"הבעיה היא שכל החיים שלך חשבת שיש חוקים, כשבעצם אין. היינו פעם גורילות, וכל מה שהיה לנו הוא מה שיכולנו לקחת ולהגן עליו. החיים שלנו הם גאות אדומה, לסטר. החרא שמאלצים אותנו לאכול, יום אחרי יום, הבוס, האישה, זה שוחק אותנו. אם לא תעמוד על שלך ותודיע להם שאתה עדיין קוף, עמוק בפנים, איפה שחשוב, אתה פשוט תיסחף בזרם".
זאת הפילוסופיה שבילי בוב ת'ורנטון מטיח בפרצוף של הצופים של "פארגו" באמצע הפרק הראשון. אחר כך מגיע בולמוס בלתי נשלט, שתוקף בדרך כלל בשעות הקטנות של הלילה: "פארגו" (ימי שישי ב-22:50 ב-HOT3 וב-(HOT VOD היא מהסדרות האלה שאתה טועם, בקטנה, ואז מעיף עונה שלמה בבת אחת. ככה היא גם נכתבה.
"כתבתי את הסדרה בלי מעצורים", מספר היוצר והתסריטאי הראשי של "פארגו" – לא אית'ן כהן, לא ג'ואל כהן, אלא נוח האוולי. "התייחסתי להכל כאל סרט ארוך. לא היה שם סוף של המערכה הראשונה, תחילת המערכה השנייה. אין עצירות מלאכותיות שנועדו לעבור לפרסומות או להשאיר את הצופים במתח בסוף הפרק. זה היה נפלא להיכנס לתהליך הזה בידיעה שאתה מספר סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף".
"פארגו" הפכה את האוולי, שהיה טיפוס די אנונימי לפני כן, לבחור הנכון של הרגע. בשנות העשרים לחייו הוא היה בכלל מוזיקאי שניגן בלהקות בניו יורק, אחר-כך סופר מסן-פרנסיסקו (עד היום הוא הוציא ארבעה רומנים), ובשלב מסוים עקר לאל-איי והשתלב בתעשיית הטלוויזיה. הוא אמנם עשה כבר שתי סדרות ששודרו ברשתות שונות, אבל הצליח איכשהו לחמוק מתחת לרדאר. הבחירה בו להיות זה שמתרגם לפורמט טלוויזיוני את סרטם האיקוני של האחים כהן הייתה עבורו כמו זכייה בלוטו. בראיון טלפוני משם, הוא מנסה לעכל את זה. "הרשת שאלה אותי אם אני יכול לעשות את זה יותר אפל ודו-משמעי מבחינה מוסרית", צייץ באושר בטוויטר שלו בזמן העבודה על הסדרה. "כן, FX, אני יכול".
אבל לפני כן, כמה שנים אחורה: "פארגו" שעלה ב-1996 הוא קלאסיקה גם על המדף הקלאסי ממילא של האחים כהן. עוד לפני העלילה, על רצח שמסתבך בעיירה המנומנמת פארגו במינסוטה, כשנזכרים בו עולים לראש הנופים הקפואים והקירחים של המיד-ווסט האמריקאי. סטיב בושמי ופרנסס מקדרמונד שיחק בפארגו ההוא, והוא הביא שני אוסקרים; מאז עברו 18 שנה בהן כולם הרגישו שזה לא מספיק.
מישהו ראה את איתן?
שום דבר ממה שקורה ב"פארגו", הסרט, לא קיים ב"פארגו" הסדרה: הם אפילו לא מתרחשים באותה עיירה. הסדרה מבוססת על אותו עולם אפלולי, מושלג וקודר שבראו האחים כהן בסרט ההוא, שבו לעיירה הכל-אמריקאית שכוחת האל היא דמות בפני עצמה. "FX שאלו אותי אם אני יכול לעשות את 'פארגו' רק בלי מארג', שזה אומר בלי הדמויות המקוריות, שזה אומר לעשות סרט חדש של האחים כהן", מסביר האוולי. "זה סיפור שמרגיש כמו הסיפור המקורי, אבל אין לו קשר עלילתי ישיר אליו, ואז, כשאתה מעמיק לתוכו, אתה רואה את הקשרים: המזוודה שסטאברוס מוצא בסדרה, למשל, היא אותה אחת שהדמות של סטיב בושמי קברה בשלג בסוף הסרט".
