ריטה
מי אני שאשפוט בן אדם אחר? ריטה | צילום: אורית פניני

היחידה שישבה קפואה ומתוחה בזמן שידור הפיילוט של "הכוכב הבא" הייתה ריטה. אייל גולן חייך וניסה לשבור את הקרח, צביקה הדר הרגיש בנוח ולא הפסיק להצחיק, רני רהב התעסק באוזניה שלו, שלא עבדה כמו שצריך, אבל בסך הכל נראה די מרוצה, ואילו הדיווה הלאומית הייתה דרוכה, שלא כדרכה. היא הניחה ידיים על הראש מדי פעם והמתינה בדריכות. מדי פעם הצטלמה עם הקהל שהגיע לצפות בניסוי הכלים שערכה הפקת התוכנית אך לא הרבתה לדבר. ניכר עליה שהיא כמעט נחנקת, מתקשה לנשום.

אין ספק שהפיילוט מול כל עם ישראל לא רק בדק איך עובדת האפליקציה שתכתיר את הכוכב הבא – הוא גם היה הזדמנות מצוינת לבחון איך מתנהגים השופטים במצבי לחץ. רגע לפני שהפרויקט השאפתני יוצא לדרך, הם קיבלו טעימה מהחוויה שהם הולכים לעבור בחודשים הקרובים.

ריטה מעידה שלא חוותה אודישן מעולם. למרות שכבר מילדות היה לה ברור שהיא רוצה לשיר, והיא התקבלה ללהקה צבאית ומשם המשיכה ללימודי משחק בבית צבי – היה רק רגע אחד בחייה שבו הרגישה שעמדה למבחן. גם אז, באופן אירוני, זה היה אל מול פני האומה על בימת הקדם אירוויזיון ב-1986, עם שביל הבריחה, ז'קט צהוב וכתף חשופה. 

רק אחרי הלילה ההוא, ריטה עשתה את הפריצה האמיתית לתודעה. "זאת הייתה טלטלה מאוד גדולה ומשמעותית", היא נזכרת באותו לילה גורלי ובבוקר שאחרי, "האמת שיש בזה איזה סוג של אודישן, כי זה או שמקבלים אותך או שלא. אבל אני חושבת שבאותו זמן לא היה אכפת לי אם אני הולכת לאירוויזיון. עדיין לא הבנתי את משמעות גודל החשיפה. אני זוכרת  שבאמת יום למחרת השידור קמתי כרגיל, הייתי תלמידה בבית ספר למשחק, התלבשתי, עליתי לאוטובוס, קניתי כרטיס, אבל אחרי שתי תחנות ירדתי, התיישבתי על המדרכה רועדת והמומה מלהבין מה קרה בעצם. כל האוטובוס היה עליי, אנשים רצו לשאול, לגעת, לדבר, ואני לא הכנתי את עצמי נפשית לדבר העצום הזה". 

איך התמודדת?
"ירדתי, ואני זוכרת שניסיתי ככה לסדר לעצמי את הראש. עליתי לאוטובוס הבא שהגיע, נסעתי לבית צבי, וזה היה שינוי מאוד גדול. האמת היא שאני נורא לא אוהבת לעמוד במבחנים. גם באירוויזיון עצמו רואים איזה גרועה הייתי. זייפתי, עשיתי את כל הפאשלות והטעויות והשטויות הכי גדולות בגלל שהייתי במבחן.  יש משהו מאוד מלחיץ בלעמוד למבחן. בזה שכבר יש מישהו שיושב ובוחן אותך, לא יושב ומקבל אותך וזהו. את האמת? אני מקווה שיואב (צפיר) לא יהרוג אותי על המשפט הזה, אבל אני לא חושבת שהייתי יכולה לעבור רגשית ונפשית לעבור כזה דבר, אודישן כמו של המתמודדים היום. לא עברתי אף אודישן בחיים שלי. אני חושבת שמלבד חברת התקליטים שכששמעה אותי ורצתה להחתים אותי, לא עמדתי במצב דומה. ובכל זאת, אני לגמרי מבינה מה עובר על המתמודדים, יותר מדי מבינה. אני לגמרי לא הייתי רוצה להיות במקומם. להיות במקום שאתה נבחן, במיוחד אם אתה אמן. זה מקום מאוד קשה".

