בסוף העונה שעברה, "כתום זה השחור החדש" תפסה כיוון קודר ורציני יותר מהטון אליו התרגלו צופי הסדרה, והמוות של פוסיי, שנחנקה למוות בחוסר תשומת לב על ידי סוהר מבוהל, סימן את נקודת מפנה שהפכה למהומת האסירות המגיעה לשיאה עם תחילת העונה החמישית, שזמינה כבר מאתמול בנטפליקס וב-HOT VOD (ותשודר החל מהיום, א', בשידור יומי, 22:50, ב-HOT HBO). "הייתי מתארת את זה כסיר לחץ" אומרת אדריאן סי. מור, שמגלמת את דמותה של בלאק סינדי, בשיחת טלפון טרנס אטלנטית. "בעונה הרביעית נכנסו אסירות חדשות והסוהרים התחלפו, אז זה מצב של סיר לחץ - שהאש הולכת וגדלה והלחץ נבנה לאורך העונה. ועכשיו בעונה 5, זה כאילו המכסה עף מהסיר והפופקורן מתפרץ. כולם כועסים, מחפשים נקמה ורוצים להרגיש שהקול שלהם נשמע".
השחקנית בת ה-36 מנאשוויל מספרת בהתלהבות על עלילת העונה החדשה, וניכר כי השחקנית, כמו שאר הקאסט והצוות, מתרגשת ושמחה על העלייה ברמת האינטנסיביות: "אנחנו משתלטות על הכלא ודורשות שהקול שלנו יישמע, אז תוכלו לראות איך אנחנו מנווטות את המצב החדש - את ההשתלטות על הכלא, את העובדה שאנחנו הופכות למנהלות שלו, ואת חילופי התפקידים - האסירים הופכים לסוהרים והסוהרים הופכים לאסירים. כל הרעיון של שליטה וכוח והמשקל הכבד של ההחלטות נמצא במרכז הדיון".
העונה החדשה נבדלת מקודמותיה לא רק בתוכן, אלא גם במבנה של פרקי העונה. אם בעונות הקודמות הקיפו מסגרת זמן של מספר שבועות או חודשים, בעונה החדשה הם מקדישים את כל 13 הפרקים לשלושה ימים בלבד - כדי לשים פוקוס על המשמעויות וההשלכות של המוות המפתיע וההתדרדרות ביחס המחפיר לאסירות, בייחוד לאלו כהות העור, אליהם נחשפנו כבר בסיבוב הקודם.
"אני חושבת שאחד הדברים היותר טובים בסדרה שלנו זה שאנחנו מנסות להישאר רלוונטיות ברמה הפוליטית והחברתית, עם מה שקורה בתרבות העכשווית", אומרת מור, המעידה כי הנושאים שהסדרה מעלה קרובים במיוחד לליבה, כמי שגדלה כילדה שחורה בדרום האמריקאי. "העונה הרביעית, ובמיוחד החמישית, עוסקות הרבה בנושא של 'Black Lives Matter', בחיים של חפים מפשע שנגמרים מבלי שמישהו לוקח על זה אחריות. אנחנו מדברות על הדחיקה לשוליים של חסרי הזכויות, של האסירות. אבל אני חושבת שברמה היותר רחבה, אנחנו מדברות על כך שבעלי הכוח מנצלים את החלשים, כי הם לא מצפים שחסרי הכוח יעמדו על שלהם וישמיעו את הקול שלהם". היא מסבירה במילים שלא היו מביישות את דפני ליף, "הפוליטיקאים חושבים 'הפרד ומשול', ואנחנו לומדים שלמעשה 'הכוח הוא במספרים', אז אלה שחושבים שאין להם קול - אם נתאחד לקול אחד גדול, נוכל לגרום לכך שיקשיבו לנו".
הפן הפוליטי הוא משהו שתמיד ניסיתם לגעת בו?
"אני חושבת שכבר מהעונה הראשונה רצינו להסתכל על מה שקורה בעולם, ולחשוב איך אנחנו יכולות להשתמש בתוכנית כדי להשמיע את קולם של חסרי הקול. לדבר על הדברים שקורים סביבנו כשאף אחד לא מדבר עליהם או באמת מנסה להביא לשינוי".
