לא צריך להגיע לשתי חינות. בקשר לרעיון החתונה המשותפת, בהתחלה אמא שלנו אמרה שזה יהיה מטורף, 'זה יגיע להוליווד, לכל האתרים בעולם'. היינו באופוריה של ההצעה, לא חשבנו על זה כמשהו פרקטי, אמרנו שזה רעיון. אבל להדליף את זה לתקשורת ולהגיד 'חתונה משותפת'? מיד סידרנו את זה והדגשנו בפני כולם שלא תהיה חתונה משותפת".
כל אחת רצתה את היום המיוחד שלה?
נויה: "ברור, מי רוצה להתחתן יחד עם אחותה? זו אפילו לא מחשבה".
הדר: "ברגע שכל אחת לקחה מפיק והבינה איזה חתונה היא רוצה, הבנו כמה זה קשה לתכנן חתונה אחת. אז חתונה כפולה? אמרנו 'אמא, כפרה, קחי רגע אוויר'. בסוף זה אנחנו ולא את, תצאי מהתמונה".
אתן שתיים, אתן לא צריכות אף אחד
אמן של התאומות, יעל, ליוותה את הקריירה שלהן מילדות. נויה מספרת שהיום היא רואה איך אמא שלה חיזקה את הזהות המשותפת שלהן, עם היתרונות והמורכבויות הכרוכים בכך. "אני חושבת שגם התאומוּת שלנו, זה משהו שרק עכשיו אני יכולה להבין אותו, זה גם קרה מאוד בגללה. היא כל הזמן גרמה לנו, מגיל אפס, להתלבש אותו דבר, להיראות אותו דבר, אותו בגד מגיל קטן".
הדר: "אנחנו היינו נקודת האור שלה בחיים".
נויה: "סבבה, אבל זה הגיע ממנה. אם היא הייתה אומרת 'היום נוי תלבש שמלה ורודה והדר תלבש שמלה סגולה', אז היה קצת שוני. אבל היא כל הזמן גרמה לנו להיות אותו דבר, ללבוש אותו דבר, לאכול באותו הזמן וגם לאכול את אותו דבר. היא לא עשתה הבדלים בינינו, גם בגנים שהיא שמה אותנו בהם היא דאגה שהצהרון יהיה ביחד. אמא דאגה להגיד לנו, 'אתן כוח, אתן שתיים, אתן לא צריכות אף אחד'. זה מחזק, אבל בגיל 17–18 את אומרת, טוב, אני כבר בזכות עצמי".
היום אתן בחיים כבר לא תתלבשו אותו דבר?
הדר: "עכשיו כבר לא אכפת לנו, אנחנו לא קיצוניות".
נויה: "כי עכשיו זה מגיע מאיתנו. פעם לא הייתה לנו בחירה, לא אמרנו 'אמא, אנחנו לא רוצות', היינו אומרות 'או-קיי תודה, איזה כיף'. כל התמונות שלנו בילדות, הכל אותו דבר. תחפושות בפורים, אותה תחפושת".
לא רציתן תחפושת אחרת?
הדר: "עובדה שלא, לא רצינו, באמת שהיינו ילדות טובות, זורמות וממושמעות. אולי גם קצת פחדניות, 'מה שתגידי אמא'. אם אמא אומרת זה קדוש, אי אפשר אפילו להתווכח איתה, ואם היא מבקשת אנחנו עכשיו מיד עושות. לא היה לנו את הקטע הזה של גיל ההתבגרות, 'אמא! אל תדברי איתי!'. לא היה. בגלל זה אני אומרת שגיל ההתבגרות שלנו הגיע מאוחר, בגיל 20. אני חושבת שהיום, אחרי שכל אחת למדה את מה שהיא רוצה ללמוד, ובחרה את הקן המשפחתי שלה..."
נויה קוטעת אותה עם דוגמה נוספת: "את זוכרת שהיא אמרה לנו שאנחנו צריכות ללמוד את התואר שלנו ביחד? באמת, כשהדר נרשמה לתואר שלה, אמא אמרה לנו 'תלמדו יחד, יהיה לכן הכי קל'. אמרתי לה, 'אמא אני לא רוצה, אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה, זה יותר מסקרן אותי', והיא התעקשה, 'אבל חבל, נויה, תלמדי עם הדר, יהיה לך יותר קל, תעברו את זה בקלילות'. בסוף הלכתי ללמוד פסיכולוגיה, וזאת הייתה הבחירה הכי טובה. הכרתי חברות חדשות, הייתי בזכות עצמי, אני לא רואה את אחותי בקמפוס, יש לי לימודים תובעניים של שמונה שעות ביום, ארבעה ימים בשבוע, אני מסתדרת בכוחות עצמי, לומדת גם על תהליך של גידול וחינוך ילדים. תאומים, אחים, משברים בחיים".
