דיון על פרוצדורות פרצוף של נשים
אחרי שכולנו הבענו את דעתנו על מרגול, בתוספת בדיחות וממים, התרגלנו והסכמנו שהיא נראית מעולה ושבכלל, מה זה ענייננו? שכל אחת ואחד יעשו עם הפרצוף שלהם מה שבא להם ואחרי זה יהיו בטלוויזיה כמה שמתחשק להם. ובסדר, מותר להגיד מה שבא לנו, זאת מדינה חופשית, אבל אנחנו יכולים רגע לחשוב גם על משטור נשים, על משפטים כמו "מתלבשת לא לגילה", על האופן שבו מנטרלים נשים במרחב, על איך זה מבאס להזדקן כי אם את לא עושה כלום יקראו לך זקנה ומוזנחת ואם את כן עושה משהו יקראו לך מפוחלצת ויגידו שהגזמת, ועל איך שאין באמת דרך לצאת מכל זה - אבל שלהשתתף בפחות דיונים על פרצופים של נשים זאת בהחלט התחלה טובה.
פוסטים של האקדמיה ללשון
והשיתופים שלהם, שהם לא יותר מווירצ׳ו סיגנלינג של המשתף כאיש שפה ומילה, אדם בגבוה, שמתעניין בתחדישים לשוניים והעברית היא הגיבורה האמיתית של חייו. מה לעשות, שפה תמיד הייתה הון, אמצעי להנכיח מעמד וגם להתעליין על הזולת. אבל האמת היא שהתחדישים הללו, שכמעט אף פעם לא תופסים, והאטיטיוד הגבוה-אך-נגיש וחצי היתולי הזה של האקדמיה בפייסבוק מרגישים בעיקר מטרחנים. אז די, אפשר לחדול, יש דרכים יותר כיפיות להתנשא על אחרים.
מוצרי pro עם חלבון
במבה עם חלבון? במבה??? כמה חלבון נדמה לכם שאתם צריכים? כולם צורכים מוצרים מועשרים בחלבון כאילו הם מפתחים את גופם באימוני כוח יומיומיים על מנת להפוך לאחד מגושי השרירים המשומנים והשזופים מתחרויות האייטיז. אבל אתם לא, אתם צריכים לאכול חלבון במידה מספקת ובריאה, קצת יותר משאתם אוכלים פחמימות אם אתם בתהליך הרזיה (למרות שבטח גם זו קונספציה שתופרך בקרוב), אבל בטח לא בכמויות שמצריכות יוגורטים, חטיפים ואפילו פסטות בתוספת חלבון. ככל הנראה אתם אוכלים יותר חלבון משאתם צריכים, וגם אוכל פחות טעים משמגיע לכם. אז אפשר רגע לנוח עם איזו פחמימה, או סתם להיות סבירים ומידתיים במשהו אחד בעולם?
סטוריז של כולם מאותו המקום
הבנו, הייתם ביאיוי קוסמה, כולם היו. גם כאן, יותר מהכל, מדובר בסימון. וזה בסדר, כולנו עושים את זה, כולנו רוצים שיראו באינסטגרם שאנחנו אנשי תרבות עם מלא חברים ותחומי עניין. אבל כשכולם עושים את זה, ועם אותן התמונות בדיוק, התוצאה היא גנרית ומפדחת.
וזה לא שאנחנו מהנודניקים של "תחוו חוויות, אל תצלמו", ממש לא, צילום הוא דרך לשמר זכרונות ולחלוק חוויה ולהגדיר את עצמנו בעולם, אבל כשאין אף סיבה לצילום מלבד שאחרים יראו שהייתם - אז הוא חסר טעם. אז לכו לקוסמה, ותרו על הסטורי ונסו לראות איך אתם מרגישים. זו תערוכה באמת יפה, גם אם איש לא ידע לעולם שהייתם בה.
