סטפן לגר מתגורר עם הוריו בראשון לציון, אבל לאחרונה שכר לעצמו גם דירה בפריז. בסתיו האחרון הוא התמודד בריאליטי "רוקדים עם כוכבים – צרפת", ובמהלך שלושה חודשים רצופים העביר את הימים בחזרות ובצילומים בבירה הצרפתית. גם כשהיה ספון בחדר החזרות, שאותו כמעט לא עזב, הוא הרגיש את אהבת הקהל הצרפתי. "לא יצאתי, לא ביליתי, הייתי ממש מפוקס", הוא אומר. "משמונה בבוקר ועד חצות מלא ילדים חיכו לי בחוץ, לא זזו שעות. הם למדו עברית כדי להרשים אותי".
בזמן שהכוכבים המקומיים מנסים את מזלם בצד השני של הכדור, בארצות הברית, סטפן הפך בשקט-בשקט לכוכב אמיתי בצרפת. הוא הוציא סינגלים בצרפתית שצברו מיליוני צפיות, נבחר לבצע את שיר הנושא לגרסה דוברת הצרפתית של הסרט "סוניק 2" והגיע לגמר של "רוקדים עם כוכבים" – שבה השתתף בתור הכוכב, למי שממשיך לשאול. אבל כששואלים אותו על רילוקיישן, סטפן מבהיר שאין לו בכלל מחשבות כאלה. "אני חי בישראל, פשוט נוסע הרבה. אני פחות בבית מאשר בחו"ל, חי על המזוודות".
אתה מותש?
"לא מותש, אבל אני קצת עייף. אתמול הייתי בתאילנד, פתאום אני חוזר לפה, גשם, עוד יום שמש, בעוד שבוע טסים לשלוש הופעות בצרפת. אני קם בכל יום בשש בבוקר מהג'ט לג. הגוף מבולבל, אי אפשר לשקר, אבל הראש תמיד בפוקוס".
יוצא לך להתעורר ולא לזכור איפה אתה?
"עדיין לא. אבל כן, אלה מעברים חדים. עד 2021 הקריירה שלי הייתה רק בארץ, אבל התכוננתי לחו"ל. עכשיו קורים שם דברים, אז אני חייב להיות שם. אני עושה הרבה הלוך-חזור, טס כמה פעמים בחודש לצרפת. לא מזמן צילמתי קליפ בהרי האלפים, ועכשיו צילמנו בתאילנד. בחרתי בתאילנד כי רציתי לעשות לעצמי חופש, מה שאף פעם לא עשיתי. קשה לי להיות סתם בחופש, אז על הדרך גם עשיתי קליפ".
אתה לא נופש בחו"ל?
"לא, אני עסוק בעבודה, אז בתאילנד לקחתי קצת זמן לעצמי. זאת שנה של שינויים, של דברים חדשים. זה לא פשוט, צרפת-ישראל, ישראל-צרפת. צריך להיות על הקרקע גם שם וגם פה, כי אני ממשיך גם פה. צריך לשים פוקוס על שני הדברים ביחד, זה קשה".
הסיבה שלקחו אותי היא אני
סטפן (24) נולד וגדל בישראל להורים דיפלומטים מטוגו שבאפריקה, גדל בבית דובר צרפתית ולמד בבית ספר צרפתי. "הכי מתבקש שאלך לצרפת, צרפתית היא שפת האם שלי. העברית זה מהרחוב, מהחיים. מתחילת הקריירה שלי היה ברור שזה יתפתח לאירופה ולמדינות דוברות צרפתית, באפריקה למשל. הרבה פעמים שואלים אותי, 'למה לא ללכת לאמריקה?'. מה אמריקה? אתם לא יודעים מה הולך בצרפת".
ובצרפת, כאמור, הולך לו בגדול. הוא עצמו עדיין מתקשה להתרגל למעמד. "לפעמים אני לא קולט את זה", הוא אומר. "כשאתה לא גר במקום ונמצא בו פיזית, אתה לא מבין כמה זה גדול. ואז אני נוחת בצרפת, השוטר בשדה מצטלם איתי, אנשים עוצרים אותי ברחוב, בשאנז אליזה. ילדים, מבוגרים. לפעמים מסתכלים עליי ואני שוכח שמזהים אותי. זה קצת מבלבל".
