בתחילת השבוע חגג "עם" ישראל בימים האחרונים את ראש השנה. הבטתי בהם בעוברי ברחוב: מקצתם הולכים לבית הכנסת, מקצתם נוגסים בתפוח טבול בדבש, מקצתם מנפנפים כשימפנזים דמנטיים בכרטיסי ה"ברכה" שקיבלו. עיני כולם מזוגגות בהבעת טמטום המזכירה חולה נפש מנומנם, או לחילופין נאצי אכזרי תאב דם, וכל זה בהשפעת ראש השנה - אחד ה"חגים" המסוכנים ביותר שידעה החברה הדמוקרטית בגלגולה המודרני.

רימון מפורק (צילום: KatyaPulina, shutterstock)
סמל הטבח. רימון | צילום: KatyaPulina, shutterstock

"ראש" השנה = היטלר?

רק חשבו לרגע על משמעות השם של החג: "ראש השנה". ה-ראש של כל השנה, השליט הבלעדי, הבלתי מעורער. האין זו משמעותה של דיקטטורה חשוכה? האם לא הייתה זו בדיוק האסטרטגיה של אדולף היטלר, כאשר סימן את עצמו ל"ראש" המדינה שעל פיו יישק דבר? כך בדיוק מציב את עצמו החג חולה השליטה הזה, כעליון על שאר ימי השנה ה"נחותים" כביכול (שהרי הם אינם ה"ראש"...), כמו אומר - "את שאר הימים בשנה אפשר למחוק, הם לא באמת שווים לי". ובכך מכשיר למעשה את הקרקע, מוסרית, לחיסול שיטתי של ימי החול הנחותים, אולי אפילו באופן המוני. ואנחנו הרי זוכרים היטב מי ניסה לעשות דבר דומה לפני 80 שנה, ומה הייתה התוצאה (דבר "קטן" הנקרא... שואה). 

לא לחינם נבחר פרי הרימון כסמל החג. אם תסתכלו היטב, תגלו כי לרימון יש מעין צורה של כתר בקדקדו, מהסוג ששימש להכתרות של מלכים ושליטים מימי הביניים, שניצלו את כוחם כדי לדכא את ההמונים, להתעשר על חשבונם ולטבוח בארצות אויב לצורך פיאור שמם ושושלתם. די בפריסה פשוטה של הרימון, המלווה בהתזת נוזל אדום לכל עבר והשארת כתמים בל-יכובסו על הבגד, כדי להיווכח בשפיכות הדמים המטאפורית שהחג הזה מבקש להאדיר ולרומם באמצעות הצבת הפרי המדמם ביותר בממלכת הצומח כסמלו המובהק. ה"דם" הניגר מקליפת הרימון, יחד עם ה"מעיים" וה"טחול" שנשפכים בעקבותיו בצורת גרגירים לחים אדמדמים ושלייתיים, אינו אלא הדם של כל אותם אנשים שמבקש מאיתנו "ראש" (=דיקטטור) השנה לרצוח עבורו. 

קריאתו הסודית של השופר 

וכיצד אנו בוחרים לחגוג את החג הפאשיסטי הזה, שכאמור דוגל בחיסול שיטתי של ציבורים שלמים ואף מנציח אותם באמצעים בוטניים? אנו תוקעים בשופר, סמל פאלי מובהק המבקש להפיץ את תורתו הפטריאכלית המיליטנטית באמצעות "צפירות" חוזרות ונשנות. אחת ארוכה, שלוש בינוניות, תשע קצרצרות, וחוזר חלילה בסדר משתנה. אינני מומחה גדול לשפת ה"מורס", אולם עיון קל במקרא השפה בערך הוויקיפדיה (ראו תמונה) יפענח בקלות את פירושה המילולי של שורת הצפירות הנישאת בכל "בית" כנסת: "לרצוח את כולם" (לפי המקרא, השופר מאיית "לרמוח את כולם", כולם מןמ הסתם הכוונה ברורה לכולנו). וכך, בשיאו של חג לאומי, באור יום ולאוזני קול, קורא ראש השנה להמונים לצאת ולרצוח אנשים. פשוט כך. 

לאור הנתונים הנ"ל, נקל להבין מדוע כשקיבלתי כרטיס "שנה טובה" מדודתי השנה, סטרתי לה בחוזקה על לחייה. הרי האיחול "שנה טובה" משמעו "אם השנה הזאת לא תהיה 'טובה' מספיק, לא נהסס לרצוח אותה... וגם אותך". אשר על כן אני מעדיף שלא להשתתף ב"חגיגה" הרצחנית הזאת, ואף נמלא גועל כלפי אלה הנוטלים בה חלק. הייתי שמח אם כל אותם בורים הסוגדים לרודן הקלנדרי הזה, המכנה עצמו "ראש השנה", יעשו לנו טובה ויפטרו עצמם מן העולם, ויפה שעה אחת קודם.

לסיום אני ממליץ על הסדרה disenchantment של היוצר מאט גרונינג.

disenchantment, העונה הראשונה זמינה לצפייה בנטפליקס.

דיסאנצ'נטמנט (צילום: יח"צ באדיבות Netflix)
דיסאנצ'נטמנט, ביקורת נטפליקס | צילום: יח"צ באדיבות Netflix