סטיקרים של סדרות
ואולי גם סטיקרים באופן כללי. בואו נודה שירד לנו, חלק מהם מרגישים לפעמים כמו הטרדה מינית. ובכלל, כשהם כיפיים הם חתרניים, מרושעים וקצת עקומים, ובטח לא משוחררים אלינו באופן ממוסד על ידי תאגיד כאמצעי מלאכותי לקידום סדרה, מוצר או אדם.
משפיעני רשת
הסטוריז הם כלי עם המון פוטנציאל שאפשר ליצור בעזרתו תוכן מקורי, אישי, בלתי תלוי בגופי שידור ובקבוצות מיקוד. מקום שאפשר להתבטא בו ואפילו, במידה מסוימת, להתממש יצירתית. כל היופי הזה, ומה שיצא זה סטוריז בתשלום עם המלצות לשואב אבק ומקבצי סיסמאות גנריות ופילטרים אחידים. ובסדר, זה הגיוני, במיוחד בהיפר-קפיטליזם, אבל אולי, השנה, אחת ההחלטות שלנו צריכה להיות להפסיק לצרוך תוכן לא באמת מעניין. החיים קצרים, אנפלו.
ביופיקס
כמות הסרטים שמבוססים על חייהם של אנשים אמיתיים הייתה מפלצתית ב-2021, ולמרבה הצער לא עושה רושם שזה טרנד שעומד להסתיים. בין אם אלו ונוס וסרינה וויליאמס, ארית'ה פרנקלין, בילי הולידיי, "בית גוצ'י" ועוד אינספור, שנשענים על קורותיהם המסעירות של אנשים מסוימים, חלקם עוד חיים. תמיד זה בכיכוב שחקנים מפורסמים שעוברים שינויים פיזיים מרחיקי לכת או שעות של איפור כדי להיכנס לדמות ואחרי זה גם מתראיינים על הקשר הרגשי אליה. לפעמים זה מדהים, לפעמים זה פח זבל, כך או כך יש כל כך הרבה כאלו שאי אפשר להימלט מהתחושה שהלוואי שמישהו ימציא כבר משהו. ישתמש בסקיל ההוא, נו, איך קוראים לו, דמיון, כדי לכתוב סיפור שאף פעם לא באמת קרה.
הפתיח "דעה לא פופולרית"
שאחריו תגיע, תמיד, הדעה הכי פופולרית, מיינסטרימית, חנפנית, ממסדית ונורמטיבית. שאין שום בעיה עם להביע אותה, פשוט בלי ההקדמה המביכה הזאת, שמנסה להוסיף לגבב הגנרי גם ארומה של אומץ וחתרנות. די, אתם לא מנסים להגיד משהו אחר אלא לקבל לייקים, כולם חושבים כמוכם, שחררו.
להזמין הביתה אוכל
האם זאת באמת תהיה דעה לא פופולרית? מיד נגלה. נושא הזמנת האוכל הביתה יצא משליטה. וזה לא על וולט עם תנאי ההעסקה הבעייתיים שלהם (שראויים לדיון משל עצמם), אלא אנחנו, ומה אנחנו מסכימים להכניס לגוף ולהוציא מהכיס ובאיזו תדירות. כמות הכסף שאנשים מוציאים על הזמנות אוכל יומיומיות הביתה מטורפת. וזה בסדר, לכולנו הייתה שנה קשה, אבל בואו ניקח את 2022 כשנת ריפוי קולינרית, כזו שבה נאכל בבית דברים שהכנו בעצמנו. ולא, זה לא בהכרח אומר לבשל, גם סתם לקחת רגע ולהכין לעצמנו פיתה במקום להזמין עוד עסקית עובד. ואתם תגלו את זה בעצמכם - ברגע שיוצאים מהלופ הזה, פתאום הזמנות האוכל היומיומיות נראות מופרכות, מושחתות ומגעילות – כלכלית וקולינרית.