אתה כוכב גם בטוגו, המולדת של הוריך?
"לא הייתי בטוגו חמש שנים, אבל כן, מכירים אותי שם. יש בני משפחה רחוקים ששואלים את ההורים שלי, 'הוא קשור אלינו?'. הם לא מחברים בין איך שנראיתי כשהייתי קטן לבין איך שאני נראה היום".
החדירה של סטפן לשוק הצרפתי הייתה פרי של תכנון מוקפד והצלחה ספונטנית ברשתות החברתיות. "חיפשנו מנהל שיבין מאיפה אני בא, אז התחברנו למנהל של אמיר חדד, זמר ישראלי מצליח וכוכב ענק בצרפת. הוא חיבר אותנו לחברת תקליטים והוצאתי את הסינגל הראשון, שהתפוצץ בקורונה. בתקופת הסגרים התחלתי לפתח את הטיקטוק והוצאתי עוד סינגלים, והכל בלי להופיע שם, הכל ברשת. התפתחה לי קריירה בלי שדרכתי בכלל על אדמת צרפת".
בשנה שעברה דורג כאחד מחמשת הכוכבים המובילים בטיקטוק צרפת, וכשהמפיצים של "סוניק 2" חיפשו זמר צרפתי מצליח שיבצע את שיר הנושא של הסרט, טרנד קטן בטיקטוק עזר לסטפן להשיג את התפקיד. "עשיתי טרנד שאני רץ במקום בסלואו מושן. זה ממש תפס בצרפת, כולם ניסו לחקות את התנועות. הקטע של סוניק הוא שהוא רץ מהר, אז זה התחבר. גם בקליפ אני רץ ככה".
בצרפת לא תמיד אוהדים את ישראל. איך מתייחסים אליך שם בתור ישראלי?
"טוב מאוד. מופתעים לגלות שאני מישראל. כששומעים 'ישראלי', מדמיינים כיפה. ואז הם רואים אותי, אני גם דומה להם וגם מדבר צרפתית שוטף, והם שואלים, 'מה הקשר? מה פספסנו?'".
המוצא שלך עזר לך להשתלב שם?
"כן. אני נוצרי, אני שחור. לא גדלתי בבית ישראלי אבל אני צם, חוגג את החגים הישראליים ועשיתי ברית מילה. יש לי שני צדדים. דווקא בגלל שכביכול יש בי צד לא ישראלי, אני מרגיש יותר בנוח להגיד שאני מישראל".
יוצא לך לדבר בצרפת על פוליטיקה?
"לא. בעצם מי שאני, במראה הלא ישראלי שלי, יש משמעות פוליטית באופן אוטומטי. אני מאוד גאה להיות ישראלי. שירתתי בצה"ל ואני כל הזמן מקדם את ישראל בתקשורת הצרפתית, הייתי בנבחרת השגרירים בסושיאל של שגרירות ישראל".
אתה מרגיש שאתה מייצג את ישראל?
"כן. אני לא בא וצועק, 'ישראל, ישראל', אבל כששואלים אני לא מסתיר את זה בכלל. זה חלק מהזהות שלי. אני ישראלי בדם שלי, זה בתוכי, גם בהתנהגות שלי כלפי חוץ. החוצפה הישראלית, האנרגיה הזאת, כל הקטע שאני קופצני ושמח וצועק, זה משהו שעוזר לי מאוד בצרפת. אבל בסופו של דבר, ישראלי, לא ישראלי, לאף אחד לא אכפת מאיפה אני, הם מתעניינים במה שאני עושה. אתה תמשוך אנשים כי יש לך אישיות כזאת, לא בגלל שאתה מאיפשהו בעולם".
לפעמים לא מפרגנים פה למי שמצליח בחו"ל.
"תמיד אמרו לי, 'יש מלא כמוך בצרפת' וכל מיני שטויות כאלה. כשזה זה, אז זה זה. לא משנה איפה בעולם, כל בן אדם מצליח בזכות עצמו. הסיבה שלקחו אותי היא אני".
