אתמול (א') מדינה שלמה הזדעזעה לגלות סייעת בגן ילדים שהסירה את תמונתו של ראש הממשלה מהקיר. שר החינוך הרב רפי פרץ אף הכריז על מבצע מיוחד לאיתור הסייעת על מנת לזמנה לבירור. צוות המומחים של מערכת Wako, ביניהם גם יועץ לענייני ביטחון פנים וקרימינולוגית מוסמכת, בדק את הסרטון המתעד את המחדל וניתח את המהלכים שהובילו אליו, ולהלן פרשנותו המקצועית, שנייה אחרי שנייה:
1. כאן אנו רואים את הסייעת המדוברת, א', עומדת בגבה אל הקיר שעליו תלויות תמונות סמלי המדינה. היא עדיין איננה מבצעת את פעולת החבלה, שכן היא מדברת למצלמה, אולם זרעי הפורענות כבר טמונים בסיטואציה (הפניית הגב, הבעת הפנים שמשדרת חוסר שביעות רצון, הבגדים השחורים שכמו רומזים לתחושת אבלות או אפילו מייחלים למותו של מישהו - אקט שהוא על גבול ההסתה לרצח).
2. ראשיתו של אקט ההסרה: א' פונה בזווית של 45 מעלות לאחור, אל עבר הלוח עם סמלי המדינה. ידה הימנית כבר מתרוממת (ראו בצילום) אל עבר תמונתו של ראש הממשלה במטרה לבצע את האקט המתוכנן, אצבעותיה מתחילות להתכופף על מנת להיטיב את האחיזה המתוכננת במסגרת התמונה.
3. כאן אנו כבר רואים את שתי הידיים - לא אחת בלבד - מתרוממות ממקומן על מנת לאחוז בתמונתו של נתניהו ולבצע את ההשחתה הקשה. בשלב זה כבר ברור לעין כי הסייעת אינה מכבדת את חזקת החפות הנהוגה במדינתנו, ואינה מתכוונת להמתין לפסק הדין הרשמי על מנת לעצב את דעתה על ראש הממשלה ועל הצבת תמונתו בגני ילדים: היא בוודאות מתכוונת ליטול את החוק לידיים ולתלוש את התמונה מהלוח התמים. ובכך לגזור על ילדי הגן חיים ללא תמונה של ראש הממשלה על הקיר.
4. ידיה של הסייעת נוגעות לראשונה במסגרת התמונה. בשלב זה כבר אין דרך חזרה מביצוע האקט.
5. נדמה כאילו אין הבדל בין התמונה הקודמת לזו הנוכחית, אולם חדי העין יוכלו להבחין כי בעוד בתמונה הקודמת אצבעותיה של הסייעת רק נגעו קלות במסגרת, הרי שבזו הנוכחית הן כבר לופתות את המסגרת באגרסיביות, תוך הפעלת לחץ ראשוני על התמונה לזוז ממקומה. ניכר כי א' נסערת, ומוכנה להשתמש בכוח הזרוע ללא התחשבות בהשלכות.
6. הפעלת הכוח הפיזי מתחילה לתת את אותותיה: חלקה העליון של תמונתו של ראש הממשלה מתנתקת מהלוח, אליו היא מוצמדת ככל הנראה באמצעות מה שנקרא "סקוץ'". בשלב זה רק חלקה התחתון של התמונה עדיין מחובר אל הלוח, ואילו חלקה העליון - מנותק ממנו, מופקר לכל רוח, נתון לחסדיה של הסייעת ושל דחפיה האנרכיסטיים.
7. רק חלקיק שנייה מאוחר יותר, התמונה כבר מופרדת כמעט לחלוטין מהלוח. חלקה העליון התרחק ממנו זה מכבר, ואילו חלקה התחתון עוד נאחז בקושי בסיבי הצמר של הלוח באמצעות ה"סקוץ'". אולם לנוכח המשיכה הכוחנית של הסייעת, אין לתמונה סיכוי, והיא נתלשת באלימות החוצה.
8. האקט הושלם: שני חלקיה של התמונה, העליון כמו גם התחתון, מופרדים לחלוטין מן הלוח. כעת התמונה נתונה בידיה של הסייעת, מרחפת בין שמיים וארץ, ללא שום נקודת חיבור בינה לבין הלוח. הסייעת אוחזת בתמונה בחלקה העליון, כמו כדי לומר: אני מעל החוק, אני מעל ראש הממשלה, על פי יישק דבר.
9. לאחר שהשלימה את מזימתה, הסייעת מתחילה לפנות בחזרה אל המצלמה (להזכירכם, בתחילת האירוע עמדה הסייעת בגבה אל הקיר ועם פניה אלינו, לאחר מכן פנתה לעבר הלוח, וכעת היא חוזרת ופונה אלינו) על מנת לשאת את נאום ההשמצה שלה. היא עדיין אוחזת את התמונה בידה על מנת להמחיש את שליטתה בראש הממשלה. שפת גופה משדרת עוינות ותאוות נקם.
10. כעת, כשהתמונה בידיה, נושאת הסייעת את נאומה למצלמה, תוך כדי שהיא ממשיכה להסתובב בחזרה לעברה. היא משנה את צורת האחיזה שלה במסרת - אם קודם לכן החזיקה אותה בחלק העליון בלבד (על מנת לשדר עליונות על החוק) הרי שכעת היא תופסת בה גם בחלק העליון וגם בחלק התחתון, כמו כדי לומר - אני סוגרת על ראש הממשלה מכל הכיוונים, הוא לא יוכל להימלט מנחת זרועי.
11. הסייעת ממשיכה להסתובב לעברנו, כעת היא כבר כמעט עם הגב ללוח.
12. הסייעת ממשיכה להסתובב לעברנו, וכעת ניתן לראות כי ידה השמאלית (זו הקרובה יותר למצלמה) עוזבת את תמונתו של נתניהו, כמו כדי להבהיר: אני אפילו לא מחשיבה את ראש הממשלה מספיק כדי להשתמש בשתי ידיי, הוא כלום בעיניי, אני אפילו לא אטרח להראות לכם אותו.
13. הסייעת מציגה את תמונת נתניהו למצלמה, כמו כדי להתריס: הביטו בו, הסתכלו על תמונתו, משל הייתה מציגה תמונתו של עבריין או רוצח.
14. הסייעת מפסיקה להציג את תמונת נתניהו למצלמה, כמו כדי להתריס: אל תביטו בו, אל תסתכלו על תמונתו, משל הייתה מציגה תמונתו של עבריין או רוצח.
15. הסייעת שומטת את ידה הימנית האוחזת בתמונה (רמז לכך שהימין עומד ליפול? האם היא עצמה מתכננת להפיל אותו? באילו דרכים?) ומסיימת את דבריה למצלמה. מאחוריה מתנוסס החלל הריק שעל הלוח, עדות אילמת לדרמה שאירעה לפני רגע קט. החלל שנפער בלבבות כולנו. ברקע ניתן לשמוע ילדים בגן משחקים: הם עדיין אינם מודעים למה שהתחולל, שבויים בתמימותם ובאמונתם הילדית שהעולם הוא מקום בטוח. אותו עולם אשר אך לפני רגע, התנפץ לרסיסים אך מטרים בודדים מאחוריהם.