תכניות טלוויזיה על זוגות וזוגיות
אנחנו כל כך מבועתים מגסיסתה של המונוגמיה, שאנחנו לא מפסיקים לחטט בה, לנסות להבין אם זה אבוד, מה אפשר להציל ומה יגיע אחריה. אחד התוצרים הוא מבול סדרות על יחסים וזוגיות שמנסות לפרק את המודל הזה על שלל מופעיו, רעילים פחות ויותר. והאמת שדי, נמאס. כמה אפשר לראות זוגות גרועים, אנשים שמנסים "לעבוד" - כי זאת הטרמינולוגיה הנוכחית שנקשרת לקונספט, כאילו אין לנו כבר קריירה - על הקשר שלהם, ולהתנשא עליהם מול המסך? אז בואו נגיד את זה כמו שזה: כל הזוגות דפוקים בדרכם וחלקם ייטב אם יתגרשו; ראוי לחשוד בכל מטפל שמגיע לטלוויזיה כדי לעשות את העבודה שלו (וגם בכל זוג); אפשר להתקדם הלאה לתכנים אחרים.
שובם של המכנסיים הנמוכים
פשוט תגידו לא.
המילים "פוסט קורונה"
תגידו, אתם רציניים? אתם קולטים איזה עין אתם פותחים פה? כל פעם שיש כותרת עם המילים "פוסט קורונה" מוצאים וריאנט חדש. אנחנו לא בשום פוסט, אנחנו בפנים, עמוק, במהלך, תוך כדי, בעידן. מובן?
וריאנטים חדשים
עכשיו זה האומיקרון, לפני כן היה הדלתא, מה יהיה הווריאנט הבא? ואולי נקבל הזדמנות לבחור אותו בעצמנו בתכנית ריאליטי ואז לשלוח אותו לאירוויזיון כדי שיתקע באירופה? או שאולי פשוט לא יהיה אחד? אפשר? אפשר שזה פשוט ייגמר? מצד אחד, יש נטייה להתמלא בתקווה לקראת השנה החדשה. ומצד שני, כולנו זוכרים איך כל עניין התקווה נגמר עם 2021.
מבצעי נובמבר
כמו כל דבר שמצליח, גם שישי השחור של נובמבר הפך לחודש שלם של סיילים והנחות ומבצעים ויום הרווקים וסייבר מאנדיי ואיך שלא תרצו לקרוא לדבר הזה שבו העולם נכנס למקבילת השופינג של מתקפת אכילה רגשית שלאחריה, כמקובל, מרגישים בעיקר בחילה. אז די עם נובמבר. ובכלל, די. יש לנו מספיק, קנינו הכל, לא נצטרך יותר כלום בחיים. בואו ניקח שנה אחת של שקט, של מדיטציה מתחת לשמיים ושל רוח שנושבת בכרטיס האשראי. שנה ללא קניות. מה אכפת לכם לנסות?
ידיעות על הקפאת ביציות
היי סלבריטאיות מדרגים משתנים כל הכבוד שלקחתן שליטה על גורלכן והחלטתן להקפיא ביציות או עוברים או כל מה שעושים במסגרת ההגיונית של דאגה לפוריות ולילודה עתידית, אתן נהדרות! וזה אייטם ממש לא מעניין, בטח כשהוא מגיע בצירוף קריאת "צאו לי מהרחם" גנרית. בואו ועזרו לנו לשמור על מרחק הגיוני מכל רחם שלא שייך לנו.