לומדים הרבה על מחקרי תאומים בפסיכולוגיה.
נויה: "נכון. יש איזה מחקר שאני זוכרת, שלקחו זוג תאומים, שמו כל אחד בסביבה אחרת ואז הפגישו ביניהם אחרי כמה שנים והראו במה הם עדיין דומים למרות השינויים הסביבתיים ובמה הם שונים. שניהם אוהבים אוכל ספציפי ושונאים אוכל אחר, וזה אנשים שונים שגדלו בסביבות שונות. בסופו של דבר זה גנים, אנשים לא מבינים את זה. אני והדר זהות מבחינה גנטית, גם אם אנחנו רוצות וגם אם אנחנו לא רוצות".
ומצד שני גם הלבישו אתכן אותו דבר.
נויה: "הסביבה התאימה בינינו מאוד, יתר על המידה אפילו. אם לי היו תאומות הייתי מלבישה אותן שונה מאוד, לא הייתי עושה אותן דומות מדי. כל אחת צריכה להיות בפני עצמה".
אחת בשביל השנייה, תמיד
תהליך ההתבגרות של נויה והדר כנשים עצמאיות מחוץ לצמד "נוי והדר" היה כרוך גם בכאבי גדילה טבעיים. ההתרחקות המקצועית הגיעה לשיא לפני כשנתיים, עם החלטה לצאת לדרכים נפרדות. הפרידה המקצועית, כפי שתוארה בתקשורת, לא שרדה זמן רב והן חזרו לשתף פעולה. אבל נויה מתנגדת אפילו למיתוג התקשורתי של מה שהן עברו כפרידה. "איזו פרידה? זאת מילה מאוד לא נכונה", היא מתרעמת. "זה שדברים לא הסתדרו בינינו גם מבחינה אישית וגם מבחינה מקצועית, זו לא פרידה, זו קצת התרחקות".
הדר: "מה שהיה היה, ולדעתי זה היה משהו מאוד טבעי ונורמלי. בנות שמגיעות לגיל 20 מתחילות לחשוב על העתיד מכל הזוויות, ויש לכל אחת את הרצונות שלה, הרבה פעמים היו לנו את אותם רצונות, בחלק מהמקרים מישהו רצתה משהו אחד והשנייה רצתה משהו אחר. אבל כל מה שקורה אצלי ואצל נויה בחיים הוא תחת זכוכית מגדלת, כל דבר כמובן ישר מתפרסם. בוא, אם עכשיו היינו פחות מוכרות, זה לא היה מעניין אף אחד. בסוף הריב שלנו עשה לנו ממש טוב, נתן לנו למצוא את השאיפות המשותפות שלנו, זה משהו מעולה שקרה".
איך חזרתן לקשר?
נויה: "זה לא שזה היה נתק מוחלט, אנחנו משפחה, אנחנו אחיות. התרחקנו קצת אחת מהשנייה, כל אחת הבינה מה היא רוצה, מה היא פחות רוצה. כל אחת הייתה בקמפיין אחר, ופתאום לעבוד לבד – היה בזה משהו שונה, והשונה הזה זה לא משהו שהייתי רוצה. חשבתי עם עצמי, 'זה מה שאני רוצה לעשות פתאום באמצע החיים, להתנתק מאחותי ולפתח לעצמי קריירת סולו?' והתשובה הייתה לא. זה פחות התאים לי באותו שלב. לעבוד עם הדר זה משהו שהוא רגיל לי, נכון לי. יותר כיף לי לעבוד איתה".
הדר: "ברור, הכי כיף בעולם. יש לנו כוח מטורף ביחד וחשוב היה לנו לנצל אותו, וידענו לדבר על הדברים, ידענו לסלוח. בחיים לא רבנו, או-קיי? חוץ מהנתק הזה שהיה, לא רבנו מעולם, אנחנו בנות של שלום. החזרה הייתה מאוד טבעית. כמובן שדיברנו, כל אחת אמרה מה היא הרגישה מהבחינה האישית ומהבחינה המקצועית, הבנו אחת את השנייה, וחזרנו לקשר. והנה אנחנו פה היום".