ריטה
בזמן ניסוי הכלים. שופטת מחבקת? | צילום: תומר מונטה

"אני לא אוכל לשקר או לרכך פינות"

אחרי שנים שתוכניות גילוי הכישרונות מחזרות אחריה, הפעם ריטה הרגישה סופסוף שהגיע הזמן למשהו חדש – והגיע לאתגר הזה עם ידיים פתוחות. האמת היא שיש לה הרבה מה להפסיד: במשך יותר מ-30 שנה בביזנס רשמה ריטה שורת הצלחות כמעט בכל דבר שנגעה בו – אלבומים, מחזות זמר, דיבוב, ספרי ילדים ומופע גרנדיוזי אחד – ובהתמקמות בכס השופטת וחריצת גורלות בשידור חי יש יציאה ברורה מאזור הנוחות. אלא שהיא, כרגיל, לוקחת את המשימה ברצינות ולא משאירה מקום לטעויות.

זאת לא הפעם הראשונה שריטה יוצאת מאזור הנוחות שלה. בסרט התיעודי על חייה "ריטה יאהן פורוז", היא מספקת הצצה נדירה לחיי משפחת יאהן פורוז המורחבת, ובעיקר להתמודדות שלה עם מותו של אביה, שנפטר בסוף צילומי הסרט ולגירושים שלה מרמי קליינשטיין. "לא גדלתי בבית שמח", היא אמרה אז, "היו שם רגשות מאוד מעורבים ומגוונים. אני תמיד מספרת בהופעה שמלווה את האלבום, שלצד החום והאהבה והשורשיות והריח והאורז, היה גם את הטרגי והכואב והשבור. אף פעם לא חיינו בתחושה של ביטחון מוחלט. אבא תמיד היה נורא חולה, היה תמיד יוצא ונכנס מבתי חולים, הוא ממש סבל כמו איוב. עבר את כל המחלות שאפשר ופרנס אותנו למרות הכל. הוא כל הזמן יוצא מניתוחי עיניים, מחלות לב, סרטן במעיים, גידול במוח, כל מה שאפשר אלוהים שפך עליו". 

עכשיו היא פה, בפאזה כל כך אחרת ו"הכל מרגש, וגם מלחיץ", כהגדרתה. "מלבד העובדה שזו איזושהי חוויה חדשה ומרגשת, יש בזה גם אחריות מאוד גדולה, שעד עכשיו לא רציתי לקחת על עצמי, למרות החיזורים של התוכנית הזו במשך כל כך הרבה שנים. תמיד אמרתי, 'מי אני שאשפוט מישהו אחר. אני בצד של האמן, אני לא יכולה לעבור לצד השני'. אבל העולם מאוד משתנה, הדברים משתנים, ואני חושבת שאני, עם הניסיון הרב שיש לי, אני כן אוכל, טיפה, אולי להדריך, לנווט. נראה, אולי לא". 

כשמציצים לאודישנים שעברו המתמודדים לפני שקיבלו את ההזדמנות להיבחן בשידור חי, מקבלים הדגמה ברורה לגישה שלה כשופטת. כשהמתמודד שמולה אוחז במיקרופון, ריטה כמעט שרה איתו, מתנתקת מהעולם, מתחברת לגרונו. "אין לי מושג איזה מין שופטת אהיה מכיוון שבחיים שלי לא שפטתי. אני גם, בכלל בחיי אני לא שופטת אנשים. אני מנסה לקבל אותם איך שאלוהים ברא אותם", היא אומרת. "אני חושבת שאני אהיה מאוד כנה. רעה בחיים לא אוכל להיות. אני אומר הכל בכנות, אבל באהבה מאוד גדולה. אני לא חושבת שאני אוכל לרמות או לשקר ולרכך פינות וכאלו, אבל בטח לא ברוע. אני אוהבת אנשים". 

את מרגישה שאת יכולה להבין מה עובר על אנשים צעירים שבאים לנסות את מזלם בפעם הראשונה?
"אני מאוד מקווה שהם יידעו שזה פרק מאוד קטן בניסיון שלהם לכל החיים. אמנם זה פרק משמעותי בגלל שזה בטלוויזיה וזה מאוד חשוף והם לא עוברים את החוויה הזו בינם לבין עצמם אלא מול מדינה שלמה, אבל עדיין הם חייבים כל הזמן לדבר עם עצמם ולומר שזה פרק, מעין משחק, כדי שכזה דבר לא ישבור את רוחם. ולהיפך – אנשים לפעמים במידת החשיפה המאוד גדולה שהטלוויזיה מביאה, לפעמים הם טיפה מאבדים את המרכז שלהם ואת הצניעות שלהם, את המקום שתמיד אמור להבין שכל דבר קטן כזה יכול גם להיגמר ולהתפוגג".  