שאלות ותשובות בסטוריז
איזה מסווה לא מתוחכם לשאיפה הנרקיסיסטית של אנשים להתעסק רק בעצמם. כל מי שמחליט לעשות סשן שאלות ותשובות בסטוריז עלול לחטוף את כאפת המסיבה שאיש לא בא, וזה עוד המצב העדיף. כי אם יש שאלות, כל העסק מקבל באופן מיידי מאפיינים נפוחים ומלאי חשיבות עצמית (בחוסר הלימה מוחלט לכך שהם לא נמצאים בראיון אמיתי אלא מדברים עם אנשים שעוקבים אחריהם באינסטגרם) כולל תשובות ארכניות וחסרות מודעות עצמית. אז בואו פשוט נתחיל עם התכווננות רגשית של כל הדבר הזה: אתם לא רוצים לענות על שאלות, פשוט נורא בא לכם לדבר על עצמכם כרגע. קחו את זה מכאן.
תחליבי רחצה בריחות של קינוחים
אף אחד לא רוצה להסתבן בתחליב רחצה בריח מלבי, גם לא בניחוח פנקייק בננה או עוגת חד קרן. אלו ריחות עם אסוציאציה דביקה ולא נקייה. תנו לסבון להריח כמו סבון, לכביסה להריח כמו כביסה, לאוכל להריח כמו אוכל. 2022 כולנו חוזרים לבת אורן.
רוטב בייגלה מלוח בגולדה
חברים, בואו נתקדם לצורות נוספות ואחרות של מתוק בקטע מחליא ואובררייטד.
יוקר המחיה
סליחה על הטרוניה השחוקה, שהרי גם זאת לא תופעה ייחודית ל-2021, אבל השנה היא הגיעה לשיא. בסופר, במסעדות, בחנויות, בבתי קפה, בחשבונות, בשכר הדירה. הכל יקר, נורא, באופן בלתי נסבל. כולנו על הקשקש, מרחק טיפול שיניים מפתיע אחד מקריסה. אי אפשר ככה יותר, שמישהו יעשה משהו.
פקקים
עוד תופעה לא חדשה שהשנה הצליחה לשבור אותנו סופית. אחרי הפוגה קלה בחסות הסגרים, חזרנו למשרדים ולכבישים והמצב גרוע מאי פעם. שעות בדרך לעבודה, שעות בדרך חזרה, נסיעות של עשרים דקות שהתארכו לחמישים. והכל בצווארי בקבוקים מייאשים ומורטי עצבים. זה לא באמת תקין או הגיוני לחיות ככה, חייבת להיות דרך אחרת.
לשון רבים לאדם א-בינארי.ת
כי זה מגוחך וזה ברוב הפעמים בכלל לא מה שאנשים א-בינארים רוצים. They בצורת יחיד באנגלית היא צורת פנייה שקיימת כבר מאות שנים, התרגום שלה הוא לא "הם". אם רוצים לכבד אדם א-בינארי.ת אפשר קודם כל לשאול מה לשון הפניה המועדפת, או להסתפק בפתרון הנקוד.ה שהוא אולי מסורבל אבל מתרגלים אליו די מהר, והוא בטח פחות מגוחך מה"הם" הזה. על לא דבר, דמי לובאטו.
כולן לובשות רק חזייה גם כשקר
כאילו, אנחנו בעד שכולן ילבשו מה שבא להן תמיד, שיהיה ברור. אבל טרנד החזייה בלבד, גם בקור מקפיא עצמות של שש מעלות ומטה, הפך השנה לנפוץ במיוחד, וכולנו ראינו איך נסקו אחוזי השפעת, נכון? אז, כאילו, אם זה נוח ונעים שיהיה בכיף שלכן, אבל אם אתן רועדות מקור ובא לכן למות ולובשות את זה רק כי זה טרנדי, אז די, אין יותר טרנד, הטרנד מת. מה לא שמעתן? חרמונית הכי הולך היום.
פסטה עגבניות פטה מטיקטוק
זה היה טעים והכל, אבל אפשר להמשיך הלאה. אגב, יחד עם ביצי פסטו ועוגיות דלגונה מ"משחק הדיונון". זה שאנחנו כבר לא מזמינים אוכל הביתה (ע"ע) לא אומר שנגזר עלינו לאכול את אותו הדבר לנצח.