כשביקשו ממני לכתוב טור דעה על מחאת המכנסונים, חשתי תחושת שליחות. הרי מחאת המכנסונים היא נושא שמסעיר את המדינה עכשיו, והוא ללא ספק סוגייה בוערת, שלא לומר תפוח אדמה לוהט, בלשון המליצה. אין אתר או עיתון שלא התייחס לסוגייה הזאת באמצעות טור דעה, מאמר או סתם טקסט ארוך עם הכותרת "טור דעה" או "מאמר". ועל כן איני מקלה ראש כשאני ניגשת לכתוב את טור הדעה שלי על מחאת המכנסונים, בו אני מביעה את דעתי על מחאת המכנסונים.
מהו מכנסון?
אז מהו אותו "מכנסון"? מילון אבן שושן מגדיר אותו כ"פריט לבוש, מכנסיים קצרים במיוחד". והמכנסונים הם אכן פריט לבוש, ויותר מכך - הם מכנסיים קצרים במיוחד. קל לשכוח עובדה פשוטה זאת כשאנחנו ניגשים לדון בסוגייה. מחאת המכנסונים, אם כן, היא מחאה שעוסקת במכנסונים, וכמו בכל מחאה, יש לה שני צדדים - בעד המכנסונים, ונגד המכנסונים.
האם נערות יכולות ללבוש מכנסונים לבית הספר? פיזית, אין ספק שהן יכולות. אין דבר בחוקי הפיזיקה המונעת מהן מלהשחיל רגל אחת לתוך המכנסון, למשוך אותו מעט ואז להשחיל את הרגל השנייה, בהנחה, כמובן, שאין מדובר בנערה קטועת רגליים, שאז המקרה שונה בתכלית. אולם הבה נתמקד במקרה הנפוץ יותר, שבו לנערות יש שתי רגליים והן יכולות ללבוש מכנסונים. אז נשאלת השאלה, שהיא זו העומדת בלב המחאה הזאת: האם ראוי, מוסרית, שנערות ילבשו מכנסונים לבית הספר? וכאן עלינו להשמיע קול צלול וברור.
מחאת המכנסונים - האמנם?
אז מהי דעתי בנושא מחאת המכנסונים? אין ספק שיש כאן טיעונים לכאן ולכאן. האם לאפשר לתלמידות ללבוש מכנסונים לבית הספר, או לא? זוהי סוגייה כבדת משקל. אני, בתור פמיניסטית, חושבת שלנשים יש זכויות, ויותר מכך, יש להן גם חובות, אך לא יותר משיש להן זכויות, וגם לא פחות מכך. בעצם, לכל בני האדם יש זכויות וחובות, ואסור להתעלם מכך. אם נתעלם מעובדות פשוטות אלה, לאן נגיע? לא חסרות בהיסטוריה דוגמאות לאנשים שהתעלמו מעובדות פשוטות, האם אנו רוצים להשתייך אליהן? אני חושבת שלא.
אין לי ספק: מחאת המכנסונים היא נושא שעליו צריך לגבש דעה. אם כי לא חובה לגבש, כמובן, אף אחד פה לא מכריח אף אחד. עצוב לחשוב שיש תקופות בהיסטוריה שבה הכריחו אנשים לעשות דברים. אבל כמובן רצוי לגבש דעה, וכך עשיתי גם אני. המילון האינטרנטי "מילוג" מגדיר את המילה "דעה" כ"השקפה, עמדה (נקבה)". האם זה צירוף מקרים שמדובר בנקבה, בדיוק כשהסוגייה שעומדת בפנינו עוסקת בפמיניזם? אני בספק, אם כי בהחלט ייתכן שמדובר בצירוף מקרים ותו לא.
לסיכום, מחאת המכנסונים החלה את דרכה בקול תרועה רמה. נכתב עליה כבר בכל מקום בתקשורת. האם היא הייתה צריכה להתחיל את דרכה בקול תרועה רמה פחות? לא זה העניין, אם כי גם זה עניין חשוב ומתאים לדיון אחר במקום אחר, לא אכחיש. אבל המחאה אכן החלה, וזה העיקר, שהיא כאן והיא קיימת, והיא עוסקת במכנסונים. בעד או נגד מכנסונים? כאישה וכפמיניסטית מחד וכאזרחית וכאם מאידך, הנושא בוער בדמי ודעתי בעניין נחרצת: אי אפשר להתכחש למה שהוא נכון בעניין, ולא ייתכן שבמדינה כמו שלנו, יקרו דברים מסוימים ולא יקרו דברים אחרים, אחרת לאן הגענו, ומדוע? והאם אנו כחברה מוכנים לסבול את מה שהדעת איננה סובלת כאשר זה מגיע לידי כך שאין ברירה אלא להמשיך ולנסות, ויפה שעה אחת קודם? אין תימה אפוא שכך הם פני הדברים ואני, בכל אופן, לא מתכוונת לעבור על זה בשתיקה. זה המעט שאני יכולה לעשות.
רבקה לחובר היא פמיניסטית, דתייה וחצי מזרחית