אי אפשר להתעלם גם מהדמיון שבין סוחר המכוניות ג'רי לונדגארד בסרט לבין סוכן הביטוח לסטר נייגארד בסדרה, או בין השוטרת האופטימית וטובת הלב מארג' גונדרסון, אותה שיחקה פרנסיס מקדורמנד בהופעה עליה זכתה באוסקר, לבין דמותה של מולי סולברסון בסדרה, המגולמת על ידי השחקנית האנונימית אליסון טולמן. אבל מעבר לכך, "פארגו" היא סוג של מחווה למכלול היצירה של ג'ואל ואית'ן כהן. הסטייה התכופה שלה אל עבר האבסורדי, האלגורי והמטאפיזי, מתכתבת עם סרטים אחרים של האחים, מ"בארטון פינק" ועד "יהודי טוב", והדמות שמגלם בילי בוב ת'ורנטון מזכירה בעיקר את הרוצח השכיר ששיחק חוויאר בארדם ב"ארץ קשוחה", רק עם חוש הומור קצת יותר מפותח. "ההשפעה של האחים כהן ניכרת בכל דקה בסדרה", מאשר האוולי. "היה לי חשוב להעמיק לתוך כל הסרטים שלהם כדי להבין את האופן שבו הם מספרים סיפור ואת הרגישות שלהם. יש למשל סצינה בפרק 5 שבה מסופר משל שהוא באופן די ברור קריצה ל'יהודי טוב'. גם הרבה רגעים אחרים, קטנים וגדולים, שמושפעים מסרטים שונים שלהם".
האחים עצמם לא ממש בתמונה; שחוץ מלהעניק את השם שלהם לטייטל של המפיקים הראשיים הם לא התערבו. "ההתערבות הישירה שלהם הייתה מינימלית", הוא אומר. "הם מן הסתם עסוקים מאוד עם הדברים שלהם, אבל הם קראו את התסריט הראשוני שכתבתי והיתה לי שיחה נחמדה מאוד איתם והם היו מרוצים מאוד, ואז הראיתי להם את הפרק הראשון ואית'ן כהן אמר 'כן, יופי', שמסתבר שזה המון כשזה בא ממנו. אף פעם לא היתה נקודה שבה הם אמרו לי לשנות את הסיפור. אני חושב שהם פשוט קראו את זה ואמרו 'אוקיי, הוא הבין את הסגנון שלנו, בוא ניתן לו לעשות את הקטע שלו'. אבל הם כן הביאו לי וופלים פעם אחת, שזה היה נחמד. או שאולי אני הבאתי להם? אני לא זוכר".
איך זה להיות מזוהה כל-כך עם הרוח האמנותית של מישהו אחר?
"אף פעם לא היתה לי חוויה כזאת בעבר, של לקבל הערכה בינלאומית על משהו שאני חשבתי שהוא רעיון מפוקפק בהתחלה. הנחתי שרוב הצופים יגיבו ב'איך אתה מעז?!' או 'מה נותן לך את הזכות לקחת על עצמך את יצירת המופת הזאת?'". מבחינתי היתרון בלעשות סרט בסגנון של האחים כהן זה שאני יכול לערבב דרמה עם קומדיה עם אלימות עם מעין ריאליזם קסום ולהיות חדשני מבחינת המבנה והאופן שבו אני מספר את הסיפור, שאלה דברים שאף אחד לא היה נותן לי לעשות סתם ככה. זה היה מסע כיפי".