את עשית את זה בדרך אחרת, ארוכה יותר. זה קל או קשה יותר?
"אני חושבת שאי אפשר להגיד למי יותר קל או יותר קשה, מפני שחשיפה מהירה כל כך זה גם דבר מאוד קשה. הביקורת באה במיידי; בטעויות, בניסיונות, בכישלונות. התהליך שאני בחרתי עם עצמי בתחילת הקריירה היה ללכת ללמוד, וללמוד וללמוד, ו'להשמין' את עצמי כאמן. אתה צובר איזה הבנה וידע, כי הגוף והנשמה שלך זה כלי, ככל שתבין יותר במה אתה יכול להשתמש, מה החולשות, מה החוזקות, מה הדברים שאתה טוב בהם, מה לא – כל הדברים האלו  הם כלים לעבודה".

מה שחשוב זה הלב שלך 

למרות החששות, מה שגרם לריטה להסכים בסוף, לקבל את התפקיד הוא האהבה הגדולה שלה לתכנית שממנה הכל התחיל. "ראיתי את כל העונות של 'כוכב נולד'. 10 שנים לא פספסתי אף תוכנית", היא אומרת. "אני פשוט מאוהבת באנשים ששרים, ואני חושבת שהתוכנית העלתה את הערך התרבותי הישראלי שלנו. עד לפני עשר שנים הרבה מהנוער חשב שזה הכי קול לשיר באנגלית, ואני חושבת שהפורמט הזה פשוט החזיר את כל המוזיקה המדהימה שלנו. ככה גם ילדים מכירים את השירים האלו, את אמני העבר. אני מאוד שמחה ששרים שירים שלי, זה משמח אותי כמו איזה ילדה קטנה".

אירוע גאפ - ריטה
עם אמא. לא גדלתי בבית שמח | צילום: אורי אליהו

מה את מחפשת בכוכב? מה מעביר אצלך לשלב הבא?
"אני חושבת שמי שמשאיר באמת איזשהו חותם. זה קודם כל מישהו שמיד, באופן בלתי אמצעי, נוגע לך בלב, מרגש אותך, ויש בו איזשהו משהו שלא דומה למישהו אחר. אני קוראת לזה 'שריטה'. זה יכול להיות אפילו איזושהי שריטה קלה, שהיא שלו, שאתה זוכר, מזהה אבל בעיקר מרגש. אני לא מסוגלת להקשיב מהראש, רק הלב שלי מקשיב. לכן יכולים להיות הרבה זמרים שהם טכנוקרטיים מדהימים, ופתאום יכול לבוא בן אדם עם יכולת לשיר חמישה טונים ולהרוג אותך בכנות שלו, בעומקים".

באחד האודישנים שהוקרנו לקהל במסגרת ניסוי הכלים בשלישי האחרון, נראיתה מתמודדת יפה-יפה, שזכתה למקלחת צוננת מרני רהב רק משום שהעידה שאין לה כל כוונה להתגייס לצה"ל. הסוגיה הזאת פתחה ויכוח עסיסי בין השופטים, הלחם והחמאה של כל תכנית ריאליטי. ריטה מבטיחה דם: "כבר יש בינינו חילוקי דעות נהדרים, אבל בגלל שאנחנו כולנו חברים, אז זה בסדר", היא אומרת. "אני מרביצה להם מדי פעם, בזה גיליתי את עצמי מחדש. אני מכה את השופטים האחרים. מכיוון שרני הוא נשמה טובה הוא מעביר את כולם. כולם אבל! לעומתו אני בטח הכי ביקורתית". 

מה שאר השופטים מביאים?
"צביקה יביא את הניסיון הטלוויזיוני המדהים שיש לו, העובדה שבמשך עשר שנים הוא היה בצד אחד וזה מאוד חכם ויפה שהוא עובר לשולחן של השופטים. רני יביא זוויות אחרות לגמרי, של ראיית כל המכלול. הוא גם מצחיק נורא, בטירוף. אייל יביא איתו את הניסיון המדהים. ואני? לא יודעת מה יהיה איתי. אולי אני אפרוש".   