נויה והדר היו שם אחת בשביל השנייה מאז ומתמיד – בפרידה בין ההורים, עם אמא שלהן, במשפחה החדשה של בעלה השני ולפני כשנה כשהיא התגרשה בפעם השנייה. יש להן אחות קטנה מהגרוש של אמן, שעמו הן כבר לא בקשר. בכל השינויים והטלטלות, תמיד נאחזו זו בזו. "אמא שלנו עבדה מאוד קשה, לא הייתה הרבה זמן בבית", נויה משחזרת, "היינו הרבה אצל סבתא שלנו ואצל דודה שלנו, והיינו אחת עם השנייה, אז כן, אנחנו היינו צמודות אחת לשנייה, וכל החיים שלנו היינו ביחד".
הדר: "גם דאגנו מאוד אחת לשנייה, ברמה של 'את רעבה? בואי נלך לאכול'. דאגה אימהית. מגיל קטן הבנו שאנחנו צריכות אחת את השנייה ושמרנו על הקשר הזה. כשהגענו לגיל 20 כזה, עוד לפני הנתק המקצועי, כל אחת הרגישה שהיא צריכה להיות יותר בשביל עצמה, זה חלק מהתבגרות, בסופו של דבר אתה מתבגר ואתה מבין שאתה חי את החיים שלך".
נויה: "אני חושבת שזה שלב שהוא אופייני לתאומים זהים, שכל החיים התרגלו לחיות אחד לצד השני – ההבנה שיש לך את אחותך ויש לך את החיים שלך, האינדיבידואל שהוא אתה. כשהיינו צעירות, בגלל הגירושים של אמא והחיים שנוצרו, נאלצנו לדאוג אחת לשנייה. היום הדאגה הזאת מיותרת. היום אני דואגת לעצמי, לבעלי ולקן המשפחתי שלי, וגם היא. אנחנו סומכות אחת על השנייה. אני יודעת שהדר מסתדרת כמעט בכל סיטואציה, והפוך".
הדר: "היום אנחנו יותר חברות ושותפות לעבודה, פחות מנסות לשמור אחת על השנייה. כל אחת מרגישה הרבה יותר בטוחה שהיא עומדת בזכות עצמה, גם אם אחותי לא בסביבה, אני בטוחה בעצמי, אני סומכת על עצמי".
מצאתן מקום שהוא ביחד ולחוד?
נויה: "שזה המקום הכי טבעי. היינו צריכות לעבור את כל מה שעברנו בדרך כדי להגיע לנקודה הזאת".
היקום זימן את זה
לפני שלוש שנים שינתה נויה את שמה. גם אם במהלך השיחה מתפלק לשתיהן "נוי" לא פעם, נויה מברכת על השינוי שקרה בעצת רב. "זה סיפור מרגש שאני לוקחת איתי כל החיים", היא מעידה. "לפני שלוש שנים הלכתי עם אמא שלי לרב. הייתי בתקופה יחסית מורכבת בחיים, אחרי פרידה, ואמרתי 'אני רוצה ללכת לרב, לדבר איתו, לפתוח בפניו דברים שאני מרגישה, ובואו נראה מה הוא יגיד'. הדבר הראשון שהוא אמר לי זה שאני חייבת להוסיף ה"א לשם, ואמרתי טוב, מה יש לי להפסיד. הוספתי ה"א לשם ואחרי כמה חודשים הכרתי את לירוי".
התאומות התארסו באותו יום, במקומות שונים, בהצעת נישואים מתואמת – שכיכבה במדורי הסלבס. היום הן בהיריון, בהפרש של כמה שבועות, גרות במרחק כמה דקות נסיעה, וגם הבעלים, ליאו בורנשטיין ולירוי טיסונה, חברים טובים מילדות. שניהם מהרצליה ושניהם עובדים... ניחשתם נכון, בהייטק. הדר מתחילה, "ליאו עובד בחברת הייטק", ונויה משלימה, "ולירוי עוסק במחשבים, יזם בתחום ההייטק. שניהם כזה מאותו תחום. הם מאוד חרוצים, זה נראה לי הסוד להצלחה, עובדים קשה. לירוי הוא מאוד אחראי, מאוד בוגר, שאפתן ועצמאי. מיד ראיתי שאנחנו מתאימים".