האיכות היא רק תירוץ
"פארגו" מצטרפת לרכבת ארוכה של סדרות אמריקאיות מהשנים האחרונות שזכו לכינוי הז'אנרי המפוקפק "סדרות איכות", ומתאפיינות בדרך כלל בעמימות מוסרית, בדמויות מורכבות ובמבט ביקורתי על החברה האמריקאית. מבין כל הסדרות האלה, ההשוואה המתבקשת פה היא ל"שובר שורות", שגם היא עסקה בדמותו של האזרח מן השורה, החנון האמריקאי ממעמד הביניים שכל חייו חלפו על פניו מבלי משים, ושבעקבות תפנית חדה מידרדר למציאות של פשע ואלימות שדווקא דרכה הוא מצליח לראשונה לממש את עצמו. את ההופעה המבריקה של ת'ורנטון בתפקיד הרוצח מזכירה את מת'יו מקונהי ב"בלש אמיתי", שהרים את המשחק בטלוויזיה לרמות חדשות. איכשהו, הוא מצליח לגרום לנו לאהוב את הדמות של הפסיכופט השטני בעל חוש ההומור היבש והמבט מקפיא הדם.
"אנשים תמיד מתייחסים אל הדמות שלו בתור הגיבור של הסדרה, כשלמעשה הוא לא תוכנן להיות כזה", מסביר האולי. "אולי זה בגלל שהוא כוכב קולנוע ענק ושיש לו תפקיד גדול בסדרה, אבל הדמות שלו אמורה לייצג איזשהו אלמנט של הרס חברתי ואנרכיה. הוא לא רק אלים כלפי אנשים, אלא בעיקר כלפי החוקים שלנו כחברה. עבורו זה חשוב באותה מידה לראות אם הוא יכול לגרום לילד להשתין לתוך מיכל הדלק במכונית של הבוסית שלו, כמו שזה חשוב לו לסחוט או לרצוח מישהו. הוא בסך הכל רוצה לראות כמה רחוק הוא יכול לדחוף את החיה האנושית להתנהג כמו חיה. אבל אני מרגיש שהדמויות האפלות שלו ושל לסטר מתאזנות על ידי האופטימיות של הדמויות של מולי וגאס, שזה גם מה שהכי זכור מהסרט המקורי – האלימות האיומה הזאת, לצד איזה סוג של אופטימיות שהיא גם מאוד אמריקאית".
איך הוא היה על הסט?
"הוא כל הזמן היה כזה 'לאן אתה רוצה שאני אלך? מה אתה רוצה שאני אגיד?' הוא סיפר לי שהוא תמיד היה צוחק עם האחים כהן על סוג השחקנים הזה שבאים אליך לפני הסצינה במסעדה ואומרים לך 'הדמות שלי בחיים לא היתה מזמינה ספגטי עם כדורי בשר'".
FX, הערוץ שהזמין מהאולי את הסדרה, הוא ערוץ הכבלים של פוקס: היו לערוץ כמה הצלחות בולטות בעבר, כמו "המגן" ו"ניפ/טאק", אבל HBO זה עדיין לא. "פארגו" הוא אחד הפרויקטים הכי שאפתניים שהם לקחו על עצמם עד כה, ובינתיים נראה שההימור השתלם.
"זאת תקופה מעולה בשביל הטלוויזיה האמריקאית, אבל אני חושב שחלק מזה קשור לעובדה שהתעשייה כל-כך צמחה ויש לך כל-כך הרבה ערוצים שאתה צריך איכשהו להבדיל את עצמך משאר השוק, והאיכות של התכניות שלך הוא חלק מהמיתוג הזה", מנתח האולי. "כש-FX העלו את 'המגן', הדרך היחידה שהייתה להם להתחרות עם ערוצי ברודקאסט היתה ליצור סדרה שאתה לא תוכל למצוא בשום מקום אחר ולקוות שהיא תביא קהל. זה גם המודל שהביא להצלחה הגדולה של HBO ונטפליקס, למשל. אני גם חושב שלצופים הייתה השפעה על כמות סדרות האיכות, כי פעם אנשים היו קוראים 'מלחמה ושלום' והיום זה כבר לא קורה. היום אנחנו יושבים על הספה ומסתכלים על כל מני דברים במסכים שלנו, ואנחנו רוצים שהדברים האלה יהיו איכותיים כי רק ככה אנחנו נוכל להרגיש טוב עם העובדה שאנחנו מבזבזים כל-כך הרבה זמן בלראות אותם".