יש לי צד טרופי
למרות ההצלחה בצרפת, סטפן מקפיד לשמור ולטפח את בסיס הקריירה שלו בישראל וממשיך לשחרר סינגלים בעברית, לרוב בשילוב עם צרפתית או אנגלית. "ההצלחה שלי היא קודם כל בישראל. הקהל שלי, כל מה שיש לי, בא מפה. ישראל היא אצלי תמיד במקום הראשון בלב, בקרקע, בבית. מפה התחלתי, וזה המקום שנתן לי אפשרות להצליח".
בשנים האחרונות שיתף פעולה עם קשת רחבה של מוזיקאים – מעדן בן זקן, מרגי ונועה קירל ועד לואי עלי ואופק המלאך. את הלהיט הישראלי האחרון שלו, "מתמטיקה", יצר בשיתוף פעולה עם נטע ברזילי.
איך התחיל שיתוף הפעולה עם נטע?
"היא אומנית שמאוד התחברתי אליה. היא עושה משהו אחר בארץ ותמיד היה לי בראש לעשות איתה משהו. בחתונה של סטטיק ושרית דיברנו ונוצר בינינו חיבור. היא גרה ביפו, קרוב לאולפן של המפיק שלי, אז הייתי קורא לה כשהייתי שם. הייתה בינינו ממש זרימה, 'טוב, בואו נעשה משהו', בום".
בקליפים אחרים שלו אפשר לזהות את חיבתו לנחשים. "יש לי צד טרופי. מאוד טרזן", הוא אומר.
אבל גדלת בבת ים.
"אני מאוד אוהב חיות, אני אוהב ים וללכת יחף. אני גם מאוד רוחני. כשאני בחו"ל, חיות אקזוטיות זה אחד הדברים שאני מתרגש לראות. היה לי נחש לפני שלוש שנים, אבל הוא הביא אנרגיה לא טובה להורים שלי, לאחותי וגם לכלבה שלי, אז הוא לא נשאר. כולם לקחו את זה קשה".
לֵֶגָּר אינו שם המשפחה האמיתי של סטפן, אלא שם במה שבחר לעצמו בתחילת הקריירה. "לגר זה 'הבחור' בצרפתית, 'הגבר', 'לה גרסון'", הוא מסביר, ואז מדגיש במבטא צרפתי, "סטפן לוּ-גַר. זה היה השם שלי באינסטגרם, ואז בגיא פינס שאלו אותי איך אני רוצה שיקראו לי, ואמרתי, 'סטפן לגר'. אנשים אומרים 'לאגר', 'ליגר'. הצרפתים אומרים כולם, 'סטפן לֻגר, אֻו, סטפן לֻגר!".
את השם האמיתי המלא הוא מהסס לשתף. "השם המלא-מלא? אני לא אתן לך, אחי", סטפן מחייך ומסביר שהשם ארוך מדי לאוזן הישראלית, "לאפריקאים יש מלא שמות. השם הפרטי שלי הוא פראנס (פרינס, נסיך) סטפן קוֹקוּ".
קוֹקוּ?
"קוֹקוּ זה שם טוגולזי... זהו, גמרתי את עצמי עכשיו עם הקוֹקוּ הזה. יהיו כותרות עם זה".
כשבכיתי לא הבינו מה קרה
ההשתתפות ב"רוקדים עם כוכבים - צרפת" חשפה צד שלו שלא רבים הכירו. אחרי שהתקשה במשך כל העונה עם ריקודים שדרשו יציבה נוקשה, עלה סטפן לגמר עם ביצוע מושלם של ריקוד פוקסטרוט קלאסי. כשקיבל את הציון הגבוה שהעלה אותו לגמר, סטפן, שמוכר בשמחת החיים והחיוך הרחב, פרץ פתאום בבכי בשידור. "כולם היו בשוק. לא רואים, אבל אני רגיש מאוד. כולם מכירים את השטותניק שבי, אז כשבכיתי לא הבינו מה קרה".
מה באמת קרה?
"אנשים רואים את זה כריקוד, אבל זה היה שלב בחיים. הרגשתי שאני צריך לעשות הכל בשביל להתמודד עם הקשיים שלי".
אילו קשיים?