הדר: "הוא גם חיזר אחריה במשך שלושה חודשים, לא בדיוק הותיר לה ברירה".
נויה: "הוא לא ויתר, שלח לי כמה פעמים פרחים, ניסה להגיע אלי בכל מיני דרכים, דרך אמא שלי, דרך חברות של אמא שלי".
הדר: "הוא ממש עשה עבודת שטח. ואז הוא פגש אותה ברמזור...".
נויה: "אנחנו נותנות לו ספוילרים... אז נתחיל מההתחלה, שיהיה לך מסודר. אני הייתי באיזשהו יום עם חברה שלי, הוא ראה אותי ברכב והוא היה ברכב שלו. הוא נסע אחריי, חיכה שנהיה באותו מקום אחד ליד השני ברמזור ואז הוא הסתכל עליי, הסתכלתי עליו בחזרה והמשכתי לנסוע. שעתיים אחרי זה חיכה לי זר פרחים בבית של סבתא שלי בחדרה, והוא השיג את הטלפון שלי".
הדר: "בחור מאוד אסרטיבי".
נויה: "הוא רצה להתחיל איתי תקופה, אבל הוא לא רצה לשלוח הודעה באינסטגרם כמו שכולם עושים. הוא הכיר מישהו שהכיר מישהו, הוא עשה את כל עבודת השטח הזאת כדי בסוף להגיע אליי".
הדר: "ובסוף נפגשתם ברמזור. איכשהו היקום זימן את זה".
והדר, איך את וליאו נפגשתם?
נויה: "אני ובעלי לירוי שידכנו בין הדר לבין ליאו. היה איזה יום אחד שיצאתי עם לירוי, ממש בהתחלה, הוא רצה שאפגוש את החברים שלו. הדר הייתה אחרי פרידה, היא אמרה לי משפט: 'תלכי, תסתכלי על כל החברים שלו, תראי אם יש שם את בעלי לעתיד'. ככה היא אמרה, במילים האלה, אני נשבעת. אני מסתכלת עליה ואומרת, 'הדר מה עובר עלייך?'. היא אומרת לי 'נוי, יש לי תחושה', היא כנראה הרגישה, יש לה אינטואיציה".
הדר: "אין לי מושג מאיפה זה בא לי. משהו בבטן אמר לי. נויה לא רצתה ללכת, אני ארגנתי אותה, איפרתי אותה, הלבשתי אותה, עשיתי לה בייביליס, אמרתי לה, 'נויה את חייבת ללכת'. פשוט הרגשתי שהיא צריכה ללכת. הרי אם היא לא הייתה הולכת לשם, לא בהכרח היא הייתה פוגשת את ליאו. בעלי נוסע המון לחו"ל, אז פתאום היא רואה אותו בין כל החברים שלו שם".
נויה: "זה היה ממש מפגש עצום עם המון חברים. לירוי כבר ידע שזה יהיה ליאו, הוא אמר לי מלפני, 'יש לי חבר בול לאחותך', אני אומרת לו, 'לא יודעת, אתה צריך להבין, אחותי לא תצא עם כל אחד'. הוא אומר, 'תקשיבי, בול לאחותך'. אמרתי 'בסדר'. הוא אמר לו לשים את החולצה הכי יפה שלו, להתחתך, 'אני רוצה שתבלוט'. אני מגיעה לשם, רואה את כל החברים שלו, פתאום אני רואה מישהו, אני אומרת 'אמא'לה, זה בול בשביל הדר, בול'. הוא היה נראה בן אדם טוב, טהור, בדיוק מה שהיא צריכה. אמרתי ללירוי שנראה לי שהם מתאימים, ואז קבענו דייט ארבעתנו, נסענו לכותל".
למה דווקא לכותל?
הדר: "אין לי מושג למה, יש דברים בחיים שפשוט מובילים אותך למקום ולזמן ולסיטואציות, וזה אחד מהם. אמרתי לנוי לפני כן, 'אם אני רואה שהבן אדם לא נראה לי, אחותי, אני לא נוסעת איתכם'. אבל אז משהו קרה, זה הכי אהבה ממבט ראשון".