אבל השופטים, ריטה מבקשת להזכיר, הם רק קישוט, כלי עזר. מי שקובע באמת הוא הקהל בבית. "מאוד מצא חן בעיני שהכח נמצא אצל הקהל", היא אומרת. "אני בטוחה שתהיה לו דעה שונה משלנו. יש דברים נהדרים שאני לא מתחברת אליהם. אני זוכרת הרבה פעמים שמאוד אהבתי זמר מסוים והוציאו אותו מהר מאוד. ואני בבית עשיתי: 'יו, איזה פספוס'". 

איזה עצות את יכולה לתת לנבחנים?
"ההתרגשות הזאת שגורמת לזה שאתה מתנתק מעצמך, ודווקא ברגעים כאלה אתה צריך להיות הכי מחובר לעצמך. הייתי מייעצת להתרכז בעיקר במילים של השיר, שתהיה אחיזה למשהו מוחשי יותר. הרי אתה לוקח את הלב שלך, חשוף חשוף, ומגיש אותו. ופתאום אנשים יש להם מה להגיד על הלב שלך. זה מקום מאוד מאוד רגיש, ולכן כדאי להתכנס בתוך עצמך, למצוא את הסיפור של עצמך, ולא לנסות לעשות רושם החוצה. לא את האם אתה עושה תנועה כזאתי או עומד ככה. זה הלב שלך שיוצא החוצה".  

על הבמה היא אמנם מראה את הלב, אבל בחיים הפרטיים – ריטה משאירה אותו בצל. אולי כחלק מהפאסון המקצועי שיצרה לעצמה. אל הפיילוט המשודר היא הגיעה עם בתה הקטנה נעם, שהמתינה בצד עד שאימא תסיים. משי, הגדולה שבחרה ללכת בדרכם של הוריה, נעדרה מהצילומים. "הבנות שלי רואות כל הזמן את המחיר של הפרסום", אמרה בעבר בראיון לאתר mako, "מהרגע שאנחנו יוצאות מהבית אתה לגמרי לא אדם פרטי". 

כבת להורים גרושים, שהתגרשה גם היא בגיל מאוחר יחסית, אחרי 28 שנות נישואים לקליינשטיין, לריטה חשוב יותר מכל להעביר לעטוף את בנותיה בבטחון ואהבה. "ההורים שלי לא כל כך הסתדרו אחד עם השני בלשון המעטה. בסוף הם התגרשו, אבל זה מה שהם היו צריכים לעשות בהתחלה. זה היה תמיד כזה משהו רעוע, שאתה לא יודע איפה אתה חי. ומצד שני הייתה אהבה אצלנו בבית הוריי עד קצה היכולת. אהבה עזה ומחבקת". את הבנות שלה היא מחזיקה הכי קרוב שיש. "אנחנו מאוד קרובות ובחגים הן אצלי, לא משנה מה. אני מאוד אוהבת אותן קרוב". 

יום הולדת 47 לריטה עם משי ונעם
עם משי ונעם. קרוב קרוב | צילום: אלעד דיין

באחת הסצנות בסרט ריטה יושבת עם משי על הספה בבית, לשיחה מרגשת. ריטה אומרת לבתה שהפרידה מאביה תשאיר לה לעד חור בלב, משי בתגובה אומרת לה שזה לא נורא, כי יש לה כבר הרבה חורים בלב. "אני מאמינה שלכולנו יש את המקומות האלו של משברים ופרידות אכזבות", היא מספרת היום, ממש על אותה הספה, "והיא, כילדה שהייתה איתי 21 שנים, עדה לכל הדברים האלו. אבל בד בבד אני שמחה שהיא יכולה לראות דוגמה לאישה שמכל משבר וכל חור לקחה את זה למקום של למידה והתחזקות. לא הייתי רוצה שהיא תחיה בתוך עולם שהיא תחשוב שלא צריך להפרד מדברים, מאנשים יקרים, מאהבות, אפילו מבעל, כי כל תקופה ומה שמתאים לה, אבל שתדע שבתוך המקום הזה יש את האפשרות או להתרסק או לגדול". 

>> לכל כתבות המגזין