"הכל תמיד הלך לי טוב בחיים, ופתאום בתוכנית לא הייתי הרקדן הכי טוב, היו רקדנים יותר חזקים ממני. לא הרגשתי בנוח במקום שלי, וזה לא קרה לי אף פעם. פתאום אני מוצא את עצמי לא מצליח לעמוד ישר, כי אני רגיל לזוז. זה היה מחסום שהייתי צריך לעבור אותו. וכשקיבלתי את הציון הכי טוב בתוכנית, בריקוד הכי קשה, הייתה לי תחושת הישג והקלה, הייתי גאה בעצמי. זה היה בכי של 'וואו, אף אחד לא יודע מה עברתי'".
בסדר, הצרפתים רגילים לזה, הם בוכים על כל דבר.
"אני לא אחד שבוכה הרבה. בטלוויזיה או ברשת לא יצא לי. אני לא חוסם, אבל גם לא 100% נפתח. התוכנית הזאת העבירה אותי חוויה יותר אישית ממקצועית. זה היה בכי אמיתי ולא היה אכפת לי שיראו".
בחיים הרגילים יוצא לך לבכות?
"ברור שכן, כולם בוכים. לפעמים אני אפילו מנסה להראות שאני עצוב, ולא שמים לב. היו צריכים לראות אותי בוכה כדי להגיד 'וואו, הוא רגיש'".
היית רוצה שיראו את הרגישות שלך?
"לפעמים בא לי שיראו שיש לי רגש, כי אנשים רואים כוכב מצליח, נוצץ, חזק ובשליטה, רואים חיוכים ושוכחים שיש אישיות מתחת, ושלפעמים בן אדם יכול להיות עצוב או עצבני. בזוגיות, לדוגמה, כשאני נכנס לקשר עם מישהי, קשה לי שבת הזוג מצפה ממני להוכיח למה בחרתי דווקא בה, כשיש לי מסביב את כל האפשרויות. דווקא בדבר הכי טבעי, שאי אפשר להסביר אותו, אתה חייב להוכיח לבן אדם שזה באמת זה. או-קיי, אני מפורסם, אבל לפני הכל אני בן אדם, אני יותר רגיש ממך, וגם אני רוצה לפעמים שיסתכלו לי בעיניים, שתוכיחי לי למה את רוצה אותי".
לא רואים אותך במדורי הרכילות.
"כשהייתה לי זוגיות ידעו עליה, אבל לא היינו עושים כותרות. אני מרגיש שמאוד מכבדים את הפרטיות שלי ברשת. אני לא מחפש שייכנסו לי לתחתונים. אני לא טיפוס שמחצין את החיים האישיים שלו יותר מדי, אני אוהב לשמור לעצמי את האנשים שקרובים אליי ושאני אוהב. גם זוגיות. ברגע שזה יוצא יותר מדי החוצה ונכנסים לך לבפנים, כשיש דעות מבחוץ על הזוגיות, היא הופכת לזוגיות של כולם ולא שלכם, וזה מפריע".
אתה יכול בכלל לחשוב על זוגיות בתוך הלו"ז המטורף שלך?
"עכשיו אני בטיסות ובלגן, אז הראש לא ממוקד בזה. אבל גם אם תהיה זוגיות, היא יכולה להצטרף אליי, הטיסות קצרות, אפשר להסתדר עם הכל. אין איזו החלטה. כשזה יבוא זה יבוא".
הפרסום מעיק עליך?
"לא, אני מאוד נהנה מזה, זה טבעי לי. תמיד, בכל מקום בו הייתי, הכירו אותי. הפרסום אף פעם לא היה לי חדש. גם בבית הספר תמיד הייתי הפופולרי והרקדן הכי מוכר. אני לא יוצא מהבית וחושב, 'אוי, יזהו אותי עכשיו, אני אשים קפוצ'ון'".
אתה רגיל למשוך תשומת לב?
"כן. תמיד מסתכלים עליי, שואלים מי זה, גם במקומות שלא מכירים אותי בהם. אני מאוד אוהב אנשים, כשמזהים אותי אין לי בעיה להצטלם, אני מקבל את זה באהבה. גם אם פונים אליי כשאני באמצע הביס – יש כאלה שאומרים שזה לא מכבד, אבל אני כבר מקבל הכל".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: איתי בצלאלי | איפור, שיער: אלכס סיבקוב | הפקה: אור-אל רבינוביץ