תיק של אישה בת 50
ההחלטה להתחתן בגיל 24 אינה שגרתית בימינו, בטח לא לאחיות שראו את אמא שלהן מתגרשת פעמיים. "אמא שלנו התחתנה בפעם השנייה לפני 17 שנים", נויה מספרת, "היינו בנות 8, ולפני שנה, בדיוק כשקיבלנו את הצעות הנישואים, היא התגרשה בפעם השנייה. זה עוד יותר חיזק אצלנו את ההבנה שצריך לעשות בחירות נכונות בחיים, לחשוב על כל ההיבטים של החיים, לדעת איך לתחזק זוגיות. היום אני בת 24, יש לי כלים. יש לי ניסיון וזוויות שראיתי בחיים".
הדר: "תיק של אישה בת 50. אנחנו עברנו פעמיים גירושים של אמא שלנו, גם מאבא שלנו וגם מהאבא החורג, למדנו מזה".
אז איך אחרי כל זה מתחתנים בגיל צעיר?
נויה: "כשאתה מוצא את הבחירה שלך אחרי שעברת וראית בעיניים שלך את אמא שלך ומה שהיא עוברת, אתה יודע טוב מאוד מה אתה מחפש, זה מדייק אותך, זה אומר לך או-קיי, זה בן אדם, איתו אני מתחתנת. ולמה בגיל צעיר, כי אתה רוצה גם משפחה משל עצמך. יש לך את האיזון של מה שאתה יודע שאתה צריך וחשוב לך עד 120 ויש לך רצון שתהיה לך משפחה משלך".
אי אפשר לדעת מה היה בעתיד.
"ברור, אבל כמו שאמרתי, יש לי בתיק מלא כלים ואני כבר יודעת לעשות ניתוח והבנה, הראייה שלי היא לא לעכשיו, היא ל-20 שנה קדימה. ברור שאני רוצה שיהיה הכי טוב בעולם, ואני יודע שהבסיס שיש לי עם בעלי הוא בסיס מעולה. עם זה אני יכולה לעבוד. בתור ילדה שראתה את אמא שלה מתגרשת פעמיים, אני הבנתי מה אני צריכה, מה אני רוצה. אנחנו בתור ילדות ראינו לא פעם את אמא שלנו מתפשרת, ולמדנו לא להתפשר".
הדר: "ברגע שאתה פוגש את הבן אדם שאתה יודע שיש לך את החיבור הנכון איתו ושיש לך את הזוגיות הבריאה איתו אז אתה יודע שאתה במקום הנכון. לאור מה שראינו, הבנו בדיוק איפה כל אחת נמצאת".
נויה: "אמא שלנו תמיד אומרת לנו שאנחנו הכי מוכנות בעולם לכל מה שקורה ביחסים, כי זה לא קל לתחזק זוגיות, לראות את האור בקצה המנהרה, להסתכל על הטבעת ולהגיד 'טוב, אנחנו ביחד'. היה לי חשוב להכיר גבר שההורים שלו נשואים באושר ועושר. זה היה מאוד חשוב לנו. גם ההורים של ליאו וגם של לירוי נשואים מעל ל-40 שנה".
ולמה החלטתן להפוך לאמהות בגיל צעיר?
נויה: "זה חלק מאיתנו, אנחנו אמהות קטנות עוד מילדות. יש לנו אחות קטנה בת 13 שבילינו איתה את כלל הרגעים הראשונים בחיים, גם עזרה של טיפול, האכלה, קילוח, הרדמות. היינו מאוד פעילות בגידול שלה. גם כי היינו גדולות וגם כי רצינו, אנחנו מאוד אוהבות ילדים. אמרתי לעצמי מגיל צעיר שאני הולכת להיות אמא, זה משהו שידעתי על עצמי. הכי חיפשתי בעל בעולם".
הדר: "מגיל 18 אני כבר אומרת 'ממממ... מי יהיה בעלי'".
נויה: "אף פעם לא היינו בזוגיות רק כדי להיות בזוגיות, תמיד ראינו בזה משהו עם עתיד. לילד או לילדה יש מקום בחיים שלי, אני מחכה להיות אמא, להתמסר ממני ליצור קטן משלי. עברתי את החיים הכי מורכבים ומלאים, גיל זה רק מספר. אנחנו הרבה יותר מבנות 24".
השתתפה בהכנת הכתבה: יפעת הללי אברהם
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: אייל חג'בי | שיער: אבישי מסטי | איפור: אלכס סיבקוב | הפקה: אור-אל רבינוביץ' | סוכנות: נופר אלון