העונה החדשה מסמנת מעבר לקו יותר אקטיביסטי.
"אנחנו בהחלט מדברות על הרעיון שיש יותר מאיתנו מאשר מהם, שאנחנו הרוב והם המיעוט. כשאנחנו מתאחדות, למרות ההבדלים התרבותיים, הדתיים, החברתיים והכלכליים, אז הקול שלנו יכול להישמע בצורה טובה יותר".
שבת שלום, ביצ'
בלאק סינדי - שנקראת 'סינדי השחורה' כי בכלא יש גם 'סינדי לבנה', שלא נראתה מעולם בסדרה - עברה במהלך העונה השלישית מהפך רוחני כשהחליטה להתגייר. ההחלטה נבעה בתחילה מרצון לקבל אוכל כשר וטעים מזה הרגיל שקיבלה לארוחת צהריים, אך כשחקרה עוד על היהדות (כדי לעבוד על הרב האחראי על הגיור), היא צללה לתוך עולם התוכן היהודי והרגישה כי מצאה שם את הבית שתמיד חיפשה. "אני חושבת שבשבילה [בלאק סינדי], הגילוי שלה, כמו הגילוי שהיה לי במהלך השנים, הוא שזה לא עניין של לשנוא את האחים שלך בגלל שהם שונים ממך, זה עניין של לראות אותם כמו שהם, וכמו שהיא ניסחה בצורה כל כך קולעת - 'לעשות את אלוהים' (Do God) - לעשות חמלה, לעשות אהבה, ולהיות שם במקום הזה".
כמו סינדי, גם מור, שגדלה בבית נוצרי אדוק, למדה כבר בשלב מוקדם בחייה שניתן למצוא יופי ומשמעות במקומות לא צפויים. "בכלליות תמיד התעניינתי בדת. כשהייתי בקולג' למדתי דתות ויצא לי להכיר קצת את היהדות והאיסלאם, וכמובן הנצרות, הינדואיזם, בודהיזם. אני זוכרת שכבר בשלב הזה בחיים, כשלמדתי על כל הדתות, והתפתחתי כבן אדם, מצאתי יותר דימיון מאשר שוני בין הדתות. כמובן שיש הבדלים בטקסים ובדרכים המסורתיות שבהן האמונה מתבטאת בחיי היומיום. אבל מה שמצאתי זה שהמטרה המשותפת היא להראות ולחלוק חמלה - חמלה לעצמך, חמלה לאחר, לראות את שכנך כאחיך או אחותך. אז מצאתי ואני עדיין מוצאת הרבה דימיון".
היכרותה עם הדת היהודית לא הוגבלה רק לספרי הלימוד, כשבעבודתה הקודמת יצא לה להכיר מקרוב את העולם הזה. "עבדתי במשך שנים כבייביסיטר בניו יורק לפני שהפכתי לשחקנית מקצועית, הרבה מהלקוחות שלי היו יהודים, אז אני מכירה את כל הטווח בין יהודים אורתודוכסיים דתיים ובין יהודים שמחוברים למסורת ברמה התרבותית אבל לא מנהלים אורח חיים דתי". היא מוסיפה בצחוק חם, "אז כן, אני מאוד אוהבת את הדת היהודית, אני אוהבת את היהודים שלי (I do love my Jews)".
אז יש סיכוי שאנחנו רואים אותך בקרוב מתגיירת ועושה עלייה?
"אני מרגישה שהמקום שאליו גדלתי כבן אדם, כאדריאן, בשבילי, אני רואה את עצמי מקבלת ומכילה את כל האמונות השונות. אני לא רוצה להגיד שאני מעל לדת, אבל אני בהחלט מרגישה שאני לא כבולה למה שדת מסוימת מלמדת. שאם אני מאמינה באל אחד, או כמה אלים, אני סוג של מקבלת את הכל, ואומרת 'היי, מה שיהיה יהיה'. אני מקווה שאוכל לבוא יום אחד לבית כנסת ופשוט לעבוד את אלוהים. אבל מי יודע, המסע שלי ממשיך להיכתב".
mako תרבות בפייסבוק